כל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע אלינו במיוחד על מנת ללמד אותנו על החיים. בדרך כלל האנשים שפגעו בנו בצורה הכי קשה, הם אלה שבאים ללמד אותנו כללים חשובים מאוד לחיים, לכן אין צורך לפגוע בהם בחזרה או לשמור טינה. אלא להיות שמחים בתוך תוכינו שפגשנו את האנשים האלה, כי הם לימדו אותנו הרבה על החיים.
כלומר, דווקא האנשים שפגעו בנו הכי קשה הם המורים הכי טובים לחיים. הם מלמדים אותנו להעריך את עצמינו יותר- הם כמו סוג של מראה עבורינו. זיכרו זאת ואל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם.
נשמע קצת ניו אייג'י: קשה להאמין שכל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע אלינו במיוחד. אבל לאחר מחשבה ובהתעלם מהמשפט הקודם - נקיטת גישה פילוסופית כזו לגבי כל מי שפוגע בנו, תקטין את הרגשות השליליים שהורסים לנו את הבריאות.
לעשות בית ספר לאנשים יכול להביא לסיפוק רגעי, אך מנסיוני זה בדרך כלל חוזר אלינו מתישהו כבומרנג. אנשים מתחשבנים, וגם אלה שגרועים במתמטיקה יודעים ליצור יפה מאוד משוואות ביחסים עם אנשים. אך החיים אינם ואינם צריכים להיות מתמטיקה. למשל,קשה לאנשים ליישם את המשפט הנדוש: כדאי להיות חכם מאשר צודק.
לגבי המשפט האחרון באיגרת: "אל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם". נו, קצת קשה לי להוקיר תודה לאנשים פוגענים ומציקים. ואתם?
ולמרות שאני נוטה לסלוח, קשה לי שלא לכעוס על סוג אחד של אנשים, שאינם נדירים במחוזותינו - אנשים שבהם הרוֹעַ מצטרף לבּוּרוּת. שילוב קטלני!
אלה הם אנשים, שכשלא יודעים איך להתמודד עם דעותיהם של אחרים, כשהן אינן מתאימות להם - הם תוקפים את בעל הדעה באופן אישי - בלעג, בהשמצות, בקללות ובניבולי פה. ומה יוצא להם מזה ? הם מראים לכולם רק כמה הם רעים וטיפשים.
ולרעים כדאי לזכור: השמצת אדם אינה משכנעת אף אחד, שדעותיו אינן נכונות או צודקות - אלא את הטפשים בלבד. להיפך, התקפת אדם ברמה האישית דווקא גורמת להראות לכולם (מלבד לטפשים) עד כמה המתקיף חלש וחסר אונים וכמה לדעותיו האישיות אין בסיס עובדתי, אלא רגשי בלבד.
***
ולגבי אנשים רעים ובורים כאלה, מצאתי משהו מאסופות שיריי:
הפרפטאום מובילה (Perpetuum Mobile) של הנדידה התמידית
הפוסט הזה יהיה קצר יחסית והוא היבט פילוסופי בהשראת המגיבים לפוסט הקודם "היש חיים לאחר המוות".
התגובות בפוסט הקודם נחלקו בין המאמינים לבין הספקנים.
במחשבה על אחת התגובות שקבלתי, ניסחתי את המשותף בין המאמינים לבין הספקנים בשם הרציונליזם:
לאמונה ולרציונליזם יש תכונה משותפת. שניהם מושפעים מהדעות והחינוך של הסביבה, המדכאות חשיבה אחרת. האמונה מתעלמת מעובדות הסותרות אותה, והרציונליזם מתעלם מעובדות שאינו יכול להסביר אותן. *
האדם נולד עם מחשבה חופשית ולמעשה הסביבה היא שמדכאת אותה (או לפחות חלק ממנה). יודעים מהי ההוכחה לכך?:
התבוננו בילדים שאני כל כך אוהב. הם נולדים עם סקרנות עצומה. הם שואלים אין ספור שאלות. הם פתוחים לבחון כל אפשרות. אך הסביבה הבוגרת מדכאת את החשיבה החופשית שלהם, מקבעת בהם אמונות ומיתוסים. מלמדת אותם שיש עובדות ותופעות "נכונות" ולא נכונות, ובעקיפין מלמדת אותם להתעלם מעובדות ותופעות אחרות, המכונות "שטויות". זוהי למעשה "שטיפת מוח" שעוברים הילדים על ידי הסביבה הבוגרת. במידה מסויימת שטיפת המוח הזו נמשכת כל ימי חיינו. כולנו מושפעים מהחינוך שקיבלנו ומהסביבה.
החברה הסובבת מלמדת את הילדים מה זה "טוב" או "רע", שהם מושגים סוביקטיבים של חברה אחת לעומת אחרת. החברה מלמדת אותם מה זה "נכון" ומה "לא נכון", ונכון וצודק בחברה אחת הוא אינו בהכרח נכון וצודק בחברה אחרת. החברה למעשה גם מפתחת בהם בעקיפין "מוסר כפול" וצביעות. יש רק בעייה אחת - רבים מהמושגים והתפיסות שאנחנו מלמדים אותם הם סובייקטיביים ומקורם בחשיבה שחברה אחת טובה מהאחרת. תופעת ההתנשאות.
ואת המלחמות לא המציא האדם - זוהי תכונה חייתית הטבועה בטבע האדם כמו בחיות, שמקורה בתחרות והישרדות.
התוצאה של הסביבה על הילד המתבגר: קיבעון מחשבתי וסקרנות שמוגבלת ברובה לרכילות.
וכן, קיבעון מחשבתי המוטה לפרקטיות. אבל, גם פרקטיות היא מושג מעורפל, רב משמעי. למשל, בניית בית מוסכמת על כולם כדבר פרקטי. לעומת זאת, יצירות אמנות אצל רבים הן לא דבר פרקטי.
המדע למעשה, מתוך שיטות וכללי העבודה שלו - הוא הדבר הקרוב ביותר לאמת. אך ככל ששיטות המדידה הופכות להיות רגישות יותר, המדע מגלה אמיתות חדשות. מכיוון שגם מדענים הם בני אדם, קיימים גם בהם שמרנים המתקשים לקבל תגליות חדשות של דברים, שלא האמינו שקיימים. במחקר שלי למשל, התעקשתי לברר תופעות וממצאים ששנים התעלמו מהם וקראו להם ארטיפקטים. גם כשהמחקר שלי הוכיח את הממצאים כנכונים מעבר לכל ספק, נאלצתי להיאבק עם מדענים שמרניים, עד שהתקבלו על ידי הקהילה המדעית כולה. גם פרופ' דן שכטמן (חתן פרס נובל) נאבק שנים רבות עד שמסקנות עבודתו הוכרו על ידי הקהילה המדעית.
על כך אמר המדען הדגול מאקס פלאנק : "אמת מדעית חדשה אינה מנצחת משום שמשכנעים את מתנגדיה לראות את האור, אלא משום שהם מתים ובמקומם קם דור חדש המבין אותה".
ולגבי המוות עצמו:
לאחר מחשבה ניסחתי את המשפט הבא:
המוות מפחיד בני אדם יותר מתוך המחשבה על הנותרים מאחור מאשר המוות עצמו, אם נוטלים ממנו את האמונה על שכר ועונש בעולם הבא. *
ועוד חומר למחשבה:
בשפה האנגלית אנו מכונים HUMAN (הומנים), למרות שההומניזם רחוק מלהיות תכונה של כל החברה האנושית. למעשה החברה מפגינה הרבה תכונות חייתיות המשותפות לעולם הקופים.
בשפה העברית אנחנו מכונים אדם, מתוך אמונה שאנחנו צאצאי אדם וחווה.
לאדם קוראים אדם גם הרציונליסטים.
ואני הייתי מכנה את האדם "חיה מורכבת" (complex animal) ובפסיכולוגיה למילה complex יש גם מובן של תסביך. כלומר, חיה מתוסבכת.
וזיכרו - הניצוץ האנושי הוא המצאה של האדם. כי יש ניצוץ דגי ויש ניצוץ נחשי ויש ניצוץ פּילי ויש ניצוץ קופי...
בוודאי לא חידשתי לכם הרבה, אך עובדה שעצם ידיעת הדברים אינה עוזרת לאנשים לשפוט דברים באובייקטיביות אמיתית ולצאת מקבעון מחשבתי שהוטמע בהם. מדובר באמונות, מדובר בתפיסות של המציאות, מדובר גם בדעות פוליטיות.
לאחר ולא החמאתי כאן במיוחד לבני האדם, שגם אני נמנה עמהם, פוסט זה פתוח כעת לדיון אתכם הקוראים.
הדיון בשאלת החיים המוות הוא מרכיב דומיננטי בקרב פילוסופים ובכל הדתות. האמת שנושא זה מלווה כל אדם בחייו, אם כי רבים מפחדים מחשיבה על המוות ומדחיקים אותה.
רגע המוות במוניטור
הפוסט הזה הוא השני בסדרת כתבות שתעסוקנה בשאלת המוות. הכתבות האלו נמצאות בשלבי כתיבה שונים ובעצם הכתבה הנוכחית היא הראשונה מבין שתיים, שהטריגר לפרסומם הוא ארוע המוות של הכלבה האהובה שלנו, שתארתי בכתבה היא כבר לא תשוב.
הכתבה הנוכחית אינה עוסקת במוות עצמו או באפשרות שקיימים חיים לאחר המוות (שיהיה נושא של כתבה אחרת). בכתבה הזו אעסוק בחיים בשולי המוות ובפרט אכתוב כאן על המעבר מחיים למוות. אדון כאן באופנים שבהם אנשים חווים את המוות הקרב. אתאר כאן גם את חוש השישי המופלא של בעלי חיים ואנשים לגבי המוות הקרב של עצמם ושל אנשים בסביבתם.
אתחיל בתחושות בעלי החיים. ידוע למדע שכלבים חשים כאשר בעליהם לוקים בסרטן, לעיתים הרבה לפני שהוא מתגלה על ידי הרופאים. המדע סבור שהם בעצם יכולים להריח קיום של גידול סרטני בעזרת חוש הריח המפותח שלהם, שהוא בשלושה סדרי גודל גבוה יותר מחוש הריח באדם (על חוש הריח אכתוב בפעם אחרת). למעשה נעשים כיום נסיונות לפתח מכשיר רגיש לסוג הריח האופייני לסרטן ותוכנת מחשב, שיזהו באנשים התפתחות ראשונית של גידול סרטני.
האם גם למוות הקרב יש ריח אופייני שאותו יכולים לחוש בעלי החיים? ידועים גם דיווחים של אנשים, שברגעי חייהם האחרונים מריחים ריח אופייני של המוות הקרב.
ידוע על חתול שהתפרסם במדיה השונים, על כישוריו להבחין באנשים הקרבים למות ואשר "סועד" אותם בשעות חייהם האחרונות. החתול הזה חי בבית אבות ומספר שעות לפני המוות הוא נכנס למיטתם של העומדים למות, שוכב לידם ונצמד לגופם. שאר ארבעת החתולים בבית האבות הזה, אינם מראים כישורים כאלה.
אוסקר החתול שמלווה את הגוססים עד למותם. מקור: הטלגרף
פרופסור דיוויד דוסה, גריאטור באוניברסיטת בראון עוקב אחרי החתול הזה במשך כמה שנים. לדבריו, הצוות סומך על תחושותיו של החתול באותה מידה שהוא מתחשב בבדיקות הרפואיות. הוא פרסם כתבה על הנושא בעיתון המדעי היוקרתי - JOURNAL OF MEDICINE וכתב גם ספר על החתול הזה. ראו בקליפ:
סיפר לי מישהו שיומיים לפני שנפטר סבו, הסב נאבק באגרסיביות בידיו וברגליו באוויר מספר פעמים. כששאלו אותו קרוביו מה פשר הדבר, הוא ציין שהוא נלחם כנגד מלאך המוות שבא לקחת אותו. היה מלאך מוות, לא היה מלאך מוות - האדם הרגיש במותו הקרב וניסה להאבק בו.
אבל כעת אספר לכם על מקרה אמיתי שקרה לקרובת משפחה שלי. היא הייתה חולה מספר חודשים. יומיים לפני מותה היא ניתקה מגע עם הסביבה והחלה לדבר לאוויר במשך שעות רבות בשפה זרה, שהיא לא דיברה בה כבר שנים רבות. לאחר מכן היא חזרה למציאות ומצבה הרפואי אפילו השתפר באופן משמעותי. היא סיפרה לילדיה שסעדו אותה בבית החולים במשך היום, כי "מכינים אותה כבר למוות". אמרה ולא פירשה.
בערב בנה נפרד ממנה לשלום וציין שיחזור למחרת בבוקר. היא השיבה: "אתה יכול לבוא, אבל אני כבר לא אהיה כאן". ובאמת כשבנה שב לבית החולים בשש בבוקר למחרת, הודיעו לו שאימו נפטרה לפני כשעה". כלומר, היא ידעה שהיא עומדת למות ומתי. האישה הזו סיפרה גם בעבר שמספר פעמים בחייה, חוותה חלומות שאמא שלה הופיעה ומסרה לה מסרים חשובים. מאחד מהם היא התעוררה בבכי גדול ולקח לה כמה שעות להרגע.
אבי מספר לי שמידי חמש שנים הוא נפגש בחלום עם אביו ואמו. האם רצה אליו כדי לחבקו ואילו האב ניצב ואומר בקרירות מה: "חזור חזרה להיכן שבאת. עוד לא הגיעה שעתך בני", ואז הוא מקיץ וחושב - נו, יש לי עוד כמה זמן לחיות.
אינני יודע מדוע, אך לפני כשנה התקשרתי לאבי ושאלתי לשלומו של קרוב משפחה שלא שמעתי ממנו במשך כמה שנים. אבי אמר ששלומו טוב ואפילו דיבר איתו בבוקר. למחרת אבי התקשר אלי והודיע בצער: "כנראה לא סתם התעניינת לשלומו, הוא נפטר היום באופן פתאומי".
תחושות "נבואיות" לגבי המוות ידועות וחלקן מתועדות כפי שכתבתי בפוסט קודם. הנשיא האמריקני אברהם לינקולן חזה את מותו כמה לילות לפני הירצחו. הבישוף ג'וזף לאניי חזה בחלום את רציחתו של הארכידוכס פרדיננד מאוסטרו-הונגריה – רצח שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מארק טוויין חזה את מותו של אחיו. תופעה זו מכונה בשפת הפראפסיכולוגיה ראייה מרחוק (Clairvoyance).
בתנ"ך ידוע הסיפור של שאול ובעלת האוב, שבו ניבאה לשאול על מותו הקרב. בסיפור הזה כאשר ראה שאול את מחנה הפלישתים והבין שהוא בסכנה גדולה, "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר". הוא הגיע אל בעלת האוב לעת לילה בליווית שני אנשים עמו, "וַיֹּאמֶר: קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִך... אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי". שמואל שהיה כבר מת הופיע ואמר לשאול: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת, וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה". שמואל ענה לשאול: "מָחָר - אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי". כלומר: מחר אתה ובניך תמותו במלחמה נגד הפלישתים.
תגובתו של שמואל לאחר החוויה הזו הייתה:
"וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל. גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה". שאול לא סיפר לאף אחד על הנבואה ולמחרת יצאו שאול ובניו למלחמה שבה נהרגו.
עוד בהקשר זה, דוּוַח על אדם שמבחין בהילוֹת (אָאוּרוֹת) סביב גופם של אנשים. הוא מסוגל לנבא את מותם הקרב של אנשים סביבו (כשלושה ימים לפני מותם), כאשר הוא רואה שההילה שמסביבם נעלמת.
אנשי הניו אייג' טוענים כי ההילה היא בעצם צורת אנרגיה וכי לכל אדם הילה שונה. השוני בין הילה להילה מתבטא בתדרים השונים שלה. את ההילות יכולים לקלוט ולראות באמת רק יחידי סגולה.
המדע אפילו ניסה לחקור את התופעה ובדק את האפשרות האם ניתן באמת לראות ולמדוד את ההילות, בעזרת מיכשור מדעי.
באמצע שנות ה- 90 במאה הקודמת, פותחה על ידי שני מדעים אמריקאים, גיא קוגינס ויוהנס פיסלינגר, מערכת ה-Aura Video System. המערכת מורכבת ממצלמת וידיאו ומחיישן משוכלל הדוגם מכף ידו של הנבדק את התדרים של האנרגיות השונות. תוכנת מחשב מפענחת את הנתונים ומתרגמת אותם, על פי אורכי הגל שלהם, לצבעים והתוצאה - המצולם רואה את עצמו על המסך כשהוא מוקף בשדות צבעוניים המייצגים את שדה ההילה שלו.
הדגמת הילה בבחורה שנבדקה במערכת הממוחשבת
המדענים קוגינס ופיסלינגר החליטו לבדוק ולהשוות בין צבעי ההילה כפי שהם מתקבלים מהמערכת הממוחשבת שלהם, לבין צבעי ההילה כפי שהם נקלטים על ידי רואי הילות "מקצועיים" מוכרים מתחום המיסטיקה. ב- 86% מהמקרים, הייתה התאמה מוחלטת בין הצבעים עליהם דיווחו רואי ההילות לבין הצבעים שהופיעו על מסך המערכת.
על נושא ההילות ובדיון המדעי על אמינות התופעה, אשאיר לפוסט מיוחד שאפרסם בפעם אחרת.
***
אסיים בסקר מעניין שנערך על ידי האתר AfterLife. בסקר נשאלו אנשים מהו השיר שהיו רוצים שילווה את דרכם האחרונה. הרי תוצאות הסקר ואתם מוזמנים לשמוע את השירים בקישוריות המסומנות:
איזה שיר הייתם רוצים אתם שילווה אתכם בדרך האחרונה? אתם מוזמנים לכתוב זאת בתגובה.
***
בקרוב אפרסם פוסט נוסף בסידרה שנושאו "האם יש חיים לאחר המוות?". אדון בנושא וננסה לראות האם יש הוכחות לכך, ומה דעתו של המדע. יש מדענים שפוסלים כל אפשרות כזו, אך אמר ארתור קלארק: "כשמדען קשיש ומכובד אומר שדבר מה אפשרי, כמעט תמיד הוא צודק. כשהוא אומר שדבר מה בלתי אפשרי - קרוב לוודאי שאינו צודק". יהיה מעניין.
למי שמתעניין בנושא היש חיים לאחר לאחר המוות, כדאי לעקוב בבלוג אחר פרסום הכתבה בנושא. מי שמעוניין לקבל התראה במייל על פרסום פוסט זה ואחרים, מוזמן להצטרף כמנוי.
כמה פעמים קרה לכם שמישהו אינו מסכים לדעתכם או למידע שאתם בטוחים בנכונותו ויצא לכם לענות: "אבל כתוב בעיתון"? אין זה חדש לכם שבעיתונים כתובים לפעמים גם שטויות, גם אי-דיוקים וגם ברווזים.
אבל יש תחום אחד שאני שומע יותר את האימרה הזו בטון בוטח. מדובר בכתבות מדעיות בעיתון. לכל עיתון שמכבד את עצמו, יש כתב מדעי. הדעת אומרת שכתב כזה צריך להיות בעל השכלה מדעית רחבה - לפחות תואר ראשון אחד (ורצוי אפילו שניים בתחומי מדע שונים), במדעים המדוייקים. לפי רמת המאמרים המדעיים בעיתונים, זה לא תמיד נראה כך. לעיתים הייתי אומר שתלמיד תיכון שמתעניין במדעים, היה יכול לכתוב טוב יותר. אתה מצפה למשל שכתב מדעי יבין מהו ההבדל בין נגיף לחיידק (ויש הבדל עצום). ושכתב מדעי ידע שוירוס זה נגיף בלועזית ושבקטריה זה חיידקים וכו'. אך זה כנראה יותר מדי לצפות מכתב מדעי שמשתמש באותה כתבה במונחים וירוס, חיידק, נגיף, בקטריה בערבוביה לאותו יצור חי. וכשאתם קוראים את הכתבה, אתם שואלים ובצדק: על איזה יצור אתה בדיוק מדבר בתגלית המרתקת שתיארת?
אז זה לא רק אי-דיוקים במושגים. זה גם אי-דיוקים בתאור התופעה והגרוע מכל הוא כתבה שאין בה כל קשר בין הכותרת לבין מה שכתוב בתוכן הכתבה. הנה דוגמא לכתבה שראיתי אתמול באחד העיתונים:
כותרת הכתבה:
התגלה אגם בירח של שבתאי
מתגבר הסיכוי למצוא חיים בירח, ששמו טיטאן • התגלו גם שלוליות וביצות
אילן גטניו, כתבנו לענייני מדע
מקדים הכתב ואומר:
"עד כה התגלו אגמים דומים רק בקטבים של טיטאן. הימצאות האגם באזור המשווני מעלה את הסיכויים למצוא שם חיים."
עד כה איזה יופי וכמה מרגש. אז בואו נראה מהן העובדות המצביעות על אפשרות של קיום חיים בטיטאן. הרי הכתבה:
טיטאן הוא ירח סלעי העטוף בשכבת קרח עם אטמוספרה בגובה של 590 ק"מ, העשויה 95 אחוזים מימן וחמישה אחוזים מתאן. גיאולוגית הוא ירח מאיר, אבל מתחת לאטמוספרה יש הרים, חלקם כנראה געשיים, הפולטים מתאן נוזלי ולא מאגמה. טיטאן הוא היחיד שהתגלו בו גופים נוזליים יציבים על פני הקרקע.
בשנת 2009 גילו מטאורולוגים עקבות של התנהגות מזג אוויר על טיטאן, שהטמפרטורה בו על הקרקע היא מינוס 162 מעלות צלזיוס. מכיוון שנמצאה מחזוריות של מתאן נוזלי, בדומה למחזוריות המים על כדור הארץ, משערים שהמתאן מתנדף ולאחר מכן יורד כגשם במקום אחר על פני הירח.
מכיוון שהטמפרטורות על פני טיטאן נמוכות מאוד, המדענים חשבו שגופים נוזליים יכולים להתקיים רק ליד הקטבים, בעיקר הצפוני, הנמצא הרחק מן השמש.
נאס"א פיתחה מודל אקלימי שהראה שמתאן נוזלי באזור הטרופי יתאדה, יעלה צפונה ויירד שם כגשם, ויקפא באגמים. הגילוי של אגם מתאן נוזלי באזור הטרופי המדברי של הירח מעלה את האפשרות שהמחזוריות היא בכל שטחו של הירח.
אורך האגם כ-60 ק"מ, רוחבו 40 ק"מ ועומקו כמטר אחד. הוא נצפה בעקביות בשנים 2008-2004 ונראה כסימן שחור במצלמות אינפרה-אדומות, המסוגלות לחדור דרך האטמוספרה הסמיכה. צוות החוקרים גילה עוד כמה סימנים קטנים יותר, שהם ככל הנראה שלוליות רדודות יותר או סוג של ביצה.
המדענים חלוקים לגבי המקור של המתאן הנוזלי באגם הענק. אחד ההסברים הוא אזור היקוות של גז נוזלי, שקודם התנדף במקומות אחרים. עם זאת המדענים מסייגים את הממצאים ואומרים כי ייתכן מאוד שהכתם הכהה אינו אגם כלל וכלל. ייתכן שמרכיב אורגני על פני הקרקע הוא שנקלט במצלמות.
ההסבר המקיף ביותר של נאס"א לתופעה הוא שהאגם באזור הטרופי נוצר מנביעה מן הקרקע. לפי התיאוריות הקיימות, אילו האגם היה תוצר של גשם מתאן, הוא היה מתאדה.
אז אני שואל אתכם, היכן אתם רואים בכתבה עדויות לקיום חיים?
ראשית, איזה יצור חי יכול לחיות במינוס 162 מעלות? אולי רק בעמקי מעמקי האדמה.
לפי הכתבה יש בטיטאן מתאן שהוא גז הקופא לנוזל בקור הזה. בטמפרטורות של כדור הארץ המתאן אינו נוזל אלא גז.
מתאן
גז המתאן נפלט בכדור הארץ מביצות ודרך אגב משתחרר בנפיחות של כבשים ופרות, או חיות צמחוניות אחרות שיכולות לעכל תאית. בקיבות של בעלי החיים האלה, מצויים חיידקים שתהליך הפירוק של חומרים אורגניים כמו תאית, מספק להם אנרגיה ותוצר הפירוק הוא גז המתאן. כלומר, הם פולטים מתאן, אך לא מתקיימים עליו.
אך לעניינינו, נשאלת השאלה האם יש בכדור הארץ חיידקים שיכולים לחיות על מתאן (כלומר להפיק אנרגיה הדרושה לקיומם ממתאן?). התשובה היא כן. יש בכדור הארץ חיידקים קדומים (המכונים גם ארכיאונים) שיכולים לחיות בתנאים קיצוניים, גם ללא חמצן (שהוא מהווה כ- 20% מהאטמוספרה של כדור הארץ, אבל לא מצוי בטיטאן). חלק מהחיידקים האלה נקראים מתאנוטרופים, אשר צורכים מתאן ומשתמשים בו להפקת אנרגיה בתאיהם.
חיידקים קדומים
אבל כמונו, גם החיידקים הקדומים האלה בנויים מחלבונים ומכילים חומר תורשתי - הדנ"א. גם החלבונים וגם הדנ"א בנויים ממרכיב הכרחי בנוסף לפחמן המצוי במתאן - המרכיב הזה שבלעדיו אין חיים הוא החנקן. החנקן הוא המרכיב העיקרי באטמוספרה שלנו - כ-75%. אבל חנקן אינו נמצא באטמוספרה של טיטאן. מכאן שמקיום של ביצות מתאן בטיטאן ועד למסקנה שיתכנו שם חיים פרימיטיבים כל שהם - המרחק רב, ובעצם שאר הנתונים על גבי טיטאן מצביעים על אי סבירות של קיום חיים.
כלומר, בטיטאן לא נמצאה עדות לקיום חנקן. אז מהיכן המסקנה הזועקת מתוך כותרת הכתבה "יתכנו חיים בטיטאן"?
שנית, איזה יצור חי יכול לחיות ללא מים (המורכבים ממימן וחמצן)? מים הם מרכיב בגופו של כל יצור חי. לא חמצן ולא מים נמצאו בטיטאן.
אבל אם היו מפרסמים את הכתבה הזו ומציינים רק את הממצאים היבשים שנתגלו בטיטאן, הרי לא היה לה רייטינג. אז האם במחיר הרייטינג מותר לצאת בהצהרות שאין להם כרגע כיסוי?
יתכן והכתב הזה תרגם פירסום שיצא מנאס"א (סוכנות החלל האמריקאית). האם בשל הכתוב בכתבה הזו הייתם מוכנים לממן הון עתק עבור שליחת חללית, שתחפש חיים בביצות טיטאן?
כמה כתבות ראיתם בימי חייכם - "נמצאה תרופה ל... על ידי מדענים מאוניברסיטה או מכון זה וזה?". ברוב גדול מאוד מהצהרות אלה (99.9%) לא יצא מכך דבר וחצי דבר, לא תרופה ולא נעליים. אבל פרסום כתבה לא אחראית היא רייטינג טוב למדענים פוליטיקאים ויחצנים (ויש גם הרבה כאלה), או ליחסי ציבור של דוברי מוסדות מדעיים. עצוב!
***
לאור התגובות לפוסטים בנושא צמחונות, אביא בקרוב כתבה שלישית.
בעקבות הכתבה "היא כבר לא תשוב" - אפרסם בקרוב שתי כתבות בנושא המוות (מדע מול מיסטיקה):
החיים בשולי המוות
האם יש חיים לאחר המוות?
למי שמתעניין בנושאים אלה, שווה לעקוב אחר פרסומם. הצטרפות כמנוי, מבטיחה שנושא כל פוסט יובא לידיעתכם במייל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
