חשיבה חופשית

הפוסט הקודם היה במומלצים והוא זכה לתגובות גם מקוראים חדשים. תודה לכולכם על התגובות האוהדות.

כשסיימתי את לימודי האקדמיים קבלתי תעודת הצטיינות. אז חשבתי שזו תהיה התעודה האחרונה. והנה הגיעה היום אלי נציגה מקופת חולים כדי לבדוק את התאמת הבית לתפקודי היומיומי. במהלך הפגישה היא ציינה שקיבלתי תעודת הצטיינות בשיקום. לא, אמרתי. את וודאי צוחקת. אני לא צוחקת היא אמרה ושלפה מול עיניי אשכרה תעודה עם סעיפי תפקוד שונים - לכל אחד ציון. קופת חולים כללית שמימנה את השיקום הארוך שלי, "קיבלה תמורה בעד האגרה". לפחות השתדלתי וניצלתי עד תום את ההזדמנות להשתקם.

יש הבדל גדול בין קופות החולים השונות. יש כאלו שמקציבות זמן מוגדר ולא גמיש לכל סוג של שיקום. יש קופות חולים קמצניות ויש נדיבות יותר, שמתחשבות בדיווחים של הפיזיותרפיסטים והרופאים בשיקום. קופת חולים כללית יוצאת דופן. בכל שבוע, ביום רביעי מגיעות רופאה מחוזית ופיזיותרפיסטית מטעם קופת חולים כללית לישיבה, שבה נציגי השיקום מציגים את התיק של המשתקם. בעת הדיון מוזמן גם המשתקם עצמו וצוות קופת החולים בודק בפועל ובוחן את מידת ההתקדמות שלו.

בהתאם לתוצאה, קופת חולים כללית מחליטה אם להמשיך לממן את השיקום. משתקמים שאינם מתקדמים כראוי - נשלחים הביתה. כאלה שמראים התקדמות משבוע לשבוע - מקבלים הארכת שיקום לפי הצורך. עלות יום שיקום לקופת חולים היא כ- 500 ש"ח ליום (ואני הייתי שם כחודשיים). אני חייב לציין עד כה לשבח את ההתנהלות היעילה של קופת חולים כללית בעניני.

מול תעודת ההצטיינות בשיקום, מצערת אותי תעודת העניות של מספר קולגות שלי בעבודה. מסתבר שיש כאלה שהחשבתי כחברים שלי והם לא מצאו צורך עד היום לבקר, להתקשר, ואפילו רק לסמס, או סתם לשלוח מייל מתעניין. איך הם יסתכלו לעיניי כשאחזור?

ויש אפילו גרועים יותר. שפועלים בהעדרי בכל מיני חתרנויות פוליטיות שלא אפרט כאן. חלקן פוגעות באופן נבזי בתלמידי המחקר שלי. על זה לא אשכח ולא אסלח, כי זה כבר נוגע בתלמידים שלי. רק חזרתי הבייתה ומיד הייתי צריך לשלוח מכתבי תוכחה המתייחסים לניצול חולשתו הבריאותית הזו של קולגה וחתרנות. איזו נבזות לפעול במצב כזה מאחורי הגב. ממש אדם לאדם זאב. אבל שידעו שאני יודע על מעשיהם מאחורי הגב ושיהיו לזה מחירים. אינני מתכוון לשתוק. האמינו לי, על פי רוב אני לא נוטר ונוקם. אך הפעם לא אוכל להתעלם, כי יש שהגדישו את הסאה - האריה עוד ישוב ליער. 

אז מה היה לנו בפוסט הזה? שתי תעודות. תעודת הצטיינות ותעודת עניות. והכי חשוב - במצב שאליו נקלעתי, נוכחתי לדעת מי הם חברי אמת ומי הם סתם אינטרסנטים עלובים.