לאחר שהבלוג שוחזר על ידי המערכת לאחר מחיקה מסתורית, התאפסה רשימת הקוראים הקבועים של הבלוג. הודעתי על כך בפוסט, למען ידעו הקוראים הקבועים לחדש את הרישום, אם מעוניינים להמשיך. לפני כן הייתה לבלוג רשימת קוראים קבועים שהתפרסה על שני דפים, כמעט שלושה. כשהתבוננתי בה ראיתי שלפחות כל הבלוגרים בדף השני כבר לא כותבים וגם לא מגיבים. הדף השני היה לי כרשימת רפאים והיה עצוב לי.
לאחר שהרשימה הזו התאפסה נרשמו כקוראים קבועים משהו כמו 15 אחוז ממה שהיה במספר. כיוון שיש ברשותי צילום הרשימה לפני האיפוס, יכולתי להשוות. כל בלוגי הרפאים נעלמו - כ- 65%.
חידשו הרשמה כ- 10%,
קוראים חדשים כ-5%,
ויש מהבלוגרים שעדין לא מחקו את הבלוג שלהם או לא הפכו אותו לפרטי אשר לא חידשו את ההרשמה כקוראים קבועים. אתם יכולים לעשות חשבון ולהעריך בכמה מדובר. ביניהם יש עדיין כאלו שעדיין כותבים בישרא באופן סדיר, שלא חידשו רישום כקוראים קבועים. עצוב שהם כבר לא אוהבים להכנס לכאן. מצד שני עדיף שהרשימה לא תציג מצג שוא. כי האמת טובה תמיד מהשקר והכאילו. גם לא חשוב לי להתעמק לגבי הנוטשים. האם מי שקרא בשקיקה מצא פייבוריטים אחרים? או האם זה משום שלאחר שהפופולריות שלהם עלתה והם כבר לא אלמונים כאן? האם זו התחשבנות על מי שמגיב או לא מגיב בבלוג שלהם? את התשובה לא אדע. סביר שזה משהו מכל זה.
ועכשיו עם יד על הלב, כמה מרשימות המפוארות של הקוראים הקבועים והמנויים שהבלוג שלכם צבר בשנות הוותק שלכם - באמת קוראים אתכם? כמה מהם כבר מזמן הפכו לרוחות רפאים ישראבלוגריות? וכמה עוד תאבדו אם תפסיקו להגיב בבלוגים שלהם? אבל נעזוב את זה, לא על זה באתי לדבר.
מחקרים אנתרופולוגיים הראו על מספר קסם חברתי - 150. מספר זה הוא מגבלת הפריטים במסגרת חברתית הדוקה כל שהיא. שבטים מתפלגים לאחר שמספר הפרטים עולה על מאה וחמישים. יחסים בין בני משפחות מורחבות מתרופפים. מעגל ההיכרות הקרובה של כל אחד מכם, מן הסתם נמוך ממגבלת המאה וחמישים. יש לזה סיבות חברתיות הקשורות באופי האדם - מעין גנטיקה חברתית.
כבר כתבתי על כך פוסט בעבר. המספר מאה וחמישים גדול עלי. בשל עיסוקי האחרים, זמן ישראבלוג שלי מוגבל. מבלי שהתכוונתי לכך, מספר הבלוגים הנקראים הקבועים שלי הגיע רק לעשירית ממספר הקסם הזה. וזה לא אומר שאני לא קורא גם בלוגים אחרים, אבל באופן פחות סדיר. זה גם לא אומר שאני נוהג להגיב בכל החמישה עשר. יש בלוגים שאני בבחינת קורא ולא נראה. אני נהנה לקרוא אבל אין לי מה להגיב. כי עדיף בעיניי לא להגיב מאשר לכתוב תגובה נבובה מתוכן.
במשך כמעט שש שנים כמעט בישרא (6 שנים כקורא ו-4 כמעט ככותב). רשימת החמישה עשר שלי התעדכנה כי מספר בלוגים נעלמו או גיליתי אחרים שעניינו אותי. אבל בכרבע השנה האחרונה נעלמו מהרשימה שלי 9 בלוגים.
הוספתי לששת הנקראים הקבועים שלושה בלוגים נוספים על תנאי. כלומר ל'תקופת מבחן נוספת'. אל תשפטו אותי לחומרה על דברים. הסבלנות שלי לקריאה דיגיטלית מוגבלת. משהו שקשור כנראה לגנטיקה שלי. אין לי סבלנות לבירבורי טוויטר וקבוצות וואצאפ. בקושי יש לי סבלנות למעט פייסבוק. יותר מדי עדכונים טורדניים זורמים למייל שלי. ואני צריך לבזבז זמן על מחיקה של עשרות עדכונים כאלה כל יום... ומה עם זמן נוסף שדרוש לי לעניינים אחרים בחיים?
ם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה