חשיבה חופשית

מעשה שהחל בשבוע שעבר כאשר הגיע הזמן להחליף קערות שתיה לחמודי ולולה. לאחר שנים של שימוש, התכלת בקערות הפלסטיק כבר הסתתרה מתחת שכבת אבנית עבה. לכן קיבלו שניהם מתנה לחג  - קערות נירוסטה חדשות לתפארת ולבריאות טובה. שמחה הגברת מאוד בקערתה החדשה ואילו הוא, הטרייר, סירב בכל תוקף לשתות ממנה. הוא פחד מהכלב המביט בו באיום מהקערה.

חשבנו שחמודי יתרגל לשתות מהקערה החדשה, הרי וודאי ישתה כשיגבר עליו צימאונו.  אבל הוא לא שתה ממנה, אלא העדיף את שלוליות הגשם המרופשות ברחוב.

בפורים הבן התחפש לשריף וחמודי היה הדפיוטי שלו, לקול צחוקם של המתבוננים. אבל אלה לא ידעו שסגן השריף העשוי  ללא חת, זה שיכול להתעמת ללא שום בעיה עם הכלבים הבריונים של השכונה - מפחד פחד מוות מדמות עצמו המשתקפת מקערת המים.

ואז הושבתה השמחה. סגן השריף התחיל להשאיר שלוליות שתן בבית. לא היה מסוגל להתאפק עד לטיול הבא. המסכן הקפיד לעשות זאת בסתר, ללא עדים - כי נורא התבייש.

אז מה עושים? אין מנוס, סגן השריף נלקח לרופא. דלקת בדרכי השתן פוסק הווטרינר, רושם אנטיביוטיקה בדף מרשם שבראשו מתנוסס  שמו הפרטי של הפציינט - 'חמודי'. שם משפחתו - שם המשפחה המאמצת (כך הוא גם רשום בעירייה כבן משפחה מן המנין בכל המסמכים הרשמיים). מאתיים חמישים מיליגרם צפוראל שלוש פעמים ביום למשך שבוע, רושם הווטרינר. ומיד מוסיף ורושם גם חשבונית בסכום סמלי - 426 שקלים, לא כולל מחיר האנטיביוטיקה שנרכשת בבית מרקחת של בני אדם ללא סיבסוד קופת חולים.

חמודי לא אוהב לקחת אנטיביוטיקה, אבל מאוד אוהב שמגלגלים אותה בתוך פרוסת נקניק, או תוחבים אותה לנקניקיה, והחגיגה גדולה. מזל שכך, כלבתנו ז"ל הייתה שולפת את האנטיביוטיקה ואוכלת רק את הנקניקיה.

לאחר יומיים וחצי של נטילת אנטיביוטיקה, חמודי עדיין מתקשה להתאפק בבית ומתכווץ המסכן מכאב בכל הטלת שתן. אבל בין לבין, שמח הוא וטוב לב.  תיאבון יש לו ברוך השם. לשתות הוא שותה כעת מקופסת פלסטיק פשוטה לאחסון מזון. לפחות עדיף משלוליות מטונפות. 'לולה' הקנאית, חברתו לחיים, נהנית גם היא מהמצב - וכי מה פתאום שרק חמודי יקבל נקניקים ונקניקיות? הרי כל מה ששלו - גם היא תמיד רוצה... כמה אנושי.

***

אישה תמיד אישה

(מוקדש ליום האישה הבינלאומי)

יום האישה הבינלאומי 2015 - הדודל של גוגל

יום שני שבוע שעבר, מורידים אישה ממחלקת השיקום למכון הפזיותרפיה. בעצם צל של אישה. גופה רפוי, ראשה המוטה שמאלה צונח. לבושה פיג'מה של בית, שני פיזיותרפיסטים אוחזים בה משני צידיה, תומכים בגופה הרופס. בני משפחתה מלווים אותה, מדברים אליה, אבל היא נראית מנותקת מהמציאות ומהסביבה. היא לא צעירה, אבל במצבה קשה להעריך את גילה.

יום רביעי התקדמות - פזיותרפיסטית אחת מוליכה אותה במסלול היקפי בין חדרי המכון. גופה הרופס נתמך בזרוע הפיזיותרפיסטית השלובה תחת בית שחיה. מסיבוב לסיבוב קצב ההליכה הולך ומשתפר. והנה היא עוברת ליד פיזיותרפיסט אחד שיושב על אחת ממיטות הטיפול ומשגיח על מטופל שלו. והאישה, זו שנתמכת בצד גופה הימני, זו שבקושי מונעת מראשה להשלים צניחה מלאה, זו שרגע לפני נראתה מנותקת - זיק ניצת בעיניה ושולחת לפתע בזריזות מפתיעה את ידה השמאלית. דוחפת בשובבות את פיו של הפזיותרפיסט הצעיר ממנה לפחות בעשרים שנה. מזרזת האישה צעדיה להשלים סיבוב נוסף וכעבור כדקה חולפת שוב ליד התרפיסט. הפעם מוסיפה גם צביטת חיבה הגונה בפניו.

היה משעשע למדי, גם מבוכתו של הפיזיותרפיסט. אבל תהייה חלפה בראשי: אם היא הייתה הוא, והוא היה היא - האם היה זה גם משעשע? או אולי בימינו היה נחשב הדבר להטרדה מינית?

יום אישה בינלאומי שמח!

הקוראים הקבועים כבר שמעו שהתייתמנו לפני מספר חודשים מכלבתנו האהובה שהלכה ללא עת ועל חברה הטרייר שהתאבל ונכנס לדיכאון. התבודד המסכן כל היום בחדר של הבן המשרת בצבא. כמעט לא אכל ולא שתה. אז לאחר מספר שבועות הבאנו לו חברה חדשה - כלבה אסקית סיבירית, היישר מהמכלאה של צער בעלי חיים.

הכלבה התנהגה פחות או יותר טוב ביומיים הראשונים שהיו חג וכולנו היינו בבית. ואז כשעזבנו כולנו את הבית והשארנו את הכלבים לבד, התגלה השד שבקרבה. היא פתחה את דלתות הארונות כולל דלתות הזזה ופיזרה בגדים לכל עבר. חזרנו הבייתה בערב ומצאנו אשפה מפוזרת בכל הבית. היא פתחה את ארון האשפה ועשתה בה שמות. את הטריירמצאנו מכורבל ומפוחד בחדר של הבן. הוא לא הסכים לצאת משם לאחר שהטרוריסטית גירשה אותו לשם. 

למחרת היא פתחה את דלת המקרר הפילה קרטון שוקו, פתחה איכשהו את הפקק, שפכה שוקו על הרצפה ולגמה ממנו לרוויה. בעלי הכלבים שבכם וודאי יודעים ששוקולד מסוכן לכלבים ועשוי לגרום למותם. אז הטרוריסטית החלה להרגיש מאוד רע והיא שילשלה והקיאה בכל הבית עד שהגענו ולקחנו אותה לוטרינר. מזל שהטרייר הקטן פחד ממנה ולא הצטרף לחגיגת שתיית השוקו.

לאחר שהחלימה החזרנו אותה לעמותה. לאלף כעת כלבה מופרעת בת שלוש (שאינני יודע כיצד גדלה קודם בבית אחר), שמפחידה ומשתקת את הטרייר, לא בא בחשבון.

ואז לאחר שבועיים אימצנו כלבה אחרת, שבכללי היתה מקסימה , אך גם אצלה גילינו הפרעות התנהגות קלות.

הבאנו את מאלפת הכלבים החמודה של העמותה אלינו אל הבית, לשתי פגישות שהסדירו את העניינים. וכדי שתראו כמה מחונכת היא עכשיו, הבאתי את התמונות הבאות:

בעקבות תגובות לפוסט הקודם, אקדיש את הפוסט הזה למוסר ולאתיקה בעולם המחקר.

בקורס שעוסק בעיקרו בהנדסה גנטית, אני מקדיש מספר שעות לחרדות של הציבור מחד ולאתיקה מאידך. במסגרת זאת אני מספר לסטודנטים על הצעתו של סטודנט לתואר שני, שנאמרה במסגרת הקורס הזה לפני מספר שנים.

הדבר קרה כאשר הסברתי לסטודנטים את העבודה הסזיפית הדרושה לאנליזות של חיות שהונדסו גנטית, כדי לאתר ולבודד את אותן החיות שבהן הצליחה החדרה של גן זר, מתוך החיות שבהן לא היתה הצלחה.

בפשטות אסביר כאן שכדי לאתר את החיות המהונדסות יש צורך לבצע בדיקות גנטיות של הדנ"א שמתקבל מדגימת דם של כל חיה, כדי לבחון אם היא נושאת ומבטאת את הגן הרצוי.

הסטודנט שראה כמה מורכבות הבדיקות ושהן גוזלות זמן רב, הציע הצעה "גאונית" בשיא הרצינות. הוא שאל מדוע לא לצרף לגן שאותו אנחנו רוצים לבטא בחיה גם גן עמידות לגז עצבים.

נתעלם מכך שאין גן עמידות לגז עצבים במציאות, אבל הרעיון של אותו סטודנט היה שכל חיה שבה תצליח המניפולציה הגנטית יתבטא לא רק הגן הרצוי, אלא יחד איתו היא תהיה עמידה גם לגז עצבים ולכן ניתן יהיה לעשות סלקציה. אז נניח שבניסוי נולדו 50 חיות ורק 5 מהן הונדסו בהצלחה - התלמיד הציע לשחרר לחדר החיות גז עצבים ואז לאחר סלקציה כזו, 45 חיות תמותנה וישארו רק 5 החיות הרצויות.

בכל קנה מידה זה נשמע מזעזע, אבל לא את אותו התלמיד, שמאז הספיק לסיים את לימודי תואר שני ותואר שלישי וכיום נמצא בארה"ב בהשתלמות פוסט-דוקטורט.

האיש הזה אמנם לא יוכל לבצע נסיונות כאלה על חיות בגלל פיקוח קפדני בכל מוסדות האקדמאים בארץ. אבל עם ראש כזה מי ישורנו? מסתבר שדוקטור מֶנגֶלֶה יכול לצמוח גם אצלנו.

בפוסט הזה יש קצת ביולוגיה מגעילה, אבל סיפור אימה אנושי מאחריה.

אתם יודעים מה זה?

במציאות הגודל שלו 2-3 מילימטר.

וזה אותו חרק לאחר שמצץ לחתול או לכלב או לאדם את הדם:

 הנה ראו את הפרופורציות לפני המציצה ולאחריה (הוא מתנפח פי 4-5):

 ראו איך הוא גדל

 אם אינכם בעלי כלבים וחתולים ולא זיהיתם - זהו לא יתוש, לא עלוקה ולא ערפד, זו קרציה - אך כמוהם היא ניזונה על אותו עיקרון מציצת דם של בעלי חיים ואדם.

קרציות הן קרובות משפחה של העכבישניים. הן בעלות 8 רגליים (גפיים) ובנוסף לכך יש להן גם גפי פה, בעזרתן הן ננעצות בעור (יחד עם הפרשה של חומר דמוי דבק) ומוצצות דם. בגלל הדבק וההיצמדות החזקה של גפי הפה, קשה מאוד לנתק את הקרציה. 

לקרציה יש מחזור חיים. רוב מחזור החיים של הקרצייה מתקיים בסביבה ולא על גופו של הנמצץ. הביצים בוקעות בסביבה (אצלנו ברחוב זה באדמה ובשדות בהם מבלים חתולי הרחוב, שאותם מאכילות איזו שכנה או שתיים, למגינת ליבם של כל דיירי הרחוב, ובחסות אדישות עיריית ירושלים, הגובה מאיתנו ארנונה חודשית בסכום של כמעט שכר דירה).  

והקרציות הצעירות עוברות מספר שלבי התבגרות עד שהן הופכות לקרציות בוגרות. במעבר משלב לשלב הן ניזונות מדם. הקרציות עומדות על גבי צמחיה ב"זרועות פשוטות" ומחכות לבעל חיים שיעבור , ואז הן נתפסות עליו ובעזרת גפי הפה שלהן ננעצות בעורו. במשך 2-3 שבועות הן נשארות צמודות ומוצצות דם, בתום ארוחת הדם הן נושרות לקרקע, מטילות ביצים ומחזור חיים חדש מתחיל. נקבה אחת של קרצית הכלב יכולה להטיל עד 5,000 ביצים !  

מחזור החיים של קרציה

 אז חוץ מזה שזה מאוד מגעיל, זה מאוד מסוכן לכלב ולאדם. קרציות עלולות להעביר גורמי מחלה שונים לכלבים ולבני אדם. אחת מהמחלות הנפוצות בכלבים נקראת "קדחת קרציות". היא נקראת כך משום שהיא מועברת ע"י קרציות והיא בד"כ מלווה בחום גבוה (קדחת). אבל למחלה עצמה גורם טפיל דם זעיר הנקרא ארליכיה קניס.

הקרציות עלולות להעביר גם סוגי טפילים אחרים, למשל סוג של ריקֶציה,הגורמת למחלת קדחת הבהרות בבני אדם. הזמר מאיר אריאל מת ממחלה זו.

בפוסטים האחרונים כתבתי על חוש הראייה המופלא ועל כך שבשמו אנחנו מבססים את הרציונליות.

אבל, נשאלת השאלה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על מה שאנחנו רואים? בכתבה זו נדון בהטעייה של החוש הזה, שרובה ככולה אינה נובעת מכשלים של העין, אלא מכשלים של המוח שלנו. מהטעייה תפיסתית הנובעת בחלקה ממוגבלות המוח, אך בחלקה הגדול נובעת גם מדעות קדומות וחינוך של הסביבה. לעיתים אנחנו רואים את מה שאין ואיננו רואים את מה שיש.

עד כמה אפשר לסמוך על הראייה, ראו בסירטון הבא:

ואם עדיין לא השתכנעתם, ראו כיצד הסיגריות מתרחבות ומתכווצות:

כבר כתבתי כי המוח שלנו מסנן את מה שאנחנו רואים. אצל אחדים יותר ואצל אחדים פחות. אם כך, מכמה דברים אנחנו מתעלמים בחיים? כמה דברים מתרחשים והם אינם גלויים לעיניינו?

המוח שלנו מסנן 1:

סיפרו כמה העברות כדור היו בין השחקניות עם החולצה הלבנה?

(הקליפ הזה נמחק פעמיים ביד זדונית, לכן אביא הפעם את הקישור לקליפ הזה)

הקישור למבחן הספירה 

האם הבחינתם בגורילה?

האם הבחנתם כאשר ומתי יצאה השחקנית בחולצה שחורה?

האם הבחנתם בשינוי צבע הרקע?

המוח שלנו מסנן 2 :

התבוננו בסירטון הבא: כמה אנשים הבחינו בגורילה?

 אנחנו לא מצפים לראות גורילה ברחוב, ולכן רובינו לא רואים אותה. העין רואה, אבל המוח לא.

כמה המוח שלנו מוכן לשינויים?

במבחן הדלת שתוכלו לצפות בניסוי שבסירטון הבא, כ-50% לא הבחינו בשינוי האדם המדבר אליהם:

וראו את הסירטון הבא. 70% אינם מבחינים שהאדם מאחורי הדלפק מתחלף:

http://natgeotv.com/il/test-your-brain/videos/switcheroo

אז נניח שאדם העומד בשעה מסויימת מאחורי דלפק ומשרת אתכם מתחלף לפני עינייכם (ולא שמתם לב) והוא מבצע רצח, עוזב את זירת הרצח במהירות ושוב מתחלף עם האדם שעומד בדלפק. אתם בהחלט עשויים לתת לו בביטחה אליבי בבית המשפט. לתביעה יכולות להיות עדויות אחרות סותרות ומבלבלות, אך האם תהייה הרשעה, כאשר יש עדויות ראייה בוטחות שבשעת הרצח הרוצח היה כביכול בזירה אחרת?

למעשה לכ- 70% מהאנשים יש אינטואיציה מוטעת. הם רק חושבים שיש להם אינטואיציה בריאה, ראו בסרטון כמה אנשים טענו שהם ירגישו אם מישהו יסתכל עליהם מאחור:

עוד סירטונים מומלצים תוכלו לצפות באתר: 

http://www.theinvisiblegorilla.com/videos.html 

בסירטונים האלה תוכלו לראות כי:

א. רבים מהאנשים סוברים שהם רואים ושמים לב לדברים הרבה יותר מאשר הם באמת. הדבר נובע מעיוורון של חוסר תשומת לב.

ב.  מסתבר שלמעשה ככל שבני אדם מציגים עודף ביטחון עצמי, הם למעשה אנשים שהכי פחות צריכים להיות בטוחים בעצמם ובשיפוטם. הם דווקא אנשים שטעו הכי הרבה במבחנים האלה. רבים משתתפים בסדנאות להעלאת הביטחון העצמי. אבל חישבו מה יקרה לביטחון העצמי של המשתתפים בסדנאות האלה, אם נראה להם את הסירטונים האלה.

ג. בכל נקודת זמן נתונה, רוב האנשים אינם מבחינים במרבית הפרטים מסביבם. הדבר נובע ממגבלות המוח בפירוש קליטת העולם על ידי החושים שלהם.

כל זה צריך לעורר ספקות כבדים למידת האוביקטיביות של האדם ובמיוחד לגבי אלה שהכי בטוחים באובייקטיביות שלהם. למעשה קופים מפרשים נכון יותר את מה שהם רואים מאשר האדם בתחומים מסוימים. כך גם חיות אחרות.

כאמור, הדבר צריך למשל לעורר מחשבה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על עדויות של עדים בבתי משפט. אולי היה כדאי שההגנה תערוך לעדים כמה מהמבחנים האלה בפני השופט, כדי לערער את מידת האמון בעדותם...

ואתם, כמה מתפיסת עולמכם מושלמת ואובייקטיבית?