בפוסט הקודם סיפרתי על משפחה וחולדה שמאוד רוצה להצטרף אליה, ועל לחגיגות ומתנות יומולדת. ועדיין לא סיפרתי על המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי ליומולדת. כדי להבין מה גודלה, הקורא האקראי יאלץ לחזור לפוסט על הא ודא ובלה בלה בלה. שהוא מאלה שהם פוסטים אישיים, שמשך חייהם כאן עשוי להיות קצר ביותר בשל חרטה של הכותב, על שהוא חושף חייו האישיים בבלוג שלא נועד בכלל להיות בלוג אישי. כמו כן ראו תוספת עריכה למטה.
ובכן, ללא שאוכל לשים אצבע מדוייקת לסיבות האקטיביות (והיו גם היו, אני חייב להודות) שהובילו אל המתנה הנפלאה הזו במהירות בלתי יאומנת לבירוקרטיה הישראלית , שדורסת באכזריות את החלשים - הנס קרה והפעם מהר מאוד. מהר הרבה מאשר ציפיתי אפילו בחלומותי הורודים. הכירו בי כאתלט. לפחות מבחינת זכויות.
והסיפור שהיה כך היה. בבוקר יום הולדתי התקשר בעל בית המלאכה שיאשרו לי פרוטזה של אתלטים בתנאי שאעבור בהצלחה ניסוי סבילות של שרוול סיליקון. ובעוד התכנסה המשפחה המורחבת, הגיע לביתי בעל בית המלאכה עם שרוול סיליקון לניסוי. לאחר שניסינו לבישה שלו על הגדם בהצלחה, נאמר לי ללבוש אותו במשך שעתיים ולעלות כל יום בהדרגה בזמן, שבוע לפחות, עד שאגיע ללבישה רצופה של 8 שעות ללא תופעות לוואי. ואז מה? שאלתי, אצטרך להמתין לתור אל מנהלת השיקום ואחר כך להחלטת וועדה של משרד הבריאות, ואחר כך לעוד חודש שמשרד הבריאות יתן אישור תקציבי?
לא, לא, לא - ענה בעל המלאכה. חתמו לך על הכל - כולל אישור תקציבי, ובתנאי שניסוי לבישה ממושכת של השרוול יעבור בהצלחה. ובכן במסיבת היומולדת שכחתי להסיר את השרוול לאחר שעתיים, ולמחרת כבר חבשתי את זה כמעט חמש שעות וביום הרביעי כבר עברתי את השמונה ובשבת כבר עשר שעות - בלי כאבים, בלי לחצים, בלי הזעה ואפילו מעט מאוד לאחר החבישה אני בכלל שוכח מקיום השרוול.
זהו, אני מוכן לפרוטזה של אתלטים. השבוע שלי עמוס בכל מיני אירועים, אבל מקווה להגיע לבית המלאכה בהקדם השבוע למדידות, ולקבל את 'הפרוטזה האתלטית' כעבור שבוע. עכשיו אני רק אצטרך להוכיח שאני אוכל להשתקם כמו אתלט.
תוספת עריכה
יש ששואלים מה עניין האתלטיות שכנראה זכור לקוראים הקבועים. אבל אלה שאינם קוראים כאן בקביעות אולי פיספסו את פוסט המפתח - 'בשביל זה אני צריך להיות אתלט'. זהו מהסוג הפוסטים האישיים שנעלמים זמן מה לאחר פרסומם בטיוטות. אז לאלו שאינם יודעים על מה מדובר כאן - הרי הקטע הרלוונטי מהפוסט שנעלם:
אז
ביום שלישי (אתמול) חזרתי לבית המלאכה בענייני הסאגה הבלתי נגמרת של
הפרוטזה והשיקום. ומי שלא יודע על מה אני מדבר, עדיין יכול לקרוא את הפוסט
(שעדיין לא הועלם) 'על הא ודא ובלה בלה בלה'.
לאחר מבצע מכאיב ומפרך נוסף להגיע לבית המלאכה, מדד גם השותף את בית הגדם
החדש המצ'וקמק של הפרוטזה, שכאמור הוא אפילו גרוע מזה הקיים, וטען בגדול
שאין מה לעשות. 'זה מבנה הרגל' וכהנה וכהנה סיבות עד להודעה חדשה, והרגשתי
שהוא כמו הקוף שלא יודע לרקוד ומאשים את הרצפה העקומה. הוא ציין שאפילו אם
יערוך מדידה חדשה או ימלא את החלל הקיים בבית הגדם החדש והרחב מדי בחומר
מילוי (שנראה בעיניי כמו מעין פלסטלינה פרימיטיבית) - הוא טוען שהפרוטזה
תמשיך לעוף לי מהרגל בעת ישיבה או באמצע טיפוס במדרגות. למרות שזה מאוד
מסוכן רגל שעפה לאדם במדרגות, בוודאי זה מאוד מצחיק צופים מהצד. כפי שצחקתי
עם אחותי כשהיינו ילדים במסעדת פפרברג לשעבר בירושלים, כשאחד מהסועדים נגס
בקרעיי עוף והוציא אותו מפיו כששיניו תקועות לראווה בבשר העסיסי. כיוון
שאינני שחקן קומדיות, זה בכלל לא מצחיק ואני לא מוכן לקבל את כל הסיפור
הזה.
אז
מה הפתרונות של האדון? לא אלאה אתכם בפתרונות ההזויים שהעלה, אבל אני לא
מוכן ללכת למשל על 'רגל' שקשורה לשלייקס. אני מניח שהבנתם את העיקרון לחוסר
הסכמתי ל'פתרונות' שכאלה. אבל יש פתרון שהחיסרון שלו, כפי שתראו מייד, הוא
הרע במיעוטו. הפתרון הזה הוא שרוול גלילי של סיליקון עבה שמתהדק חזק סביב
הגדם ובקצהו פין שנכנס בקליק לבית הגדם ולא יכול להשתחרר ככה סתם. נשמע
גאוני, נכון? אבל יש שתי בעיות 'קטנות' - האחת, שיש אנשים שנורא מזיעים
בתוך הסיליקון הזה (כי זה מחמם ואין איוורור), אבל יש משחות מקילות ופדים
לניקוי השרוול. אבל הבעיה הכי גדולה היא, איך לא? משרד הבריאות כמובן!
פתרון כזה משרד הבריאות מאשר רק לאתלטים שזקוקים לפרוטזה יציבה לטיפוס
לאוורסט, או בשביל להשתתף באולימפיאדה, או מנימום לקפיצה בין שתי גדות תעלה.
אז
בשביל זה צריך שוב להגיע לוועדה רפואית של משרד הבריאות שהתור אליה יקח
עוד כחודשיים שלושה לפחות ואני הרי לא אתלט כידוע. מה זאת אומרת אתלט?
שאלתי. למי שמטפס לאוורסט מגיע ולמי שרוצה לטפס במדרגות ונופלת לו הרגל לא
מגיע? טוב תראה, עונה לי בעל בית המלאכה: גם אם תרצה לשלם לי פרטי עשרת
אלפים שקל בשביל זה, אני לא אעשה לך את זה ללא אישור משרד הבריאות! הבנתם
את זה? נו, בעל בית המלאכה מתרץ - צריך שוועדת רופאים תבדוק אם זה מתאים
'לבריאות' של הגדם ולרמת הפעילות שלך. כשהייתי בשיקום בדקו את הכושר ורמת
הפעילות שלי. מנהלת השיקום הכריזה קבל עם ועדה בפני כל הרופאים שלה שאתלט
הוא ברמת כושר 4, ולי למרות שאינני אתלט - רמה 3 פלוס לפחות. כך היא אמרה.
השאלה הגדולה היא האם עכשיו במצב שמשרד הבריאות צריך לשלם (פחות השתתפות
עצמית מכובדת שלי) - אני אוגדר כ'אתלט' או כמעט אתלט.
אז
מזל שבמילא נקבע לי עוד בחודש יולי תור חוזר לוועדה באוקובר, שנדחה לתחילת
החודש, כדי לבדוק אם אני זכאי להמשך פיזיותרפיה שיקומית עם בית הגדם החדש.
ומזל שהישיבה של הוועדה הזו נדחתה שוב למשהו כמו סוף השליש הראשון של
החודש הבא. ואני מקווה שלא יתמזלו לי דחיות נוספות. בינתיים בעל בית המלאכה
יעביר מכתב המלצה למנהלת השיקום ולוועדה, ואני כבר צופה שתהייה כאן כנראה
מלחמת עולם. ואני רוצה לקוות שלא אהפוך בקצב הזה מכמעט אתלט (ברמה +3) לנכה
חדל אישים (ברמה 1 מינוס),
עם פרוטזה שבקושי אפשר ללכת איתה לשרותים - ולחיות ככה שנים עד שטחנות
הצדק יועילו לטחון את העניין בבית המשפט. דבר אחד אני יודע, ששאני לא
אשתוק ואנקוט בכל אמצעי דל שאני יכול. אפילו אבוא לשבת בכסא גלגלים שביתת
רעב מול משרד ראש הממשלה, אם צריך. כי אני גם רוצה להבין בשביל מה שילמתי
כל חיי אלפי שקלים כל חודש לביטוח לאומי ולמס בריאות.
רק להם מגיע?
וחוצמזה
עוד שבועיים בערך, אני צריך להתמודד עם וועדת פרישה מוקדמת (שתואיל להעניק
לי אחוזי נכות מספיקים, כדי שאוכל לפרוש בתנאים מועדפים), ועדיין אני צריך
להתמודד עם ביטוח לאומי ועם חברות הביטוח. הרי מדינת ישראל מומחית בלהתיש
את האזרחיה. וחברות ( וגם עורכי דין/רופאים) שאת הג'ינגלים שלהן אתם שומעים
השכם והערב באמצעי התקשורת ('זכותך לך, ופוראנ'ית תדאג לך') - הרי קמו
במיוחד בשביל לגזור קופון בעשיקת נכים, ולנגוס בשליש מההכנסות העלובות
שמגיע להם מהמדינה, בנוסף לכמה אלפים דמי טיפול ראשוניים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה