חשיבה חופשית

כבר רמזתי שלאחרונה נראה לי שהנושאים הרגילים כאן בבלוג לא מתאימים לימים אלה, שבהם מתנהלת מלחמה. בענייני אקטואליה ופוליטיקה החלטתי לגזור שתיקה, אחרי שהשתוללתי מעט כאן - בניגוד למדיניות הרשמית של המערכת.

אבל עבר יותר מדי זמן, והרהרתי עוד כמה אני יכול להלעיט את קוראי המסכנים כאן בשירה בגרוש ובקליפים מקסימים מהרפרטואר של יוטיוב? וזה בעצם לא מפריע לי משום שמספר הכניסות לחודש ירד מכ- 4,000 בחודשים האחרונים, לסביבות ה-1,500 (ולמרות שהחודש עדיין לא הסתיים, המגמה בוודאי לא תשתנה באופן משמעותי). גם בחודש מרץ האחרון שבו ביליתי בשיקום ולא כתבתי הרבה - היתה מגמת כניסות מופחתת. כן, הבלוג הזה הוא אינו מסוג הבלוגים שמפרסמים שנים שלושה פוסטים בחודש והם מככבים בראש רשימת הפעילים. מרבית הפוסטים שאני כותב זוכים לכניסה מכובדת ביום הראשון ואולי השני ובהמשך רק איזה טיפטוף בלתי מוסבר של עשרים שלושים כניסות ליום. הי, שמתם לב שאני מגלה לכם סודות כמוסים?

אז חשבתי שבמלחמה הזו כמו במלחמה יש הרבה דמעות ולכן אולי אכתוב כאן משהו מעניין על מדע הדמעות. כן, כן. יש מדענים שעוסקים בדמעות. ויש מחקרים פסיכוביולוגיים שמאמתים את המשפט בשיר "כשאת בוכה את לא יפה". בכי של נשים, לא עושה טוב לגברים. האמת שגברים מתקשים להתמודד עם בכי של נשים. אבל לא רק. הבכי הנשי מעורר דחייה פיזיולוגית המעוררת ירידה במשיכה המינית.  לכן, נשאלת השאלה איזה יתרון אבולוציוני יש לבכי הזה.

בנוסף, באדם הבכי אינו מתבטא רק במראֶה ובשמע. האדם הוא חיה משונה הבוכה עם דמעות. אז לשם מה לעזאזל יש צורך אבולוציוני בדמעות האלו? ואני מתכוון לדמעות של בכי ולא לדמעות של בצל, או גורם אחר כמו הצורך להרחיק מולקולות כימיות המציקות לעין ולראיה. מה אם כן היתרון של בכי רגשי עם דמעות? בפוסט הזה נתייחס רק לזה של נשים.

מחקרים שנערכו מעידים שמדובר כאן דווקא במעורבות של חוש הריח. האדם אינו ידוע בסגולות הרחה מפליגות כמו החיות. למעשה הרגישות של חוש הריח שלנו נמוכה פי- 600 מכלב ופי- 10 בערך משימפנזה. חוש הריח בעצם מבוסס על קשירה של מולקולות כימיות שונות אל קולטני ריח המצויים ברירית האף. הקולטנים האלו שולחים שדר על הריח וסוג הריח למרכז תודעה במוח. אבל, נערכו ניסויים מדעיים שהעידו שלאדם יש יכולת להגיב למולקולות כימיות כאילו הריח, אבל ללא מודעות שהוא באמת מריח.  וכדי לשכנע אתכם, אתאר מחקר מדעי שהוכיח שלדמעות יש בעצם ריח. ולא רק שלדמעות יש ריח, יש הבדל בין דמעות של אישה לעומת דמעות של גבר.

ובכן במחקר הזה שנערך במכון ויצמן,  נאספו דמעות של גברים ונשים שהקרינו להם סרטים מאוד עצובים. הדמעות שזלגו נאספו למבחנות.

כעת, לקבוצות של נבחנים גברים ונשים-  נתנו להריח את המבחנות שנאספו. לחלק משתי הקבוצות נתנו להריח מבחנות שהכילו מים במקום דמעות כביקורת.  אף אחד מהנבדקים לא ציין שהוא מריח בכלל משהו. אבל הסתבר שרק בקבוצת הגברים שנתנו להם להריח מבחנות עם דמעות של אישה - נמדדה ירידה משמעותית של הורמון המין הגברי טסטוסטרון בדם. הורמון האחראי בין השאר לאגרסיביות גברית. הרחה של מבחנות עם מים, או חסימת ההרחה על ידי אטב מיוחד לאף - לא שינו את רמת הטסטוסטרון בדם.

התוצאות המפתיעות של המחקר הזה בעצם לימדו שלושה דברים. ראשית שלדמעות כן יש ריח הנקלט וגורם לתגובה גופנית. שנית שיש הבדל בריח הדמעות של נשים לעומת גברים. והכי מעניין הוא שריח הדמעות של אישה בוכה מוריד את רמת הטסטוסטרון בדם ואת רמת האגרסיות של הגבר. מדהים לא?

האם כעת יכולים אתם לראות מהו היתרון האבולוציוני לבכי של אישה בנוכחות הגבר?

ואולי גברים אלימים צריכים להסניף דמעות אישה כדי להרגע?

ואם את אישה, תזכרי גם שכשאת בוכה את לא יפה.

שיהיה לכם יום נעים וללא דמעות.