ראשית אני רוצה להרגיע. הפוסט הזה אינו פוליטי ואינו קשור בדעותיי הפוליטיות. לכן אני מפרסם את הפוסט הזה כאן ולא בבלוג דע-א-קטואליה. הפוסט קשור לעניני בריאות.
כידוע לקוראים הקבועים כאן, עברתי חווית אישפוז ארוך. ראשית שבועיים וחצי בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים ולאחר מכן כחודשיים במוסד שיקומי. בשני המקומות הצוות הרפואי לרמותיו השונות הוא מעורב - יהודים וערבים. המנתח הבכיר שלי היה ערבי ומנתח המשנה היה יהודי. לא ערכתי סטטיסטיקה, אבל בהדסה בצוות הרפואי שטיפל בי לפחות 50% ערבים. רופאים, אחיות ואחים, מטפלים ומטפלות. אושפזתי בחודש החגים. בראש השנה (שהשנה היה 4 ימים יחד עם סופ"ש), ביום כיפור ובסוכות - הצוות רובו ככולו היו ערבים. היהודים עשו ושמחת בחגיך בבית. לעומת זאת, בחג הקורבן, מרבית הסגל הערבי עבד.
מספר שעות לאחר הניתוח הראשון נכנסה אלי לחדר מטפלת ערביה צעירה לבושה עבאיה (לבוש דתי מוסלמי - שמלה חומה ארוכה הכוללת גם כיסוי ראש). ניגשה אלי בחיוך ובקשה רשות לעשות לי רחצה במיטה. לרחצה שקיבלתי ממנה לא זכיתי לקבל מעולם. איזו עדינות ויסודיות. אפילו קפלי אפרכסות האוזניים נרחצו. כן, היא רחצה אותי ערום. האם אחות חרדית הייתה עושה זאת?
המטפלים האלה, רובם ככולם ערבים, משכורתם לא יותר מדי גבוהה (בלשון המעטה). ובחודש הזה, כל עובדי הדסה קבלו רק מחצית משכורת (עקב קשיים כלכליים שהדסה נקלעה אליהם). למרות זאת רובם עושים במסירות ואהבה עבודת קודש - לחולים ערבים ויהודים כאחד. כאשר הייתי זקוק וקראתי לעזרה בפעמון, רובם נכנסו אלי במאור פנים והרבה רצון טוב. גם כל האחים והאחיות הערבים היו מסורים לעבודתם. ובמחלקה שאושפזתי, דווקא שלוש אחיות יהודיות יוצאות חבר העמים שחלקו ביניהן משמרות בוקר, דווקא הן היו אלי מגעילות ברמות. לא סתם מגעילות. גם שוכחות לתת תרופות. הן נורא כעסו עלי שדיווחתי על כך. אבל לי לא היה איכפת, כי מרבית החולים אינם מודעים לסוג התרופות שהם מקבלים והזמנים. מגיע להן שמישהו ידווח עליהן, שיחששו.
לאחר ששוחררתי מבית החולים, במוסד השיקומי היו עשרה רופאים רובם רופאות - כולם יהודים. לעומת זאת צוות האחים והאחיות במחלקה שלי כלל 4 יהודים (כולן נשים) ו 5 ערבים (4 מהם גברים).
לעומת זאת צוות המטפלים (שעושים את עבודת הקודש הקשה: רחצת חולים, העברה מהמיטה לכסא גלגלים, החלפת חיתולים ושקיות קטטרים, הגשת אוכל, האכלה בעת הצורך ועוד שכאלה) כלל חמישה מטפלים (כולם ערבים) ושבע מטפלות (5 ערביות ו-2 יהודיות). אני אומר לכם, למעט שתי מטפלות, מגיע להם צל"ש על היחס האנושי הבלתי יאמן. הם אמנם עושים לעיתים מספר טעויות מקצועיות מסויימות, אך הם לא אשמים - אלא מנהלות הסיעוד העומדות בראש הפירמידה ואשר צריכות להדריך ולהשגיח. כל מנהלות הסיעוד שם יהודיות ומצטיינות במכשפיותן. כנראה כדי להגיע לעמדת ניהול סיעודית שם, צריך להיות יהודיה ומכשפה.
ראו מה עושה אחות אחראית משמרת לילה. בשעתיים הראשונות היא מכינה לעצמה כוס קפה או תה כל רבע שעה ולאחר מכן - ראו בתמונה.
כן היא ישנה שנת ישרים כמעט כל המשמרת. סידרה לה מיטה משלושה כסאות. אפילו לא התעוררה מהפלשים של התמונות שצילמתי מכמה זוויות. לעומת זאת האח הערבי התרוצץ כל הלילה לקריאות החולים ועשה בעצמו את כל העבודה. איך אני יודע? זהו כבר סיפור לפוסט נפרד בעתיד. במאמר מוסגר תיעדתי בתמונות הרבה דברים שצריכים להדיר שינה מחלק מהסגל הרפואי, אם אחליט להביא זאת לידיעת משרד הבריאות. אני עדיין לא סגור עם עצמי לגבי כך.
אני חייב לומר שחלק מסגל הסיעוד הערבי יכולים לקחת את המכשפות האלה בכיס הקטן. גם בידע המקצועי, גם באנושיות והחמלה, טיפת רוע אין בהם. אינם מפלים בטיפול בין יהודי לערבי. כן, לפעמים יש להם יחס מועדף למשפחות החולים הערבים (וכי אצל היהודים ההיפך לא נכון?), אבל החולים עצמם אינם מופלים על רקע גזע או דת וזה מה שחשוב. הסתחבקות עם משפחות החולים נראית חשובה בעיניי כקליפת השום.
יוצאות מהכלל רק שתי מטפלות ערביות שהכרתי (שהן במיעוט שבמיעוט) ואני נורא מתאפק כרגע שלא לחשוף את שמן כאן יחד עם שם המוסד והמחלקה. אני חושב שגם בלעדי תלונה רשמית שלי הן לא תחזקנה שם מעמד. אחת מהן לדעתי כבר בדרך החוצה, כי היא הסתבכה וסיבכה את המוסד ברשלנות רפואית בעליל. באותו אופן אינני רואה לנכון כרגע גם להפיץ שמן של אחיות יהודיות על טעויות והתנהגויות שהיו מקפיצות פיוזים במשרד הבריאות.
לסיכום, מה אני רוצה לומר כאן לכל הגזענים שונאי הערבים? כל אחד מכם עשוי לחלות יום אחד ויהיה נתון לחסדם של אלה שהוא כל כך שונא. ואולי מזלכם הוא שרובם יטפלו בכם היטב כפי שאפילו יהודים לא יטפלו בכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה