חשיבה חופשית

אפתח בשאלה מה עדיף?

כידוע יש ספרים, סרטים וגם מסעדות אשר זוכים לשבחים ולביקורות מצויינות ממבקרים מקצועיים - ובסופו של דבר הם לא נמכרים, כי הם לא תפסו אצל הקהל הרחב. חלקם אפילו כישלון מסחרי.

אסי דיין סיפר בסידרת הטלוויזיה על חייו  - על סרטים שכתב ושיחק, שהם היו "זבל" וזכו לביקורות קטלניות של המבקרים, אבל הם עשו קופה גדולה. בתי הקולנוע היו מפוצצים בקהל.

לצערי המצב לא שונה בהרבה כאן בישרא. יש מאלה ויש מאלה. יש כאן בלוגים שאף פעם לא היו במומלצים, כי הם אינם יכולים להיות כאלה ברמתם, וכל המוסיף גורע. אבל הם מככבים בראש רשימת הפוסטים החמים ובפעילים ללא הפסק. זה אומר שהחומר שלהם מאוד מבוקש. שלא תבינו לא נכון, לא כל אלה שמככבים באופן תדיר ברשימות האלו כותבים זבל, כלל וכלל לא. אבל יש כאלה שם שכתיבתם היא פגיעה באינטליגנציה והם שם, שבוע אחר שבוע. כוכבי הוליווד ממש.

אני ממש לא מתלונן, יש לי ברוך השם קוראים ומגיבים איכותיים בשני הבלוגים - חלקם ממש נאמנים, חלקם היו ונעלמו כאשר הבלוגים שלהם עלו לגדולה, וחדשים מגיעים במקומם. אבל הפוסטים שלי, למרות שכמות נכבדה מהם היו במומלצים, בקושי מגיעים למחצית התחתונה של החמים ובמשורה. שלא לדבר שבפעילים הבלוג הזה היה פעם אחת שלושה ימים בלבד ועף משם. וזה גם כאשר מספר הצפיות של הבלוג עלה על 2,000 לחודש.

אז מה עדיף? לככב במומלצים או בפעילים? ברור לי שרבים מהמבקרים בפוסטים המומלצים, מבקרים בבלוג באופן חד פעמי ואחר כך שוכחים אותו. אז אולי אני מקבל ביקורות מקצועיות טובות, אבל אני בהחלט לא בברנז'ה.

ובהקשר לכך, השבוע הסיפור שכתבתי לתחרות סיפורים במדע בדיוני ופנטזיה כאן בישרא - זכה במקום הראשון.     

למי שמתעצל לקרוא כאן, הרי עיקרי הפרטים על הסיפור:

השופטים בתחרות, אייל גורן וצפריר גרוסמן - עורכי סדרות הפנטזיה והמד"ב של הוצאת אופוס, כותבים לנו כי אין ספק שיש כאן כמה כישרונות, "וחבל שהיינו צריכים לבחור רק שלושה זוכים".

במקום הראשון זכה הסיפור "בחירה קשה" מאת קנקן התה
הסיפור מעלה מספר דילמות מוסריות בטווח קצר של מילים וכל אחת מהן משאירה את הבחירה בידי הקורא. כתיבה הדוקה ודיאלוגים מעולים. לא הייתה בחירה קשה בכלל לבחור בסיפור הזה כאחד המצטיינים.

מרבית השירים והסיפורים שאני כותב בין שאר העיסוקים שלי - אני כותב למגירה ואולי אשחרר אותם או חלקם באחד הימים. יש מה לצפות כאן!!! את אלה שפרסמתי כאן, אפשר למצוא למי שמעוניין ברשימת הקטגוריה שירים/סיפורים שלי ועוד אחרים כמו זכרונות, החבויים בפוסטים פה ושם.

סיפור נוסף שלי - תגלית חייו של פרופסור כפרי - גם הוא נכלל בעבר ברשימת שלושת הסיפורים הזוכים בתחרות סיפורי מתח, בשיפוטו של אבו אלמוג מיודענו, הלוא הוא הסופר גל אמיר. 

הזכיות האלה לסופר לא מקצועי כמוני הן מחמאה גדולה, ולמרות זאת הם לא זוכים לביקורים מי יודע מה כאן. למשל, בתחרות האחרונה הגישו סיפורים לשיפוט מספר בלוגרים שכתבו סיפורים יפים ושנכללו בסופו של דבר ברשימת העשרים הטובים. כמשתתף בתחרות כמובן שקראתי חלק מהסיפורים שהוגשו. למשל סיפור אחד זכה ביום אחד (לפני השיפוט) ב- 40+ תגובות שבח ובהרבה מאד לייקים. לעומת זאת הסיפור שלי זכה לפני התחרות בקושי ל- 10 תגובות ולשלושה לייקים בלבד. אם מספר הכניסות ותגובות הקוראים היו הקריטריון לשיפוט, הסיפור האחר היה זוכה ולא אלה שזכו כאן בשלושת המקומות הראשונים - על ידי השיפוט המקצועי של הוצאת הספרים אופוס.

אז חזרנו שוב לשאלת הפתיחה - שיפוט טיב מקצועי או רייטינג? בוודאי רובכם יאמר רייטינג עדיף, כי חיים אנחנו ובמיוחד כיום בעולם של רייטינג. בעולם המסחרי - שובר קופות או רב מכר נחשבים הרבה יותר מאיכות. ככה זה.

***

ועכשיו לסיפור המעניין לדעתי על מאחורי הקלעים של הסיפור שכתבתי.

עולמי המקצועי והמשפחתי מאוד עמוס. ובכל זאת אני מפנה זמן לכתיבת שני הבלוגים שלי. בתחילה בכלל לא חשבתי להשתתף בתחרות הכתיבה, אבל לבסוף נעניתי לאתגר - כי אני אוהב לכתוב. בתחילה כתבתי סיפור, שהיה מבוסס על שילוב של מדע בדיוני בתחום הפיזיקה עם סיפור מתח. יצא סיפור לא רע, אבל התלבטתי בין שתי אפשרויות לסיום הסיפור. ידעתי שיש לו סיכוי טוב להכלל בין עשרים הסיפורים הטובים, אבל לדעתי כנראה לא בין אלה שיזכו בשלושת המקומות הראשונים. וגנזתי אותו.

ואז לפתע, בעת כתיבת פוסט שאותו אפרסם בקרוב, הגיתי רעיון לסיפור ברגע. כתבתי אותו ושלחתי לתחרות, והרי יודעים אתם את התוצאות.

האמת היא שלאחר שסיימתי את כתיבתו הייתה לי תחושה שיש לו סיכויים טובים לזכות באחד משלושת המקומות הראשונים. עלי לציין שבהיותי מדען יש לי יתרון על אחרים בכתיבת מדע בדיוני. השליטה בידע ובעקרונות המדע עושה את ההבדל בין אם הסיפור יהיה סיפור מדע בדיוני אמיתי, או סיפור פנטזיה. פנטזיה היא פנטזיה ולא צריכה להתבסס על היתכנות מדעית.

מי שכותב מדע בדיוני מבלי שליטה מינימלית בעולם המדע, כל הסיכויים הם שהוא לא יכתוב סיפור מדע בדיוני משכנע אלא סיפור פנטזיה. אסימוב, שהיה אליל המדע הבדיוני שלי בצעירותי, היה דוקטורנט בפיזיקה כאשר התחיל לכתוב את סיפוריו המפורסמים. ז'ול וורן שכתב מדע בדיוני מעולה, לא היה אמנם מדען, אך הוא היה אוטודידקט שהתעמק בלימוד הידע המדעי בתקופתו, בתחומי הסיפורים שכתב. לכן רוב מה שכתב, היה לא רק משכנע - אלא אפילו התגשם בעתיד. 

ובכל זאת רוב המדענים לא יכתבו מדע בדיוני, כי בכל זאת צריך מעט מעוף וגם כישרון ספרותי מסויים.

אז בואו אגלה לכם את הסודות על הסיפור שכתבתי ובעיקר מדוע חשתי בסיכוייו לזכות.

ראשית, בחרתי בנושא שמדבר אל כולם.

שנית, בחרתי בנושא המעורר דילמות ושאלות אתיות, המעוררות מחלוקת בציבור.

שלישית, בחרתי בנושא שבו אני בקיא ומעודכן במתרחש באמת בעולם המדע.

רביעית, בחרתי בדיאלוגים המעוררים רגשות אמפטיה או דחייה של הקוראים.

חמישית, הבאתי סיטואציות אמיתיות מהחיים.

ולבסוף, לכל סיפור טוב חייב להיות טוויסט בסיום. וזה מה שעשיתי.

בקרוב, כאמור, אפרסם כאן פוסט על המתרחש כיום בעולם המדע בתחום שממנו שאוב הסיפור "בחירה קשה".

לסיום, אני מודה לכל אלה שקראו את הסיפור, הגיבו ופירגנו וכמובן לשופטים אייל גורן וצפריר גרוסמן עורכי הסדרות מדע בדיוני ופנטזיה של הוצאת "אפוס", שהשקיעו מזמנם היקר בשיפוט ובכתיבת הביקורות. ולבסוף תודות לעורכי ישראבלוג על תחרויות הכתיבה שהם מארגנים. תודה לכולכם. אני אוהב אתכם.

ועוד דבר קטן. ברכות לאחייני וזוגתו שנולד להם הערב תינוק בכור - בדרך הטבע ולא בדרך שתוארה בסיפור. מאחל להם הרבה אושר והנאה מהצאצא.

סיפור שנכתב לתחרות כתיבה בז'אנר מד"ב

בכלל לא התכוונתי לכתוב את הסיפור הזה. אבל כמעט בדקה התשעים הגיתי בהבזק של רגע את הרעיון לסיפור והקדשתי כשעה מחיי לכתוב אותו. הרי הוא לפניכם 

(ב-693 מילים):

בחירה קשה

בני התקשר אלי. "מירי ואני החלטנו להביא ילד לעולם. בוא בבקשה למכון הגנטי בהדסה, אנחנו מחכים לך שם". עולמי חשך עלי. האם יש להם בעיה גנטית? "שיהיה במזל טוב, אבל מדוע אתם זקוקים שאגיע בדחיפות"? שאלתי. " אנא בוא בבקשה, נסביר לך שם", נשמע קולו מעבר לקו. אמרתי לו שאני כבר יוצא ולבי פועם בטרוף.

הגעתי למכון הגנטי. בני הכניס אותי לחדר מעבדה עם קירות חרסינה ירוקה. מירי כבר ישבה שם על כסא. "מה קורה שאלתי בחרדה"? ובני משיב "לא, אל תדאג, לא קרה דבר. מירי ואני החלטנו שאנחנו רוצים ילד או ילדה, אבל לא רוצים להשאיר זאת  בידי הגורל. החלטנו ללכת על הפריה חוץ גופית לאחר סלקציה באבחון טרום השרשה". אני מדען, לא הייתי צריך הסבר נוסף. הם רוצים להפרות ביציות במבחנה ולאבחן גנטית עוברים בני שמונה תאים, כדי לבחור את המתאים להם ביותר. הם רוצים את העובר המושלם, הנקי מפגמים גנטיים, ובעל התכונות הטובות ביותר.

"לשם מה הכנסתם אותי לזה? אתם רוצים שאני אבחר לכם את הנכד שלי"? בני לא ענה והוציא מהאינקובאטור שמונה צלחות מעבדה ממוספרות, הניח אותן מתחת למערכת המיקרוסקופ ואמר: "בכל צלחת יש עובר אחד זעיר מהביציות שהוצאנו ממירי ושהופרו במבחנה בתאי הזרע שלי. עכשיו רק צריך לבחור איזה מהם הרופא יחדיר לרחם של מירי, כדי שתלד את התינוק שאנחנו הכי רוצים".

לא הספקתי להביע את הסתייגותי החריפה מהעניין, והנה הבן מקיש על מקלדת המחשב ומערכת לייזר הקרינה הולוגרמות תלת-מימדיות של שבעה תינוקות בני יומם במרכז החדר. הם נראו כל כך מתוקים ואמיתיים. לא יכולתי שלא להתרגש. "אתה רואה, כבר אנחנו יודעים שעובר אחד לא ישרוד את ההיריון. הוא חלש מדי וכנראה בעל פגם גנטי" – אמר הבן. היה זה עובר מספר B2. התבוננתי בשבעת התינוקות בחרדה ואמרתי " האם אתם מצפים שאני אבחר אחד מבין התינוקות החמודים האלה ונמית את השאר"?

בני לא השיב והקיש פעם נוספת על מקלדת המחשב. B2 הושמד ובמרכז החדר הופיעו שישה ילדים בני חמש. אחד לא שרד, היה זה עובר B7. פגם גנטי גרם לו ללקות בסרטן הדם והוא נפטר טרם הגיע לגיל חמש. ילד חמוד אחד מבין השישה פנה אלי בחיוך שובה לב " סבא, אני אוהב אותך". זה היה הילד מעובר B5. הוא כבש את לבי. זינקתי אליו לחבקו, אך חיבקתי את האוויר באכזבה. זו הייתה רק הולוגרמה.

בני הקיש שוב על המקלדת ושישה נערים ונערות בני חמש עשרה ניצבו במרכז החדר. חלקם עם חצ'קונים על הפנים. אחת ג'ינג'ית עטורה בפירסינגים  בגבה, באוזן, בלשון ובטבור. היה לה נזם באף וכמה קעקועים גדולים פזורים בגופה. הייתה זו עובר B3. "אותה אנחנו לא רוצים, נכון מירי"? והבן מחק את קיומה מהמחשב ומהמציאות. "נו, כבר שללנו שלושה עוברים. איזה מזל שאנחנו לא צריכים לעבור את זה באמת" – אמרה מירי.

ישבתי, כולי מזועזע ממה שקורה כאן. רציתי לקום ולברוח, אבל הסקרנות לא נתנה לי. בני הקיש פעם נוספת על המקלדת. שתי בחורות ושני בחורים נאים ניצבו בחדר. הם אחרי שחרור מצה"ל. עובר B8 כבר לא היה ביניהם.  המחשב ציין שהוא היה טיפוס של גיבור מתנדב ללא תקנה בסיטואציות שאף אחד אינו מעז. "שמע", אומר הבן "איזה מזל, כיצד היינו עומדים בפני השכול"? והקיש משהו על המקלדת שהשמידה אותו.

הבן הקיש שנית על המקלדת. חמש שנים נוספות חלפו. חמש הולוגרמות הופיעו בחדר. הן כללו את עובר B5 כשהוא מחובק עם בן זוגו.  היה זה הקטן שכבש את ליבי בגיל חמש. "אנחנו לא רוצים אותו, נכון מירי? אנחנו רוצים נכדים, דור המשך". כמעט לחץ על מקש ההשמדה ואני צעקתי " אל תשמידו אותו. חכו ונראה מה יקרה לאחרים שנותרו".

הקשה נוספת על המקלדת ועובר B1 שוכבת על ערש דווי, כולה עור ועצמות, פניה חיוורות, מחוברת לשקית אינפוזיה עם כימותרפיה. עובר B4 מאושפזת בשלוותה בפעם החמישית לאחר ניסיונות התאבדות קודמים. עובר  B6 מרותק למיטתו משותק בכל גופו, מחובר למכשיר הנשמה. הוא חלה במחלת ניוון שרירים. "חייבים לחסוך להם ולנו את הסבל", אמרה מירי. שלוש הקשות של בני על המקלדת הביאו לקיצם של שלושה עוברים.

נותר רק עובר B5, שהוריו לא רצו בו אך הצלתי אותו מהשמדה. עכשיו אני לחצתי על מקש במקלדת. חמש שנים חלפו, B5 ובן זוגו אוחזים מאושרים בתינוק חמוד שהם אימצו.       

קמתי מכיסאי תשוש ורועד ואמרתי לבני וזוגתו "הבחירה נעשתה, הלא כן? אין אתם זקוקים לי עוד" וכשהתבוננתי לעברם נדהמתי. עמד לפני זוג בגיל העמידה. מיהרתי והבטתי המום ובתדהמה במראה שממול. לעיניי השתקף ישיש שפוף אוחז ברעד במקל הליכה. זו לא הייתה הולוגרמה, זה הייתי אני.

***

דרך אגב, ללא קשר לתחרות הכתיבה. מה אתם הייתם עושים? 

ארגון הבריאות העולמי יוצא בפירסום מרעיש: " אוכלוסיית נשאי האיידס בעולם הוכפלה פי- 20 בשלושת החודשים האחרונים. קצב העליה בהדבקה במחלה הולך ועולה בדומה להתפרצות מגיפת שפעת".

המכון הלאומי האמריקאי לחקר נגיפים מתחיל לאסוף דמים של הנשאים החדשים כדי לחקור האם חל שינוי בנגיף האיידס שגורם איך שהוא למגיפה. בתוך זמן קצר מגלה הצוות הרפואי שנחשף לחולים שמרביתם נדבקו בעצמם במחלה. מוכרז מצב חרום עולמי. נשיא ארצות הברית מקציב כל סכום שידרש כדי להבין מדוע המחלה מתפשטת  בקצב מטורף.

ועדה שהוקמה וכוללת את מיטב מדעני הנגיפים פותחת במחקר מואץ לאפיון נגיפי האיידס מהחולים. המחקר נערך במעבדה מאובטחת שבה כל העובדים נתונים בהסגר ולובשים בגדי חלל אטומים.

המדענים הוכו בתדהמה כאשר בודדו נגיפי איידס מריריות העיניים ומדרכי הנשימה של נשאי איידס שהודבקו לאחרונה. בדיקות של מבנה הנגיף המבודד הראו שנוצר נגיף איידס מזן חדש. הוא מכיל את החומר התורשתי של נגיף האיידס הקלאסי, אך חלו בו שינויים - עתה הוא מכיל גם חומר תורשתי של נגיף השפעת מסוג A. הנגיף החדש הוא נגיף הגורם לאיידס אך חלבוני המעטפת שלו הם חלבוני נגיף השפעת. חלק מהחומר התורשתי של נגיף האיידס עבר איחוי עם חלק מהחומר התורשתי של נגיף השפעת. נוצר נגיף איידס קטלני שמדביק על ידי רסיסי רוק של הנשאים וגורם למגיפת איידס המתפשטת ומדביקה כמו שפעת.

המגיפה מתפשטת במהירות. חברות התרופות אינן עומדות בקצב הייצור הנדרש של קוקטיל התרופות המשמש את חולי האיידס כדי להאריך את חייהם. נפתח שוק שחור - התרופות מסופקות בקושי רק למי שהפרוטה מצוייה בכיסו. חולפים מספר שבועות וגם אלה שמקבלים את קוקטיל התרופות מתחילים למות. התרופות כבר אינן עוזרות. הנגיף עבר שינויים מפלצתיים - הוא הפך לאלים ביותר. אנשים מתים מאיידס תוך 2-4 חודשים.

למרות סגר שהוטל בכל נמלי התעופה והנמלים בעולם, המחלה מתפשטת באירופה ואסיה וכבר רבים החולים בישראל. אוכלוסיות העולם בהיסטריה מוחלטת, רשויות השלטון איבדו כל שליטה. אנדרלמוסיה שוררת בכל.

נשיא ארצות הברית נושא נאום לאומה מתוך הבונקר המבודד: "אזרחים יקרים, אסון עולמי נפל עלינו. הוריתי לכל המדענים שעדיין בקו הבריאות לעשות ככל יכולתם ולגלות תרופה או חיסון כנגד נגיף האיידס החדש שכינויו אינפלואיידס. אם לא תמצא תרופה, מין האדם צפוי להכחד כולו בתוך שנתיים, מקסימום שלוש. כולנו שמים יהבנו במחקר המתבצע, שיביא מזור בתוך תקופה קריטית זו.

 SO WILL HELP US GOD".

נשמע כמו קטע ממדע בדיוני בעל אופי אפוקליפטי. אך האם זה יכול להתרחש באמת? זהו נושא הפוסט.

מודל נגיף איידס (מימין) ושפעת (משמאל)- מקור ויקיפדיה והידען, בהתאמה 

לצורך הדיון, קצת רקע על נגיפים ומגיפות

כל עולם החי והצומח מלווה ביצורים זעירים (שניתן לראותם רק במיקרוסקופ אלקטרוני) - הנגיפים (וירוסים). כל הנגיפים הם למעשה טפילים שאינם יכולים להתקיים בזכות עצמם והם מתרבים בפונדקאים שלהם, כולל האדם. רבים מהנגיפים האלה גורמים למחלות קשות לאחר ההדבקה. בחלק מהמחלות האלה אנחנו נרפאים (לא בתרופות, כי עדיין אין תרופות כנגד מרביתם, אלא בעזרת מערכת החיסון שלנו התוקפת אותם לאחר שחדרו לתאי הגוף שלנו).

הנגיפים האלה גרמו בהיסטוריה האנושית למגפות איומות. חלקן קטלו מיליוני בני אדם. כך היתה למשל מגיפת האבעבועות השחורות שדיללה קשות את אוכלוסיית יבשת אירופה. מחלת שיתוק הילדים הנגרמת על ידי נגיף הפוליו הפילה את אימתה במחצית הראשונה של שנות החמישים במאה הקודמת. עד היום ניתן לראות אנשים מבוגרים הפגועים ממחלה זו, בדרגות שיתוק שונות. גם מגיפות החזרת, החצבת והאדמת נגרמות על ידי נגיפים. 

מכל המגיפות האלה אפשר למות ושיעור התמותה מהן כאמור אינו קטן. אחת האמצאות הגדולות ביותר במאה העשרים הם פיתוח חיסונים כנגד הנגיפים האלה. החיסון הראשון נעשה על ידי רופא בריטי כפרי שלקח את הנוזל משלפוחיות האבעבועות השחורות והזריק אותו לתוך עורה של פרה. הפרה פיתחה במקום ההזרקה שלפוחית אך לא חלתה במחלת האבעבועות השחורות, כי מערכת החיסון שלה פיתחה נוגדנים וגרמה למותם של הנגיפים בשלפוחית. למעשה הרופא לא ידע על קיום הנוגדנים, שבודדו ואופיינו רק מאוחר יותר. הרופא שאב את הנוזל מהשלפוחית הזו שהתפתחה בפרה והזריק אותו לנער בריטי. לאחר מספר שבועות, הרופא הזריק לנער נגיפי אבעבועות משלפוחיות שהתפתחו בבני אדם שנדבקו במחלה. הפלא ופלא - הנער לא נדבק במחלה ולמעשה הפך מחוסן בפני הנגיף.

זו היה למעשה הדגמה של החיסון הראשון שבעזרת הזרקת נגיף מומת או מוחלש, ניתן לחסן בפני המחלה. מערכת החיסון של האדם שנחשפת לנגיפים מומתים או מוחלשים מפתחת נוגדנים שיגנו על האדם אם  בעתיד יודבק על ידי הנגיף האלים החי, גורם המחלה.

החיסונים בימינו מצילים בני אדם בפני מגיפות שעד לא מזמן קצרו את חייהם של מיליוני בני אדם. כך גם חיסונים של חיות משק ומחמד מגנים עליהם מפני מגיפות נגיפיות שונות.  כל אחד יודע כמה מסוכנת הכלבת לאדם ולחיה - לפני קיום החיסון, חיה שנדבקה בנגיף הכלבת ואדם אשר ננשך על ידי החיה, דינם היה מוות בייסורים כבדים.

גם לפני פיתוח חיסון כנגד הטטנוס, אנשים היו מתים מפצעים שזוהמו במקרה זה מחיידק - מוות תוך מספר שבועות ספורים עם ייסורים רבים.

אבל מסתבר שעדיין קיימות מחלות קשות הנגרמות על ידי נגיפים ואשר לא ניתן ליצור כנגדם חיסונים יעילים. כך למשל השפעת והאידס. ראשית אני רוצה לציין שגם בימינו עדיין מתים משפעות. ידועה מגיפת השפעת שפרצה במאה הקודמת בספרד ואשר קטלה את חייהם של למעלה מחצי מיליון בני אדם. מאיידס כמובן כמעט כולם מתים במוקדם או במאוחר, גם כאשר החולים מטופלים בקוקטייל של תרופות (אשר מעכבות את התקדמות המחלה אך לא מחסלות אותה). 

כנגד שפעת קיימים חיסונים, אך גם להם יש יעילות חלקית וכידוע יש צורך לחסן כנגד נגיפי השפעת מידי שנה.

נשאלת השאלה מדוע ניתן לקבל חיסון יעיל כנגד אבעבועות שחורות, חצבת ואדמת ואילו כנגד נגיפי האיידס לא? מדוע גם כנגד השפעת יש צורך לחסן מדי שנה?

כדי לענות על השאלה הזו, יש צורך בהסבר קצר על מבנה הנגיפים. אעשה זאת ממש בקצרה ובפשטות.

כל הנגיפים בנויים משני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא החומר התורשתי, בדיוק כמו החומר התורשתי המצוי בתאים שלנו. בחומר התורשתי של הנגיף קיים כל המידע הנחוץ לו כדי להשתלט על התאים המודבקים ולנצל אותם לצורך התרבותו ושיחרור לסביבה לצורך הדבקת אנשים נוספים. המידע הזה מצוי בגנים של החומר התורשתי.

המרכיב השני של כל הנגיפים הוא מעטפת של חלבונים. אלה הם חלבונים בעלי מבנה מיוחד שנקשר על ידי קולטנים (חלבונים אחרים) המצויים על פני מעטפת התאים המודבקים. החלבונים הייחודיים של הנגיף נקשרים לקולטן על פני מעטפת התא המודבק, כמו מפתח שמתאים למנעול מסוים ולא אחר.

המפתח הזה "פותח את המנעול" ומאפשר החדרת החומר התורשתי של הנגיף לתוך התא המודבק. כאמור החומר התורשתי הזה משתלט על התא לצורך שיכפולו והרבייתו. הנגיפים המשוכפלים נעטפים בחלבוני המעטפת המיוצרים על ידי התא המודבק מתוך האינפורמציה שקיימת בגנים המצויים בחומר התורשתי של הנגיף.

הדבר מזכיר במקצת את הקוקיה, המטילה ביצים בקינים זרים והאם הפונדקאית מולכת שולל ודוגרת על ביצת הקוקיה יחד עם הביצים שלה.

הנגיפים המשוכפלים פורצים עם הבשלתם מתוך התאים המודבקים תוך כדי הרס שלהם. ההרס הזה גורם למחלה. הנגיפים האלה מדביקים תאים בריאים חדשים, וחוזר חלילה.

מערכת החיסון שלנו יוצרת נוגדנים כנגד חלבוני המעטפת של הנגיף ולכן עוצרת את המחלה. בחלק מהמחלות מהלך המחלה כל כך מהיר עד שמערכת החיסון אינה מספיקה לייצר את הנוגדנים ונגרם מוות. מתן חיסונים מראש, גורם לכך שהגוף מייצר נוגדנים אשר יתקפו את הנגיף אם וכאשר ידביק אותו בעתיד. כלומר- השיטה היא הקדם תרופה למכה.

אז מדוע אין הדבר פועל כך כנגד נגיפי השפעת והאיידס? הסיבה לזה נובעת מכך שנגיפי השפעת והאיידס הם נגיפים מתוחכמים. הם משנים כל העת את מבנה החומר התורשתי על ידי מוטציות ובכך מערימים על המערכת החיסונית.  הנוגדנים שהגוף יוצר כתוצאה ממתן חיסון אינם מכירים יותר את חלבוני המעטפת של הנגיף שהשתנו. משל למפתח שלא יוכל לפתוח מנעול שתוכו עבר אפילו שינוי קל ביותר.

הדבר מזכיר לי מקרה שאירע לבני שהתחפש בילדותו בפורים והכלב של השכנים נבח עליו בפראות עד שהתקרב מספיק כדי שהכלב יריח את הריח המוכר של הילד וירגע. כך גם קורה עם הנגיפים של השפעת והאיידס - הם משתנים ו"מתחפשים", כך שהמערכת החיסונית אינה מכירה אותם עוד.

נגיף האיידס הוא בעל כישרון התחפשות יוצא מהכלל. המעטפת החלבונית שלו עוברת בכל חולה שינויים מפליגים, ולכן לא ניתן לייצר חיסונים כנגד הנגיף הזה - אלא אם כן יצליחו ליצור נוגדנים כלפי חלקים בחלבון מעטפת הנגיף, שמשום מה אינם עוברים שינויים.

ועכשיו החלק המעניין והמפחיד:

המיוחד בנגיפי השפעת על זניהם השונים והמשתנים הוא יכולת ההדבקה הפנטסטית - חלקיקי רוק משיעול והתעטשות שמתפזרים באויר שאותו נושמת הסביבה. ומה שרבים אינם יודעים ומסוכן לא פחות - לחיצת יד למשל עם יד של חולה שהשתעל לתוך כף ידו, מעבירה את הנגיף ליד של רעהו. גירוד קל בפנים: באף, בפה ובריריות העיניים - גורם להדבקה במחלה.

המיוחד בנגף האיידס שהוא אלים במיוחד מכיוון שהוא פוגע בתאי המערכת החיסונית עצמה. אבל נגיף האיידס אינו יכול להדביק מהאוויר כמו נגיפי השפעת. הוא חייב לחדור לתוך מערכת הדם (מעבר מדם החולה לדם האדם המודבק). אל דאגה - תאורטית יתוש (ובעצם רק היתושה) שעוקץ חולה איידס יכול להעביר את הנגיף לאדם הבריא כאשר עוקץ אותו לאחר מכן. מזלנו הוא שההדבקה אינה יעילה כאשר מדובר בכמות קטנה של נגיף המועברת בעקיצה. אחרת היינו חוטפים איידס כמו מלריה על ידי עקיצת יתוש. כלומר, מצבנו היה יכול להיות גרוע הרבה יותר.

עכשיו תארו לעצמכם מה יקרה אם נגיף האיידס יעבור אבולוציה (כפי שהוא עובר כבר עתה). מה יקרה אם בנוסף לשינויים המביאים לשינוי חלבוני המעטפת שלו - יחולו גם שינויים אחרים שיקנו לו מנגנון הדבקה כמו נגיף השפעת. מה יקרה אם נגיף האיידס יועבר מאדם לאדם דרך הרוק?

האם זה יהיה קץ האנושות?

בפרה היסטוריה המין האנושי היה קרוב לפחות פעם אחת בפני כליה וכמעט הושמד. קיימת הערכה שמבני מיננו נותרו אז רק כ-5,000 פרטים בכל כדור הארץ. במצב כזה, תנאי מזג אוויר קשים או אסונות טבע היו יכולים להשמיד את שארית הפליטה.

אז האם אבולוציה של נגיף כמו האיידס באופן שתארתי תשמיד את המין האנושי?

הדבר יתכן, אך אולי אפשר להתעודד מעט. במחקר שנערך ובדק דמים של אוכלוסית ילידים באפריקה (אוכלוסיה שהייתה חשופה מזה זמן רב לנגיף האידס), התגלתה אישה שבדמה רמת נוגדנים גבוהה כנגד נגיף האיידס ותאי הדם שלה עמידים בפני הדבקה של הנגיף.  אם יש אחת כזו, כנראה שיש עוד כמה אחרים - האם אלה יהיו הגרעין לאוכלוסיית בני האדם הבאה?

לסיום אביא קישור לכתבה כיצד תוכלו להמנע מהדבקה של נגיפי שפעת. זכרו שיש אנשים שמתים משפעת כאשר המערכת החיסונית שלהם נחלשת מסיבות שונות ושמדי פעם פורצות מגיפות של זני נגיפי שפעת אלימים ביותר שקוטלות אוכלוסיות גדולות. והמלצה לי אליכם: לכו והתחסנו כל שנה בתחילת הסתיו כנגד זני הנגיפים שיגיעו השנה בחורף (כיצד יודעים מי הם יהיו - נראה כבר בכתבה אחרת). עשו זאת בהקדם האפשרי. החיסון ניתן היום בחינם על ידי קופות החולים. ככל שמתחסנים יותר אנשים, כך מוגנים בצורה עקיפה גם אלה שלא התחסנו. עוד על החיסון תוכלו לקרוא בקישור הבא.

אני רוצה להפריך כאן מיתוס המסתובב בציבור. מהחיסון עצמו לא מקבלים שפעת. הרי החיסון מכיל רק חלבוני מעטפת של נגיפים מומתים. נגיף מת אינו יכול לגרום למחלה. ואותם אנשים ששמעתם: "קיבלתי שפעת יום לאחר החיסון" - הם לא קיבלו שפעת מהחיסון. הם נדבקו והנגיפים קוננו אצלם כבר מספר ימים לפני קבלת החיסון. למערכת החיסון לוקח תקופה של 3-4 שבועות לאחר מתן החיסון, עד שהיא יוצרת מספיק נוגדנים שימנעו הדבקה בשפעת. לכן הקדימו להתחסן, גופכם יהיה חסין רק לאחר תקופה זו.

הדודל של גוגל מזכיר לנו שהיום יום הולדתו ה-127 של אחד מהעומדים בראש רשימת המדענים הדגולים, ותרומתו המדעית היא למעשה אינה פחותה מאשר זו של אלברט איינשטין. כן כן - למרות שאלברט איינשטיין זכה לפרסום וכל תינוק מכיר את שמו, נילס בוהר מוערך לא פחות על ידי מדעני הפיזיקה והכימיה המודרנים. כמו איינשטין גם הוא זכה לפרס נובל בפיזיקה.

את הפוסט הזה אקדיש לנילס בוהר, שבו אתאר בפשטות את המדע, העימות המתוקשר בין איינשטיין לבוהר, על "חלקיקים אלוהיים" וגם נדון באפשרות האם יש לזה קשר בין טלפורטציה במדע הבדיוני  וגם לטלפורטציה של הנשמה. טלפורטציה היא העברה של עצמים משני מקומות שונים במרחב מבלי לעבור דרך המרחב. המושג נפוץ בעיקר בספרות המדע בדיוני ובתחום זה מתאר העברה של עצמים ללא התערבות פיזית באמצעות כוח המחשבה או הרצון בלבד. לא פעם מתוארים במדע הבדיוני מכשירים שונים המשמשים לטלפורטציה, למשל המשגר בסדרה מסע בין כוכבים.

להזכירכם, הרי טלפורטציה סגנון מסע בין כוכבים:

נילס הנריק דויד בוהר (7 באוקטובר 1885 - 18 בנובמבר 1962) היה פיזיקאי יהודי דני, שתרם רבות להבנת מבנה האטום והיה מאבות מכניקת הקוונטים. למעשה הוא עמד בראש "אסכולת קופנהגן" שדגלה בפירוש הסתברותי למכניקת הקוואנטים (ראו גם הערך פרשנות קופנהגן).

 כמו איינשטיין, גם נילס בוהר שהיה יהודי נאלץ לברוח מהכיבוש הנאצי והגיע בסופו של דבר לארצות הברית. שם שניהם הצטרפו לצוות במעבדות לוס-אלאמוס שעבד על פיתוח פצצת האטום.

 מכניקת הקוונטים הוכיחה את קיום הדואליות גל-חלקיק של החומר: תחת תנאים ניסיוניים מסוימים אטומים או אלקטרונים מגלים תכונות של גלים (כמו גלי קול ואור). ואילו תחת תנאים אחרים, אותם עצמים מגלים תכונות של חלקיק (עצם שניתן לומר בוודאות באיזה תחום מרחבי הוא נמצא, בניגוד לגל).

הרי סירטון קצר המסביר בפשטות את מכניקת הקוונטים (מומלץ להקדיש כ-6 דקות מחייכם להשכלה הכללית ולהבנת התורה החשובה הזו בפיזיקה המודרנית). 

ואם צלחתם (או לא כל כך) את הסרטון הזה, אני מאד ממליץ שתקדישו עוד כ-5 דקות מחייכם לסרטון המרתק, שיסביר לכם כיצד עצמים יכולים להופיע, להיעלם ולהופיע שוב. מדהים לא? הרי זה כמו "מעשי כישוף":

 מבחינה תאורטית, הדואליות גל-חלקיק קיימת בעצמים מכל סוג. גם לבני אדם יש תכונות גליות אך באדם (שהוא עצם מקרוסקופי ולא מיקרוסקופי) הגלים מהם הוא בנוי הינם מאוד קצרים ודחוסים עד כי לא ניתן להבחין בתכונות הגליות כלל ( ואולי המחשבה היא יוצאת דופן? - הערה שלי).

למעשה כיום מכניקת הקוונטים היא תורה פיזיקלית הסתברותית-סטטיסטית. אי-אפשר לדעת ממנה איזו תוצאה תתקבל בניסוי אלא רק מהי ההסתברות לקבל אותה. מבדיקות שנעשו על צבר של ניסויים זהים, התפלגות התוצאות שנתקבלה הייתה זהה בדיוק רב לסטטיסטיקות שחזתה מכניקת הקוונטים.

כאמור, לא מן הנמנע שאם היינו מראים את תוצאות הניסויים לאנשי הכנסיה בימי הביניים, הם היו מכנים את מכניקת הקוונטים ככישוף. נילס בוהר עצמו אמר: "אדם שלא נדהם ממכניקת הקוונטים, לא הבין אותה".

את הפרדוקס בין הפרשנות של נילס בוהר את מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות הניח איינשטיין עצמו יחד עם עוד שני  מדענים. המטרה של מחברי הפרדוקס, הייתה להוכיח שהתאוריה הקוונטית איננה מהווה "תיאור שלם" של המציאות. לעומת זאת איינשטיין וחבריו הודו שהם לא מוכיחים שאכן קיימת תאוריה חלופית שכן מתארת "תיאור שלם" של המציאות. 

הפרדוקס שניסחו איינשטיין וחבריו אינו רק ויכוח מדעי אלא גם פילוסופי. היה בו גם יסוד ריגשי - הייתה להם התנגדות רבה למכניקת הקוונטים, עקב האקראיות לכאורה שבבסיסה. שיא הריגשיות מתבטאת באימרתו הידועה של איינשטיין:  "אלוהים אינו משחק בקובייה". נילס בוהר לא נשאר חייב לאלברט איינשטין: "תפסיק להגיד לאלוהים מה לעשות" - הייתה תשובתו של נילס בוהר לאלברט איינשטיין שטען ש"אלוהים אינו משחק בקוביות". נילס בוהר גם אמר: "עדיף לא להבין משהו נכון, מאשר להבין משהו לא נכון".

למעשה כיום עדיין קימת סתירה בין תורת מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות של איינשטיין. שתיהן תורות מוכחות כל אחת בפני עצמה, אבל עומדות בסתירה זו לזו.

נילס בוהר עצמו אמר על כך: "כמה טוב שנתקלנו בפרדוקס. כעת ישנה תקווה להתקדמות כלשהי". הרבה תאוריות המנסות לקשור את שתי התורות קמו מאז ונפלו. אחת התאוריות היא קיום של "מספר יקומים נפרדים ומקבילים".

למעשה הנסיון לפתור את הפרדוקס בין שתי התורות הוא היום נושא חם ביותר - בנסיון לגלות את חלקיקי בוזון - "החלקיקים האלוהיים". לפיכך נבנה במיוחד מאיץ החלקיקים הענק בשוייץ, במטרה לזהות ולמדוד את בוזון היגס האלוהי. באתר המאיץ שני צוותים נפרדים מודדים את תוצרי הפצצות חלקיקים במאיץ בעזרת גלאים שונים, בלתי תלויים. מדענים ישראלים פיתחו את אחד הגלאים!

הרי סרטון קצר ומרתק המסביר את הקשר בין מציאות של הבוזונים "האלוהיים" לבין מכניקת הקוונטים  ולהבנת כל התהליכים והכוחות ביקום.

פיצוח חלקיקי הבוזונים והמכניקה הקוונטית עשוי להגשים את הדמיון, הן של אנשי המדע הבדיוני והן של אנשי הניו אייג', בתופעות כמו טֶלֶפּוֹרטָצָיה -

הרי סרטון קצר ומשעשע על טלפורטציה:

ולמי שרוצה להתעמק במדע של הטלפורטציה הקוונטית והאם יש קשר למדע הבדיוני ואפילו לטלפורטציה של הנשמה, הרי סרטון מרתק (בשפה פשוטה - הרצאה במדע פופולרי):

 ואסיים באימרותיו של נילס בוהר: "ניבוי הוא מסובך מאוד, במיוחד בנוגע לעתיד".

ובנוסף אמר: "מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום מומחיותו".

פרופסור כפרי הניח את משקפיו על שולחן המעבדה, מתבונן על התשליל המשתקף מסרט הצילום, שהגיח זה עתה ממכונת הפיתוח. כמידי יום הוא מעיף מבט עייף על התשליל, המסכם את הניסוי שהוא חוזר עליו במשך שתים עשרה שנה. בתשליל הוא רואה את הפרופיל המוכר של הנגיף רטרו-K2000, שאותו בודד לראשונה מתאי גידול סרטני של חולה בסרטן הערמונית. משפשף עיניו, כלא מאמין, הוא רואה היום בתשליל ממצא חדש יוצא דופן. היה זה תשליל הניסוי של תגלית חייו.

בכנס מדעי בינלאומי, שנערך לפני כשתים עשרה שנה, פרופסור כפרי העלה השערה מהפכנית. הוא העריך שקיים נגיף שיכול לרכוש גן סרטני במהלך הדבקה של חולה סרטן הערמונית. לטענתו הנגיף "גונב" את הגן הייחודי הזה מתוך המטען הגנטי של התאים הסרטניים. הנגיף המשודרג, שמכיל את הגן החדש, יכול כעת להדביק תאים של אנשים בריאים ולהפכם לתאים סרטניים. סרטן הערמונית פוגע בכל כך הרבה גברים ומקפד את חייהם.  ההצגה של מבנה הנגיף עוררה התרגשות רבה בקהילה המדעית. אבל לימים, כפרי לא הצליח להוכיח את טענתו המהפכנית והיא נשכחה.

מאז אותו כנס, חוזר ועורך כפרי סדרת ניסויים סיזיפית, שבה הוא מבודד את הנגיף מתאי סרטן הערמונית של חולים ומדביק בו תאים בריאים, שאותם הוא מגדל בצלחות בתרבית. לאחר מכן הוא מחפש במיקרוסקופ תאים בריאים שהפכו לתאים סרטניים. הוא חוזר על הניסוי, יום לאחר יום, אך התאים הבריאים מסרבים להשתנות. מזה כמה שנים, תלמידיו מתבדחים מאחורי גבו, על עקשנותו של התרח הזקן.

הבוקר הגיע כפרי למעבדה וכהרגלו עובר על הדואר, לוגם מהקפה השחור המהביל. את עיניו צדה מעטפה מבוילת בבול צרפתי, שנשלחה מפרופסור פסקל ממכון פסטר. במכתב כותב פסקל אל כפרי כדלקמן: "השתתפתי בכנס שבו תיארת את השערתך לקיומו של גן המועבר מחולי סרטן לאנשים בריאים, על ידי נגיף המדביק אותם והופך את תאיהם לתאי גידול סרטניים. שמעתי שאתה ממשיך לעסוק במחקר זה. כיוון שלא ראיתי פרסום מדעי בנושא, אשמח אם תשתף אותי בממצאי מחקרך". כפרי הניח את המכתב על שולחנו, מתוך כוונה לענות עליו בסיום יום העבודה. בתשובה התכוון לציין שעדיין לא אסף מספיק ממצאים להוכחת השערתו. גומע את לגימת הקפה האחרונה, פנה לבדיקות המעבדה כימים ימימה.

כפרי מתבונן כהרגלו בצלחות הגידול של התאים והנה באחת הצלחות הוא רואה מושבה יוצאת דופן של תאים. בין אלפי התאים הבריאים, הוא מבחין במושבה של תאים שנראים אחרת – תאים סרטניים. בהתלהבות הוא אוסף את התאים הסרטניים לתוך מבחנה. בתהליך הפרדה מורכב, הוא מבודד את הנגיף ופונה לערוך אנליזות שלו. 

לאחר מספר שעות, כשהוא מתבונן על פרופיל הפסים המשתקף בתשליל הצילום שהתקבל, מזנק הפרופסור מכיסאו כנשוך נחש. בפרופיל הפסים שהתגלה בתשליל, מרצד לראשונה פס שחור יוצא דופן המסמן את הגן החדש שגילה. השעה שמונה בערב. כפרי מתבונן שוב ושוב על התשליל כלא מאמין. ממנו נודד מבטו לשלט הניצב על שולחן המעבדה שלו: "מדוע כל התגליות המדעיות המשמעותיות מתגלות, כאשר אין בסביבתך מישהו שאיתו אתה יכול לחלוק את השמחה"? 

שיכור מניצחון, מבלה כפרי את שארית הלילה בסדרת בדיקות נוספות, המספקות את כל ההוכחות המאשרות את התיאוריה שלו. באותו לילה זיהה ואפיין את הגן הגורם לסרטן הערמונית, מתוך מאגר הגנים העולמי הממוחשב.

השחר מפציע וכפרי רוכן על שולחן העבודה שלו. קורן מאושר עונה לפסקל ממכון פסטר: "שנים מאז אותו כנס, מנסה אני להוכיח ללא הצלחה את ההשערה שהעליתי והנה היום, לאחר שקראתי את מכתבך, הצלחתי להוכיח את טענתי. הוכחתי כי נגיף הרטרו מעביר גן מחלה מחולי סרטן ומדביק אנשים בריאים במחלה. את מבנהו המדויק של הגן ותכונותיו, אני עומד לשלוח לפרסום בהקדם האפשרי. אין ספק שתגלית זו היא מסוג התגליות שזכו בפרס נובל".

לאחר שלושה שבועות, מתבונן כפרי בתדהמה בגיליון החדש של העיתון היוקרתי סיינס. על כריכת העיתון, התנוססה תמונתו של פרופסור פסקל תחת הכותרת: "התגלה הגן הגורם לסרטן הערמונית ואשר מדביק אנשים בריאים על ידי נגיף רטרו-P2001" . כפרי, יודע שפסקל גנב את תגליתו. אבל כיצד? לפתע ירד האסימון. המכתב. מכתב התשובה ששלח לפסקל. פסקל לקח את נייר המכתב ומתוך טביעת אצבעו של פרופסור כפרי, בודד את הנגיף עם הגן החדש המיוחל. מבלי דעת, שלח כפרי את תגליתו לפסקל. זעם רב עבר בליבו של כפרי. בתהילת התגלית שלו עומד לזכות פרופסור פסקל הערמומי.

הידיעה על התגלית השערורייתית מתפשטת במהירות בקהילה המדעית. לאחר חקירת ועדה ממונה של מדענים מהשורה הראשונה, מתפרסמות המסקנות: "לתגלית המרגשת אחראים שני מדענים – כפרי מישראל ופסקל מצרפת. את הגן החדש גילה כפרי, אך הוא גילה אותו בעזרת הנגיף שנדבק לנייר המכתב ששלח אליו פסקל. זן נגיף הרטרו-P2001 של פסקל, זיהם את צלחת הגידול של כפרי". 

 "הקטע משתתף בתחרות סיפורי מתח ישראלים בבלוג כתיבה נוצרת"

תוספת עריכה:

הסיפור נבחר כאחד משלושת הסיפורים הטובים ביותר בתחרות.

הרי הביקורת שכתב עליו השופט שהוא הסופר גל אמיר, הידוע גם כבלוגר בכינויו אבו אלמוג:

קנקן התה - תגלית חייו של פרופסור כפרי - "כשהחלטתי לשפוט בתחרות, החלטתי לקזז נקודות לכותבים שהם מגיבים קבועים בבלוג שלי. הסיפור הזה הוא אחד משלושת הטובים גם בקיזוז המרכיב הזה. מדובר בסיפור אינטליגנטי, חכם, עם טוויסט משמעותי, שמתקדם לאט אבל בטוח, בתוך מסגרת המילים המוקצבת, לסיום שהוא אחד היפים והמפתיעים בתחרות. לא סיפור מתח במובן הקלאסי של המילה, אבל עלילה מותחת, שלא מזלזלת בקורא. הכתיבה בלשון הווה קצת בעייתית, אבל העברית יפה וקולחת. מאוד אהבתי."

ועוד הוסיף גל אמיר בבלוג שלו:

"אחד מהשלושה הכי טובים היה קנקן התה, גם כי הסיפור שלו היה באמת משהו מיוחד (קראתי אותו בבלוג שלו, ועד הסוף ממש לא הבנתי שמדובר בסיפור לתחרות ולא באיזה אנקדוטה מדעית אמיתית שהוא מספר לנו עליה)".