חשיבה חופשית

בפוסט האחרון שלי, שעסק בדברים נורא רציניים על האדם, קיבלתי תגובה בלתי שיגרתית מ- HUNTED HUNTER בהצעה להעביר אלי שרביט. מה אני מלך? שאלתי את עצמי. מדוע מישהו בכלל רוצה להעביר לי שרביט, ואני שלפעמים לא כל כך חי בקרב העם הזה, אפילו לא ידעתי בתחילה ששרביט זוהי הגירסא המתקדמת של "שרשרת" הידועה - שבה היית מקבל בתחילה פחד גדול שתבוא עליך ועל משפחתך קללה גדולה, אם תשבור את השרשרת. ואחר כך הפחדים התחלפו  ביסורי מצפון שמנעת מהעולם אוצר גדול, שהיה מעשיר את כולם אילולא נשברה השרשרת. אז מזל שיש גוגל שאיפשר לי לבדוק את מצב השטח עם השרביט. אז גוגל גילה לי שהשרביט יובא לישרא מתפוז, ששם מועבר כבר שרביט, לפחות מ-2010. ומתגובה של n_lee מטה למדתי לבושתי, כי שרביטים קיימים כבר לפחות מ-2003. אבוי לי כמה שאני לא מעודכן.

בתחילה שאלתי: מה לא יכולתם למצוא משחק אחר יותר מקורי בישרא? ונזכרתי שעכשיו החופש הגדול ווודאי יש הרבה אנשים משועממים שהחליטו לגוון מעט את החיים בשרביטים. ואני שראיתי את הבקשה לשרביט בעשר וחצי בלילה, אחרי יום עבודה מפרך, בהחלט לא משעמם לי ואפילו אני כבר חולם על המיטה... ובכל זאת יאללה, אני מה שנקרא זורם.

וכהוכחה מה עושה עייפות לאדם, בשעה זו של הלילה, אפילו לא שמתי לב שטליק כבר הקדים והציע לי את השרביט.

ועתה לפני שאספק לכם מעט מפרטיותי (לא בהחלט אין סקופים), אני כבר מודיע שאסיים את חלקי בשרביט הזה באופן קצת לא שיגרתי. אז בואו נראה מה יש לי למכור לכם עלי:

א. כדי לדעת עלי באמת תצטרכו לעמול קשה - חיי (לפחות חלק לא מועט) פרוסים לפניכם בין דפי הבלוג. אז מי שמעוניין, יאללה לקרוא - אני לא מצטיין בכתיבת סיכומים.

ב. מחשבה חופשית דורשת אנונימיות - למרות הרצון שלכם לדעת מי אני, כלומר איזה שם אני נושא, אני אמשיך כנראה לאכזב אתכם. אבל כדאי לכם להמשיך לקרוא, אולי תגלו מספר פרטים חדשים. בגוגל תחת השם שלי יש מספר לא מועט של דפים, וגם "חשיבה חופשית" של "קנקן התה" - כבר מתחילים גם לצבור נפח בגוגל. אבל חשיבה חופשית רוצה שלא יהיה קשר ביניהם,כלומר לשמי הרישמי. מדוע? זה סודי בהחלט.

ג. כמה אנשים אני באמת מכיר? - אז אם לא ידעתם, אצל המין האנושי כולו קיים מספר הקסם של 150! זהו הגבול העליון של שבטים לפני שהם מתפצלים. זהו המספר המקסימלי שהאדם יכול לחיות בקומונה? זהו המספר העליון של אנשים שהאדם באמת מכיר ומקיים קשרים יומיומיים, לפני שהוא עובר לעיר כדי להתבודד מפני אלפי פרצופים אנונימיים שעוברים לפניו במשך היום. או לפני שהאדם רוצה לשבור מספר קסם זה, ופותח חשבון פייסבוק, כדי להראות לנו שיש לו יותר מ-150 אנשים שהם חברים שלו ממש, אבל ממש, אבל ממש ממש.

ד. אני באמת ממש לא מכיר יותר מ-150 איש, אבל לא מבין איך כל כך הרבה מכירים אותי. אז כשאני עובר באוניברסיטה, מלא פרצופים עושים לי שלום בשמחה וניגשים אלי כאילו היינו חברים מהפלמח. והפרצופים נראים מוכרים משהו, מבין אלפי הסטודנטים שלמדתי, באולמות גדושים - והם חושבים שצלמתי כל אחד מהם והכנסתי לאלבום. וכשאני נכנס לבית מרקחת (בכל מקום בארץ), תמיד קופץ עלי איזה רוקח שאני כנראה לימדתי אותו, והוא שואל אם אני צריך איזושהי תרופה, ששכחתי להביא עבורה מרשם. וכשאני נכנס לבית חולים לביקור, תמיד קופץ עלי איזה רופא שטוען כמה הוא חייב לי על כך שהוא רופא, ואיזה תלמיד חו"ל שנופל עלי ומזכיר לי שאני הייתי מרצה שלו בתכנית החד-שנתית, ושרק בגללי הוא עשה עלייה לארץ. אבל אני כל כך נבוך, אני לא זוכר כמעט שמץ מהם. הרי קיים 150 מספר הקסם.

ה. אני עוף מוזר, סוציומאט אינטרנטי - חשבון פייסבוק פתחתי ממש לא מזמן עם הבלוג שלי, וכיוון שלא פירסמתי אותו, היו לי רק משהו כמו שני מגיבים.

ואפילו בקושי אני יכול להשתמש בפייסבוק - כי במקומות העבודה שלי חוסמים רשתות חברתיות, בטענה שהן שורצות בוירוסי מחשב למיניהם המסכנים את השרתים שלהם. אבל נראה לי שמאחרי זה עומדת סיבה קצת אחרת: מדיניות הקדשת זמן מלא לעבודה של האח הגדול.

וגם אין לי אייפון או סמרטפון - אותם נתתי לילדי, ובמקום יש לי סוני אריקסון ZYLO, שבו יש לי למעלה מ-300 שירים ומוסיקה, ומצלמה שאני תמיד שוכח את קיומה, כשיש משהו מעניין לצלם. אבל לגלוש מהטלפון שלי באינטרנט, זה כמו להשתתף בקומדיה האלוהית של דנטה.

וטוויטר? בכלל אני לא מבין לשם מה אנשים צריכים לסבול את הציוצים שלי ואני את שלהם. מה, אנשים כל כך בודדים שהם זקוקים לציוצים? אפשר לקנות במקום, כלוב עם כנרית ולהציב אותו על אדן החלון. לא?

ו. למדתי מ- ולמדתי עם- אנשים חשובים - אז יצא לי להכיר בילדותי ובצעירותי אנשים ממש חשובים: את מרגוט קלאוזנר (מהפוסט היש חיים לאחר המוות), ואת אסתר רוט-שחמורוב מהאולימפידה, שהיתה מורה לספורט בבית הספר שלי, ואת פרופסור ישעיהו ליבוביץ', שהיה אחד ממורי.

וראיתי את בן גוריון כשאבא שלי הרכיב אותי על הכתפיים שלו בחגיגות יום העצמאות. ואני רק זוכר איך שהוא הגיע לרחבה ענקית עם ג'יפ בצבע חאקי ולפניו זוג אופנוענים, שניים לצידיו ואחד מאחור. והפמליה סובבה את הרחבה פעמיים לקול תשואות הקהל, לפני שהוא עלה על הבמה גם עם מכנסי חאקי וחולצה לבנה כדי לנאום. וכל מה שאני הבנתי ממנו בתור ילד בן שנתיים היה: " והייתי באמריקֶה, והייתי באנגליֶה, והייתי בצרפת ... ובשום מקום לא היה כך וכך... כמו באֵירֶץ ישראל". ואחר כך היו זיקוקי די נור, כשפח חלוד אחד שלהם כמעט נפל עלי. ואחר כך כולם סגרו מעגלים ורקדו ריקודי עם. קצף ופטישים עדיין לא המציאו אז. רוכלים מכרו הרבה סוכר ורוד על מקל, תפוח מסוכר על מקל ותירס חם.

ולמדתי עם הבן של ראש העיר ועם הבן של המנהל באותה כתה, ואנשים שלמדתי איתם - הם  היום אנשים מאוד מאוד חשובים במוסדות שונים ובאמצעי התקשורת, ומי יודע אם הם בכלל זוכרים אותי.

ז. אני מתכנן ניסוי מדעי כיצד להגדיל את היממה בארבע שעות נוספות - אני צריך עוד זמן, רק עוד קצת זמן כדי לישון.

ח. אני שונא לנסוע לחו"ל - פעם ראשונה שנסעתי לחו"ל היתה כשהייתי בן 27 (שנתיים לפני שסיימתי את הדוקטוראט). לפני כן לא היה זמן וכסף. אספתי את קרן ההשתלמות שלי לנסיעות (הייתי אז מדריך באוניברסיטה) ויצאתי עם רעייתי הטריה לירח דבש בכנס מדעי בבלגיה, שהיה תרוץ להמשיך בטיול בצרפת ובאנגליה ובאיטליה. ואחר כך נסעתי עם רעייתי לברלין ל-4 חודשים, כי אני כבר סיימתי למעשה את הדוקטורט והיא היתה עוד צריכה להשלים עבודה בטכנולוגיה שהייתה בברלין. ומאז אני טס ועוד פעם טס לכנס ועוד כנס ולפגישות עבודה, ואני אפילו לא זוכר את המלונות שישנתי בהם, ומקלל כל טיסה ארורה לארה"ב (ובמיוחד שהיא לסאן פרנסיסקו או לוס אנגלס) ורוצה רק להשאר כאן בארץ "הבלגן" שלנו בשקט.

ט. שכחתי כבר מה רציתי עוד לספר. סימן מובהק לאלצהיימר מתקרב?

י. למי אעביר את השרביט? ישבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שאני לא אתעלל באף אחד ואבקש ממנו לקבל את השרביט ולכתוב בבלוג שלו 10 דברים על עצמו. ולכן אני מציע את השרביט כאן בחינם לכל החפץ, מאלה שהם מזוכיסטים עד כדי כך, שהם באים לקרוא בבלוג שלי. כל הקודם זוכה. רק תגידו לי אם נפטרתי מעונשו של זה.

הרי השרביט:

תוספת עריכה:

ולאחר שכעת אני פחות עייף, לשולחי השרביט - בכל זאת תודה שחשבתם עלי.