חשיבה חופשית

א = ב

לא צריך להיות מומחה גדול במתמטיקה כדי לומר באופן ודאי שבמשוואה הזו אם א' שווה עשר אז גם ב' שווה לעשר. ואם ב' שווה חמישים אז גם א' שווה לחמישים. נכון?

אבל כנראה שבעולם המציאות פועלת מתמטיקה אחרת. מכירים את הבדיחה על הקמצן ששואלים אותו אם חמישה שקלים זה הרבה? ואותו קמצן עונה מבלי להתבלבל "תלוי". תלוי במה שואלים אותו. "תלוי - לתת חמישה שקלים זה הרבה אבל לקבל חמישה שקלים זה מעט".

וכאן נכנסת ללקסיקון המילה מידתיות. שהיא הגרסה המודרנית של עין תחת עין, טיל תחת טיל, בית הרוס תחת בית הרוס, חלל תחת חלל, אזרח מת תחת אזרח מת... כלומר, כמו במתמטיקה - א' צריך להיות שווה לב' בעולם הגון ומוסרי.

אנחנו מחריבים את עזה כשאלינו משוגרים בסך הכל "קפצונים", כך חושבת כתבת מצרית שהתראיינה לחדשות ערוץ 2. כך גם חושב העולם - אין כאן מידתיות! כי לנו יש כיפת ברזל שמיירטת את האיומים ולהם המסכנים אין. נכון, יש לנו כיפת ברזל וטילי החמאס הם סתם קפצונים לישראלים אבל אותם טילים הם איום נורא מסוכן למטוסים של חברות התעופה הזרות.  ואולי זו רק מתמטיקה פוליטית? ללחוץ על ישראל להפסקת אש מידית, בהשראת הידידה הטובה ביותר בעולם של מדינת ישראל? ראינו באיזו מהירות נגררו חברות התעופה הזרות אחר החלטת רשות התעופה האמריקאית. הפליאו הטורקים שהחזירו מטוס שעמד לנחות עוד חמש דקות בבן גוריון. במאמר מוסגר, הטורקים לא ממש חוששים מחרם ישראלי, כי הם יודעים שעמך ישראל ישכחו הכל ולאחר המלחמה ימשיכו לנסוע לאנטליה תמורת חבילת נופש לשבוע במחיר של יום באילת..

אבל שלא נטעה, חמש דקות לפני תחילת הפסקת אש הם ישלחו מטח של חמש מאות הטילים האחרונים והמדוייקים ביותר שיש להם. זה לא רק בשביל הכבוד על  כך שהם לא נכנעו עד לדקה האחרונה וידם על העליונה. במטח אחרון של מאות טילים, גם בסטיסטיקת פיגוע נמוכה - רב הסיכוי שרקטה אחת מהחמש מאות תהיה קטלנית עד כדי כך, שהם ירקדו על הגגות ואנחנו נהייה בהלם על גודל הנזק והאובדן.  כי הם יודעים שאפילו אם דקה לפני כניסת הפסקת האש טיל אחד שלהם יהרוס בפועל בעוצמה שלא היתה כמוה כל המלחמה הזו - אנחנו כהרגלנו נמחה דמעות, נזעק, נכריז על הפסדנו בברברת האינסופית של אמצעי התקשורת (כפי שעשינו במלחמת לבנון השניה) ונבליג. כמו בכל המלחמות האחרונות נשאר כהרגלנו עם טעם מר של החמצה והם עם חורבות עזה וטעם הנצחון.

והמתמטיקה שלי אומרת שיום לאחר המלחמה, הכסף הקטארי  ישיב הכל לקדמותו ויותר. וששום כוח בינלאומי שיפקח כביכול על "פירוז הרצועה"  לאחר ביטול המצור - לא יוכל לעשות את מה שצה"ל יכול לעשות.  לאו"ם וערבויות בינלאומיות יש להתייחס כדברי ישעיהו: "הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" (ישעיהו ל"ו, ו'). ערבות העולם כולו - משענת קנה רצוץ היא. המתמטיקה שלי שוללת את מנטרת "הצלחת" פירוז הלוחמה הכימית בסוריה. כי למעשה פורזו רק כ-80%. ועם עשרים האחוזים הנותרים, אסאד עדיין משתמש מדי פעם בקטנה בנשק כימי, וממשיך לטבוח בעמו.

יש בינינו החיים בסרט. כאלו החושבים שהכל יסתיים בהמלכת אבו מאזן על עזה. אבל כל עוד צה"ל לא יסיים שם את מלאכתו, שר הבריאות שלו ימשיך להתקבל בעזה בהטחת עגבניות רקובות על פרצופו. אבו מאזן לא יוכל להכנס לעזה בלי שצה"ל ימוטט את המערך הצבאי של החמאס ובל נשכח שאבו מאזן כבר קיבל בעבר מפתחות  לעזה. אז מה שונה יום מיומיים? שאבו מאזן חתם על הסכם עם החמאס שלא החזיק מים והתמוטט כאשר אבו מאזן סרב להעביר כסף קטארי לתשלום משכורות לאלו שהחליפו בכוח את עובדי הציבור של אבו מאזן?

המתמטיקה שלי כמו של הזרם המרכזי של האופוזיציה הפרגמטית אומרת שהחמאס זקוק כעת נואשות להפסקת אש כי הוא אינו רחוק מהתמוטטות. ואני מצטרף לאומרים - תנו לצה"ל להשלים את המשימות שלו. תנו לחמאס להמשיך לסרב להפסקת אש בתנאי ישראל. הפסקת אש בתחפושת של הפסקת אש הומניטרית טובה לחמאס אבל אנחנו לא רוצים תחפושת. אם חפץ החמאס בהומניטריות שיפסיקו להקריב את בני עמם בעוד הם מתחבאים במחילות.

סיום המלחמה עכשיו ללא הכרעה תביא אותנו למלחמה קשה יותר בקרוב ולאחר שנמשיך להתעלם עד אליה מטפטוף טילים לעוטף עזה. עדיין לא הגענו לסיום מלחמות ימי הביניים ב'.