אני רוצה לפתוח בתודה לכל המברכים
ביומולדת הכפול. מעריך מאוד את תגובותיכם
כאן. שמחתי לקבל את הברכות ולראות כי גם ידידים
לי כאן. התמיכה שלכם עוזרת להתעלם מהמתעלמים. אינני מתכוון לזו של הקוראים השקטים, אלא לאלו ששתיקתם לאחרונה רועמת. אבל זה לפחות עדיף
על כל המקללים והמנאצים בתגובות כאן, או בפוסט מיוחד שהם טורחים לכתוב בבלוגם ושעוסק בי (באופן גלוי או נסתר). אבל לא נורא, אם זה מוסיף להם בריאות (ואני לא חושב שכך), שיהנו. ובכלל נראה
שיש כאלה בישרא שעוסקים יותר מדי בכבודם. כאלה שידם קלה בפגיעה באחרים נפגעים כאשר מישהו בכלל מעז לערער. במיוחד מצחיקים אותי אלה המגיבים כמי שהכובע בוער על ראשם. שבאופן תגובתם הם נופלים בעצם למלכודת של עצמם. ויש את אלה שלא שוכחים ולא סולחים. מלבד היותם מתחשבנים, הם אינם מבינים שהסליחה אינה בכלל רלוונטית, כאשר מי שאינם סולחים לו אינו חושב בכלל שהוא צריך לבקש סליחה. מוטב שיפשפשו הם במעשיהם. יבדקו כיצד הם נהגו. כיצד הם הגיבו. כיצד אולי הם פגעו. כיצד ניפנפו בגסות מהבלוג שלהם.
האמת היא שלא בא לי טוב להמשיך בכתיבה על כך. אבל כבר הגיתי רעיון לכתוב פוסט מיוחד על האנתרפולוגיה של מגיבים ותגובות בישרא. נושא מרתק בפני עצמו. אז יש מה לצפות ומבטיח שיהיה מעניין.
***
נראה שהשנה אף אחד במשפחה המורחבת
לא שכח לברך בזמן בטלפון. ברכו בזמן גם אלו
שתמיד זוכרים בערך את תאריך היומולדת, ולכן מתקשרים
לברך פלוס מינוס שלושה ימים מהמועד. לא נורא,
העיקר הכוונה.
בפוסט היומולדת אמנם ציינתי שאינני
מתכוון לכתוב תאור אישי על חגיגות ומתנות,
אבל אעשה זאת בכל זאת, כי השנה ריגשו אותי
מאוד מאוד. לכן החלטתי בסוף לשתף אתכם במקצת בפוסט הזה.
אז בוקר היומולדת התחיל ככה. שמעתי
את זוגתי יוצאת השכם מהבית וזמן מה לאחר מכן שבה לדקה, לפני
יציאתה לעבודה ובעודי במיטה. כשהתעוררתי, מצאתי
את זה על שולחן המטבח:
עוגת גבינה במשרה אוכמניות - עוגה
טעימה ברמות, לפי עקרונות בריאות של הזון.
יחס פחמימות, חלבונים, שמנים מושלם. וללא
תוספת סוכר, חמאה, שמנת ושאר דברים לא בריאים
שנוהגים להוסיף לעוגות - ובלי לפגוע בכלל בטעם.
ומעל לעוגה התנוסס וריחף לו בחגיגיות בלון:
בשאר שעות הבוקר ואחר הצהריים הטלפון
לא פסק מלצלצל. נראה שאף אחד מהמשפחה המורחבת
לא שכח להתקשר השנה, אפילו חלק מהאחיינים.
כמובן גם הגיסים והורי חתני. גם אביו עקרב,
והיומולדת שלו חל בסופ”ש זה. במקרה יצא שיום
הולדתו העברי חל ביום הולדתי, שאותו אני
תמיד מציין בתאריך הלועזי. אני איש של שמש
ולא ירח.
הבן שיצא השכם בבוקר לאוניברסיטה מבלי שאראה אותו, לא שכח להתקשר ולברך באחת הההפסקות הקצרות - ביום עמוס לימודים שאמור להסתיים רק בשמונה
בערב. הוא התקשר בהפסקה, לפני בוחן בביולוגיה.
ובכלל הוא עושה חיל. עד כה בבחנים השבועיים
בביולוגיה ובמתמטיקה ציוניו מעולים. במבחן הראשון בכימיה היה היחיד ממחזור
של כתשעים סטודנטים, שקיבל בו ציון 100. נחת
רבה יש לנו ממנו. הוא אוהב ללמוד וכדרכו, כל דבר שהוא מחליט
לעשות, הוא עושה בשיא הרצינות. בולדוזר קטן,
בעצם כבר לא כל כך קטן - בגיל 23 והוא גבוה יותר ממני.
אז כאמור היו טלפונים רבים, אבל אף לא אחד
‘מחברי' לשעבר בעבודה התקשר וברך, מלבד
מכתב וכרטיס ברכה רשמי אחד שנשלח בדואר בשם שלטונות
המוסד. האמת שגם לא ציפיתי שיתקשרו לאחר הפרישה
המוקדמת. תמיד טענתי שחברים לעבודה הם קישקוש.
נדמה לכם בעבודה שאלה החברים הכי טובים בעולם,
אבל בסך הכל מדובר בחברות של אינטרסים משותפים. חברות שעל פי רוב חולפת כאשר חולפים האינטרסים. תלמדו
ממני- אל תצפו, ולא תתאכזבו. אם מישהו מהם
פתאום מופיע מהאוב, סימן שהוא צריך משהו. כמה
מאוסים יכולים להיות לפעמים אנשים כאלה שנזכרים בך רק כשהם צריכים ממך משהו. כמה יכול להוציא אותי מעשתונות מי שלא שמעתי ממנו מאז עידן ועידנים ולפתע נזכר להתקשר שיש לו ראיון עבודה מוקדם בבוקר, והאם הוא יכול לבוא לישון אצלנו ערב קודם. יש אנשים ללא כל בושה ועם עור של פיל.
ובין כל הטלפונים של המברכים, הגיע
בבוקר טלפון כשעל המצגת התנוסס שם המתקשר
באותיות ערביות. היה זה שליח שכבר נמצא ליד
ומחפש את מקום מגורי. השליח הגיע עם הדבר
המדהים הזה:
סלסלה ענקית של מבחר פירות חתוכים
ושלמים, בצילום לא כל כך מוצלח בשל עטיפת
הצלופן. למטה משמאל לימין: צלחת פלחי פומלה
מקולפים מהמעטפת המרה, צלחת ענבים חומים
מזן עסיסי במעטפת מוצקה וללא חרצנים, וצלחת
תותים טעימים (לא ידעתי שכבר גדלים בעונה
זו). בשורה השניה, צלחת גרגרי רימונים טריים, צנצנת ריבת סנט' דלפור ללא תוספת סוכר, צלחת פרוסות
קיווי וצלחת עם דפדפי סומסום דקיקים בדבש.
בשורה ממעל - אגסים, צלחת פרוסות אננס
טבעי כשבמרכזם תקועים קיסמים עם תמרים
ובראשם אגוזים, וחותמים תפוחים וורדרדים-זהובים עסיסיים.
זו הייתה ממש הפתעה לקבל את הסלסלה
הענקית הזו. ומי השולחים? הבת וחתני. כל כך
התרגשתי וגם לא ציפיתי לזאת מהם, לאור העובדה
שערב קודם זוגתי הסגירה שהיא במשותף עם הילדים מתכוונים
להעניק לי מתנה אדירה, שהיא ממש וואו
של חלומות. מצד אחד הם רצו להפתיע ומצד שני
זוגתי רצתה לוודא שאני מעוניין במתנה הזו. כמובן שאי אפשר לסרב למשהו כזה מהחלומות. יותר מכך לא אפרט, ראשית משום שהמתנה בהזמנה, ושנית אני מנוע לדבר על זה לעת
עתה.
לפיכך לא ציפיתי ליותר מהבת ובן זוגה.
הם זוג צעיר בתחילת דרכם המשותפת. הם לא שופעים במזומנים,
גרים בצניעות בדירה שכורה עם שני כלבים
מקסימים. רק לפני כחודש רכשו מכונת כביסה
ומייבש, מתנה מהוריי. לפני כן הבת כיבסה ביד,
או הביאה אלינו לכבס את הכביסה שלה והוא
הביא את שלו להוריו. לאחרונה הוא פתח עסק
עצמאי חדש שאמנם נראה מבטיח, אך זה רק בראשית
הדרך וימים יגידו. בכל אופן אין הם במצב כלכלי
שהם יכולים להרשות לעצמם מותרות. לפיכך
נגע בי מאוד רוחב ליבם אלי. וזה לא מובן מאיליו
אבל אני חייב לציין שמאז ומתמיד, עוד כשהילדים היו קטנים, הם העניקו לנו לימי הולדת וימי נישואין מתנות יוצאות
מהכלל מחסכונותיהם שצברו, ממתנות שחסכו מעצמם, או ממה שצברו מעבודת בייבי סיטינג שעשו לילדי השכנים. החמודים האלה בהחלט
יצאו מעורם. פעם רכשו לנו מנוי לסינימטק,
פעם מנוי לתיאטרון, ופעם מנוי לבית האופרה.
פעם יום בריאות שכלל מסאז', ספא וארוחת
צהריים באחד ממלונות ים המלח. לרגל יום נישואינו
העניקו לנו שנה אחת סופ”ש בצימר מפנק. פעם
אחרת העניקו לזוגתי ולי הקרנה פרטית של סרט וכיבוד בסופה ,
באולם קולנוע סמדר. אני אומר
לכם, אנחנו צריכים להיות גאים ולהודות שיש
לנו ילדים כאלה ,שאוהבים אותנו כל כך, חוסכים מעצמם ומעניקים לנו.
את השמחה העיבו טלפונים בעניין
אחר של יום יומין, שאינו קשור בשמחה. ארבעה
עורכי דין שונים מטפלים בענייני הפרישה
המוקדמת שלי. שניים בעניינים שונים בביטוח
לאומי , השלישי מטפל בתביעות פיצויים וגימלה
מחברות הביטוח, הרביעי בענייני פטור ממס
הכנסה.
למרות שהכנתי תיק מסמכים לתפארת,
מפורט ומקוטלג לפי נושאים, כשבראש התיק
תוכן עניינים ותקציר (ושעליו קיבלתי שבחים
מהבוס שלהם) - הם פונים אלי כל הזמן בבקשות לשלוח להם
בפקס מסמכים שנמצאים כבר בתיק. מה, הם לא יודעים
לקרוא ולמצוא לבד? בפגישה הבוס התלונן בפניי שהם צריכים לגרד מהלקוחות שלהם מסמכים
כדי להשיג להם זכויות. אז מדוע צריכים גם
לגרד ממני כאשר הכנתי וסיפקתי להם הכל בצורה מסודרת?
אחד ביקש ממני פרוטוקול של ועדה שערכו לי
במשרד הבריאות. לא מספיק עבורו מכתב הסיכום של הוועדה. "האם תוכל להשיג את זה עבורנו"? ביקש אחד מהם.
עניתי לו בחגיגיות שאם הייתי מעוניין להתעסק
בהשגת מסמכים ופרוטוקולים, לא הייתי פונה
אליהם. שישחקו עכשיו הנערים לפניי
- תמורת השותפות הצפויה בהכנסות שאקבל. לא
אקבל, גם הם לא יקבלו. אין יותר פשוט מזה. לפחות הם עובדים.
ונחזור לשמחה. כשזוגתי חזרה מהעבודה
עייפה בערב, החלטנו לדחות את החגיגה לסופ”ש.
ולכן הסתפקתי בהזמנה של מנת פלאפל ערבי
הכי טוב בעיר. בשבת נחגוג אצל הוריי ברעננה
- זוגתי, הבן, הבת והחתן. אבא שלי, שיהיה בריא
ויזכה לאריכות ימים, יבשל לנו ארוחה חגיגית
יחד עם העובדת הזרה המשמשת כסו שף. אני אומר
לכם מנסיון העבר שהארוחות האלו שלו הן סופר
טעימות. אמא שלי הייתה בשלנית נהדרת ואשר
שמה הלך לפניה. אבל מאז שכבדה ראייתה הפסיקה
לבשל. אז אבא שלי לקח את שרביט המטבח. גם לפני
כן הוא היה מנקה את הדגים והעופות, בישל מאכלים
מסורתיים מסויימים, הכין נקניקים תוצרת
בית, והתמחה בכבישת ירקות למיניהם. אכלתם
פעם אבטיח כבוש? אבל מאז שלקח לידיו את שרביט
המטבח, הוא מפנק את אמי, ואותנו מדי פעם במאכליו.
ובכלל מגיע לאבא שלי צל”ש על תפקודו, כמו
שאומרים טפו,טפו,טפו. הוא פרש לגמלאות מעבודה
כקצין רכב ראשי בחברת תוכנה הגדולה בארץ,
בגיל 79.
בגיל כמעט 88 הוא נראה צעיר לפחות בעשרים שנה. הוא עדיין נוהג, עורך קניות,
מבשל, מסיע את אמא שלי לכל הבדיקות הרפואיות, מטפח את
הגינה, גולש באינטרנט, מבצע קניה ומכירה של מניות וניירות ערך מהמחשב בבית, ועוד
כהנה וכהנה. שאלוהים רק ישמור לי עליו ועל
אימי. לאהבת הורים מיוחדת במינה זכיתי, משני
הורים שנתייתמו מהוריהם הם בנערותם והצליחו
לשרוד את הגיהנום של השואה. ואני כל כך אוהב אותם.
אז כפי שהנכם מבינים, החגיגות עדיין
לא הסתיימו ואני מצפה בהתרגשות לסופ"ש. אי של נחת במציאות ארץ ישראלית
ועולמית אפורה ועגומה בימים אלה. מעט נחת
לאחר שנתיים קשות.
עריכה
למישהו כנראה כאב הפוסט הזה. הבלוג הפך לפרטי למספר שעות עד שהבחנתי, ושוב נמחקה כמעט כל רשימת המנויים. הפוסט שנכתב לאחר מכן נמחק על ידי הצנזורה. פרטים ראו כאן. ופוסט הפרידה מישרא כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה