תארו לכם שהייתם באים להתארח אצלי במעבדה והייתי מגיש לכם סלט ירקות. "עם מה אתם רוצים את הסלט"? הייתי שואל אתכם. "וכמה כפיות סוכר לתה". ונניח שהייתם אומרים עם מלח ולימון, ושתי כפיות סוכר.
ואני רואה את מבטכם הנדהם כאשר אני עולה על הדרגש, ומוריד ממדף הכימיקלים מיכלי פלסטיק שעליהם מסומן "סודיום כלוריד", "חומצה ציטרית" ו"סוכרוז". ועוד שניה תברחו. וודאי תחשבו שאני מרעיל אתכם.
אבל אל דאגה. סודיום כלוריד הוא אותו מלח שאתם אוכלים והרבה יותר נקי ממנו.
סוכרוז זה השם הכימי של הסוכר שאתם שמים בתה וגם הוא נקי הרבה יותר במעבדה. אבל "חומצה ציטרית" לעזאזל, מה זה? זה נשמע מפחיד ואני רואה את מבטכם המבועת. ובכן, איך אומרים בצרפתית לימון? אה, ציטרון. חומצה ציטרית במים היא פשוט מיץ לימון. ומדוע מיץ לימון חמוץ? זה מהחומצה.
אז הנה אכין לכם מיץ לימון. אקח מי מעבדה טהורים, אשקול מעט גרגרי חומצה ציטרית, אכניס לקנקן אבקת סוכרוז, והרי לכם מיץ לימון משובח.
כן, כן תגידו לי. אבל זה מלאכותי. במיץ לימון טבעי יש גם ויטמין סי. ויטמין סי אתם רוצים? וכבר אני עולה בדרגש אל מדף הכימיקלים, ואני מוריד מיכל שעליו מסומן "חומצה אסקורבית". וזה ויטמין סי.
גבירותי ורבותי אין כל שוני בין החומרים "הטבעיים" שאתם משתמשים בבית לבין הכימיקלים עם השמות המפחידים האלה. אתם בעצם אוכלים כימיה של חומרי טבע.
כשהחלב מחמיץ - נוצרת חומצה לאקטית. איזה סוכר יש בחלב? לקטוז נכון? אז שהלקטוז מחמיץ - נוצרת חומצה לקטית. וכשאתם עושים הרבה פעילות גופנית, כואבים לכם לאחר מכן השרירים. אתם יודעים מדוע? כי השרירים שלכם יוצרים הרבה חומצה לקטית בעקבות נשימה מאומצת. והחומצה הזו מכאיבה לשרירים. ובכלל בתהליך הנשימה של התאים, הסוכר מתפרק ומתגלגל למבחר חומצות -חומצת לימון (ציטרית), חומצת תפוחים (פומארית) - כמו במיצי פירות. בתהליך הנשימה ויצירת אנרגיה - אנחנו מתחילים כ- "פֵּירוֹת" ומסיימים כ- "פָּרוֹת" (חומצת חלב).
אז כשאתם חושבים שאתם אוכלים רק מזון טבעי - אתם בעצם אוכלים כימיקלים. חומר למחשבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה