חשיבה חופשית

יש אנשים שחיים בסרט. אנשים שמפרסמים ביום הזכרון בדיחות בפייסבוק. זה לא אומר שהם שמחים ביום הזכרון, הם כאמור חיים בסרט. האם הם בכלל עצובים? או האם זוהי דרכם להתגבר על העצב?

ציור של עם במשיכת מכחול:

חשבתי מהם הדברים הכי נמכרים ביום העצמאות ונראה לי שהם אלה על פי הסדר: 

* קצף מגעיל להתזה על אנשים

(מאלה שחושבים שביום זה הופכים לחברים שלי)?

*פטישי פלסטיק  צפצפניים

(מאלה שחושבים כי ביום זה ראוי שאחטוף כאבי ראש).

* דגלי ישראל תוצרת סין

(וככל המרבה במספרם, להניפם במכונית נוצצת ממשלוח היבוא האחרון - הרי זה משובח).

* מיני בשרים על האש

(ויש גם כאלה שהיו שמחים למנגל בשרים אחרים)?!

במחילה מכם, אני את הבשר אשמור למועד אחר (שבו לא אצטרך לנשום את העשן שמעלים האנשים האחרים. גם לא אהפוך את יום העצמאות שלי ליום הזכרון של החיות).

ותגידו, מישהו עדיין רוקד ריקודי עם (הורה) ברחובות?