למעשה דרכי הצטלבה בישראבלוג בערך רק בחמש השנים האחרונות מתוך השלוש עשרה. בשמונה השנים הראשונות לא קראתי בבלוגים כלל ואל ישראבלוג הגעתי במקרה דרך חיפוש כלשהו בגוגל. החיפוש הזה הביא אותי לפוסט אחד שהיה בשבילי "הציץ ונפגע" ותחילה של קריאה בבלוג מסוים אחד. עם הזמן התחלתי לקרוא גם בחלק מבלוגים אחרים שבעליהם הגיבו לפוסטים של אותו בלוג. אין אני רוצה להזכיר את שם הבלוג ההוא גם משום שאין אני רוצה לקפח בלוגים אחרים שהתחלתי לקרוא בהמשך, וגם משום שהבלוג הנפלא ההוא נסגר ונמחק לאחר כשלוש שנים להיווסדו. בסגירה של הבלוג ההוא הגעתי לשלוש מסקנות:
א. שצריך להוריד את הכובע בפני בלוגרים שעברו את מחסום הותק של שלוש שנים ומתמידים.
ב. שזה נורא מעליב שתגובות של קורא נאמן בבלוג נמחקות בהינף יד כאשר בלוגר מחליט להשמיד את בבת עינו.
ג. שהנקמה שלי תהיה פתיחת בלוג משלי. ועוד חודשיים וחצי הבלוג עומד לחצות בסימן ובמזל טוב את מחסום שלוש השנים.
כן, אני מאמין במחסומים דמיוניים המגובים על ידי סטטיסטיקה. למשל, כאשר זוגתי ואני ירדנו מהארץ לפוסט דוקטורט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, הסתובבה אגדה אורבנית "בקיבוץ". הקיבוץ הוא כינוי לשכונת מגורים קטנה בפרבר וושינגטוני, שנראתה כקיבוץ ואיכלסה בחלק ניכר ממנה גולים ישראלים זמניים. והאגדה הזו הייתה מחסום חמש השנים. כלומר, ישראלים שחוצים את המחסום הזה כבר אינם חוזרים לארץ. אין בידי סטטיסטיקה רבת שנים, אבל אני חושב שיש משהו בזה.
מבין הבלוגים שקראתי באופן קבוע בתחילת הדרך - שבעה נסגרו או הפכו לפרטיים (כבר אמרתי שבלוג פרטי הוא סגור מבחינתי?) אבל התוודעתי לשמחתי לכמה אחרים. האמת היא שאני אולי יותר מדי סנטימנטלי ולוקח ללב התנתקות של בלוגר/ית מקוראיהם הקבועים. זה יוצר אצלי רגשות של פרידה פתאומית ואפילו געגועים לבלוגרים שנקשרת אליהם במידה זו או אחרת. אחרי כל מקרה של מחיקת בלוג כזה אני נשבע שיותר לא אשקיע בכתיבת תגובות רציניות בבלוגים שאני קורא, כי חבל על הזמן אם ימחקו בקרוב. כן, ממש לא מבין מדוע למחוק בלוג כאשר מפסיקים לכתוב. כבר אמרתי את זה כאן לא פעם אחת.
יצא שלקראת הבר מצווה של ישרא-בלוג רעננתי את העיצוב של הבלוג. גם את האווטאר. הלוואי ובשנה הבאה עלינו לטובה ירוענן גם דף הבית והממשק של ישראבלוג, באופן שיהיה ידידותי, מאובטח ויציב יותר. זוהי המתנה שאני מייחל לישראבלוג ולקהל הכותבים והקוראים.
אז יומולדת שמח למריאט (בהזדמנות ד"ש לאילנה הזכורה לטוב), לכל ידידי כאן, לכל הבלוגרים והקוראים - משפחת ישרא-בלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה