חשיבה חופשית

לו הייתם יודעים כמה תוצאות מדהימות מתקבלות במעבדות מניסויים בחיי היומיום. חברי המעבדה כבר פותחים בקבוק שמפניה ומפנטזים על פרס הנובל. למחרת חוזרים על הניסוי אבל התוצאות הנפלאות אינן חוזרות ומנסים שוב, יום אחר יום ונאדה. התוצאות מסרבות לחזור על עצמן. אין מה לעשות עם התוצאות החד פעמיות והן מושלכות על פי רוב לפח, ובמקרה הטוב נגנזות במחשב. אי אפשר כמובן לפרסם אותן בעיתון מדעי מהשורה.

אבל אולי תתפלאו שיש עיתון מדעי כזה שבו מפרסמים תוצאות שלא ניתן לחזור עליהן. ואפילו בויקיפדיה בגרסה האנגלית הקדישו לו ערך. וגם יצא ספר על המיטב שבעיתון הזה.

בוודאי חושבים אתם שעיתון כזה מתפרסם בגלל הקוריוז והשעשוע. זו אמנם הכוונה האמיתית השיווקית של העיתון הזה. אך יש לו עוד מטרה נסתרת.

ידוע המקרה של המדען הדגול לואי פסטר - זה שעל שמו נקרא תהליך הפיסטור של החלב שאנחנו שותים כיום. ובכן, פסטר ידוע במספר רב של ממצאים מדעיים רבי חשיבות, שרוב הציבור אינו יודע עליהם - כי הוא אינו קורא ספרות מדעית מקצועית.

אבל פסטר פרסם עבודה מדעית אחת עם ממצא מאוד מעניין ומשמעותי של ניסוי שערך. מסתבר ששנים רבות אף אחד לא יכול היה לחזור על הממצאים האלה. אבל, לואי פסטר היה מדען דגול ומכובד בקהיליה המדעית. ולכן אף אחד לא העז לצאת ולומר "המלך הוא ערום".

 לואי פסטר

עד שלאחר שנים רבות, מדען אחד הצליח לחזור על הניסוי של פסטר וקיבל את התוצאות המדהימות, כפי שקיבל פסטר. הכיצד? אותו מדען בדק מהו התאריך שבו נעשה הניסוי המקורי של פסטר. בעקבות הוא מצא שפסטר ביצע את הניסויים שלו בשבוע שבו היה מזג אוויר חריג שבו היה חם מאוד מהרגיל, ועשרות קשישים נפטרו בו בצרפת בשל החום הכבד. לכן במוחו של המדען הזה הבזיק רעיון. הוא חזר על הניסוי של פסטר בטמפרטורה של למעלה משלושים מעלות. במדע טמפרטורת חדר מבוקרת לניסויים היא 21 מעלות. והנה, ביצוע הניסוי של פסטר בטמפרטורה שהייתה באותו שבוע נורא בצרפת הביא לתוצאות המדהימות שקיבל פסטר באותו שבוע חם.

עכשיו אתם וודאי מבינים שיש ערך בפרסום תוצאות שלא חוזרות על עצמן. יתכן שמישהו הקורא את המאמר על תוצאות כאלה, ימצא מדוע אינן חוזרות ויבין באלו שינוי תנאים ניתן לחזור עליהן. לכן, פרסום של תוצאות בלתי חוזרות אינו רק לשם הקוריוז. הוא עשוי להוביל לתגלית עולמית משמעותית בעתיד.

והנה אספר לכם אנקדוטה על ניסוי מדעי שעשיתי כאשר הייתי בהתמחות פוסט דוקטורט במכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב. באותם ימים הנדסתי עכברים שבהם החדרתי איזה גן אנושי לחקר תפקידו. הגן האנושי הזה עובר כעת בהורשה לדורות הבאים של העכברים ב-50% מהצאצאים - על פי חוקי הגנטיקה הידועים. לכן על מנת לחקור מה עושה הגן האנושי הזה, יש צורך לבצע סקר גנטי של צאצאי העכברים האלה - כדי לבודד את אותם עכברים הנושאים אותו.

ובכן, לאחר ההכלאות של העכברים האלה, בדקתי מי מהצאצאים נושא את הגן האנושי. אבל קיבלתי תוצאה מדהימה. מבין כמה עשרות עכברים שבדקתי לנוכחות הגן האנושי, רק אלה שנשאו את הגן האנושי הזה הראו התקרחות מסיבית של פרוותם. לכאורה, הממצא הזה היה כמו שאול שהלך לחפש את האתונות והנה מצאתי את המלוכה.

כשהצגתי את התוצאות האלה לבוסים האמריקאים שלי בישיבת הצוות השבועית, הם התלהבו כל כך - ומיד לאחר הישיבה הם יצאו איתי אל חדר החיות הסטרילי ונכנסו אליו בפעם הראשונה בחייהם. ואפילו לבשו בהתאם לכללים סרבל מנתחים, מסיכה, כפפות וכיסויי נעליים חד פעמיים.

הם התבוננו בעכברים המהונדסים שהופרדו לכלובים של עכברים הנושאים את הגן האנושי והשוו אותם לעכברים שלא ירשו את הגן בכלובים האחרים. אכן רק העכברים שנשאו את הגן האנושי היו בשלבי התקרחות מתקדמים. לאחיהם הלא נשאים הייתה פרווה מושלמת. הבוסים שלי כל כך התלהבו והם כבר פינטזו כיצד נקבל את הנובל על מציאת גן ההתקרחות באדם וכיצד חברת ג'ונסון את ג'ונסון תקנה מאיתנו את רשיון הפטנט על העכברים המהונדסים האלה, כדי לפתח את התרופה שתחסל את הקרחות של המין האנושי. ואני ניסיתי לצנן את התלהבותם המוקדמת ואמרתי להם שיש צורך בעוד הכלאות, כדי שהתופעה הזו תאושר על ידי מדגם סטטיסטי גדול יותר.

ומה קרה? לאחר מספר שבועות כשהתקבלו מספר צאצאים חדשים, אכן צדקתי שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. כעת גם עכברים שלא נשאו את הגן התקרחו.

ומה הייתה הסיבה? מסתבר שבאותו זמן תקפו במקרה כינים את העכברים בכלובים של אלה שנשאו את הגן. ואלה הדביקו מאוחר יותר בכינים שתקפו גם את שאר העכברים בכלובים האחרים.

כמו אצלנו, כינים גורמות לגירוד גם בעכברים. אבל, לפני שהווטרינר מבחין בכך ומפזר על פרוותם אבקת הדברה כנגד כינים - העכברים המסכנים מורטים זה לזה את שיער הפרווה, כדי לדלות את הכינים. תוך כדי המריטה של השיער הם מתקרחים. 

בכך הסתיים החלום של פתרון בעיית ההתקרחות האנושית, ושל הנובל והעושר הגדול הצפוי. אבל מאוחר יותר רשמנו על העכברים האלה פטנט אחר, שעד היום אני מקבל עליו פעמיים בשנה תמלוגים מממשלת ארה"ב, בסכום של כמה מאות דולרים בכל פעם. אם הייתי אזרח ארה"ב, הייתי מקבל בכל פעם כמה עשרות אלפי דולרים, אבל נעזוב את זה. העכברים המהונדסים האלה משמשים מודל לפיתוח תרופות חדשות.

קבוצה אחרת שקראה את הפרסום המדעי שלנו בכתב עת, הינדסה מאוחר יותר עכברים שבהם הוציאו מהגנום שלהם את הגן המקביל לגן האנושי שלנו (כי להם יש את שלהם). העכברים המהונדסים של הקבוצה הזו הובילו לפיצוח השאלה מדוע חלק ניכר מהתרופות אינן חודרות למוח, ומדוע חלק מאיתנו מגיב טוב פחות לתרופות.

מכאן שתגלית מדעית מובילה לתגליות מדעיות נוספות, גם כאשר מפרסמים תוצאות שלא ניתן לחזור עליהן - כאשר מישהו מגלה מאוחר יותר את הסיבה. אז לעיתים מסתבר שגם לקוריוזים יש ערך ולא רק ערך בידורי. 

***

3 מועדון THE ZONE

לחברי המועדון שלחתי נספח לפוסט 2 המכיל טבלאות של מקורות חלבון במזונות שונים ומהי הכמות הדרושה מכל אחד מהם כדי להרכיב בלוק חלבון אחד.

לתזכורת: מינימום בלוקים לאישה ליום הוא 11 ולגבר 14. על פי החישובים המתוארים בפוסט מספר 2 שפורסם בבלוג, יתכן שאחדים מכם זקוקים ליותר בלוקים של חלבון ליום.

בפוסט הבא נבין כיצד להוסיף פחמימות וכמה לכל בלוק של חלבון. לאחר מכן נלמד על תוספת השומנים ליצירת יחס הזהב של אבות המזון.