חשיבה חופשית

יחסיי עם רוני היו די אמביוולנטים. הוא גר שני בתים מבית הורי במורד הרחוב. אבא שלו ושלי עבדו באותו מקום עבודה. אחותו הייתה חברה טובה של אחות שלי. למדנו באותה כיתה בתיכון. בעצם רוני היה מבוגר ממני בשנתיים, כי הוא נשאר כיתה. להשאר כיתה לא היה כל כך נדיר בתקופה ההיא. שלא כמו היום, שני שליליים בתעודה ואי יכולת לתקן אותם בחופשת הקיץ, הייתה גוררת השארות כיתה. לפחות בבית ספר התיכון שבו אני למדתי.

רוני התחבר לקליקה של כמה מפרחחי הכיתה. לי לא היה לי מכנה משותף איתם. ואפילו הייתי מושא למעלליהם. אחד מהם גנב מתיקי את המחברת לספרות יומיים לפני הבחינה על ביאליק. לא רק שבמחברת היו כל סיכומי השיעורים בספרות, אלא היו שם ניתוחי יצירות שלו שאני הוספתי בבית בקפדנות רבה, כי אהבתי את ביאליק. נגשתי לבחינה ללא חומר כדי להתכונן ולמרות שהציון היה לא רע, נשארתי עם ההרגשה שהיה יכול להיות יותר טוב. מצד שני לא בטוח שהמחברת שלי עזרה לפרחחים.

ויום אחד הפרחחים התגנבו לחדר המורים באמצע השיעור ומישהו מהם התקשר לאמא שלי והזדהה בתור המנהל. הוא סיפר לה שמשהו קרה לי ושתגיע מהר לבית הספר. אתם מתארים לעצמכם כיצד התפלאתי לראות בבית הספר את אמא שלי המבוהלת. רוני לא היה המנהיג שלהם, אלא סתם נגרר.

בכיתה י"א נפרדו דרכנו. רוני המשיך במגמה הספרותית ואני במגמה המתמטית-ביולוגית. זמן קצר אחר כך רוני נשר ועבר ללמוד בפנימיה חקלאית.

רוני התגייס באוגוסט מיד עם סיום בחינות הבגרות. הוא עבר טירונות בצנחנים. אני שלא מלאו לי שמונה עשרה המתנתי לגיוס והתחלתי לימודי רפואה כעתודאי. למודי הופסקו ונקטעו בעקבות המצב והפרופיל הרפואי הגבוה שלי. את מקומי תפס סטודנט לרפואה ישראלי באיטליה, ששב לארץ כדי להלחם במלחמה. כשהתגייסתי לחיל התותחנים עברתי טירונות בסבסטיה בזמן מלחמת ההתשה. טירונות מקוצרת ב 4 שבועות, שלאחריה נשלחתי לקורס פראמדיקים.

כשהייתי עדיין בקורס הגיעה הבשורה המרה. רוני נהרג. הוא נורה באש האויב כאשר רץ לטפל בפצוע. לא איפשרו לי לצאת להלוויה וגם לא לשבעה. כשהגעתי לחופשות סופ"ש, ראיתי דרך חלון חדרי את חברתו ואהובתו רבקה צועדת לעבר בית הוריו. הם התכוונו להינשא ורבקה המשיכה לבקר תדיר את הוריו לאחר מותו.

אני שהשתתפתי בקורס הפראמדיקים הארוך, הגעתי לגדוד תותחנים ברמת הגולן קצת לאחר שהסתיימה מלחמת ההתשה. לא שלא ראיתי וטיפלתי במשך שרותי הצבאי בפצועים מרוסקי פנים וקטועי איברים, אבל זה כבר היה אחרי המלחמה ההיא.

עד היום אני נזכר לעיתים בתווי פניו בני העשרים והם אף פעם אינם מזדקנים. רוני שלא התבלט בשום דבר מיוחד, מילא את יעודו בהגנת המולדת וקיפד את חייו באופן הֶרוֹאי.

מתוך דף ההנצחה של חללי ישראל:

רוני הוכמן

"רק סיים את הטירונות, והנה פרצה מלחמת יום-הכיפורים. חלפו ימי המלחמה הראשונים, הרי הגורל, ורוני הועבר לאזור התעלה. משם נשלחה יחידתו למובלעת ברמת הגולן, שהופגזה ללא הרף על ידי הארטילריה הסורית. בהיותו במוצב חרפא נפגע אחד מחבריו לנשק באש קטלנית. רוני אץ להצילו, ואז מצא את מותו יחד עם חברו. כך נפל בעת מילוי תפקידו - ביום ט' באייר תשל"ד (1.5.1974). הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות."

יהי זכרו ברוך, ולו אני מקדיש את השיר בלדה לחובש.