חשיבה חופשית

חלמתי חלום - אני במעבדה האהובה שלי כשלפתע מגיע ציוד מעבדה חדש. דוקטור א' הסגנית שלי מפקדת עלי לסלק מכשיר זה מפה ומכשיר אחר משם, כדי לפנות מקום למכשירים החדשים. אני מסתכל בה בתדהמה. זמנים השתנו היא אומרת...

רגע הפרישה קרב. אני נפרד מהממלכה שלי, שהייתה ביתי השני. בעצם תלוי את מי תשאלו, יש שיאמרו ביתי הראשון. כבר הולכים ומתפנים המדפים עמוסי הספרים, עבודות תזה של דוקטורנטים ומסטרנטים לדורותיהם ועבודות סטודנטים בקורס הדגל שלי בהנדסה גנטית על ארבעה עשר מחזוריו. נארזים בארגזים נערמים, מצטרפים למסמכים אישיים, תעודות ופרסים, מזכרות ותמונות שצולמו בכנסים מדעיים ברחבי העולם.

שעון החול עדיין ניצב על אדן חלון. שמי שקיעה אדומים נשקפים ממנו באופק. מבט בשולחן העבודה מתמקד בעט זהב מונח על קן שחור והנה דגם תלת מימדי, יד אמן בהזמנה, 'מעבדה מיניאטורית' ופרופסור לבוש חלוק לבן שקוע במיקרוסקופ  - כולם מתנות ימי הולדת שהעניקו לי ילדי המתוקים המחייכים אלי מהתמונה המוטבעת בספל הלבן המונח לצידן, מחכות בתור לאריזה. וכבר נארזים בגדים וציוד שינה שליווה אותי באשמורת אחרונה של לילות לבנים במעבדה - בזמנים לחוצים, כשהיה צורך להשלים פרוייקטים דחופים ולעמוד בלוחות זמנים.

את החלוק הלבן אשאיר על המתלה. אין אני זקוק לו יותר. מצידי הוא אפילו יכול לשמש פריט במכירה פומבית.

כן, היסטוריה כאן נארזת. כשתסתיים מלאכת האריזה, יארגנו בתחבורה הובלה לבית שלי. לפחות חסכו ממני את הטרחה. אין לי מה לחפש שם יותר. אני לא זקוק למשרד עלוב של אמריטוס. יש לי משרד מצויין ומרווח בבית, עם כל האמצעים הדרושים, וכניסה מהמחשב לבסיסי נתונים, לספריות דיגיטליות ולכל כתבי העת המדעיים. לפחות אלו המובילים והנחשבים. לא מתכוון להתגעגע. האמת שיש אנשים שאשמח מאוד כבר לא לראות את פניהם. 

לא הרבתי לצלם. אבל מצאתי במחשב כמה תמונות אחרונות בשיא המחקר, לפני שהגורל תעתע. פינות מחדרי המעבדה וכמה אנשי צוות - אלו שהסכימו להצטלם ולהצגת תמונותיהם בפרהסיה. ליתר ביטחון טשטשתי מעט את פניהם, כי  לא סיפרתי להם אף פעם על הבלוג.

שני צרורות מפתחות צבעוניים נועלים היסטוריה ונטמנים בכיס. מבטי מתמקד בפעם אחרונה בשמי מתנוסס בשלטים על דלתות חדרי המעבדה בראשותי. המעבדה ל... (בראשי תיבות אב"מ - באלף ולא בעין. ר"ת שנתתי לה רק עכשיו בעזיבתי).

מוחה דמעה עצורה ועוזב.

תם ולא נשלם. יש גם חיים אחרים.