הפוסט הזה נכתב ערב ראש השנה אך מטעמים ברורים אינו היה ראוי לפרסום בחג. לפיכך גנזתי אותו ומפרסם אותו כעת לקראת יום הכיפורים.
ערב ראש השנה, עד שנתכנסנו המשפחה המצומצמת לארוחת חג (המורחבת הגיעה לבקר במשך ארבעת ימי החג טיפין טיפין), ישבתי והרהרתי במה שהדחקתי בחודשים האחרונים. אבל בחגים כמו ראש השנה הדברים האלה צפים במלוא עצמתם וכיעורם. מזה כבר הבחנתי שאני מפסיק לקבל מיילים בתפוצת נאטו מחלק מקבוצות עבודה שונות שאני נמנה עליהן. להזכירכם רשמית אני רק בחופשת מחלה, אבל בכל זאת היה חשוב למהר ולמחוק אותי מהרשימות.שתבינו, ברשימות התפוצה האלה לא מעבירים סודות אטום. הודעה על הרצאת אורח פה, ניסוי גנרטורים או הפסקת מים שם. מישהו מחפש מעוניינים בציוד מיושן שהוא רוצה להפטר. תשעים אחוז קשקשת ובכל זאת מצאו צורך להשקיע זמן, לחפש את שמי ברשימות נאטו ולמחוק. אין כאן שום הגיון, שום רווח מלבד רוע של עלובי נפש . סיפוק בצערו של האחר. כאילו ששטויות כאלה יקברו אותו. כאילו שיתקעו מסמר אחרון בארון המתים שלו.
גם אף אחד מהעבודה לא התקשר, אפילו לא שלח מייל לקראת ראש השנה. גם לא נשלחו המיילים האלה של ברכה לשנה החדשה והזמנה להרמת כוסית, שמופצים בתפוצת נאטו (וכי מדוע שיגיעו, אם מיהרו למחוק?). נכון, להרמות כוסיות לא הייתי מגיע, אבל מה היה קורה אם היו שולחים סתם הזמנה עם ברכה? זה עולה להם כסף? בבוקר ערב חג עוד נכנסתי למייל הארגוני לראות אולי נשלח משהו, אבל מצאתי שם הכל חוץ מברכות. מלבד מנכ"ל המוסד ששלח לי מסרון ברכת שנה לטלפון, לא נשלח כלום. אבל שלא תטעו, לא נכנסתי לאבל לאומי בגלל זה. בשביל מה? מאנשים עלובי נפש? גם אינני כותב זאת מתוך חולשה או מתוך רחמים עצמיים ובוודאי לא מתוך צורך ברחמים של אף אחד. גם לא אתייחס כאן עכשיו למסמכים עקרוניים שנחתמו בשמי בשל 'חוסר נבצרות' לכאורה - וללא ידיעתי. וטרחו להסתיר זאת ללא הצלחה, כי לשקר יש רגליים. האידיוטים כנראה שכחו שיש בתי משפט שיכולים לשלוח אותם... ועדיין לא אמרתי את המילה האחרונה. הרי יש עוד מספיק זמן להתיישנות, עד שאחליט אם לשלוח מישהו להתיישנות.
אבל שמעו סיפור שבחרתי לספר עכשיו על אחד שמיהר למחוק אותי בכלל ומרשימת התפוצה שלו בפרט. מדובר ברופא מנהל מחלקה מכובד בבית חולים, שהיה לכאורה מספיק קרוב אלי כדי לשתף אותי בסיפורים מביכים, שלא היה מעז לחשוף אותם לכלל.
אחד מהם מהתקופה ששהה בהכשרה במעבדת מחקר בארה"ב. זה היה קצת אחרי שהתגרש מאישתו הראשונה (והיו לו עוד בהמשך, לא משנה כמה). ובזמן ההוא הוא היה שם בדיכי כזה. עישן צינגלה והתנהג די מופקר (כדבריו). והשיחה התגלגלה ליום כיפור. על כך שניצל את ההזדמנות שאין לו בארץ ונהג בחדווה במכונית ביום כיפור. אבל, בלילה כך סיפר - הופיעו אצלו גמדים מרושעים עם עיניים אדומות. מאז הוא לא העז יותר לנסוע ביום כיפור. האמת היא שהוא הגיע מבית של אבא חרדי שחזר בשאלה. וגם אם הוא מקוטלג כחילוני, יש לו את הקטע של מורא מיום כיפור ואלוהים (כפי שיש לחילוניים רבים בהכרה מלאה, שחושבים שאם הם צמים ביום כיפור - אז הכל בסדר ומבוטחים בתעודת הביטוח של אלוהים).
וכשהרהרתי בערב חג האם הייתי סולח לכל אלו שמחקו אותי לו היה פתאום איכפת להם לפני יום כיפור, התשובה שהגעתי אליה היא שאם יש אלוהים בשמים - הוא וודאי לא היה סולח להם, אז מדוע שאני אסלח? והם אפילו לא ביקשו.
יש אנשים שכנראה מפחדים מאלוהים רק כשהוא שולח להם בחלום גמדים מרושעים עם עיניים אדומות. ואני אומר על פי הפתגם המפורסם בערבית: كُلّ كَلْب بِيجِي يُومُه. כּוּל כּאלְבּ בּיג'י יומו. כל כלב בא יומו וגם שלהם יגיע.
ישעיהו
ליבוביץ מורי ורבי אמר שרבים האנשים שהם רעים וטפשים. אני בהחלט מסכים איתו. כי גם אם לא אחזור למערכת כפי שהם מעריכים, את השגיי המדעיים והידע המקצועי לא יכולים לקחת ממני. הם גם לא יכולים לקחת ממני את הערכה והיוקרה העולמית. עבודות, מאמרים ובקשות מימון - בין השאר שלהם - ממשיכים וימשיכו להגיע אלי
לשיפוט. לא שהחלטתי במה אעסוק, אבל מה אם נניח למשל אתמנה בעתיד כמנהל קרן מימון
מדעית, או כיו"ר ועדת שיפוט מדעית ממשלתית או אחרת (ואפילו בניגוד לאחרים, אעשה זאת בהתנדבות) - מה יעשו אז? פתאום יזכרו שאני חבר שלהם מהפלמ"ח? והרופא מהגמדים יגיע אלי לבית עם בקבוק וויסקי משובח, כפי שהוא נוהג לעשות כשהוא צריך משהו? פעם הוא סיפר לי בהתפארות שהוא נוהג להטיח בפני אנשים ואחר כך להתנצל. "בבחינת התנצלתי אבל אני את שלי אמרתי, או עשיתי"... (אסתפק בשלוש נקודות במסגרת הפוסט הזה).
עדכון: הפגישה עם הועדה שהיתה אמורה להתכנס החודש כדי לדון בפרישה המוקדמת שלי, התבטלה ומועד הפגישה נדחה לחודש נובמבר. לכן אם אפרוש, בפועל זה לא יהיה לפני סוף השנה האזרחית.
רציתי לסיים את הרוע הזה בשיר ונזכרתי בשיר היפה הזה של סנטנה והרי הוא:
שתהיה לכולכם חתימה טובה
גמר חתימה טובה אומרים רק בצאת יום כיפור! (אם לא ידעתם -תשאלו את הרב)
ולמי שמחליט בכל זאת לצום, אז שיהיה צום קל ככל האפשר.