חשיבה חופשית

פתאום מישהו במשרד הבריאות וקופות החולים מחליט לשנות את ערכי בדיקות הדם הנורמליות. מאותו רגע, אתם שנחשבתם עד כה לבריאים על פי בדיקות הדם שלכם, עשויים להיות מוגדרים כחולים כרוניים. האם יש לזה תמיד בסיס רפואי מדעי, או שעומדים מאחורי זה גם אינטרסים כלכליים? בכל מקרה, ברגע שבתיק הרפואי שלכם אתם מוגדרים כחולים כרוניים, אתם לא רק עשויים להדרש לצרוך תרופות. זה משנה גם את עלות ביטוחי החיים והבריאות שלכם. גם התביעות שלכם לביטוחי בריאות וביטוחי סיעוד עשויות להדחות, למרות ששילמתם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה. 

כיצד נקבעו מהם ערכי בדיקות הדם הנחשבים לנורמאלים?

יש אנשים המפחדים להפגש עם אלוהים. הם מפחדים, כי הם מאמינים שזה יהיה יום מותם. כנראה שאנשים דתיים מפחדים מכך יותר...

מכיוון שיש לי הרבה שאלות פתוחות לאלוהים, אין אני מפחד והזמנתי פגישה איתו עוד בחיי. וכי למה עליי לפחד ממנו? למעט "שמור על השבת לקודשו", אני ממלא את כל שאר עשרת הדיברות ואפילו משתדל לקיים את התרי"ג הקשה ביותר - ואהבת לרעך כמוך.

לילה אחד ישנתי נהדר, עד שמשהו נגע בי ועורר אותי. בחשכת החדר הבחנתי בשלשיית מילים מהבהבות על הקיר -  

.

הרגשתי שאני נוסק מעל מיטתי ורואה את גופי מוטל עליה בשינה ערבה. נחתתי בחדר קבלה ולפנַי בוהק שלט: קח מספר והמתן לתורך בסבלנות.

לקחתי מספר ושלט מואר אחר      הפנה אותי לבר. על השולחן היו פזורים קוקטלים רבים מסוגים שונים. בחרתי אחד, התישבתי על כסא קטיפה, מול חדר שדלתו נראתה כך:

 
        והמתנתי לתורי.

זמזום הפנה תשומת ליבי שהדלת נפתחה. נכנסתי לבקשתו של קול עמוק ואז ראיתי את אלוהים:

 שב אמר לי הקול ואין צורך שתִשל נעליך מעל רגליך. אני אלוהים, נעים מאוד.

שמי קנקן ומה שימך, אם מותר לשאול? והוא ענה לי - "בטוח שאף לא אחד מ-72 השמות האלה שנתתם לי:

לעיתים, כאשר אני כותב פוסט מדעי בעל השפעות חברתיות, אני נוהג לחפש בגוגל, כדי לראות האם הפוסט מוצב בדפים הראשונים. בחיפוש כזה גיליתי להפתעתי שכל הפוסטים מהבלוג שלי בישראבלוג מתפרסמים גם באתר אחר. אתר שמגדיר עצמו ערוץ RSS לצפיה ישירה.

וזה הקישור לדף הבית באתר http://www.rxx.co.il/ . מסתבר שמי שרוצה לצפות בכתבות באתר הזה צריך להוריד איזו אפליקציה. משום שרציתי לעמוד על קנקנו של האתר הזה, הורדתי את האפליקציה ותוכנת האנטיוירוס שלי אישרה שהאפליקציה אינה מסוכנת.

מסתבר שבאתר הזה ניתן לצפות באלפי כתבות, ביניהן כל הכתבות שלי מהבלוג בישרא.

אמנם בדף הבית של האתר הזה מציינים שאם אני מעוניין להסיר את הפוסטים שלי מהאתר, אני יכול לכתוב להם ולבקש זאת מהם. אך האם לא מהראוי לשאול אותי לפני שמעלים את הבלוג שלי לאתר? או לפחות ליידע אותי במייל?  

לא שאיכפת לי שאפשר לקרוא את בפוסטים שלי גם במקומות אחרים באינטרנט. הדבר גם מעלה את מספר האנשים שנחשפים לחומרים שלי מחוץ לישרא. יש אמנם חסרון, משום שלפוסטים שלי שמתפרסמים באתרים אחרים, לא תמיד ניתן להגיב באופן ישיר. אני כותב  אתרים בלשון רבים, כי גיליתי פוסטים שלי המועתקים מדי פעם  לאתרים שונים אחרים ( בדרך כלל עם קישור לפוסט בישראבלוג - כך שלפחות נשמר הקרדיט). אני רק חושב שהמעתיקים צרכים ליידע את המחבר. לא? 

כנראה שרק אלוהים יודע איפוא עוד מתפרסמים או מועתקים פוסטים שלי.

נסתרות בעיניי דרכי עולם האינטרנט. ובעצם לא, כמעט הכל מותר. בגלל מנועי החיפוש אפשר להגיע לכל כתבה ואז להעתיק אותה ולפרסם אותה באתרים שונים ומשונים. בעזרת המנועים האלה גם גיליתי את פרסום הפוסטים שלי באתרים אחרים.

יש גם דברים חיוביים. בעזרת האינטרנט גיליתי גם שמשרד איכות הסביבה בדיוק מתעניינים בשאלה :  מים מינרלים או מי ברז? עזרו למשרד להגנת הסביבה. שאלה שהצגתי לאחרונה בבלוג שלי.

מסתבר שהשר להגנת הסביבה, מר גלעד ארדן, מינה צוות מקצועי בראשות המדענית הראשית של המשרד, ד"ר סיניה נתניהו, לבחינת סוגיית עידוד שתיית מי ברז  וצמצום הפסולת הנובעת מבקבוקי השתייה החד פעמיים.

עוד מציין האתר של המשרד לאיכות הסביבה, שהצוות שבראשות המדענית הראשית של המשרד גם יבדוק היבטים סביבתיים, בריאותיים וכלכליים, של החלופות השונות (מים מינרלים) למי השתייה מהברז. והמשרד לאיכות הסביבה פונה לציבור: "יש לכם ידע בנושא? אתם רוצים להעביר לוועדה את ההערות וההצעות שלכם? זה המקום! צוות הועדה יקבל את כלל ההערות שלכם אודות הנושא. בגלל האופי המקצועי של הועדה, אנא השתדלו לכתוב הערות כמה שיותר מתומצות ומקצועיות. הערות ניתן יהיה להשאיר עד לתאריך 25.08"

השארתי שם את התגובה הבאה: 

כתבה שלי בנושא מים מינרלים לעומת מי ברז

אחד ההקשרים לחג השבועות הוא מתן תורה. לפי המסורת קיבל משה את התורה על הר סיני ומסרה לבני ישראל.

לכאורה, קבלת עול התורה היא הדבר הכי לא הגיוני ובניגוד לטבע האנושי. כי קבלת התורה היא ויתור על חופש – הן חופש הבחירה, חופש העשייה ובעיקר חופש המחשבה.  גם דברי חז"ל על הייחוד בקבלת התורה על ידי עם ישראל, בניגוד לשאר הגויים, נראים כניגוד לטבע האנושי. לטענת חז"ל עם ישראל קיבל את התורה ולא שאר הגויים, כי עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" – קבלה ללא עוררין וללא מחשבה, לעומת התפיסה המקובלת – קודם נשמע ואם נשתכנע נעשה. למעט הדת, כך למעשה אנחנו פועלים בכל תחום בחיינו – אנחנו לא קונים מוצר לפני שאנחנו שומעים על תכונותיו ושואלים לפרטים נוספים, המשפיעים על החלטתנו.

אז מדוע קבלת התורה נעשתה ללא עוררין, ללא שאלת שאלות ומחשבה. אינני מדבר על האמונה במושג אלוהים. האמונה היא דווקא כן תכונה וצורך הצרובים באופי האנושי ועל "המדע" שבצורך באמונה, אכתוב בפעם אחרת. אני מדבר כאן על קבלה של מערכת חוקים וכללים מסוימת ולא אחרת. על שיעבוד אליהם, ללא מחשבה עמוקה מדוע. על קבלה של מכלול כללים וחוקים כעסקת חבילה. בעצם כולנו נולדנו לתוך מציאות של מערכת חוקים ותקנות הקיימים בחברה שאנחנו חיים בה, ולמעשה זה כמעט מחוסר ברירה. אנחנו חייבים לפעול על פי מערכת זאת –אם לא נענש, נוקע, או נוחרם.

לכאורה קיימות שתי אפשרויות בחירה אלטרנטיביות:

אפשרות הבחירה הראשונה היא לנסות לשנות את חוקי החברה במאבק אידיאולוגי או משפטי. אך כל עוד קיימת מערכת החוקים המסוימת, חובה על הפרט לקבלה ולנהוג לפיה. כמובן, אם אין אנחנו מוכנים להיענש. קיום חוקים שקיבלה עליה החברה היא צורך בסיסי, כדי לשמור על החברה מפני אנרכיה. אבל, פעולה של האינדיבידואל (הפרט) בניגוד לרצונו, בשל החובה לקיים את חוקי החברה, נובעת בעיקרה מפחד. הפחד מהתגובה של הסביבה.

אפשרות בחירה שנייה היא לעזוב את החברה ולהצטרף לחברה אחרת, שהיא בעלת מערכת חוקים וכללים משלה. אבל שוב, האדם שעושה זאת יוצא מעסקת חבילה אחת ומקבל עסקת חבילה אחרת – בשלמותה!

כפי שמתואר בספר שמות, גם קבלת עול התורה במעמד הר סיני, נובעת למעשה מפחד ולא מתוך רצון חופשי! כיצד רואים זאת? ובכן בספר שמות כתוב: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק" (שמות כ', י"ד)."

הכיצד רואים קולות? קולות שומעים ולא רואים. למעשה יש כאן תופעה המונית של סינסתזיה-שימוש במונח של חוש אחד לתיאור חוש אחר. הדבר מעיד על בלבול חושים. בלבול חושים אופייני למשל אצל אנשים מסוממים. האם אדם מסומם יכול לקבל החלטה מושכלת?  מדוע " וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק"? כלומר, תגובתם של ישראל למעמד הייתה בהלה ופחד. הם פחדו פן ימותו למשמע קולו של אלוהים. הדבר מחוזק על ידי חז"ל שמציינים כי קבלת התורה הייתה אירוע מפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד.

אם כך, נעשה ונשמע לא נבע ממשהו רציונאלי, אלא מפחד גרידא. עובדה (על פי המסופר בספר שמות), כאשר משה מנהיגם של בני ישראל נעלם כדי לקבל את התורה מידיו של אלוהים, בני ישראל חזרו בהם וסגדו לעגל הזהב. בהעדר מנהיגם - פג זמנית הפחד. גם היום המושג "יהודי חרד(י)" מעיד על קבלת עול תורה – ביצוע מערכת של חוקים וציוויים - מתוך פחד גרידא. כדי להמתיק את הגלולה, חוברה על ידי אנשי דת (ולא על ידי אלוהים) מערכת של אגדה ודרש, שאין בה כל קדושה. דברי אנשים בשר ודם - אינם יכולים להיות קדושים. גם חז"ל הם אנשים, אך גם חכמים אינם קדושים. מערכת זו של אגדה ודרש - תפקידה לעקוף את הסתירות שבטקסטים "הקדושים". סתירות שמטרידות כל אדם בר דעת. אי אפשר להתכחש לכך שמערכת זו חוברה במשך דורות רבים, וברור כשמש ש"ההלכה" בימינו רחוקה מרחק שנות אור מההלכה בימי דוד המלך. האם כיום מקריבים קורבנות למזבח כאז? 

 האם בימי דוד המלך לבשו בני ישראל שטריימל וקפוטה? ברור שלא! אז מה לאופנת הלבוש של הפולנים הגויים במאה ה-16 ולדת היהודית?

***

כבר אמרתי שאחת מדרכי הסביבה כנגד אדם שמורד במוסכמות, מתוך אידיאולוגיה או מחשבה מושכלת, היא חרם. אם תחשבו על זה, גם החרם נובע מפחד. הפחד מפני הפצת דעות אחרות ואימוץ נרחב שלהם על ידי החברה. הפחד מפני הפלורליזם ולכן הידבקות בציפורניים לשמרנות. 

מהחרמות הידועים הוא החרם שהטילו היהודים על בשר מבשרם – ברוך שפינוזה. שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, ולאבי מדע ביקורת המקרא. משנתו השפיעה רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית המודרנית.

שפינוזה עצמו הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית, ונחשב לעילוי תורני, על ידי רב הקהילה.  מאוחר יותר, כאשר פיתח מחשבה ביקורתית וכתב  כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו",‏ נפסלה עבודתו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. למעשה, בשל הלחץ שהפעילו אנשי הכנסייה על הקהילה היהודית, הוטל עליו גם חרם וצו כריתות מעדת ישראל. לאחר מותו, ממשלת הולנד החרימה את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי. כינו אותו בציניות בשם "בנדיקטוס מלדיקטוס" (מלטינית, ברוך הארור).  

כתב החרם על שפינוזה

תפיסתו של שפינוזה הייתה שאין אלוהים חיצוני לעולם ושאלוהים הוא הטבע. לכן שלל למעשה את כל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות. הוא סבר שהיקום שנראה כסופי ומוגבל, אינו אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט. הוא טען שמשום שאין אלוהים חיצוני לעולם, ממילא אין שום משמעות לציווי אלוהי בתחום המוסר. לדעתו העולם הזה שהוא מכלול כל היש הוא המקור היחידי לנורמות ולערכים. המוסר על פי שפינוזה נובע מ"טבע האדם". לטענתו "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב. הוא טוב כי אנו רוצים אותו".

עוד טען שפינוזה כי העיסוק במדע וחקר העולם הוא הרצון האמיתי "לדעת את האלוהים". אלברט איינשטיין כתב במספר מקומות כי הוא נוטה להאמין באלוהים – אבל באלוהים של שפינוזה. על כן, כל האנשים הדתיים שמציינים בחדוות ניצחון שאפילו איינשטיין האמין באלוהים, בעצם מתעלמים מהעובדות. אלברט איינשטיין לא האמין באלוהים המסורתי שלהם!

עוד עובדה, בניגוד למה שאנשים דתיים חושבים, שפינוזה לא רצה לבטל את הדת עבור ההמונים. למעשה הוא חשב שעבור ההמון, חיוני להאמין שיש אלוהים משגיח ומצווה, משום שההמון עלול שלא להבין מעצמו את התועלת שבקיום החוקים והדאגה לזולת. לכן שפינוזה חשב שיש מקום לדת עממית אוניברסאלית, שעיקריה יהיו אהבת הזולת ואהבת אלוהים, שתתבסס על התנ"ך לאחר "טיהורו" ממעשי ניסים ומאמונות תפלות.

גם לדעתי הצורך בדת הוא הכרח פסיכולוגי לרבים המאמינים בה.  לא אכנס כאן לכל האספקטים של הצרכים הפסיכולוגיים שבקיום הדת בכלל (על כל סוגיה וזרמיה), אך יש אנשים שנוח להם מאוד להיות מובלים על ידי רב או כומר, בשם ציוויים דתיים, כעדר צאן המובל על ידי רועה. עבורם יש סיבה לכל דבר ולא צריך לדעת אותה. מספיק שאלוהים יודע.  צריך לקבל את כל התורה כעסקת חבילה, ללא כל פקפוק – גם כשמציאות ועובדות סותרות חלקים ממנה. עוד הם מוסיפים: "בעוד 1000 שנה, 2000, אתם תראו שכל הכתוב נכון". אני ממש מתכוון לחיות 2000 שנה, כדי להיווכח בכך. הם כמובן יווכחו בכך, כי אז יקומו לתחייה עם בוא המשיח. שיבוסם להם. אני את זה לא קונה.

****

בהקשר לכתבה זו, בשבוע שעבר ראיתי הצגה נפלאה המוּעלֵת על ידי תיאטרון החאן בירושלים. שם המחזה ירושלים החדשה -מאת דייויד אייבס. זוהי הצגה מעולה, אחת מהטובות שראיתי בחיי.

המחזה הזה הוא דרמת בית משפט תיאולוגית-פילוסופית מעולה, שגיבורה שפינוזה. למרות שהנושא נראה כבד ולמרות שהגעתי להצגה עייף (לאחר שלוש שעות הרצאה רצופות בקורס שלי באוניברסיטה) – ישבתי מרותק במשך כל ההצגה. אין בה רגע של שיעמום או כבדות. המשחק והבימוי המעולים, המלווים בחוש הומור ובקלילות טקסטואלית - מדהימים והצופה מאבד את תחושת הזמן. המחזה מעורר מחשבות רבות גם לאחר סיומו.

ההצגה מעלה את העימות בין שפינוזה לבין פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם, הנאשם  בלחץ הכנסייה בכפירה. במהלך שימוע שנערך בבית הכנסת של הקהילה, מגן הפילוסוף על תורותיו הרדיקליות, השוללות את מקורם האלוהי של כתבי הקודש ודוגלות בחירות המחשבה והדיבור. לאחר מספר שעות של שימוע הוא מנודה מן הקהילה היהודית ומוטל עליו חרם בלתי הפיך (החרם הגורף ביותר שהטילה הקהילה היהודית אי פעם).

לפני הטלת החרם - רב הקהילה מוּרטֶרה, שאהב את שפינוזה אהבת נפש, הודה ששפינוזה צודק באבחנותיו, "אך אין הן (האבחנות) מתאימות לנו".

***

כשפינוזה, גם בשבילי אין לחג שבועות כל משמעות היסטורית-דתית. אני אוהב מאכלי גבינות ומתחבר לפן החקלאי של החג בלבד. כדברי שפינוזה: אלוהים הוא הטבע והטבע הוא אלוהים.

חג שמח

תוספת עריכה: מצרף קישור לראיון עם במאי ההצגה, המוסיף פרטים מעניינים - הן על ההצגה עצמה והן רקע על ברוך שפינוזה והתקופה בה חי.

הסיפור שכתבתי תגלית חייו של פרופסור כפרי , נבחר כאחד משלושת הסיפורים הטובים ביותר בתחרות סיפורי מתח ישראלים -כתיבה נוצרת.

הרי הביקורת שכתב עליו השופט שהוא הסופר גל אמיר, הידוע גם כבלוגר בכינויו אבו אלמוג:

"כשהחלטתי לשפוט בתחרות, החלטתי לקזז נקודות לכותבים שהם מגיבים קבועים בבלוג שלי. הסיפור הזה הוא אחד משלושת הטובים גם בקיזוז המרכיב הזה. מדובר בסיפור אינטליגנטי, חכם, עם טוויסט משמעותי, שמתקדם לאט אבל בטוח, בתוך מסגרת המילים המוקצבת, לסיום שהוא אחד היפים והמפתיעים בתחרות. לא סיפור מתח במובן הקלאסי של המילה, אבל עלילה מותחת, שלא מזלזלת בקורא. הכתיבה בלשון הווה קצת בעייתית, אבל העברית יפה וקולחת. מאוד אהבתי."

ועוד הוסיף גל אמיר לאחר מכן, בפוסט שכתב בבלוג שלו:

"אחד מהשלושה הכי טובים היה קנקן התה, גם כי הסיפור שלו היה באמת משהו מיוחד (קראתי אותו בבלוג שלו, ועד הסוף ממש לא הבנתי שמדובר בסיפור לתחרות ולא באיזה אנקדוטה מדעית אמיתית שהוא מספר לנו עליה)".

 ***

כעת ברצוני לשתף אתכם בהחלטה על כתיבת הסיפור. אני לא סופר. אמנם אני כותב בבלוג, אבל זה לא נחשב. כתבתי מאמרים וספרים מדעיים, בספרות המקצועית, בעיקר בשפה האנגלית. אבל אין להשוות כתיבה מדעית לכתיבה ספרותית. למרות שיש מספר סממנים משותפים, אין הכתיבה המדעית מגיעה בדרך כלל לציבור הרחב.

אני כן כותב שירים, אך מלבד שניים, שלושה שפרסמתי בבלוג, הם נצורים במגירה, כלומר במחשב. כתבתי גם מספר סיפורים למגירה, אך הם אינם נחשבים בעיניי. כי הם סיפורים בעלי אופי אוטוביוגרפי ובעצם הם סיפורי יומן, לכל היותר. גם הם, נכון לעכשיו, גנוזים עימי.

הידיעה על תחרות כתיבת סיפורי מתח קצרים בישרבלוג הגיעה לידיעתי במקרה - מתוך פרסום של סיפור כזה, שנכתב על ידי בלוגרית, שאני נמנה על הקוראים שלה.

בתחילה לא התכוונתי בכלל לכתוב סיפור ולהשתתף בתחרות, הן בגלל עיסוקי הרבים, והן בשל חוסר נסיוני בכתיבה כזו. אבל לאחר זמן מה, בכל זאת החלטתי לכתוב. מדוע?

הרצון לזכות בספר המצויין של גל אמיר לא היווה טריגר במקרה שלי - כי קראתי אותו בעבר, ולמעשה אפילו רכשתי אותו ביריד ספרים, המציע אותם בהוזלה משמעותית, מתוך העודפים של אחת מרשתות הספרים. אני מנצל רבות רכישות ספרים בדרך זו.

אז מדוע החלטתי בכל זאת לכתוב ולהשתתף? ראשית, כתיבת סיפור מתח היווה אתגר בשבילי, כי כאמור אף פעם לא עשיתי זאת בעבר. גם המגבלה של כתיבת סיפור באורך של 700 מילים בלבד, הייתה מאתגרת בשבילי - האם אני יכול לכתוב משהו משמעותי, במיגבלה כזו? אך בעיקר, היתה חשובה בעיני העובדה שהשופט בתחרות הוא הסופר גל אמיר, שאותו אני מכיר בעיקר מתוך קריאה בבלוג שלו. שאלתי עצמי, האם אני יכול לכתוב סיפור, שיזכה באחד משלושת המקומות הראשונים - בעיקר משום שאז אזכה בחוות דעתו ובביקורת של גל אמיר.

כאשר התיישבתי לכתוב, חשבתי בתחילה על רעיון לסיפור. רעיון לסיפור שישקף אווירה מסביבת עיסוקי כמדען. בראשי עלו מספר רעיונות, שמתוכם בחרתי לבסוף בזה שבבסיס סיפורי. את הטיוטה הראשונה כתבתי ברצף והיא יצאה לא רע בעיניי. אך היא היתה באורך של למעלה מ-900 מילים. מה שנותר לעשות היה לקצר, מבלי לאבד את תחושותיו ורגשותיו של גיבור הסיפור - פרופסור כפרי. את זה עשיתי, בחלקו, על ידי מעבר לכתיבה בלשון הווה וברמזים העולים מתוך מעשיו. בקיצוץ של הטקסט הייתי חייב גם לשמור על בהירות מינימלית של המחקר המדעי, באופן שיובן לקורא שאינו עוסק בתחום המדע. לעיתים רבות, גם בכתיבה מדעית יש צורך לקצר כדי לעמוד במסגרת המוקצבת - קיצוץ כזה באורך הטקסט גורם לטקסט להפוך למאוד טכני. גם כאן יתכן והקיצוץ גרע במעט מההיבט הספרותי, אך לבסוף הצלחתי להגיע למשהו שנראה סביר בעיניי, אבל היה עדיין ארוך במקצת. את זה פתרתי בצורה טכנית, על ידי השמטת התואר פרופסור לפני שמותיהם של כפרי ופסקל ולמעט הפעם הראשונה, הסתפקתי בשמם בלבד, או ציינתי את התואר בלבד ("הפרופסור"). את סוף הסיפור תמצתתי בפיסקה אחת - באופן שלא פגם בסיום, כפי שנכתב במקור.

שמחתי בהצלחת הסיפור, כפי שהתבטא בתגובות הקוראים בבלוג ומהשיפוט של גל אמיר.

לבסוף אני רוצה להודות לגל אמיר על קריאת הסיפור וכתיבת חוות הדעת, ולהביע הערכה על כך שניאות לשמש כשופט. הקריאה והשיפוט של למעלה משלושים סיפורים שהוגשו, בוודאי גזלו לא מעט מזמנו. גם התרומה של עשרים עותקים מספרו "רוח צפונית" לזוכים, היא יותר ממכובדת. כיוון שכאמור היה ברשותי הספר לפני התחרות, החלטתי להעניק את עותק הספר שזכיתי לו בתחרות - לאחד מתלמידי הדוקטור שאני מנחה. שיֵדע כי יש גם עולמות נוספים, בנוסף לעולם המדע.

לבסוף אני רוצה לברך את המתחרים הנוספים שזכו בתחרות ואת מערכת ישראבלוג, שיוזמת תחרויות כתיבה כאלה. כן ירבו.

שבת שלום וחג שמח לכולכם.