חשיבה חופשית

ראשית אתחיל ואומר שאין זה פוסט נגד הצמחונים והטבעונים, וכדי למנוע מיד עלהום צפוי של מגדר זה, אנא- קראו את הפוסט הזה. כן, צמחונות או במיוחד טבעונות רחוקים מלהיות אוטומטית שיטת תזונה בריאה וחומלת. רבים ממש לא מבינים שהתנזרות מהחי דורשת הקפדה רבה על מה שהם אוכלים, שתזונה כזו גם היא עשויה לפגוע בחי - לא פחות מחלק מתעשיית המזון מהחי. וכן, גם פגיעה בעצמם ובכל האנושות. על כך בכתבה. 

 דנאית מלכותית

ובכן הפרפר המקסים הזה גוסס ובסכנת הכחדה מיידית. מדוע? בגלל העליה בביקוש  בתירס וסויה - שהם מוצרי צריכה משמעותיים אצל הטבעוניים והצמחוניים. לא שאוכלי כל אינם צורכים גם הם מוצרי תירס וסויה, אבל הם זקוקים להם הרבה פחות, אם בכלל. מיד נראה מדוע וכיצד זה קורה. ואלה שחומלים על פרה ולא על פרפר, יראו מיד שהרג פרפרים פוגע בעצם בהם ובבריאותם עצמם. נראה שלעליה בביקוש לתזונה צמחונית עשוי להיות אפקט הרסני להם, לאנושות ולבעלי החיים שהם כל כך אוהבים.

הדנאית המלכותית היפיפיה הזו עשויה בעוד זמן קצר לשרוד רק כקישוט באלבומים של אספני פרפרים, ובתמונות כזן נכחד באנציקלופדיות נכחדות. אתם וודאי שואלים הכיצד. ובכן הדבר תלוי בסיבה הפוגעת בכל יצור מהחי שמגביל את התזונה שלו. כמו הקוואלה שחייה תלויים בתזונה בלעדית של עלי עצי אקליפוס, כך גם הפרפר "המלכותי"  תלוי בתזונה בלעדית של עשב הגדל בשולי שדות חקלאיים - עשב ששמו מילקוויד. זהו עשב שגידולו תחום לשטחים בצפון אמריקה (בין מקסיקו לקנדה). הזחלים של הפרפר הזה אינם יכולים לאכול ולהתקיים ללא העשב הזה שהוא המזון היחיד שלהם.

מסתבר שקיימת מזה מספר שנים מגמה של הצטמקות רצינית באוכלוסיית הפרפר הזה בעקבות שגשוג החקלאות הצמחית. מיליוני שטחים בצפון המערב התיכון בארה"ב הפכו בשנים האחרונות לשדות תירס וסויה בגלל הביקוש בתעשיית המזון והדלק הצמחי. אלא מה? גידולי התירס והסויה רגישים לגידול עשב בר הגדל בשדות המתחרה איתם על מזון ומים מאדמות הגידול.

לכן, כדי להגדיל את יבולי התירס והסויה מרססים את השדות בחומרי הדברה כנגד עשב הבר. חומרי הדברה אלה נקראים פסטיצידים. אלא מה? הפסטיצידים פוגעים גם בגידול התירס והסויה עצמם. אלא שכאן נכנסה לתמונה ההנדסה הגנטית.

בעזרת ההנדסה הגנטית נערכה השבחה של התירס והסויה לזנים שהפכו עמידים כנגד הרעילות של הפסטיצידים. כתוצאה מכך, החקלאים מרססים חופשי את שדות התירס והסויה בחומר הדברה ששמו בסלנג ראונדאפ. עשב הבר נפגע מההדברה הזו ומכיוון שהעשב משמש מזון יחיד לזחלי הפרפר - הוא הולך ונכחד. כלומר,כעת עשב הבר מושמד על ידי הפסטצידים וגם הפרפר. והגידולים החקלאים עצמם אינם נפגעים מההדברה מכיוון שההנדסה הגנטית הפכה אותם עמידים לרעילות של ההדברה. אבל עליה וקוץ בה - הגידולים החקלאיים מתפתחים יפה, אבל הם ספוגים כעת כמויות עצומות של פסטיצידים - חומרים כימיים רעילים שאותם אנחנו אוכלים עם הגידולים החקלאיים.  

אני כבר רואה אחדים מכם המניפים יד בביטול - ביג דיל, בסך הכל מדובר בפגיעה בפרפר. פרפר זה לא פרה או עז  אבל חוץ מאשר יסלחו לי אלה שאני מרים גבה על ההבדל במידת החמלה בין פרה לפרפר - כדאי שתבינו שפגיעה בחיי הפרפר בשימוש בפסטיצידים (קוטלי עשבי הבר), פוגעת מאוד גם בפרה וגם בחיים שלכם.

ואם אין לכם סבלנות לקרוא את הכתבה הארוכה בקישור הזה או משום שאתם פוחדים מהאמת, אנא קראו את הכתבה הקצרה הזו של ד"ר אליהו דניאל - המציג את עצמו כמומחה לדיקור, צמחי מרפא ותזונה נכונה.

ואם אתם עדיין לא בהיסטריה, בוודאי תהיו לאחר שתצפו ביום חמישי זה בתוכנית שתשודר בערוץ 2 בטלוויזיה - שבה תבינו שיחד עם המזון הצמחוני, הירקות והפירות שאתם אוכלים בצלחת אתם אוכלים גם הרבה פסטצידים  וחומרי הדברה פוספו-אורגנים שהם הרוצחים השקטים שלנו. הפסטצידים במינון גבוה גורמים למשל לפרקינסון ולסרטן. והנזק שלהם מצטבר. חומרי ההדברה הפוספואורגניים משפיעים על כל תאי הגוף  כמו על תאי העצבים. ההשפעה שלהם דומה לגז העצבים שגם הוא חומר פוספו-אורגני. אם אתם חושבים שעל ידי שטיפה של ירקות ופירות במים וסבון אתם נפטרים מכל חומרי ההדברה - טעות גדולה בידיכם.

אז חוץ מאשר כולנו צריכים לדאוג, צריכים לחשוש שבעתיים הצמחוניים והטבעוניים שתזונתם עשירה בסויה, תירס ומיני צמחים מרוססים אחרים. ואת היורופסקים אאתגר בשאלות הבאות:

1. לאור הכתבה הזו, האם הצמחונות באמת יותר בריאה לכם?

2. אם כל אוכלוסיית העולם תעבור לתזונה צמחונית, כיצד תמנעו בעצם את הפגיעה  בכל  עולם החי כולל האדם?

3. ולאוכלי המזון האורגני  - מניעת הדברה והנדסה גנטית מצמצמת מאוד את היבולים. אז כיצד נאכיל את כל אוכלוסיית העולם (הרעבה גם היום ללחם) שתהפוך לצמחונית לפי החזון שלכם? לא כולם יוכלו לשלם מאה שקל על קילו עגבניה אורגנית, חוץ מכמה פלצנים . כי מי יגדל לכם את העגבניות, כאשר אדמות חקלאיות הופכות היום לצימרים ולקניונים? וכדי לספק לכם מזון צמחוני, תהיו חייבים לאכול צמחים תוצר הנדסה גנטית (שרובכם מתנגד לה). ובקרוב המזון הצמחי שלכם (גם שלי) יגדל כך: 

4. הטבעוניים והצמחונים מגבילים את תזונתם מתוך חמלה על בעלי חיים מסויימים ואין בהם חמלה על חיות אחרות, שהם מכחידים חופשי חופשי בבתיהם וגינותיהם בחומרי הדברה ובמלכודות. זוכרים את הטרגדיה שקרתה לאחרונה למשפחה בירושלים מחומרי הדברה? מה אתם אומרים לגבי הכחדה של בעלי חיים  הננקטת כדי להאכיל אתכם במזון צמחוני? אתם מבדילים בין חיי פרה לחיי עכבר או פרפרים, אז מדוע שאוכלי כול לא יבדילו בין אדם לפרה?

5.  במקום להלחם בחלק מתעשיות מזון המפֵרוֹת את החוק בטיפול אכזרי בחיות, אתם קוראים לכולם לעבור לטבעונות. אז מדוע אתם לא נלחמים בתעשיות צמחים ובחקלאות שמרעילות גם חיות ובמיוחד אתכם?

 למעונינים להעמיק בנושא ההנדסה הגנטית וההדברה - קראו בסדרת הכתבות שכתבתי כאן.

לבסוף אני מבקש מהמעוניינים להגיב - לעשות זאת בצורה תרבותית וללא אלימות מילולית. תגובות נאצה וניבולי פה תמחקנה.

* הכותב ד"ר לביוכימיה ולגנטיקה, מומחה בהנדסה גנטית ומרצה בבית ספר לרפואה.

***

אני שוקל כתיבת טור חדש בנושאים וחדשות במדעי הטבע והרפואה שיתבסס על שאלות שלכם שתפנו אלי. עדיין לא סגור על הפורמט.

אפשרות אחת היא שאצרף כאן בבלוג כפתור לחשבון מייל מיוחד - אליו תוכלו להפנות את שאלותיכם בכל נושא שתרצו במדעי הטבע והרפואה. אשתדל לענות כמיטב יכולתי לכל השאלות במייל. שאלות ותשובות נבחרות בעלות ענין לציבור אפרסם כאן בטור.

אפשרות שניה היא שאצור כאן בבלוג כפתור לכניסה לאתר מדע פופולארי פרטי שאקים והוא יתנהל גם כפורום שאלות ותשובות.

אשמח לשמוע מה דעתכם כאן בתגובות. ראו את זה כסקר התכנות. 

בשביל מה נבראו קרציות? כנראה לא סתם נבראו. בפוסט הזה תראו כיצד הן תרמו לאנושות.

ישנה מעבדה בהולנד שהחוקרים שלה רצו לדעת מה התפקיד הטבעי של גן מסוים שכינויו ABCB1. לפני כן ידעו שתוצר הגן הזה בגידולים סרטניים גורם לעמידות בפני כימותרפיה וכישלון בטיפול (וכבר כתבתי על כך פוסט בעבר). אבל הגן הזה היה קיים בדנ"א האנושי מאז קיומו. הרבה לפני שהומצאה הכימותרפיה. ולא רק באדם הוא נמצא, אלא למעשה בכל עולם החי.

לעכבר אפילו יש שני גנים כאלה (ABCB1a ו- ABCB1b) ולנו רק אחד. הרי ברור לכם שהטבע לא יצר גנים כאלה בעכבר רק כדי להתנגד לכימותרפיה. וגם בחרקים יש גן דומה וזה מראה שהגן הזה נשמר היטב באבולוציה. ובחרקים הגן הזה קשור באהבה. כן, יש לו קשר בהולכת פֶרוֹמוֹנים.

אך מה התפקיד הטבעי שלו בבני אדם? תוצר החלבון של הגן הזה פועל כמשאבה המסלקת מתאים סרטניים תרופות כימותרפיות ולכן הטיפול נכשל. אבל באדם מוצאים רמה גבוהה של החלבון הזה גם בתאים נורמלים, כמו במעי ובמוח. ולכן המדענים העלו השערה שהוא קיים כדי לסלק רעלים המצויים במזון - ורעלים כאלה נמצאים למשל בהרבה בצמחים שאנחנו אוכלים.

אבל השערה היא השערה, ולכן המדע צריך להוכיח אותה. כיצד מוכיחים דבר כזה בימינו? בהנדסה גנטית כמובן. וכפי שיודעים לעשות בהנדסה גנטית,  ניתן לעשות נוק אאוט של הגן (כלומר להוציאו מהדנ"א של היצור הנבדק) ולראות מה קורה בהעדרו.

זה בדיוק מה שעשו החוקרים ההולנדים. הם עשו נוק אאוט של הגן בעכבר. אבל העכברים שנולדו ללא הגן הזה נראו נורמלים לחלוטין והעמידו צאצאים בריאים. אבל כאמור יש בעכבר שני גנים כאלה ולא אחד, אז עשו גם נוק אאוט לגן השני. החוקרים חשבו שקיום הגן השני מפצה על הראשון שנוטרל, ולכן ניטרלו גם את השני. ומה קרה?

העכברים שנולדו ללא שני הגנים האלה נולדו. זאת אומרת שחוסר פעילות שלהם אינה פוגעת בהתפתחות העובר והוא נולד נורמלי. ואם העכבר שנולד היה לא נורמלי, סביר להניח שהאמא הייתה רוצחת אותו. כי זה מקובל אצל עכברים.

והעכברים שנולדו ללא הגנים האלה גדלו והולידו גם הם צאצאים שנראו נורמלים. אכזבה גדולה הייתה למדענים האלה, שציפו כי העדר הגנים האלה יגרום לאיזשהו מום או בעייה, ומתוך כך להבין מהו תפקידו הנורמלי של הגן.

אז כאמור האכזבה הייתה גדולה, ובמיוחד שהיצירה של העכברים המהונדסים האלה עלתה בזמן עבודה ובכסף רב. כמעט כבר עמדו לחסל את העכברים האלה שגזלו מקום לינה בחדר החיות, אוכל ומשכורות של מטפלים.

אבל ממש לפני שזה קרה, העכברים האלה שבחדר החיות, הותקפו על ידי קרציות. וכשעכברים בחדרי חיות מוטרדים על ידי קרציות שמוצצות את דמם, הוטרינר מפזר על פרוותם אבקה של חומר הדברה. האבקה הזו רעילה לקרציות אבל לא לעכברים. כך זה בדרך כלל. אבל הפעם החוקרים הבחינו בתדהמה, שהעכברים המהונדסים שבהם נוטרל הגן - החלו למות לאחר שפוזרה אבקת חומר ההדברה. והעכברים הנורמלים המכילים את הגן אינם מתים כצפוי.

ומכאן יצא שהקרציות אחראיות לאחד התגליות החשובות בעולם המדע. העכברים הנורמלים אינם מתים מההדברה, כי בהם הגן מייצר חלבון הפועל כמשאבה, המסלקת את חומר ההדברה הרעיל מתאי המעי ומהמוח שלהם. ואילו בעכברים המהונדסים החסרים את המשאבות האלה בתאיהם, חומר ההדברה חודר לתאים והורג אותם.

מכאן הגיעו לכך שחלבון המשאבה המיוצר על ידי הגן בעצם אחראי למחסום דם-מוח, שהוא המנגנון שמונע מתרופות, כימיקלים ורעלים שונים לחדור למוח ולפגוע בו. וכן זהו גם מנגנון המונע ספיגה של רעלים על ידי המעי ומניעה של כניסתם למחזור הדם.

יש תרופות שאנחנו דווקא רוצים שיגיעו למוח, כדי לרפא מחלות מוחיות כולל סרטן מוח. אך חלבון המשאבה הזו מונע מהם לחדור לתוך תאי המוח. בשל התגלית הזו, ניתן היום לגרום לתרופות לחדור למוח בעזרת שילוב תרופתי עם תרופות שמעכבות את פעולת חלבוני המשאבה הזו.

כך ניתן גם להגביר את ספיגתן של תרופות דרך המעי, ולכן ניתן להוריד את המינון שלהן.

ומה מוסר ההשכל? הקרציות הן אלה שהביאו לתגלית הגדולה הזו שקידמה את עולם המדע והרפואה. אם לא היו קרציות בעולם, כנראה לא היינו מגיעים לפריצת הדרך הזו.

***

נו? לאלה מכם שהתחילו ליישם את הזון, איך הולך?

לא הצלחנו לפתור את בעיית הבאג לכניסה אל המיילים של חברי המועדון בעבודה שלי. אבל הבעיה נפתרה בכניסה לחשבון דרך המחשב האישי שלי בבית. מקווה שבסופ"ש זה אוכל להתייחס לשאלותיכם. אני גם התחלתי לעבוד על רעיונות לארוחות ביניים, ואשלח במייל לרשימת התפוצה של חברי המועדון.

הבלוגרית יוצאת לדרך חדשה שהחלה ליישם את השיטה באדיקות, כתבה בבלוג שלה שהיא רעבה ויש לה תאווה למתוקים. ולאלה שאולי חווים בעיה דומה הרי מספר טיפים:

אם עומדים בעקרונות הזון למשך מספר ימים, מקפידים על מספר הבלוקים והיחסים הנכונים ביניהם, לא צריכים להיות רעבים - כי לאחר מספר ימים נוצר איזון ברמת הסוכר בדם. לכן חשוב לא להשבר ולהכנס למסלול. ולאלה שבכל זאת מרגישים רעב ובמיוחד תאווה למתוקים:
 

ד. יתכן ויש צורך לנייד אחרת את מספר הבלוקים בין הארוחות. יש כאלה שמחלקים בצורה שווה את מספר הבלוקים בין כל הארוחות העיקריות וארוחות הביניים. אם אתם חשים ברעב בשעות מסויימות של היום, תנסו להעלות בבלוק אחד את הארוחה שלפני תחושת הרעב. כלומר,לפזר את הבלוקים היומי הדרוש לפי הצורך. כי אסור שתהיו רעבים.

ה. הקפידו לאכול ארוחה ראשונה תוך שעה מההשכמה. כן אני יודע שיש כאלה שמתקשים לאכול בבוקר. אז לפחות תאכלו בלוק אחד לפני ארוחת הבוקר המאוחרת. למשל יוגורט 3% שומן. אתם יכולים להוסיף מעט ממתיק מלאכותי, כמה טיפות של תמצית וניל או רום. זה טוב לאלה המכורים לדברים מתוקים בבוקר.

ו. הקפידו שמרווח הזמן בין ארוחה לארוחה לא יעלה על 5 שעות.

ז. לאלה מכם ש"לא מסוגלים" לאכול את כל כמות הבלוקים הדרושה להם - נסו להוסיף מנות ביניים קטנות כולל ארוחת לילה. יתכן שתוכלו לאכול יותר אם האוכל יהיה טעים. צריך קצת מעוף ולהוסיף לאוכל המשעמם תבלינים ועשבי תיבול.

זה לא גימיק, כולנו בעצם חייזרים ובעצם כולנו מורכבים מתאים שלנו וגם מתאים זרים שאינם שלנו. נשמע מסתורי למדי, נכון? אבל מיד תגלו משהו מאד מעניין על עצמכם.

לפני שאפרוס לפניכם את העובדות המדהימות, אי אפשר בלי קצת מדע ואשתדל לעשות זאת בצורה פשוטה להבנה גם למי ששכח את לימודי הביולוגיה.

כולנו (חוץ מיוצאים מהכלל נדירים) זכרים או נקבות. זאת אומרת שהתאים בגוף של כל הנקבות מכילים שני כרומוזומי מין מסוג X. ולכן תאי הנקבה הן XX. לעומת זאת התאים של הזכרים מכילים שני כרומוזומי מין שונים - כרומוזום X וכרומוזום Y. כלומר תאי הזכר הם XY.

כל תאי הביצית של האשה לפני ההפריה מכילים רק כרומוזום X אחד (בשל תופעה המכונה חלוקת ההפחתה - מיוזה). לעומת זאת אותה חלוקת הפחתה גורמת לכך שכמחצית מתאי הזרע של הזכר גם הם מכילים רק כרומוזום X אחד, אבל המחצית השניה של תאי הזרע מכילים כרומוזום Y בלבד. מין התינוק שיוולד לאחר ההפריה של הביצית וההריון תלוי באיזה תא זרע יחדור לביצית. אם יחדור לביצית תא זרע המכיל את כרומוזום X - הרי שתיוולד תינוקת. אם יחדור לביצית תא זרע המכיל כרומוזום Y - הרי יוולד תינוק. פשוט, נכון?

אבל בחיים שום דבר אינו פשוט. למרות שגופנו התפתח מתא ביצית אחת שהופרתה מתא זרע אחד, מסתבר שלכל זכר מאיתנו (שכל תאיו אמורים להיות XY) יש באופן מסתורי אחוז מסויים של תאים נקביים שהם XX. ולהיפך, בנקבות (שכל תאיה אמורים להיות XX) יש גם אחוז מסויים של תאים זכריים. אבל כאן לא לכל אחת, אלא לאלו שילדו בנים. עוד יותר מסתורי, נכון? אם תמשיכו לקרוא נפתור את התעלומה.

ובאמצע המתח, אני חייב לקטוע את רצף הדברים ולפני שנמשיך לדבר מעט על תאי גזע. נחשתם נכון, התעלומה שלנו קשורה בתאי גזע.

תאי גזע מוזכרים רבות לאחרונה באמצעי התקשורת בכתבות העוסקות בהנדסה גנטית וברפואה העוסקת בשחזור רקמות ואיברים. אך מהם למעשה תאי גזע?

ראשית לאחר שהביצית המופרית התחלקה ל-16  תאים, בשלב הזה כל אחד מהם הוא תא גזע. לאחר מכן, כאשר תאי העובר ממשיכים להתחלק, מרבית התאים כבר מתחילים להתמיין - הם מתחילים לבטא תכונות מסויימות שגורמים להם להתמחות.  ההתמחות הזאת הופכת אותם לתאי עור, תאי שריר, תאי כבד, תאי כליה וכו'.

אבל לא כל תאי העובר מתמיינים. אחוז קטן יחסית מהתאים נותרים בעלי תכונות של תאי גזע. אז מהן התכונות האלה שמגדירות את התא כתא גזע? מסתבר שלכל תאי הגזע יש בעצם שלוש תכונות בסיסיות אופייניות:

ראשית הם בעלי יכולת של התחדשות עצמית - הם ממשיכים להתחלק וחלק מתאי הבת נשארים תאי גזע ולכן הם בעצם תאים אל-מותיים, או תאי אלמוות. שנית, כאמור תאי הגזע יכולים להתמיין ולהפוך לתאים השונים המרכיבים את הגוף. שלישית, הם מתחלקים באופן שאנו מכנים "חלוקה אסימטרית" - כלומר חלוקה שבה חלק מתאי הבת שומרים על התכונות המקוריות של תאי הגזע אבל חלק מאבדים את התכונות האלה כאשר הם מתמיינים לסוגי התאים והרקמות השונים. שלושת התכונות האלה מסוכמות בתמונה הבאה:

בשל התכונה האל-מוֹתית  של תאי הגזע, הם קיימים (כאמור במספר קטן יחסית) גם אצלנו כבוגרים ולא רק בעובר. כל הרקמות והאברים שלנו מכילים גם תאי גזע שתפקידם לחדש את הרקמות כאשר הן נפגעות מתאונות ומחלות, אבל גם באופן נורמלי כדי למנוע הזדקנות מהירה. אמנם אנחנו לא מסוגלים להצמיח זנב חדש כמו הלטאה, או גפיים כמו הסלמנדרה, אך תאי הגזע שלנו מאפשרים ריפוי פצעים, כוויות ושברים.

נחזור לעניין החייזרות. היינו מצפים שגם תאי הגזע שלנו יהיו כולם נקביים (XX) או זכריים (XY) בהתאם למין שלנו. אך הפלא ופלא, גופנו מאוכלס גם על ידי תאי גזע של המין השני. כיוון שתא נקבי אינו יכול להפוך לזכרי ולהיפך, שוב אנחנו מגיעים למסקנה שיש לנו תאי גזע חייזריים שפלשו לגוף שלנו. אבל כיצד נעשית הפלישה הזו?

מסתבר שהפלישה הזו מתרחשת בזמן ההריון. תאי גזע של האם פולשים לעובר. לכן, אם העובר הוא זכר, לאחר הפלישה הוא יכיל תאי גזע נקביים מהאם. הפלישה הזו היא הדדית, גם תאי גזע של העובר עוברים במידה מסויימת אל האם. כך שאם האם נושאת עובר זכר, תאי גזע זכריים שלו יעברו אל האם ויתמקמו בגופה.

למעשה האם מכילה תאי גזע שפלשו אליה מאימה ותאי גזע שפלשו אליה מבניה ובנותיה, שפלשו לגופה בכל אחד מהריונותיה.

תאי הגזע החייזריים הפולשים האלה מתחלקים ומשתתפים בריפוי פצעים ושברים וכן בשחזור איברים פגועים. מכאן שיש להם תפקיד מאוד חיובי. אבל ... משום שהם בכל זאת זרים, הם גורמים לפעמים למחלות המכונות מחלות אוֹטוֹ-אימוּניוֹת.

כלומר, מחלות שבהן המערכת החיסונית תוקפת תאים עצמיים של החולה. ועכשיו אתם יודעים שבמחלות אוטואימוניות המערכת החיסונית מנסה להלחם גם בתאי הגזע החיזריים האלה, ולכן ההגדרה אוטו(עצמי)-אימוּניוֹת היא לא תמיד הגדרה מדוייקת.

התמונה לקוחה מתוך מצגת העוסקת בנושא, בקורס הנדסה גנטית שאותו אני מעביר באוניברסיטה  

 כעת אתם יודעים מדוע בכולנו יש חיים זרים. 

תוספת עריכה

בעקבות התגובה המבודחת שקבלתי בפייס כדלקמן:

" תודה על המידע (אם תמשיך כך, נהייה, חלילה, יותר מדי חכמים)"

ואני הגבתי שם כדלקמן:

"כנאמר, הבורות היא מתנת האל והחוכמה שורה באלו שאוכלים תפוחים אסורים"

התאבדות היא תופעה אנתרפולוגית-פסיכולוגית של האדם. אך האם התאבדות  בכלל היא תופעה הנפוצה בטבע? התשובה היא כן ולא. ועל כך אדון בפוסט זה.

קיים מיתוס על תופעה של אלטרואיזם (הקרבה עצמית) של בעלי חיים. למשל, בסרט של דיסני תואר שלפתע וללא סימנים מוקדמים, להקות לֶמינְגים נוהרות לקצה צוק וקופצות ממנו אל הים, אל מותם.

מקור: uphere.ca שיתוף

אמנם נמצא קשר עקיף בין שגשוג אוכלוסיות הלמינגים בתקופות מסויימות לאחר תנאים של עודף מזון ומיעוט הטורפים, לבין אפיזודות התאבדות כזו כביכול של הלמינגים כאשר נוצרים תנאי צפיפות. לפי המיתוסים שהופצו בעקבות הסרט הידוע של דיסני, בזמנים כאלה להקות למינגים צועדות אל מותן. כאילו ניתן אות ללמינגים לדלל את מספרם, כדי לאפשר תנאי קיום טובים יותר של המין והפרטים הנותרים - אלטרואיזם טהור. אך האם באמת נעשית ההחלטה החברתית להתאבד? ממש לא! במצבי עקה (סטרס) הנוצרים עקב צפיפות, הלמינגים פשוט מתחילים לנדוד כדי למצוא טריטוריות חדשות. מכיוון שהם אינם רואים טוב הם עשויים להגיע לקצה צוק ולמעוד.

בהסתכלות על עולם החי, האדם הוא המין היחיד שמתאבד במודע. אבל הצורך להתאבד כן מתבטא במנגנונים ביולוגיים טבעיים של התאים בכל עולם החי והצומח. אלה מנגנונים של מוות מתוכנן, שהוא שילוב של הפעלת גנים בתנאי סביבה מסויימים. בלשון מדעית מנגנון המוות המתוכנן מכונה אַפּוֹפּטוֹזיס.

האפופטוזיס - מוות מתוכנן - מתגלה מול עיניינו כל העת בתופעות שונות, אבל רבים אינם מודעים שמדובר בתהליכי "התאבדות" של תאים לטובת ההתפתחות או ההגנה של תאים אחרים. כלומר, אפשר להסתכל על זה מבחינה פילוסופית שקבוצת תאים מקריבה את חייה באופן אלטרואיסטי - לטובת האחרים. וכעת אביא מספר דוגמאות:

מקור: gardens.co.il

למשל, האם ידעתם כי השלכת היא בעצם מוות מתוכנן? בהינתן האות - קיצור שעות היום, מופעלים גנים בקבוצות התאים שבבסיסי העלים בצמח. גנים המפעילים שרשרת של תהליכים מולקולרים המובילים למוות שלהם. התוצאה - נוצרת בבסיס העלים רקמה של תאים מתים, המנתקת את העלים מהצמח עם טלטולם על ידי הרוח. מוות התאים הזה בבסיס העלים הוא לטובת התאים בשאר הצמח - הגזע, הענפים והשורשים. בהתקצרות שעות היום ואיתה כמות האור, העלים במילא לא מספקים את האנרגיה הדרושה לצמח בתהליך הפוטוסינתזה היוצר אנרגיה בעזרת האור. במצב כזה, העלים רק צורכים אנרגיה ולכן טוב לצמח להפטר מהעלים שבעונת החורף רק צורכים ואינם נותנים.

אבל נותרים ניצנים זעירים רדומים שיתעוררו עם בוא האביב והארכת שעות וכמות האור. והתאים שבניצנים יתחילו להתחלק במהירות ויצרו את הענפים והעלים החדשים.

דוגמה נוספת היא התפתחות דו-חיים כמו הצפרדע מהראשן. בתחילה בוקעים מהביצים שמטילה הצפרדע ראשנים שנראים ומתנהגים כמו דגים. הם נושמים בעזרת זימים ולא בעזרת ריאות כמו בעלי החיים היבשתיים. אין להם רגליים אבל יש להם זנב כמו לדג. אבל בהינתן האות, המצוי באינפורמציה הגנטית של הראשן, מתחיל תהליך של מוות מתוכנן. עם תחילת צמיחת רגליים, התאים שבזנב "מתאבדים" והוא נעלם. תאי הזימים גם הם עוברים מוות מתוכנן לאחר התפתחות הריאות - מתקבלת צפרדע צעירה. כלומר, גם תהליך המטמורפוזה (שינוי צורה) מערב תהליך של אפופטוזיס - מוות מתוכנן של תאים.

גם ההתפתחות המינית של עוברי האדם קשורה בהתאבדות תאים. ברירת המחדל בהתפתחות העוברית שלנו ושל שאר בעלי החיים היא התפתחות נקבות. בשבוע ה-15 של ההריון מתחילות להתפתח בלוטות החלב גם בזכרים. אבל בשבוע ה-16 מתחיל לפעול גן מפתח הנמצא בכרומוזום Y הזכרי. כתוצאה מכך תאי בלוטות החלב "מתאבדים" בשרשרת תהליכי האפופטוזה, יחד עם התפתחות תאים אחרים לאברי המין של הזכר. ואילו מערכת אברי המין הנקביים שהתחילו להתפתח בזכרים בראשית ההריון מתנוונת. 

לעיתים נדירות חלה תקלה בתהליכי האפופוזיס של עובר הזכר ואז מתפתח יצור דו-מיני (הרמפרודיט), המכיל מערכת אברי מין ניקביים וזכריים כאחד. יוולד תינוק/ת דו-מיני למרות שיש לו מערך כרומוזומים זכרי XY ולא XX כמו בנקבות. ידועים גם מקרים שזוגות נשואים שהגיעו לבדיקות בעקבות חוסר פוריות, ונמצא ש"בת הזוג" היא בעצם "זכר" מבחינה גנטית, שלא התפתחו בו אברי המין הזכריים ומתוך ברירת המחדל נותרו והתפתחו בו אברי המין הנקביים. על כך ותופעות נוספות על ההתפתחות המינית אכתוב בפוסט אחר.

מקור: flcker.com שיתוף

גם תופעת המחזור החודשי שבה מתים תאי רקמת דופן הרחם המאפשר קליטת הריון - קשורה במוות מתוכנן הקשור באותות הורמונלים. תופעה זו המאפיינת יונקים מכונה בשפה המדעית ראורגניזציה (ארגון מחדש). הארגון מחדש מערב תהליכי מוות תאיים מתוכננים, לטובת החלפת התאים באחרים. כלומר, תהליך של הרס לטובת צמיחה מחדש (רגנרציה, בשפה המדעית). עוד על רגנרציה באדם, ומדוע אין אנחנו יכולים להצמיח גפיים קטועות כמו הסלמנדרה למשל, אכתוב בפוסט אחר. ההנדסה הגנטית והתאית המתפתחת כיום בצעדי ענק עשוייה בהחלט להוביל לטכנולוגיה שבה גם אנחנו נוכל לחדש איברים, כמו הסלמנדרה את גפיה הקטועות והלטאה את זנבה שניתק. על כך כבר הקדשתי פוסט אחד בעבר.

ולסיכום, המוות המתוכנן או ההתאבדות אינם רק תופעה פסיכולוגית-אנתרפולוגית.

המוות המתוכנן נעוץ בבסיס הביולוגיה של עולם החי והצומח. חומר למחשבה.

***

התוודות אישית

ללא קשר לנושא הפוסט, אני רוצה להתייחס לפרוייקט של מערכת ישרא לבחירת הבלוגים הטובים של 2012. כאשר פניתי למלא את השאלון הגעתי למסקנה שזו משימה קשה ביותר עבורי. ראשית בשל חוסר בזמן, רבים הם בלוגים מצויינים שאני לא נחשף אליהם. כך באופן כללי עשויים להגיע לרשימת הנבחרים בלוגים פופולרים ופחות בלוגים איכותיים שאינם כל כך פופולריים. מצד שני, בלוגים מצויינים שאני קורא יכולים להשתייך לקטגוריות שונות - למשל, גם בלוג אישי וגם בלוג דעה וגם בלוג אקטואליה. אז לאיזו קטגוריה אשייך אותם? בלוג כזה שההמלצות של קוראים שונים יתפזרו בין הקטגוריות שונות עשוי שלא להגיע לרשימת הנבחרים.

בנוסף מצאתי קושי גדול לבחור אחד מבין מספר בלוגים מצויינים באותה קטגוריה. אינני רוצה להפלות אף אחד מהם - כולם שווים בעיניי במצויינות. ובהקשר זה מפריע לי מעט שבכל המלצה נוצרת הפנייה שבעל/ת הבלוג מודעים לקיומה. ראיתי גם תגובות בבלוגים, המציינות שבעל התגובה המליץ על הבלוג. כל זה עשוי להוביל למסחרה של הצבעות ולכן לא נוחה בעיניי הפוליטיקה שעשויה להיות בשיקולי ההמלצות. הייתי מעדיף בחירות אנונימיות של שם הבלוג ללא הפניות (קישורים) לכתובת הבלוג. הצבעה בצורה כזו היתה מהימנה יותר, אם כי הייתה נוחה פחות מבחינה טכנית לטיפול המערכת.

מה דעתכם?  

בעקבות תגובות לפוסט הקודם, אקדיש את הפוסט הזה למוסר ולאתיקה בעולם המחקר.

בקורס שעוסק בעיקרו בהנדסה גנטית, אני מקדיש מספר שעות לחרדות של הציבור מחד ולאתיקה מאידך. במסגרת זאת אני מספר לסטודנטים על הצעתו של סטודנט לתואר שני, שנאמרה במסגרת הקורס הזה לפני מספר שנים.

הדבר קרה כאשר הסברתי לסטודנטים את העבודה הסזיפית הדרושה לאנליזות של חיות שהונדסו גנטית, כדי לאתר ולבודד את אותן החיות שבהן הצליחה החדרה של גן זר, מתוך החיות שבהן לא היתה הצלחה.

בפשטות אסביר כאן שכדי לאתר את החיות המהונדסות יש צורך לבצע בדיקות גנטיות של הדנ"א שמתקבל מדגימת דם של כל חיה, כדי לבחון אם היא נושאת ומבטאת את הגן הרצוי.

הסטודנט שראה כמה מורכבות הבדיקות ושהן גוזלות זמן רב, הציע הצעה "גאונית" בשיא הרצינות. הוא שאל מדוע לא לצרף לגן שאותו אנחנו רוצים לבטא בחיה גם גן עמידות לגז עצבים.

נתעלם מכך שאין גן עמידות לגז עצבים במציאות, אבל הרעיון של אותו סטודנט היה שכל חיה שבה תצליח המניפולציה הגנטית יתבטא לא רק הגן הרצוי, אלא יחד איתו היא תהיה עמידה גם לגז עצבים ולכן ניתן יהיה לעשות סלקציה. אז נניח שבניסוי נולדו 50 חיות ורק 5 מהן הונדסו בהצלחה - התלמיד הציע לשחרר לחדר החיות גז עצבים ואז לאחר סלקציה כזו, 45 חיות תמותנה וישארו רק 5 החיות הרצויות.

בכל קנה מידה זה נשמע מזעזע, אבל לא את אותו התלמיד, שמאז הספיק לסיים את לימודי תואר שני ותואר שלישי וכיום נמצא בארה"ב בהשתלמות פוסט-דוקטורט.

האיש הזה אמנם לא יוכל לבצע נסיונות כאלה על חיות בגלל פיקוח קפדני בכל מוסדות האקדמאים בארץ. אבל עם ראש כזה מי ישורנו? מסתבר שדוקטור מֶנגֶלֶה יכול לצמוח גם אצלנו.