חשיבה חופשית

ראשית גילוי נאות. אני מציג כאן מציאוּת אישית, שעשויה לא להיות מתאימה לכולם.

מקור: banks.co.il 

אני מניח שהשאלה אם להחזיק שני חשבונות בנק, או לאחדם, עולה אצל בני זוג רבים. בהנחה שאין סיבה להחזיק חשבון בנק נסתר מפני בן/בת הזוג, ידועים היתרונות של איחוד החשבונות: א. הקטנת סכום העמלות החודשי, ב. הגדלת הסכום החודשי הנכנס ממשכורות, שמעניק "מעמד" טוב יותר של בעלי החשבון כלפי הבנק - הגדלת סכומי האשראי והלוואות מאושרות.

אך במצבים מסויימים יש יתרונות לאחזקת שני חשבונות:

לפני שנים אחדות זכור לי מצב שאחד הבנקים נקט בעיצומים ובשביתות לזמן ממושך של כמה שבועות. אמנם זה לא קורה כל יום, אבל קרה לי ולבת זוגי יותר מפעם אחת במהלך ההיסטוריה המשפחתית. פעם אחת זה קרה בדיוק כאשר מכרנו וקנינו דירה. מזל שלא איחדנו את שני החשבונות, כי כל אחד מהם היה בבנק אחר.

אבל לגבינו יש גם עוד סיבה גדולה מדוע כדאי להחזיק שני חשבונות בנקים משותפים. ובהמשך אתאר אותה.

לפני כן אחשוף כעת סקוּפ על חיי האישיים. אני עובד בשלושה מקומות עבודה: האחד באקדמיה. בשני - אני ראש תחום באחד ממשרדי הממשלה. בשלישי - אני עובד עבודה חלקית בתפקיד מסויים, באחד מבתי החולים. בשלושת מקומות העבודה אני מוותר על תוספת "הקדשת זמן מלא" ועל חלק מהתוספות האחרות במשכורות.

מהו היתרון בשלושה מקומות עבודה? בכל מקום יודעים שאני לא מתפרנס מהם באופן בלעדי ולכן לא מפעילים עליי לחצים ומטלות מוגזמות. בכל מקום עושים לי יותר "כבוד". לא שאני צריך כבוד, אך בהחלט אני לא אוהב להיות סמרטוט. וכן, לא לשכוח את הגיוון. 

עכשיו, כשהילדים גדולים, אני יוצא מהבית בסביבות שש בבוקר וחוזר בסביבות שמונה, תשע בערב. לעיתים רחוקות יותר אפילו בעשר. רעייתי גם היא מדענית, אך עובדת רק באוניברסיטה. היא מנהלת מחלקה, עומדת שם בראשות כמה ועדות חשובות ובסנאט של האוניברסיטה. את הפעילויות הנוספות האלה היא עושה בהתנדבות ולא משלמים לה עבור השעות שהיא מקדישה, מלבד מחקר והוראה. גם בהוראה היא מקדישה יותר זמן מהנדרש, וגם על זה לא משלמים לה. באקדמיה אני עוסק במחקר והוראה נטו. לא רוצה לקבל תפקידים פוליטיים.

בשל אופי העבודה שלי (שבעצם זה עבודות בלשון רבים), על זוגתי נופלים רוב הסידורים ומטלות הבית. אני משתדל לעזור כמיטב יכולתי בסופי שבוע, בהם אני לא עובד. גם בסידורים, גם בקניות וגם בבישול. כשהילדים היו קטנים, כל אחד מאיתנו חזר הביתה מוקדם אל הילדים, לפי התור, באופן שווה פחות או יותר. כעת הם עסוקים בשלהם, אחד משרת בצבא והם פחות זקוקים לנוכחותנו הצמודה. כל אחד מאיתנו נשאר לבד עם הילדים לתקופות של שבוע שבועיים, כאשר השני שהה בחו"ל לצורך עבודה. 

לעבוד בשלושה מקומות עבודה זה לא פשוט. צריך לעשות תאוּמֵי מס ולמרות התאומים, אם יש לי כוח, או אם אנחנו נופלים במדגם מס הכנסה, כשאני ממלא דו"ח מס הכנסה -  אני מקבל החזרים בין 3,000 ל- 8,000 שקלים. מכאן שלאנשים העובדים ביותר ממקום אחד, לא כדאי להתעצל ולמרות תאומי המס שווה למלא דו"ח שנתי למס הכנסה. אני יודע שרבים נמנעים לעשות זאת מאימת מוסד מס הכנסה, אך יתכן מאד שהם מפסידים מכך. 

בעבר גם נרשמתי כעוסק מורשה לענייני מס - לצורך הרצאות פרטיות בפורמים שונים ומכללות שהזמינו אותי, וכיועץ לחברות ביוטק והזנק (סטרטאפ). למשל, שנה אחת לימדתי מספר שעות שבועיות במכללת תל חי. לצורך כך, הטיסו אותי הלוך וחזור ושילמו גם הוצאות אש"ל. להרצאה שלמו לי במכללות ובפורמים פרטיים 2,500-3,000 שקל, שמהם נשארו לי לאחר ניכויי מס ומע"מ בקושי 1,000 שקלים. כיוון שנוכחתי שאני עובד יותר כדי לפרנס את המדינה, מאשר את עצמי, וכשנמאס לי לנסוע למכללה בתל אביב, כדי ללמד משש בערב עד תשע, חדלתי מהרפתקאות אלה.

פעם יעצתי לחברת הזנק 10 שעות, שעליהן קיבלתי על הנייר 30,000 שקל. אבל ביד קיבלתי המחאה בסך 12.5 אלף שקל, לאחר ניקויי מס למיניהם במקור. ממש לא שווה את המאמץ, וביעוץ יש צורך בעבודת הכנה לא פשוטה. 

למעשה יכולתי לוותר על עבודותיי כשכיר ולהתפרנס יפה רק מהרצאות פרטיות ומיעוצים. מהחלטורות האלה יכולתי להרוויח הרבה יותר מאשר ממשכורותיי בעבודות הציבוריות והממשלתיות, ולהשקיע פחות זמן עבודה. אך נשאלת השאלה, האם היו פונים אליי או מזמינים אותי לעבודות פרטיות אלו, לולא מעמדי הציבורי והאקדמאי?

הפסקתי לחלוטין עבודות חיצוניות, למעט שיפוט של עבודות דוקטורט שמופנות אלי מאוניברסיטאות שונות בארץ (שמכל אחת יוצאים לי כמה מאות שקלים לאחר ניקויי מס). אני מסכים לשפוט (למרות ששיפוט כל עבודה כזו גוזל ממני הרבה זמן), כי אני זקוק שגם אחרים ישפטו את התזות של התלמידים שלי.

על כל שאר העבודות הפרטיות ויתרתי ובזמן שהתפנה, אני מעדיף ללכת להצגת תיאטרון או לקונצרט וגם לכתוב בבלוגים שלי. כמו שאומרים - דברים בשביל הנשמה. 

עתה נשוב לענייני חשבונות הבנקים. המשכורות שלנו מפוזרות בין שני בנקים. בתור עובד מדינה, אני פטור מעמלות ומשלם עמלה מופחתת משמעותית על פעולות במטבע חוץ, באחד הבנקים. בכל זאת אני מקבל כמה פרוטות מחו"ל עבור שכר סופרים וכל חצי שנה אני מקבל המחאה בסכום של כמה מאות דולרים מממשלת ארצות הברית, על פטנט - שנרשם בעקבות המחקר שלי, כשהייתי פוסטדוקטורנט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים. משום שאני לא אזרח אמריקאי, אני מקבל פרומילים על הזכויות לפטנט ולא אחוזים...

שני הבנקים יודעים שיש לנו חשבונות כפולים, ולכן הם מתחרים עלינו בריביות שמעניקים לנו על השקעות וחיסכון. גם הבנק השני הפחית לנו את עמלות העובר ושב. בשני הבנקים אנחנו לא משלמים עמלת רכישת ניירות ערך. במצבנו אנו יכולים להתמקח. האמינו לי שאפשר להתמקח ולקבל תנאים מועדפים משמעותיים בהרבה.

אני זוכר שבילדותי, אבא שלי היה מתרגז על עוולות הבנק, כולל הריביות על האוברדראפט. פעם אחת הוא הוציא כמחאה, את כל המשכורות שלו במזומן בתחילת החודש, במשך כמה חודשים, עד שמנהל הבנק התעשת והסכים לשפר את האשראי בחשבון.

אבא שלי גם לא נבהל מהבירוקרטיה, והיה מעביר את החשבון שלו מבנק לבנק, שנתן לו תנאים טובים יותר. למדתי ממנו שאפשר להתמקח עם הבנקים. הוא בכלל היה נוהג להתמקח בחנויות ובבתי עסק, גם כשעל המוצרים היה פיקסד פרייז ובדרך כלל הצליח. 

 מקור: atzuma.co.il

אז האם כדאי להחזיק שני חשבונות בבנקים שונים? תלוי: למי שבקושי גומרים את החודש - בהחלט לא כדאי. אבל,לבני זוג ששפר מזלם ונשארו להם כספים לחיסכון והשקעה - בהחלט כדאי, כי יכולת המיקוח שלהם תהייה גדולה יותר.

צרות של "עשירים"? בהחלט לא - אני עובד כמו חמור, חי יחסית בצנעה, ורוצה רק לסדר את הילדים בחיים.

נכון שלא צריך לרחם על מי שחי רק ממשכורת של פרופסור באוניברסיטה, אבל יחסית למספר שנות הלימוד שהקדיש, מדורי הגהינום שהוא צריך לעבור לקביעות ולקידום בדרגות שלו, ויחסית לאקדמאים בעלי מקצועות חופשיים - הוא מרוויח מעט. גם הרבה הרבה פחות ממנהל סניף בנק, או מרופא שהוא הכשיר באוניברסיטה וכעת עובד בקליניקה פרטית, או מקרוב שלי שלמד הנדסה ארבע שנים ועובד בחברת החשמל. וצריך גם לזכור, שבשל מסלול הלימודים וההשתלמויות בחו"ל, איש סגל אקדמאי ממוצע מתחיל לצבור פנסיה רק מגיל 35 ומעלה. אז לפעמים בארצנו גם פרופסור זקוק להשלמת הכנסה.