חשיבה חופשית

אך טבעי שחיילים משוחררים מחפשים את עצמם. חלקם (מבתים עשירים) - מחפשים את עצמם בגואה, או בטרקים בדרום אמריקה, אוסטרליה, ניוזילנד.. , חלקם (מבתים פחות עשירים) - מתחילים קודם לעבוד כדי לחסוך כסף לטיול הגדול או ללימודים. כך גם הבן, שבוע לאחר השחרור מצא עבודה כקב”ט במלון בוטיק ירושלמי יוקרתי. גם מצא מהר וגם התקבל מהר לעבודה האמיתית הראשונה בחייו. קב"ט נחשב למקצוע מועדף לקבלת מענק מהמדינה. השכר לא רע בכלל בשביל חייל משוחרר, ויש גם תנאים כמו למשל  ארוחות חינם במלון ( בניגוד לקב"טים, לשאר עובדי המלון זמן האוכל על חשבונם. לקבט"ים כניסה חופשית למטבח בלילות, כדי להצטייד, הרי הם נושאי המפתח). ויש גם שעות נוספות, טיפים וכדומה. איזה טיפים? מאורחים שנתקעו למשל נעולים בחדר, או לא מצליחים להסתדר עם כרטיס המפתח, מטרד משכנים, טיפול זה או אחר בענייני ביטחון מיוחדים, דאגה לסידורי ביטחון מיוחדים של קבוצות וכדומה.

חודשיים עבד כקב”ט, יום ולילה, שבת וחג. אמנם יש שעות נוספות, שעות לילה וחג, אבל זה לא קל לעבוד ביממה שתי משמרות של 8 שעות כל אחת -  משמרת בוקר ומשמרת לילה או משמרת ערב ומשמרת בוקר למחרת. לעיתים המשמרת מתארכת לשתים עשרה שעות. בפסח עבד גם בליל הסדר, גם בחג, גם בסופ”ש הצמוד, וגם בחג השני - בקיצור עבודה, עבודה ועוד עבודה. לאחר חודשיים הוא נשבר והחליט לחיות חיים נורמלים יותר ובעבודה רגועה יותר. ויתר על המשכורת הגבוהה ועל הטיפים, שלפעמים יכולים להגיע עד למאתיים ואפילו לחמש מאות דולר! (יש גברת אחת כשמגיעה להתארח  לעיתים קרובות במלון, וזה סדר גודל של גובה הטיפים שהיא משאירה למי ששירת אותה יפה). לעומת זאת אורחים אחרים כמו ציפי לבני , אבו מאזן, גנץ הרמטכ”ל לשעבר ופמליתו, לא נוהגים להשאיר טיפים בביקורים במלון המועדף הזה עליהם. כך גם לא אבשלום קור שמביא קבוצות לסיור מורשת, אבל רמת העברית בדרישות שלו לסידורי ביטחון יוצאת מהכלל. נשכבתי מצחוק משרשור המסרונים שהחליף עם הבן בעברית משובחת של בית מרקחת.

אז כאמור לאחר חודשיים הבן נשבר משעות העבודה המטורפות והלחוצות, שמספיק היו לו כאלה בצבא, הלך לחפש עבודה אחרת ומצא במקום הראשון שפנה, שוב לאחר שבוע בלבד. הוא נכנס ככה סתם לחנות ספרים ברשת ושאל אם במקרה הם מחפשים עובד, ואכן התפנתה שם במקרה משרה אחת. התמזל מזלו ובחנות הייתה באותה שעה מנהלת החנות והמנהלת האזורית שהגיעה לראיין למשרה הפנוייה סוללת מועמדים, שקורות החיים ששלחו התאימו. הוא הגיע במקרה חצי שעה לפני תחילת הראיונות עם האחרים שהוזמנו. קצת מצחיק שהוא הגיע ללא דף קורות חיים (שכח בבית). אבל הגברות שראיינו אותו, כנראה מאוד התרשמו ובקשו שישלח בפקס את קורות החיים לאחר הראיון. הוא שלח וקיבל תשובה לאחר חצי שעה, שהוא זה שהתקבל לעבודה. התחלת העבודה מיד.

העבודה הזו, שמכונה ברשת הספרים הזו 'איש ספר', הייתה לו מאוד מעניינת והזדמנות לפגוש שלל אנשים צבעוניים וכן סופרים ומשוררים שמכתתים את רגלם ועוברים מחנות לחנות, לבדוק באיזה מקום מוצג הספר, בכמה עותקים, ולשדל המוכרים להמליץ על ספרם החדש. אתם מאמינים שכך נאלצים סופרים לשתדלנות?

השכר ברשת אמנם שכר מינימום, אבל עבור משמרת יומית שהיא 6 שעות בלבד. מעבר לכך אם יש צורך, ויש לא פעם צורך, משלמים  שעות נוספות, וכן הוא מקבל אחוזים על כל כרטיס מועדון שהוא מצרף, מקבל ספרי קריאה חדשים לקריאה, כדי שיוכל  וידע להמליץ, ועוד כמה הטבות נוספות . עבורו העבודה הזו הייתה מאוד נוחה, כי היא אפשרה לו ללמוד לפסיכומטרי במקביל. למרות שלא קל ללמוד 6 שעות לאחר העבודה, בנוסף לשעות הלימוד העצמי שנדרשים בבית.

בפסיכומטרי הראשון והיחיד שניגש , כאשר באמצע  הלימודים גם נעדר פעמיים בשל שירות מילואים של שבוע כל פעם (כן, הוא גוייס למרות הפטור ממילואים לשנה ראשונה לאחר השחרור - אבל לא ביחידה שלו). למרות כל זאת הוא הוציא ציון נאה מאוד בפסיכומטרי לכל הדעות. בחלק האנגלית קיבל 145 מתוך 150, כלומר דבר שמקנה לו פטור מלימודי אנגלית באוניברסיטה.

בקיץ האחרון הוא עשה דבר מאוד לא שיגרתי. הוא צמצם מאוד את מספר המשמרות השבועיות בחנות הספרים והחליט שהוא צריך לחפש את עצמו. לא בטיול בחו”ל, אלא במה הוא רוצה ללמוד בחיים. עם פסיכומטרי כזה הוא יכול להתקבל כמעט לכל חוג לימודים באוניברסיטה. אבל כמעט, ועל כך עוד אדבר בהמשך.

אז בקיץ האחרון הוא החליט לעשות מעשה ונרשם לקורסי קיץ בעברית כדי לגלות את תחום התעניינותו. לקח קורסי מבוא בביולוגיה, בכימיה, בפיזיקה ובמתמטיקה - מצד אחד, ומצד שני - קורסים ברוח ובחברה - קורס בהיסטוריה של שלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה, קורס היסטוריה בקולנוע, וקורס בחשיבה מדינית.

טוב, בתור בן להורים בסגל האקדמי באוניברסיטה, הוא יכל להרשות לעצמו את הלוקסוס של לימודי חיפוש עצמי כזה. כי הלימודים חינם לבני פרסונל. אמנם לא לגמרי חינם, כי בניגוד לעובדי חברת החשמל למשל, שמקבלים חשמל בחינם והמס מגולם, מאיתנו לא מגלמים את מס ההכנסה עבור לימודי החינם האלה. אז בואו נקרא לזה לימודים חצי חינם. בסימסטר הקיץ הזה הוא נהנה מאוד מכל מה שלמד, החל ממקיאבלי ועד לתורת היחסות. הצליח בכל הקורסים בממוצע של 95, אבל נשאר יותר מבולבל - באיזו מגמה או חוג לבחור? הוא אוהב גם את זה וגם את זה וגם את זה, והצליח יפה מאוד בכל הקורסים הנסיוניים שבחר - במדעים, בחברה, וברוח.

ואז לאחר בדיקה מצא שבעברית יש חוג לימודים ייחודי הנקרא מדעי הקוגניציה. 

למי שאין סבלנות להכנס לקישור המתאר את אופי הלימודים האלה, אומר בקיצור שזוהי מגמת לימודים שעטנז - שילוב של מדעי המחשב, סטטיסטיקה, מדעי הטבע, פסיכולוגיה, פילוסופיה, בלשנות ועוד ועוד - ובאורח פלא, כל זה בחסות הפקולטה למדעי הרוח, ובשיתוף פעולה  עם מדעי הטבע והחברה.

שאלתי אותו מה היתרון בלקבל תואר בלימודי רוחב כאלה. מעניינים אותו מאוד מדעי המוח, אז מדוע שלא ילמד במגמת פסיכוביולוגיה למשל. שהיא מגמת לימודים יוקרתית דו-חוגית, המשלבת תואר בפסיכולוגיה וביולוגיה? ואם הוא רוצה לעבוד בהייטק, מדוע שלא ילמד פשוט מדעי המחשב וזהו. הוא הסביר לי שדווקא כיום יש ביקוש גדול בחברות הייטק לאנשי מדעי הקוגניציה למשרות ניהול בכירות. כנראה שהגיעו למסקנה שמי שלמד גם בלשנות וגם פסיכולוגיה וגם סטטיסטיקה וגם כימיה וגם ביולוגיה וגם וגם וגם, מוכשר יותר לניהול בהייטק ולמשרות בכירות יותר מאשר איש מדעי המחשב בלבד.

למעשה תוכנית הלימודים קשה ודי מטורפת, כפי שהמתעניינים שבכם יכולים לראות בקישור כאן. אבל מתאים לבן שלי תמיד לבחור דברים כאלה, וההצלחה בלימודי הנסיון בסימסטר הקיץ אולי באמת מצביעה על פוטנציאל להתמודד עם חוג שכזה. אלא מה? מספר התלמידים מוגבל, ותנאי הקבלה דומים לקבלה ללימודי רפואה. אז אמנם יש לו פסיכומטרי מאוד גבוה, אבל באוניברסיטה העברית, אפילו פסיכומטרי 740 אינו מספיק לקבלה למקצועות האלו. אז יש אנשים כמו קרובת משפחה שלי, שעשתה 8 פסיכומטרים , אחד אחר השני. כמו רבים שניגשים למבחן אחר מבחן, עד שמקבלים ציון בפסיכומטרי כמו של איינשטיין. ולקרובת המשפחה שלי גם זה היה מספיק עבורה להתקבל לרפואה רק באוניברסיטת חיפה ולא באחרות. ומצד שני יש דרך אחרת, שבה בחר הבן והתחיל ללמוד בה השבוע.

מדובר בשנת לימודים במגמת טרום תואר, שבה בחר במסלול לימודים מורחב במדעי הטבע - כימיה, ביולוגיה ומתמטיקה. שמונים אחוז מבני המחזור שלו שהתקבלו למגמה הזו (כשמונים סטודנטים במספר), לומדים במסגרת הזו כדי להעלות את סיכויי הקבלה לרפואה. הבן שייך לעשרים אחוז האחרים, שרוצים להתקבל לחוגי לימוד ותנאי קבלה קשים אחרים, מבלי צורך לעשות אינסוף פסיכומטרים. אם יצליח ויקבל השנה בלימודיו ממוצע ציונים של 93, יוכל להתקבל ללימודי הקוגניציה עם ציון הפסיכומטרי שלו, שעשה רק פעם אחת ויחידה.

אז אמנם כך לימודי התואר הראשון שלו ימשכו ארבע במקום שלוש שנים, אבל טיול שיחרור בחו”ל לא שורף לפחות שנת לימודים אחת? וכי שמונה פסיכומטרים לא גוזלים אפילו יותר משנה? ולסטודנטים שבכם אני לא צריך לספר מהי עלות העושק של לימודי הפסיכומטרי.

אז השבוע התרגשתי מאוד. הבן הפך לסטודנט מהמניין בעברית (שנת הלימודים במסגרת הזו החלה כמה ימים קודם לפתיחת שנת הלימודים הרשמית). התקבל ללימודים באוניברסיטה המדורגת בין שישים האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם (שמתם לב לגאוות היחידה?). ראיתי את מערכת השעות שלו לסימסטר הראשון, שבה הוא לומד שלושה ימים בשבוע מעשר בבוקר עד שבע בערב, ויומיים בשבוע הוא לומד משמונה עד ארבע וחצי.

הוא התפטר מהעבודה במשרה מלאה מרשת הספרים, והתחייב להמשיך שם בעבודה חלקית במספר שנתי מסויים של שעות עבודה, כדי שתשמר לו  הזכות לעבוד כממלא מקום ברשת. נראה שהוא כבר די יודע מה הוא רוצה בחיים ורוצה שזה יהיה גם מעניין וגם מאתגר. אני מאוד גאה בו על כך. ולי לא נותר אלא לאחל לו הצלחה ואם יהיה לו צורך, תמיד אעמוד לצידו בעזרה בידע והסברים בכימיה וביולוגיה. בשאר הוא כבר יצטרך להסתדר לגמרי בעצמו.