הדודל של גוגל מזכיר לנו שהיום יום הולדתו ה-127 של אחד מהעומדים בראש רשימת המדענים הדגולים, ותרומתו המדעית היא למעשה אינה פחותה מאשר זו של אלברט איינשטין. כן כן - למרות שאלברט איינשטיין זכה לפרסום וכל תינוק מכיר את שמו, נילס בוהר מוערך לא פחות על ידי מדעני הפיזיקה והכימיה המודרנים. כמו איינשטין גם הוא זכה לפרס נובל בפיזיקה.
את הפוסט הזה אקדיש לנילס בוהר, שבו אתאר בפשטות את המדע, העימות המתוקשר בין איינשטיין לבוהר, על "חלקיקים אלוהיים" וגם נדון באפשרות האם יש לזה קשר בין טלפורטציה במדע הבדיוני וגם לטלפורטציה של הנשמה. טלפורטציה היא העברה של עצמים משני מקומות שונים במרחב מבלי לעבור דרך המרחב. המושג נפוץ בעיקר בספרות המדע בדיוני ובתחום זה מתאר העברה של עצמים ללא התערבות פיזית באמצעות כוח המחשבה או הרצון בלבד. לא פעם מתוארים במדע הבדיוני מכשירים שונים המשמשים לטלפורטציה, למשל המשגר בסדרה מסע בין כוכבים.
להזכירכם, הרי טלפורטציה סגנון מסע בין כוכבים:
נילס הנריק דויד בוהר (7 באוקטובר 1885 - 18 בנובמבר 1962) היה פיזיקאי יהודי דני, שתרם רבות להבנת מבנה האטום והיה מאבות מכניקת הקוונטים. למעשה הוא עמד בראש "אסכולת קופנהגן" שדגלה בפירוש הסתברותי למכניקת הקוואנטים (ראו גם הערך פרשנות קופנהגן).
כמו איינשטיין, גם נילס בוהר שהיה יהודי נאלץ לברוח מהכיבוש הנאצי והגיע בסופו של דבר לארצות הברית. שם שניהם הצטרפו לצוות במעבדות לוס-אלאמוס שעבד על פיתוח פצצת האטום.
מכניקת הקוונטים הוכיחה את קיום הדואליות גל-חלקיק של החומר: תחת תנאים ניסיוניים מסוימים אטומים או אלקטרונים מגלים תכונות של גלים (כמו גלי קול ואור). ואילו תחת תנאים אחרים, אותם עצמים מגלים תכונות של חלקיק (עצם שניתן לומר בוודאות באיזה תחום מרחבי הוא נמצא, בניגוד לגל).
הרי סירטון קצר המסביר בפשטות את מכניקת הקוונטים (מומלץ להקדיש כ-6 דקות מחייכם להשכלה הכללית ולהבנת התורה החשובה הזו בפיזיקה המודרנית).
ואם צלחתם (או לא כל כך) את הסרטון הזה, אני מאד ממליץ שתקדישו עוד כ-5 דקות מחייכם לסרטון המרתק, שיסביר לכם כיצד עצמים יכולים להופיע, להיעלם ולהופיע שוב. מדהים לא? הרי זה כמו "מעשי כישוף":
מבחינה תאורטית, הדואליות גל-חלקיק קיימת בעצמים מכל סוג. גם לבני אדם יש תכונות גליות אך באדם (שהוא עצם מקרוסקופי ולא מיקרוסקופי) הגלים מהם הוא בנוי הינם מאוד קצרים ודחוסים עד כי לא ניתן להבחין בתכונות הגליות כלל ( ואולי המחשבה היא יוצאת דופן? - הערה שלי).
למעשה כיום מכניקת הקוונטים היא תורה פיזיקלית הסתברותית-סטטיסטית. אי-אפשר לדעת ממנה איזו תוצאה תתקבל בניסוי אלא רק מהי ההסתברות לקבל אותה. מבדיקות שנעשו על צבר של ניסויים זהים, התפלגות התוצאות שנתקבלה הייתה זהה בדיוק רב לסטטיסטיקות שחזתה מכניקת הקוונטים.
כאמור, לא מן הנמנע שאם היינו מראים את תוצאות הניסויים לאנשי הכנסיה בימי הביניים, הם היו מכנים את מכניקת הקוונטים ככישוף. נילס בוהר עצמו אמר: "אדם שלא נדהם ממכניקת הקוונטים, לא הבין אותה".
את הפרדוקס בין הפרשנות של נילס בוהר את מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות הניח איינשטיין עצמו יחד עם עוד שני מדענים. המטרהשל מחברי הפרדוקס, הייתה להוכיח שהתאוריה הקוונטית איננה מהווה "תיאור שלם" של המציאות. לעומת זאת איינשטיין וחבריו הודו שהם לא מוכיחים שאכן קיימת תאוריה חלופית שכן מתארת "תיאור שלם" של המציאות.
הפרדוקס שניסחו איינשטיין וחבריו אינו רק ויכוח מדעי אלא גם פילוסופי. היה בו גם יסוד ריגשי - הייתה להם התנגדות רבה למכניקת הקוונטים, עקב האקראיות לכאורה שבבסיסה. שיא הריגשיות מתבטאת באימרתו הידועה של איינשטיין: "אלוהים אינו משחק בקובייה". נילס בוהר לא נשאר חייב לאלברט איינשטין: "תפסיק להגיד לאלוהים מה לעשות" - הייתה תשובתו של נילס בוהר לאלברט איינשטיין שטען ש"אלוהים אינו משחק בקוביות". נילס בוהר גם אמר: "עדיף לא להבין משהו נכון, מאשר להבין משהו לא נכון".
למעשה כיום עדיין קימת סתירה בין תורת מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות של איינשטיין. שתיהן תורות מוכחות כל אחת בפני עצמה, אבל עומדות בסתירה זו לזו.
נילס בוהר עצמו אמר על כך: "כמה טוב שנתקלנו בפרדוקס. כעת ישנה תקווה להתקדמות כלשהי". הרבה תאוריות המנסות לקשור את שתי התורות קמו מאז ונפלו. אחת התאוריות היא קיום של "מספר יקומים נפרדים ומקבילים".
למעשה הנסיון לפתור את הפרדוקס בין שתי התורות הוא היום נושא חם ביותר - בנסיון לגלות את חלקיקי בוזון - "החלקיקים האלוהיים". לפיכך נבנה במיוחד מאיץ החלקיקים הענק בשוייץ, במטרה לזהות ולמדוד את בוזון היגס האלוהי. באתר המאיץ שני צוותים נפרדים מודדים את תוצרי הפצצות חלקיקים במאיץ בעזרת גלאים שונים, בלתי תלויים. מדענים ישראלים פיתחו את אחד הגלאים!
הרי סרטון קצר ומרתק המסביר את הקשר בין מציאות של הבוזונים "האלוהיים" לבין מכניקת הקוונטים ולהבנת כל התהליכים והכוחות ביקום.
פיצוח חלקיקי הבוזונים והמכניקה הקוונטית עשוי להגשים את הדמיון, הן של אנשי המדע הבדיוני והן של אנשי הניו אייג', בתופעות כמו טֶלֶפּוֹרטָצָיה -
הרי סרטון קצר ומשעשע על טלפורטציה:
ולמי שרוצה להתעמק במדע של הטלפורטציה הקוונטית והאם יש קשר למדע הבדיוני ואפילו לטלפורטציה של הנשמה, הרי סרטון מרתק (בשפה פשוטה - הרצאה במדע פופולרי):
ואסיים באימרותיו של נילס בוהר: "ניבוי הוא מסובך מאוד, במיוחד בנוגע לעתיד".
ובנוסף אמר: "מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום מומחיותו".
בפוסטים האחרונים כתבתי על חוש הראייה המופלא ועל כך שבשמו אנחנו מבססים את הרציונליות.
אבל, נשאלת השאלה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על מה שאנחנו רואים? בכתבה זו נדון בהטעייה של החוש הזה, שרובה ככולה אינה נובעת מכשלים של העין, אלא מכשלים של המוח שלנו. מהטעייה תפיסתית הנובעת בחלקה ממוגבלות המוח, אך בחלקה הגדול נובעת גם מדעות קדומות וחינוך של הסביבה. לעיתים אנחנו רואים את מה שאין ואיננו רואים את מה שיש.
עד כמה אפשר לסמוך על הראייה, ראו בסירטון הבא:
ואם עדיין לא השתכנעתם, ראו כיצד הסיגריות מתרחבות ומתכווצות:
כבר כתבתי כי המוח שלנו מסנן את מה שאנחנו רואים. אצל אחדים יותר ואצל אחדים פחות. אם כך, מכמה דברים אנחנו מתעלמים בחיים? כמה דברים מתרחשים והם אינם גלויים לעיניינו?
המוח שלנו מסנן 1:
סיפרו כמה העברות כדור היו בין השחקניות עם החולצה הלבנה?
(הקליפ הזה נמחק פעמיים ביד זדונית, לכן אביא הפעם את הקישור לקליפ הזה)
אז נניח שאדם העומד בשעה מסויימת מאחורי דלפק ומשרת אתכם מתחלף לפני עינייכם (ולא שמתם לב) והוא מבצע רצח, עוזב את זירת הרצח במהירות ושוב מתחלף עם האדם שעומד בדלפק. אתם בהחלט עשויים לתת לו בביטחה אליבי בבית המשפט. לתביעה יכולות להיות עדויות אחרות סותרות ומבלבלות, אך האם תהייה הרשעה, כאשר יש עדויות ראייה בוטחות שבשעת הרצח הרוצח היה כביכול בזירה אחרת?
למעשה לכ- 70% מהאנשים יש אינטואיציה מוטעת. הם רק חושבים שיש להם אינטואיציה בריאה, ראו בסרטון כמה אנשים טענו שהם ירגישו אם מישהו יסתכל עליהם מאחור:
א. רבים מהאנשים סוברים שהם רואים ושמים לב לדברים הרבה יותר מאשר הם באמת. הדבר נובע מעיוורון של חוסר תשומת לב.
ב. מסתבר שלמעשה ככל שבני אדם מציגים עודף ביטחון עצמי, הם למעשה אנשים שהכי פחות צריכים להיות בטוחים בעצמם ובשיפוטם. הם דווקא אנשים שטעו הכי הרבה במבחנים האלה. רבים משתתפים בסדנאות להעלאת הביטחון העצמי. אבל חישבו מה יקרה לביטחון העצמי של המשתתפים בסדנאות האלה, אם נראה להם את הסירטונים האלה.
ג. בכל נקודת זמן נתונה, רוב האנשים אינם מבחינים במרבית הפרטים מסביבם. הדבר נובע ממגבלות המוח בפירוש קליטת העולם על ידי החושים שלהם.
כל זה צריך לעורר ספקות כבדים למידת האוביקטיביות של האדם ובמיוחד לגבי אלה שהכי בטוחים באובייקטיביות שלהם. למעשה קופים מפרשים נכון יותר את מה שהם רואים מאשר האדם בתחומים מסוימים. כך גם חיות אחרות.
כאמור, הדבר צריך למשל לעורר מחשבה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על עדויות של עדים בבתי משפט. אולי היה כדאי שההגנה תערוך לעדים כמה מהמבחנים האלה בפני השופט, כדי לערער את מידת האמון בעדותם...
הפוסט הזה יהיה קצר יחסית והוא היבט פילוסופי בהשראת המגיבים לפוסט הקודם "היש חיים לאחר המוות".
התגובות בפוסט הקודם נחלקו בין המאמינים לבין הספקנים.
במחשבה על אחת התגובות שקבלתי, ניסחתי את המשותף בין המאמינים לבין הספקנים בשם הרציונליזם:
לאמונה ולרציונליזם יש תכונה משותפת. שניהם מושפעים מהדעות והחינוך של הסביבה, המדכאות חשיבה אחרת. האמונה מתעלמת מעובדות הסותרות אותה, והרציונליזם מתעלם מעובדות שאינו יכול להסביר אותן. *
האדם נולד עם מחשבה חופשית ולמעשה הסביבה היא שמדכאת אותה (או לפחות חלק ממנה). יודעים מהי ההוכחה לכך?:
התבוננו בילדים שאני כל כך אוהב. הם נולדים עם סקרנות עצומה. הם שואלים אין ספור שאלות. הם פתוחים לבחון כל אפשרות. אך הסביבה הבוגרת מדכאת את החשיבה החופשית שלהם, מקבעת בהם אמונות ומיתוסים. מלמדת אותם שיש עובדות ותופעות "נכונות" ולא נכונות, ובעקיפין מלמדת אותם להתעלם מעובדות ותופעות אחרות, המכונות "שטויות". זוהי למעשה "שטיפת מוח" שעוברים הילדים על ידי הסביבה הבוגרת. במידה מסויימת שטיפת המוח הזו נמשכת כל ימי חיינו. כולנו מושפעים מהחינוך שקיבלנו ומהסביבה.
החברה הסובבת מלמדת את הילדים מה זה "טוב" או "רע", שהם מושגים סוביקטיבים של חברה אחת לעומת אחרת. החברה מלמדת אותם מה זה "נכון" ומה "לא נכון", ונכון וצודק בחברה אחת הוא אינו בהכרח נכון וצודק בחברה אחרת. החברה למעשה גם מפתחת בהם בעקיפין "מוסר כפול" וצביעות. יש רק בעייה אחת - רבים מהמושגים והתפיסות שאנחנו מלמדים אותם הם סובייקטיביים ומקורם בחשיבה שחברה אחת טובה מהאחרת. תופעת ההתנשאות.
ואת המלחמות לא המציא האדם - זוהי תכונה חייתית הטבועה בטבע האדם כמו בחיות, שמקורה בתחרות והישרדות.
התוצאה של הסביבה על הילד המתבגר: קיבעון מחשבתי וסקרנות שמוגבלת ברובה לרכילות.
וכן, קיבעון מחשבתי המוטה לפרקטיות. אבל, גם פרקטיות היא מושג מעורפל, רב משמעי. למשל, בניית בית מוסכמת על כולם כדבר פרקטי. לעומת זאת, יצירות אמנות אצל רבים הן לא דבר פרקטי.
המדע למעשה, מתוך שיטות וכללי העבודה שלו - הוא הדבר הקרוב ביותר לאמת. אך ככל ששיטות המדידה הופכות להיות רגישות יותר, המדע מגלה אמיתות חדשות. מכיוון שגם מדענים הם בני אדם, קיימים גם בהם שמרנים המתקשים לקבל תגליות חדשות של דברים, שלא האמינו שקיימים. במחקר שלי למשל, התעקשתי לברר תופעות וממצאים ששנים התעלמו מהם וקראו להם ארטיפקטים. גם כשהמחקר שלי הוכיח את הממצאים כנכונים מעבר לכל ספק, נאלצתי להיאבק עם מדענים שמרניים, עד שהתקבלו על ידי הקהילה המדעית כולה. גם פרופ' דן שכטמן (חתן פרס נובל) נאבק שנים רבות עד שמסקנות עבודתו הוכרו על ידי הקהילה המדעית.
על כך אמר המדען הדגול מאקס פלאנק : "אמת מדעית חדשה אינה מנצחת משום שמשכנעים את מתנגדיה לראות את האור, אלא משום שהם מתים ובמקומם קם דור חדש המבין אותה".
ולגבי המוות עצמו:
לאחר מחשבה ניסחתי את המשפט הבא:
המוות מפחיד בני אדם יותר מתוך המחשבה על הנותרים מאחור מאשר המוות עצמו, אם נוטלים ממנו את האמונה על שכר ועונש בעולם הבא. *
ועוד חומר למחשבה:
בשפה האנגלית אנו מכונים HUMAN (הומנים), למרות שההומניזם רחוק מלהיות תכונה של כל החברה האנושית. למעשה החברה מפגינה הרבה תכונות חייתיות המשותפות לעולם הקופים.
בשפה העברית אנחנו מכונים אדם, מתוך אמונה שאנחנו צאצאי אדם וחווה.
לאדם קוראים אדם גם הרציונליסטים.
ואני הייתי מכנה את האדם "חיה מורכבת" (complex animal) ובפסיכולוגיה למילה complex יש גם מובן של תסביך. כלומר, חיה מתוסבכת.
וזיכרו - הניצוץ האנושי הוא המצאה של האדם. כי יש ניצוץ דגי ויש ניצוץ נחשי ויש ניצוץ פּילי ויש ניצוץ קופי...
בוודאי לא חידשתי לכם הרבה, אך עובדה שעצם ידיעת הדברים אינה עוזרת לאנשים לשפוט דברים באובייקטיביות אמיתית ולצאת מקבעון מחשבתי שהוטמע בהם. מדובר באמונות, מדובר בתפיסות של המציאות, מדובר גם בדעות פוליטיות.
לאחר ולא החמאתי כאן במיוחד לבני האדם, שגם אני נמנה עמהם, פוסט זה פתוח כעת לדיון אתכם הקוראים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
