אני עומד להעלות כאן נושא מאוד טעון ומעורר מחלוקת - ניסויים בבעלי חיים.
אני צופה כאן מלחמת עולם אידיאולוגית בעקבות פוסט זה. מלחמה אידיאולוגית שאפילו עולה על האידיאולוגיה של הצמחונות באלפי מונים. לאלה שכבר עומד לצאת הקצף, אני מבקש דבר אחד: להתעלם לרגע אחד מהדעות הקדומות ואולי הבורות בתחום, ותקראו כתבה זו כולה בעיון, לפני שתתחילו לכתוב כאן תגובות זועמות.
אני ממש לא מתכוון לכתוב לכל תגובה מגילה - לדברים שכתובים בכתבה והמגיב התעלם ממנה או לא קרא. אני מבקש סליחה מראש על כך שלא אחזור בתשובות לתגובות - על תשובות שכבר כתובות בכתבה. אתם יכולים להגיב כרצונכם, אבל אשמח להגיב לתגובות ענייניות ולהצעות שלכם. ובעיקר לשמוע על דעתכם האישית לאחר שקראתם את הפוסט הזה.
הפוסט הזה נכתב כתוצאה ממייל שקיבלתי מהכתובת:
Mednet General Medicine] [email protected] ]
ובו הכתבה הבאה:
פרופ' אלכס צפרירי, יו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל מציג את המצוקה אליה נקלע המחקר בארץ בעקבות המאבק בניסויים בבעלי חיים. אל על נמנעת מלהטיס בעלי חיים והשר להגנת הסביבה, ח"כ גלעד ארדן, גיבש סדרה של יוזמות המהוות איום חמור על המשך הניסויים בבעלי חיים במדינת ישראל. הופתענו לגלות בסקר שביצענו בקרב מנויי רשת רפואה שהציג שאלה אחת: "האם אתה בעד המשך הניסויים במתכונת הקיימת או בעד החמרת ההגבלות על הניסויים בבעלי חיים?" כי התוצאות היו כמעט שוות 51% לעומת 49%.
לאחרונה חזרה והתלהטה המחלוקת בנושא ניסויים בבעלי חיים בישראל. לאחר שב 2010 החליטה אל על: לא נטיס יותר חיות לניסויים בחו"ל. שנה וחצי לאחר שהפסיקה להטיס בע"ח למטרות ניסויים, ועד ראשי האוניברסיטאות הגיש תביעה כנגד אל על בדרישה שתחזור להטיסם. אנו מציגים כאן תוצאות ראשוניות של סקר רופאים בנושא ואת עמדת הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל.
למי שיש סבלנות הרי הכתבה במלואה. בסיומה אציג את עמדתי.
לאחרונה חזרה והתלהטה המחלוקת בנושא ניסויים בבעלי חיים בישראל. לאחר שב 2010 החליטה אל על: לא נטיס יותר חיות לניסויים בחו"ל.שנה וחצי לאחר שהפסיקה להטיס בע"ח למטרות ניסויים, ועד ראשי האוניברסיטאות הגיש תביעה כנגד אל על בדרישה שתחזור להטיסם.
ועד ראשי האוניברסיטאות טוען כי " הצעד בו נקטה אל-על מהווה פגיעה אנושה במאבק לריפוי מחלות ולהצלת חיי אדם. מחקרים אלה, הנעשים באופן המצומצם ביותר ותוך קיום הנהלים המחמירים ביותר, אפשרו בעשורים האחרונים פיתוח של תרופות וריפוי של מחלות שונות.
ללא מחקרים אלה לא היו בנמצא תרופות וטיפולים למחלות כגון שחפת, דלקת קרום המוח, מחלת הסרטן, סוכרת, מחלות ניווניות של מערכת העצבים ועוד. לא היו בנמצא חיסונים רבים, וניתוחים שונים לא היו אפשריים כלל כולל השתלות איברים.
כדי לבדוק על דעתם של הרופאים בנושא זה הפצנו שאלה אחת האם אתה בעד המשך הניסויים במתכונת הקיימת או בעד החמרת ההגבלות על הניסויים בבעלי חיים? תוצאות ביניים של 466 משיבים היום מראות 51% בעד ו 49% נגד. פירוט התוצאות והנימוקים יובאו עם סיכום התוצאות.
להלן סקירה של *פרופ' אלכס צפרירי חוקר במכון ויצמן ויו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל.
תחילתן של תנועות שוחרי בעלי החיים באנגליה הויקטוריאנית הייתה התביעה למניעת התעללות בחיות, דאגה לשלומן ושמירה על רווחתן. בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה הדאגה לרווחת בעלי החיים ולמניעת אכזריות כלפיהן הוחלפה על ידי הדרישה, הקיצונית לאין ערוך, למתן משקל שווה לאינטרסים של החיות כמו לאלה של בני האדם, לפי גרסה אחת שדוברה הוא פיטר סינגר, או הענקת זכויות לחיות לפי גרסה אחרת שדוברה הוא טום ריגן. שתי הגישות מתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים לטובת האדם ורואות בו "ניצול" מגונה.
השימוש בבעלי חיים לצרכי מחקר ביו-רפואי הוא מן המצומצמים ביותר, כ-שלוש מאיות האחוז (0.03%!). למרות זאת, באופן פרדוקסלי השימוש בהם הוא המדובר ביותר והמותקף ביותר על ידי הקבוצות המתנגדות לכל שימוש בבעלי חיים. ההתנגדות התבססה, במקורה בתקופה הויקטוריאנית, בביצוע חלק מן הניסויים המדעיים בבעלי חיים בעודם בחיים. בימים ההם ניתוחים נעשו ללא הרדמה או טיפול יעיל במשככי כאבים, זאת בטרם היות אמצעים אלה זמינים גם לרפואת האדם והיו מלווים בכאב ובסבל.
כיום, כמובן, כמעט כל הניסויים בבעלי חיים (פרט לניסויים שמטרתם חקר כאב) נערכים תוך נקיטת אמצעים למניעת כאב וסבל לחיות, כפי שעקרונות הניסויים והחוק מחייבים. למרות זאת, המתנגדים לכל "ניצול" בעלי חיים על ידי האדם מעדיפים לתקוף את הניסויים הללו בחיות בעיקר מסיבות טקטיות.
המדענים מבצעי הניסויים הללו מספרם קטן, לרוב הציבור יש רק מושג קלוש על מעשיהם במעבדות ולכן ניתן להשמיצם, אם מחוסר ידע או דבקות יתר במטרה ובהסתמך על הבורות של רוב הציבור בנושא. גרוע מכך, בגלל התקפות ונדליות על מעבדות ומוסדות מדע בארץ ובעולם הפכו אלה לסגורות ומוגנות, למגינת ליבם של התוקפים הפוטנציאליים, אולם בכך הם הפכו מטרה לגינוי על היותן סגורות ול"מרתפי עינויים".
הישגי המחקר הביו-רפואי במאה השנים האחרונות הסירו את אימת המגפות הקטלניות, לפחות בארצות המפותחות, והציבור הנהנה מבריאות טובה ותוחלת חיים ארוכה, אינו מודע לאימי העבר ונוח להשפעת התעמולה הפופוליסטית נגד הניסויים. כל אלה עושים את הניסויים בבעלי חיים מטרה נוחה להתקפה, בהשוואה לשימוש בהם למזון המהווה מעל ל-95% משימושי האדם בבעלי חיים.
הניסויים בבעלי חיים הוסדרו בישראל במסגרת חוק צער בעלי חיים (ניסויים, 1994), הדומה מאוד לחוקים שהתקבלו בכל המדינות הנאורות שבהן מתקיים מחקר ביו-רפואי מתקדם. ארגוני המתנגדים לניסויים בבעלי חיים, מתנגדים גם לכל שימוש אחר בהם ותוצריהם לצרכי האדם ורואים בכך ניצול שיש להפסיקו כליל, ומסרבים לראות בחוק זה סוף פסוק.
אגודות אלה ממשיכות לתקוף, כמעט בכל דרך, את החוק ויישומו, את החוקרים ואת מוסדות המחקר וההוראה. בעוד שמטרתם היא ביטול הניסויים בבעלי חיים, הם משתמשים בטיעונים של רווחת חיות הניסוי ובהאשמות ב'התעללות בבעלי חיים' או בפעילות לקויה של המועצה לניסויים בבעלי חיים, הממונה על הסדרת הניסויים והבקרה עליהם. המתנגדים לניסויים בבעלי חיים מתעלמים ממטרתו המוצהרת והמעשית של החוק: להסדיר את המחקר הביו-רפואי במדינת ישראל, תוך שמירה על חירות אקדמית של החוקרים מצד אחד, והבטחה שהניסויים הללו יהיו כרוכים בפגיעה מזערית, ככל האפשר, בבריאות החיות וברווחתן, מן הצד האחר.
תקיפה זו נמשכת בעזרת חברי כנסת, התומכים בפעילות אגודות אלה, לעתים מבלי להיות מודעים לאג'נדה הקיצונית שלהם. חברי כנסת אלה חוזרים ומציעים חוקים על מנת "להגביר את הפיקוח על הניסויים", להגדיל את המשקל של מתנגדי הניסויים במועצה המפקחת עליהם ולהשית מנגנון מיוחד לאישור ופיקוח על ניסויים בקופים ירודים, המצומצמים מאוד כבר עכשיו. מיותר לציין כי הצעות חוק מסוג זה עלולות לפגוע אנושות ברמתו ואיכותו של המחקר הביו-רפואי בישראל.
אגודות אלה מנסות להחדיר "חפרפרות" למעבדות מחקר ובתי גידול של חיות ניסוי על מנת לגלות או "לייצר" עדויות ל"התעללות", בדרך כלל מבוימת או דמיונית, בחיות ניסוי לשם פרסום והגשת תביעות סרק לבתי משפט. כמו כן מארגנים חברי האגודות הפגנות והטרדות אחרות של מעבדות מחקר, מוסדות להשכלה גבוהה וחוקרים, במטרה להפחיד את אנשי המחקר ולפגוע בעבודתם. מטרה מועדפת בעיניהם היא חוות מזור, שבה מגדלים קופים ירודים ממין מקק ארוך זנב, שמקורם במאוריציוס. שם הם מהווים מין פולש הפוגע בחי ובצומח המקומי ועל כן הארגונים והאמנות לשמירת חיות הבר התירו את תפיסתם לצרכי ניסויים או השמדתם כמזיקים.
גם חברת אל על משמשת מטרה לזעם אגודות אלה ולתביעות להפסיק הובלת חיות ניסוי בכלל וקופים המיוחד. לבושתנו, "המוביל הלאומי" נכנע ללחצים אלה של האגודות המקומיות. ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) הגיש תביעה לחייב את אל-על להטיס חיות החיוניות למדע הישראלי ולשיתופי פעולה של חוקרים בישראל עם עמיתיהם. עניין זה, כמו גם נושא חוות מזור ויצוא או יבוא קופים למחקר רפואי נמצאים כיום בדיון משפטי.
המאבק המתמשך הזה מתרחש, בדרך כלל, הרחק מתשומת הלב הציבורית ובחלק גדול מן המקרים מצליחים האוניברסיטאות והחוקרים למנוע פגיעות חמורות במחקר. אולם בשנים האחרונות ההתקפות על חופש המחקר בבעלי חיים גובשו, בהשראתו של השר להגנת הסביבה, ח"כ גלעד ארדן, לסדרה של יוזמות המהוות איום חמור על המשך הניסויים בבעלי חיים במדינת ישראל.
אם חלילה ניכשל בסיכול יוזמות אלה יוטלו על מדעני ישראל הגבלות חמורות שאין כמותן בשום מדינה נאורה. אלה עלולות להביא להרס המחקר הביו-רפואי, לעצירת תעשיית הביוטכנולוגיה והתרופות, לבריחת מוחות וזליגה אל מחוץ למדינת ישראל של הפיתוח והידע בתחום.
[להלן דעתה של דוברת זכויות בעלי חיים בישראל, הגב' ענת רפואה-אהרונוביץ על זכייתם של פרופ' אברהם הרשקו ופרופ' אהרון צ'חנובר בפרס נובל:
תהילה טבולה בדם וסבל
"עברתי על מחקריהם של הזוכים המאושרים וראיתי שהתגלית עצמה אמנם לא היתה כרוכה בשימוש בבעלי-חיים, אבל ההמשך היה גם היה. המון בעלי-חיים שילמו ומשלמים את מחיר התהילה הזו, ללא כל הצדקה - מדעית או מוסרית." (2004להלן
תקציר הבעיות העיקריות העומדות בפנינו.
השר גלעד ארדן נקט בשלושה צעדים, המשלימים זה את זה, על מנת להשתלט (בניגוד לחוק הקיים) על הפיקוח המחקר התלוי בניסויים בבע"ח:
א. סגירת חוות מזור. השלב הראשון בפעילותו כוון לסגירת חוות מזור, מתוך התנגדות ל"סחר בחיות לצרכי רווח", הגם שהשר הודיע כי אינו מתנגד לניסויים "מצילי חיים ובלבד". הוא הטיל סידרה של החמרות, כמו בדיקה שהניסויים נועדו "להצלת חיים" על יחידת הפיקוח והאכיפה של הרשות הטבע והגנים (רשט"ג), על אף התנגדות הוועדה המדעית-מקצועית ומליאת הרשט"ג להחמרות ולמרות הסתייגותה של היועצת המשפטית במשרדו. חוות מזור קיבלה אישור הרשט"ג למשלוח קופים לשם מחקר רפואי בארה"ב, אולם אישור זה עוכב על ידי השר ארדן ואגודות מתנגדי הניסויים הגישו תביעה לעיכוב המשלוח לבית המשפט העליון.
אם יש למישהו ספקות לגבי כוונותיו של השר ארדן, להלן הודעת SMS של השר ארדן, שקראה אנאבל זמיר במהלך ההפגנה לסגירת החווה שנערכה ב-25.5.12:
"אני מצטער שלא יכולתי להיות אתכם כאן היום. אני גאה מאוד שאנחנו מובילים יחד מאבק ערכי ומוסרי למניעת סבל מיותר בקופים לטובת רווח כלכלי בלבד. חברה שמאפשרת רווח כספי מסבל של בע"ח זו חברה שתהפך להיות אלימה יותר ויותר. אני מעריך מאוד את הנכונות של כל אחד ואחת מכם לתרום מזמנו ומרצו למאבק חשוב זה. יישר כוח"
היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין אימץ את עמדות השר ארדן בבג"ץ מזור ועמד על הצורך להוכיח על ידי אישור של רשות ממשלתית במדינת היבוא (ארה"ב) כי החיות מיועדות לניסויים מצילי חיים ודרישה להצגת פרוטוקולי הניסויים. בנוסף לכך, למרות היותו מודע כי אין בעולם איסור על ניסויים בקופים שנתפסו בטבע, הביע את דעתו נגד יצוא חיות אלה מחוות מזור ובכך קבע תקדים ראשון במדינה נאורה. עמדה שבית המשפט הציע לחווה להסכים לה, "תמורת" אישור יצוא החיות ילידות החווה.
ב. הצעת חוק חיות הבר (תיקון 7). בהיות השר ארדן, כנראה, מודע למעמד החוקי המפוקפק של התערבותו ברשט"ג הוא הכניס בהצעת החוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' 7), 'סעיף סל' המעניק לשר להגנת הסביבה סמכות להתקין תקנות בדבר ייבוא או ייצוא של חיית בר מוגנת, ככל שיידרשו בעניין זה. השר ארדן ושליחיו מתנגדים להחרגת חיות לצורכי ניסויים ביו-רפואיים מתחולת החוק להגנת חיית הבר, כמקובל בעולם הנאור. החוק הזה עבר קריאה ראשונה ומונח על שולחנה של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.
ג. הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים (תיקון-איחוד סמכויות). זהו חוק נוסף בשרשרת החקיקה להשתלטות המשרד להגנת הסביבה על כל הנוגע ל"זכויות בעלי חיים" (מושג שעד כה אינו כלול במשפט הישראלי, למיטב ידיעתי, ואילו השר ארדן, שדולת זכויות בע"ח בכנסת והאגודות שמחוצה לה מנסות להכניס לספר החוקים הישראלי) שבו נלקח הפיקוח על גידול חיות המשק ממשרד החקלאות. משרד החקלאות הוא הגוף בו קיים הידע המקצועי והמומחיות הדרושה במסגרת השירותים הווטרינריים. אין שום הצדקה לפצל בין הטיפול הווטרינרי ושמירת בריאות חיות המשק וצרכני תוצרתו לבין הפיקוח על בתי הגידול שלהם, התלויים זה בזה.
במסגרת הצעת חוק זו, תחת הכותרת תיקון חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) הוחבא סעיף 5 "תיקון חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים)" שלפיו השר להגנת הסביבה, במקום שר החקלאות, "בהתייעצות עם שר הבריאות, יתקין תקנות בעניין דרך ההחזקה והטיפול בבעלי חיים בבתי גידול". איש לא יופתע אם במסגרת זו פעילי הארגונים המתנגדים לניסויים בבעלי חיים יתמנו לבצע את הפיקוח על בתי גידול אלה. הצעה זו אושרה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, אולם הוגש עליה ערעור על ידי שרת החקלאות, ויש תקווה כי אם נפעל מידית ניתן יהיה, אולי, לשנותה.
בכל מקרה, עלינו להילחם (במידה וההצעה תאושר שוב ותזכה, כצפוי במקרה זה, לאישור בקריאה ראשונה) על מחיקת סעיף 5 מחוק זה והשארת ההחזקה והטיפול בחיות הניסוי בידי משרד החקלאות ומשרד הבריאות (באמצעות המועצה לניסויים בבעלי חיים).
ד. בחינת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) על ידי ועדה בין משרדית בראשות משרד המשפטים. בעקבות מספר הצעות חוק לשינויים בחוק הניסויים, שנדחו, הביעו שרים מסוימים את מורת רוחם על הצפת וועדת שרים לענייני חקיקה בהצעות אלה ועל כן הוקמה ועדה בין משרדית לבחינת המצב שבראשה הועמד נציג משרד המשפטים. חוות הדעת מטעם היועה"מ בשני המשפטים, של ור"ה נגד אל-על ונגד יצוא קופים מחוות מזור, מדאיגות מאוד ויישום העקרונות שבהן עלולים לפגוע אנושות במחקר בישראל.
לסיום, אזכיר את דעתו של חוקר קופי האדם הדגול פראנס דה-ואל (Frans B.M. de Waal) המסביר שהידע הביולוגי שהצטבר, והמראה על הקרבה והדמיון שבין האדם לבעלי חיים מסוימים, קופים לדוגמה, מבחינת פעילות והתנהגות (דה-ואל 1998; 2005) עדיין משאיר פער שאי-אפשר להתעלם ממנו, ומצדיק הבחנה בין המעמד המוסרי של האדם ושל החיה. הוא כותב בסיכום ספרו המוקדש לחקר שורשי הטוב והרע בבני אדם ובחיות אחרות:
"עד כמה שכוונותיהם של אלה הנאבקים על שמירת הזכויות של בעלי חיים הן טובות, האופן שבו הן מוצגות לעתים קרובות מעורר את זעמו של כל מי שחרד גם לבני אדם וגם לבעלי חיים. המוסריות האנושית, כפי שהוא מוכרת לנו, תתפרק מהר, אם לא תשכיל להעמיד את חיי האדם במרכזה [...] מי יכול לשלול מהמין שלנו את הזכות לבנות את עולמו המוסרי מנקודת מבט אנושית? [...]
לרוע מזלם של בעלי החיים, הם אינם היחידים שחייהם מונחים על כף המאזניים. גם חיי אדם מונחים על הכף. כל אדם המתאשפז בבית חולים או מקבל מרשם לתרופה, עושה שימוש במחקר על בעלי חיים. [...] ישנן סיבות מצוינות להתעקש על יחס של כבוד ודאגה לבעלי חיים המשרתים את מטרותיו של האדם. [...] הגדרת העניין במונחים של האחריות [מודגש במקור] שלנו כלפי צורות חיים אחרות, איננה מערערת את הפירמידה המוסרית, ועשויה להביא למסקנות פחות קיצוניות, מהגדרות במונחים של זכויות" (דה-ואל 1998, טובים מטבעם, תרגום תמר רון, תל-אביב, עמ' 190-191).
*פרופ' אלכס צפרירי הוא חוקר במכון ויצמן ויו"ר הפורום הבין-אוניברסיטאי למדעי הרפואה בישראל.
***
והרי עמדתי:
א. אין לערוך ניסויים בבעלי חיים, אם קיימת מערכת חלופית למחקר (כמו למשל עבודה בתרביות תאים) - לפחות בשלבים הראשונים, עד שמתקבלות עדויות שמדובר כאן בסבירות גבוהה, בתגלית של תרופה או טכנולוגיה רפואית מצילת חיים.
ב. אני עצמי ערכתי ניסויים בבעלי חיים. יצרתי עכברים מהונדסים גנטית, שמשמשים היום כמודל לבדיקת יעילות תרופות חדשות כנגד סרטן. החיות האלה מוגנות בפטנט. בעזרת השימוש ב-5 חיות כאלה בלבד, ניתן לקבל תשובה האם יש טעם להמשיך בפיתוח התרופה ובניסויים קליניים בבני אדם.
מקור: הידען
במערכת הזו לא גורמים לחיה לחלות בסרטן. מזריקים לה את התרופה ולאחר 5 ימים עושים לה ספירת דם, כמו שעושים לכם בקופת חולים. ספירת הדם מצביעה אם התרופה תהיה יעילה גם כנגד גידולים סרטניים. עיקרון הבדיקה מסובך להסבר לאנשים שאינם מצויים בתחום, ולפיכך לא אפרט כאן.
ג. כאמור בכתבה - כל תרופה שאתם משתמשים, כל ניתוח, או פרוצדורה רפואית שאתם עוברים -נוסו בחיות.
הניסויים בחיות תרמו לריפוי מחלות בחיות עצמן!
ד. אני אישית לא מסוגל לערוך ניסויים בקופים - אני מסתכל עליהם ורואה בני אדם (העיניים שלהם, האצבעות שלהם...). אבל, בפיתוח תרופות וטכנולוגיות רפואיות מסוימות - פשוט אין ברירה. אחרת לא יאושרו לניסויים באדם.
בתחום פיתוח כימותרפיה, מודל העכברים מספק, ומסתבר שבתגובה לכימותרפיה העכבר דומה יותר לאדם מכלבים וקופים. לפיכך יצרתי מודל עכברים מהונדסים ולא קופים. תודה לאל.
אני מנחש שיש כבר אחדים מהקוראים שקופצים בזעם על ניסוי בעכברים. אתעלם מכך שמרבית אותם קוראים יכנסו להיסטריה אם מושבת עכברים תתנחל בביתם. אתעלם גם מכך שאז אין להם כל בעיה ללכוד אותם במלכודות, או להרעיל אותם.
ה. בסין פתרו את בעיית הניסויים בחיות. שם עושים ניסויים בבני אדם - על אסירים ופושעים. האם כל אלה שמתנגדים לניסויים בחיות מוכנים לתרום את עצמם לטובת ניסויים? או אולי עדיף לדעתם שיערכו כאן ניסויים על אנסים ורוצחים, כמו בסין?
ו. אני נגד גידול בעלי חיים בישראל כדי לספק למעבדות בחו"ל חיות ניסוי.
אני נגד ציד של חיות מהטבע למטרות ניסויים.
אשמח אם תפיצו כתבה זו בכל אמצעי שתרצו, כדי להביא לידיעת הציבור את האמת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
