חשיבה חופשית

אודה ואתוודה ואכה על חטא. לעיתים אני די שוכח להכנס לדף הראשי של ישרא-בלוג. ולדף של עמותת ישראבלוג או חדשות עמותת ישראבלוג אני נזכר להכנס כאשר מונה הכניסות לבלוג מתחיל להאיץ בקצב מהיר מהרגיל ואם הפוסט האחרון איננו במומלצי ישראבלוג - אלמינציה פשוטה מביאה למסקנה שהפוסט במומלצי עמותת ישראבלוג. את זה אז רואים  גם במבול כניסות מעמותת ישראבלוג בלוח העריכה.

לוח העריכה מראה גם כניסות מ"הפעילים", וכניסות מ"הפוסטים החמים",וכניסות מ"הנושא החם". וכך אני יודע, מבלי שנכנסתי לדף הראשי. אבל אתמול לא שכחתי ונכנסתי לדף הראשי להציץ בפוסטים המומלצים ובנושא החם. והפעם אפילו לא הבחנתי בכלל בעליה במספר הכניסות אבל ראיתי את זה:

כלומר, הפוסט הקודם היה השראה לבחירת הנושא החם. בהחלט מכובד אם כי הרוב לא שמים לב, וכמעט אני לא רואה כניסות דרך הנושא החם עצמו. כנראה כי הוא עצמו לא נמצא ברשימה. כך מגלה לי לוח העריכה.

אבל כשכמעט עמדתי לצאת מהדף הראשי, הבחנתי פתאום שהפוסט הזה  נבחר לפוסטים היצירתיים:

וודאי אתם שואלים מדוע טרחתי בכלל לכתוב פוסט על זה. ובכן, ראשית כבוד הוא לי להיות במומלצים היצירתיים. ושנית, זה לא טריוויאלי בשבילי, אחד שעיסוקו במדעים המדוייקים ולא במדעי הרוח - שפוסטים נכללים גם במומלצי היצירתיים. זה רחוק מסגנון כתיבתי הרגיל כאן, אך בבלוג הזה אני גם משחיל מדי פעם סיפורים ושירים שאני כותב ושהחלטתי להצילם מדין שיכחה במגירה.

מי שקורא כאן יודע שזמנים קשים עוברים עלי, אבל כתיבת שירה עושה לי טוב. גם חזרתי ממש לאחרונה לצייר מעט. בני משפחה מרעיפים שבחים על הציורים ולוחצים עלי לצייר בצבעי שמן. אבל בינתיים מסתפק בצבעי פנדה. הרי הציור, כמו השירה והסיפורת פותחים לי משהו בלב ואין אני יוצר כדי לחיות מזה. אם בכלל אפשר ממש לחיות מדברים כאלה.

כעת בתקופת השיקום אני מבלה שעות רבות בבית לבדי. זוגתי והבן עובדים. הבת לומדת. השבוע זוגתי נעדרה במסע עבודה במונטריאול קנדה. למעשה היה זה אתגר שיקומי יוצא מהכלל . להסתדר לבד בהכנת ארוחות, בשטיפת כלים ונקיון, והכל על רגל ופרוטזה. זה לא קל. עדיין קשה לי להשתמש בה יותר משש שעות רצוף. אבל אוהב אתגרים אני. מותח את החבל אולי יותר מדי. כמו ילד קטן שמח על כל הישג קטן. הישגים שרוב האנשים כבר לא שמים לב. ואולי, כמה שזה קשה, אולי זה מעמיד את החיים להסתכלות מזווית אחרת. מאפשר לעשות פאוזה מקצב חיים רצחני. ופתאום אפשר להרגע מעט, להנות מהנאות קטנות ואפילו מהכאב בכתיבת שיר ומלחץ צבעי פנדה על בלוק נייר.  

... ויש לי פתאום הרבה רעיונות לכתיבת מדע בדיוני. אולי לאחר הבשלה אתחיל לכתוב גם אותם. אולי?