חשיבה חופשית

התעוררתי אתמול לשיגרת חיי בשלושת החודשים האחרונים, שהופרעה בשיחת טלפון בעשר בבוקר. "שלום, מדברת איילה משיקום הר הצופים. התפנתה מיטה. אתה יכול להגיע עכשיו"? 

מאוד הופתעתי. לא ציפיתי לקבל שיחה כזו יומיים בלבד לאחר שהגיעה אליהם הפרוטזה שלי. הרי רשימת הממתינים לאשפוז שיקום היא מכאן ועד להודעה חדשה. האם זה מפני שזה אני ולא אחר? אולי זה סתם שהתפנתה מיטה בפתאומיות והם מתקשרים אחד אחד ברשימת ההמתנה, ולאף אחד לא בא להגיע מהרגע להרגע ולבלות סופ"ש בבית חולים.

גם לי היה ברור שעד ליום ראשון לא אתחיל בפיזיותרפיה. אבל ידעתי שאם כל הצער לבזבז שם סופ"ש, כדאי לנצל הזדמנות בלתי חוזרת זו.

עניתי שאני בעיקרון מוכן להגיע אבל זקוק לשעתיים כדי להתארגן. למרות שהמרחק מהבית שלי הוא חמש דקות נסיעה, בגלל עשרים וארבע המדרגות - אני שוב חייב להזמין אמבולנס. 

אז לאחר עשר דקות חזרה אלי איילה והודיעה לי ששומרים על המיטה אם אגיע עד אחת בצהריים. אז הגעתי.

שיכנו אותי בחדר קטן עם עוד שני שותפים. השירותים בחוץ וצריך לצאת למסדרון. הכל מיושן - הרי מדובר במבנה של הדסה הר הצופים שנבנה לפני כשמונים שנה ונזנח בשנת 48 עד לאחר מלחמת ששת הימים.

אין טלוויזיות בחדרים. רק אחת קטנה בחדר אוכל שאפשר לראות בה רק ערוץ 1 וערוץ 2. בשירותים קצת קשה לתמרן עם כסא גלגלים. לפחות קשור חוט לידית הדלת כדי שאפשר יהיה למשוך ולסגור את הדלת. ולא אמשיך לפרט את רשימת הצניעות הארוכה.

לפחות יש ווי פיי, אבל גונבים כאן מחשבים אישיים, טבלטים ואפילו סמרטפונים (המוחבאים מתחת לכרית בעת השינה). אז לכן אני לא כותב את הפוסט הזה במחשב אלא בגלאקסי 2 שלי. והפוסט הזה נמחק פעמיים כי הייתה לי שיחה ושכחתי לשמור. ובכלל לכתוב פוסט בסמרטפון זה יסוריי איוב בשבילי. אבל רציתי לעדכן ובוודאי אתקשה לכתוב פוסטים ארוכים בשבועות הקרובים.

בינתיים ירדה השבת. החרדים מסתובבים כאן כל הזמן כדי לחלק עיתוני "המדיע" ו"יתד נאמן" ודפי פרשות יום ושבוע למיניהם. עושים כל מיני ברכות וקידושים בחדר האוכל. שואלים עשר פעמים ביום אם הנחתי תפילין. אני חושב שזו ממש שערוריה. בשביל זה הם צריכים פטור מגיוס? אבל לי כוח לכתוב על זה עכשיו.

עזבתי את ארוחת הערב באמצע כי הושיבו מולי איזה זקן שחירחר כל הזמן בשעת האוכל ולא אתאר כאן מה יוצא מפיו בעת השיעול. זה ממש לא יפה להתלונן על זה אבל זה גמר לי על ארוחת ליל שבת.

מצפה בכליון עיניים ליום ראשון שבו כנראה אתחיל סופסוף את השיקום.

אז בינתיים שבת שלום לכם.

שיבוא לציון גואל

בשורות טובות וישועות

אמן.