חשיבה חופשית

הפוסט הזה נוגע להבדל שבין תלונה להלשנה. כשחשבתי על זה, הגעתי למסקנה שהגבול בין תלונה להלשנה הוא דק ביותר. למעשה מבחינה טכנית שתיהן זהות. ההבדל ביניהן הוא רק המניע. כאשר אתה "מלשין" על מישהו שגרם לך עוול באופן אישי, הרי זה בדרך כלל מכונה תלונה. וכאשר אתה "מתלונן" על מישהו שלא גרם לך עוול אישי, אלא למערכת או למישהו אחר, הרי זה בדרך כלל  מכונה בציבור הלשנה. לתלונה כידוע יש יחס חיובי. להלשנה מאידך יש יחס שלילי של מרבית החברה.

למעשה ההבדל ברמת ההתייחסות של החברה לשני צידי המטבע של דיווח לאחראים - הוא רגשי בעיקרו .אם אתה מתלונן, הרי זה לגיטימי. אם אתה מלשין, הרי זה בדרך נחשב בחברה למוקצה מחמת מיאוס.  אבל גם אצל המתלונן (המלין) וגם אצל המלשין יכולות להתעורר ספקות לגבי הצעד שנקטו, לאחר שנכחו בתוצאות תלונתם/הלשנתם. תמיד נשאלת השאלה המוסרית, האם קיימת מידתיות בעונש שחל על המוּלן. 

כשהדברים מגיעים לבית משפט, זה כבר נחשב לסיפור אחר - המתלונן הופך להיות לתובע והמולן הופך להיות הנתבע או הנאשם. וכאן החברה כבר אינה מבקרת או מוקיעה את התובע, וברור שכל מאמציו להרשיע את הנתבע כשרים. כי כל זה מתבצע בבית משפט רשמי, כאשר שני הצדדים יכולים להסביר ולהוכיח את עמדותיהם, וההכרעה (העונש) ניתנת על ידי שופט (שעם כל מקצועיותו הוא רק אדם בשר ודם, שיכול לטעות). לכן, גם כאן בהחלט קיימת שאלת המידתיות שבעונש.

***    

אני עורך קניות שבועיות בסופרמרקט השכונתי, מדי יום שישי (כשאני בארץ). והבעלות של הסופר הזה כבר הספיקה להתחלף ארבע פעמים במשך 22 השנים שאני קונה בו. המנהלים מתחלפים, אבל הגרעין העיקרי של הצוות נשאר פחות או יותר קבוע, למעט פיטורי התייעלות, בכל פעם שההנהלה מתחלפת.

ומזה מספר שנים שנמאס לי לסחוב את כמות הקניה הגדולה מהמכונית במגרש החניה אל הבית (שלפעמים החניה רחוקה יחסית,  כי אין לנו מקומות חניה קבועים וצמודים). אז אני עושה משלוח. שווה לי לשלם את 24 השקלים עבור המשלוח, ואם סכום הקניה שלי עולה על 800 שקלים (מה שבדרך כלל קורה), מחיר המשלוח הוא רק 13 שקלים.

אז מנהל המשלוחים מעסיק מספר סבלים, שמביאים את המשלוח לתוך ביתי. כך זה עבד היטב כל השנים. לפני כחודשיים הועסק סבל חדש. ופתאום הוא מביא משלוח, מצלצל בפעמון של השער ומשאיר את שקי המשלוח הכבדים, את בקבוקי השתיה וחבילת גלילי ניירות טואלט כשיש - בפטיו, ובורח. לפעמים הוא גם לא צלצל והשאיר הכל בחוץ. טוב, אין גנבים בשכונתנו (לעת עתה), אבל יש חתולים רעבים שקורעים בצפורניהם את שקי הניילון, מגיעים לשקיות הבשר, קורעים גם אותן וחוגגים. כמובן שאת שאריות הבשר זרקנו, וזה כבר עולה הרבה כסף.

וחוצמזה, אני משלם שיכניסו לי את המשלוח לבית ולא שיחסמו לי את דלת הכניסה. ושאני אצטרך לעשות אקרובטיקה כדי להכניס ולפרק את המשלוח. שלא לדבר, שדברי החלב והבשר עלולים להתקלקל בשמש.

אז התלוננתי בפני מנהל המשלוחים ומנהל הסופר על הדבר והם הבטיחו לטפל בנושא. אך לא עזר שום דבר, המשלוחים המשיכו להשאר בחוץ. השליח טען שצלצל ואף אחד לא פתח לו את הדלת. אז נשבר לי, ויום שישי אחד עשיתי לו אמבוש. הצצתי עליו מחלון המטבח, כאשר הוא נכנס לפטיו (כי השארתי את השער פתוח), מניח ליד הדלת את המשלוח ועומד להסתלק בחופזה. פתחתי את הדלת ושאלתי אותו מדוע אינו מכניס את המשלוח. והוא ענה שהמשלוח אינו כולל הכנסתו לבית. שאלתי אותו ממתי זה והוא ענה שככה זה. ביקשתי ממנו יפה להכניס את המשלוח והוא סרב. אמרתי לו שאתלונן להנהלת הסופר, והוא ענה "תתלונן", עשה תנועה מגונה, והסתלק.

עד כאן חשבתי. הרמתי מיד טלפון להנהלת הסופר, סיפרתי להם מה קרה ודרשתי שיחזירו את החוצפן מיד, כדי שיכניס את המשלוח שהשאיר בחוץ. אני לקוח ותיק של הסופר הזה ולא מוכן ליחס כזה, מה עוד שאני משלם עבור המשלוח הזה.

המנהל ביקש ממני דקה, כדי לברר היכן אנשי המשלוחים, כדי שיטפל בענין. הוא חזר אלי והתנצל שמנהל המשלוחים ועובדיו כבר יצאו לביתם, ולא ניתן לתפוס אותם. אבל הוא הבטיח לי שידבר עם ההנהלה הגבוהה וידרוש את פיטוריו של אותו עובד ביום ראשון. הוא כמובן יזכה אותי על סכום המשלוח.

לא הייתה לי ברירה והכנסתי את המשלוח בעצמי. ביום ראשון נכנסתי לסופר והזכרתי למנהל את הבטחתו. הוא אמר שלא אדאג והוא אישית יטפל בענין. עובר שבוע ואני רואה עדיין את איש המשלוחים בסופר. שאלתי את המנהל מה זה? והוא ענה שלא אדאג, אי אפשר לפטר מהיום למחר, אבל הנושא בטיפול אצל ההנהלה הגבוהה. ביום שישי באותו שבוע, מנהל המשלוחים הביא לנו באופן אישי את המשלוח. ביום שישי לאחר מכן, כאב לי ממש הלב - הביא את המשלוח הבן בן העשר של מנהל המשלוחים. אני לא יודע איך סחב את המשלוח על גבו הקטן או על כתפו. בקושי אני מרים את המשלוח למרחק מטר אחד.

ביום שישי לאחר מכן, הביא את המשלוח שליח חדש. הקופאית סיפרה לי שפיטרו את העובד הקודם. לא הרגשתי כל צער, מי שחשוב לו מקום עבודתו, שיחשוב פעמיים לפני שהוא מתנהג בגסות כזו. אני מאמין באבולוציה חברתית. מי שאינו יודע לשרת את הציבור, שיעבוד בעבודה שאין לה קשר עם לקוחות. למשל, במקום לסבל משלוחים, שיסבל אבני בנין. ואם לא נראה לו, שיעשה שם תנועה מגונה לקבלן שלו, ונראה אם ישאר שם יותר מחמש דקות. כמשפט הרווח באולמות בתי המשפט ובפסקי דין - "אין עליו להלין אלא על עצמו בלבד".

ומצד שני עובד כביכול פוטר בגללי. אני אומר כביכול, כי נראה לי שהמקרה שלי היה הקש ששבר את גב הגמל. האם לדעתכם הייתי צריך לנהוג אחרת?

ובסופר הזה עובדות מספר קופאיות קבועות. שתיים מהן ממש מגעילות, לא נעים לשלם אצלן, והערתי להן על כך. קיבלתי פרצוף חמוץ. השאר איך שהוא, ואני מעדיף לחכות עוד קצת בתור - לאחת משתי קופאיות שהן מאוד נחמדות, יוצרות קשר עם הלקוח, והן יעילות ומהירות. גם לא טועות בחשבון. אצל חלק מהאחרות, החשבון שאני מקבל גבוה יותר. כי הן מעבירות כפל מוצרים בקורא הברקוד.

התבוננתי מספר שבועות וראיתי שלשתי המגעילות כמעט אין תור והן יושבות זמן רב מובטלות. אז ביום אחד פגשתי את מנהל הסופר ושאלתי אותו אם הוא מודע למצב. הוא ביקש לשמן של שתי הקופאיות האלה. אמרתי לו שראשית אני לא יודע את שמן, ושנית שיבוא להתבונן אלו קופות עמוסות ואלו ריקות. ובנוסף הצעתי לו שיתגמל את שתי הקופאיות המצטיינות (פנינה והנא) שציינתי את שמן, כי מאוד כדאי לו לשמור עליהן.

הוא שמע לעצתי והתחיל לתצפת על הקופאיות. האם יפטר אותן? את זה נראה בשבועות הקרובים. ואם יפטר אותן, האם הייתם אתם מרגישים יסורי מצפון?

אני חושב שמי שמשרת ציבור, אינו עושה טובה שהוא משרת אותו. זוהי עבודתו שהוא בחר. הגיע הזמן שאנשים יטמיעו את זה.

***

אני מניח שרובכם יחשוב שהמקרה הראשון על איש המשלוחים הוא למעשה תלונה (לא הלשנה) - כי אני נפגעתי ממנו באופן אישי וישיר. נשאלת רק השאלה, מה אתם חושבים על הלחץ שהפעלתי על ההנהלה כדי שתעניש את העובד שפגע בי? ובעצם עומדת כאן שאלת המידתיות בין המעשה לעונש.

במקרה השני עם הקופאיות, כבר יכולה להתעורר השאלה אם מדובר כאן בהלשנה? אז ראשית אומר להגנתי, שהתלוננתי לגבי תופעה (שגם מפריעה לי אישית בקבלת שירות הוגן). לא מסרתי שמות, אלא גרמתי לכך שתהיה התייחסות לתופעה, שברור כי עשויה להיות לכך גם השלכה אישית כלפי מישהו. אז האם זו הלשנה? האם אתם הייתם נוהגים אחרת?