חשיבה חופשית

הקבלה עוסקת במשמעות של שם האדם על ניבוי תכונותיו ואופיו במהלך חייו. אך נשאלת השאלה: האם מעבר למשמעות המיסטית, אכן קיים בסיס מדעי למחשבה הזו? פוסט זה מתייחס למחקר מדעי חדש, שבדק האם השמות שאנחנו בוחרים לילדינו מנבאים את התנהגותם. מהמחקר עולה שיש קשר בין שמו של ילד, לבין הסיכוי שהוא יסבול מהפרעות קשב וריכוז.

ביהדות מייחסים חשיבות רבה לשמו של האדם: "טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קהלת ז',א'). ''לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו ..." מדרש תנחומא פ' האזינו ז', כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע.

על פי הקבלה מייחסים משמעות עמוקה ועוצמה לשם האדם. השמות והאותיות מזרימים אנרגיות שונות וכוחות ייחודיים המשפיעים ישירות על מאורעות החיים. השם הוא בבחינת כוח מזלו של האדם ומשמש כמעין "צינור" המעביר את האנרגיה שבאדם (בין אם חיובית או חלילה שלילית) בין עולמו הגשמי ועולמו המטאפיסי.

בחירת שמות לפי הקבלה חשובה ביותר, שכן ככל שהשם יהיה איכותי יותר, כך תהיה השפעתו חיובית על המזל המלווה את האדם בשנות חייו בעולם הזה. כלומר, האותיות המרכיבות את השם מחברות בין העולם הרוחני לעולם הגשמי.

על פי ספר יצירה (ספר הקבלה העתיק ביותר המיוחס לאברהם אבינו), כל אות ואות מאותיות השפה העברית אוגרת ואוצרת בתוכה אנרגיה רוחנית, הנקבעת מהצורה הגראפית (הגאומטריה) של האות, הגימטריה (הערך המספרי של האות), ומאופן הגיית האות (הניקוד). 

מעקרונות הקבלה המעשית לבחירת שם מוצלחת:

א. לבחור את השם על פי האינטואיציה של ההורים בלבד, ללא השפעה של הסביבה. יש הטוענים, לפי האינטואיציה של האם בלבד.

ב. לא לבחור בשמות נדירים ויוצאי דופן.

ג. ככל שמרבים באותיות (אבל לא צריך גם שם ארוך מדי) השם איכותי יותר. מומלץ כי השם יהיה בנוי משלוש אותיות לפחות. שמות בני 2 אותיות, כמו בר, גל וטל, אינם מומלצים.

נשאלת השאלה האם יש לכך הוכחה מדעית?

ובכן, מחקר חדיש מצביע שיתכן ויש דברים בגו. המחקר בדק האם יש קשר בין שמם של ילדים, לבין קיום הפרעות קשב וריכוז.

הפרעת קשב נפוצה יחסית בקרב האוכלוסייה הכללית‏‏‏. ניתן למצוא אותה בכל שכבות האוכלוסייה‏ ורמות האינטליגנציה. עקב אופייה הכרוני, היא לא נעלמת גם בחיים הבוגרים של האדם, ולכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל‏. אנשים בעלי הפרעת קשב סובלים לעיתים קרובות גם מלקויי למידה, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה, הפרעת מצב רוח, הפרעת התנהגות, והפרעות נוירולוגיות שונות.

בכתבתו של ד"ר דותן קידר בעזרת השם תהיה לך הפרעת קשב , מתואר מחקר חדש (שנערך באוניברסיטת תל אביב), המראה שיש קשר בין שמו של ילד, לבין הסיכוי שהוא יסבול מהפרעות קשב וריכוז.

המחקר הראה שלוש מגמות בשמות אופייניים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז:

א. שמות הילדים שסובלים מהפרעות קשב מבטאים יתר פעולה. (למשל, אסף, ברק או סער).

ב. בשמות של ילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז נפוצים שמות בני שתי אותיות (כמו בר, גל או טל).

ג. בקבוצת הילדים שסובלים מהפרעות קשב, נפוצים שמות נדירים יותר ויוצאי דופן. בהקשר הזה יש לציין כי ישנה תיאוריה, שלפיה שמות נדירים קשורים במידה רבה יותר להפרעות נפשיות (יתכן בגלל הסבל שהילדים עוברים מהסביבה).

אז מה בדיוק הקשר בין שמו של ילד להתנהגותו?

מעבר למיסטיקה, האם ניתן להעלות גם הסברים רציונאלים? אחת ההשערות היא שפעלתנות (בעיטות) יתר של העוברים בבטן אימם, גרמה להוריהם לבחור שמות שמבטאים באופן לא מודע את המאפיינים של הפרעת הקשב של ילדיהם.

הסבר אפשרי נוסף מבוסס על העובדה שהפרעות קשב הן תורשתיות. ייתכן שהורי הילדים האלה (או לפחות אחד מהם) לוקים אף הם בהפרעת קשב ולכן בחרו בשמות יוצאי דופן. לאנשים שסובלים מהפרעת קשב יש נטייה לחדשנות - מה שיכול להסביר את הבחירה בשמות מקוריים. כמו כן, האופי התזזיתי יכול להסביר מדוע הם העדיפו שמות קצרים, או שמות בעלי משמעות של פעילות יתר. 

לכן, תוצאות המחקר מצביעות על האפשרות שבחירת השם היא תהליך, שיכול להיות בעל משמעות בעיצוב עתידו של הילד.

האם ניתן למנוע את הפרעות הקשב על ידי שינוי שמו של הילד?

אנשי הקבלה השימושית טוענים ששינוי שם אדם היא סגולה לביטול רוע הגזרה, במחלות קשות או במזל רע. שינוי שם הפך להיות לטרנד חדש בחוגים מסוימים, שכאשר אדם חולה ואין כביכול ברירה אחרת, מוסיפים, מחליפים או משנים שם ומצפים לניסים.

אז האם שינוי שם הילד יביא לביטול הפרעת הקשב? כמובן שלא! זאת בגלל האופי הכרוני של הפרעת הקשב, הנובעת מסטייה נוירולוגית מוּבנֵית (במערכת העצבים) של האנשים הלוקים בה. מכאן שיש כנראה קשר בין מתן שם ללקות בהפרעת קשב וריכוז, אך הוא אינו מיסטי - כי שינוי השם של אדם הלוקה בהפרעה זו לא יועיל.

הערת עריכה: יש צורות ורמות שונות של הפרעות קשב וריכוז. יש רבים שלא יודעים שיש להם הפרעת קשב, בעיקר במיקרים הקלים. כאמור, אין כל קשר בין הפרעות קשב ואינטליגנציה.

את הפוסט הזה וודאי מאוד לא יאהבו יצרניי המים המינרלים. כעת בהתקרב הקיץ, עולה הצריכה של בקבוקי מים מינרלים. חברות המשווקות מים מינרלים מתעשרות על חשבוננו ובעצם משווקות אותם ממקורות מים של המדינה, שחסומים בגלל זכויות בלעדיות של היצרנים. לא רק מרבית חופי הארץ נגזלו מאיתנו על ידי יזמים פרטיים, אלא גם מקורות מים כמו מעינות הפכו לרכוש פרטי. חברות המים המינרלים משווקות לנו את מי הגזלה (אני קורא לזה גזלה גם אם רכשו רישיון כדין), בטענה שהם מים טעימים יותר ובעיקר בטענה שהם בריאים ואינם עשויים להיות מזוהמים כמו מי ברז השתייה. בפוסט זה אראה לכם שטיעונים אלה של חברות המים המינרלים הם עורבא פרח. הם לא בהכרח טעימים יותר, הרכבם אינו בהכרח הרכב המים "המושלם" והבריא ביותר והכי חשוב – הם יכולים להיות גם מסוכנים לבריאות. איכות מי הברז בישראל (העוברים ניטור מתמיד) אינה מצדיקה את בזבוז כספכם ברכישת מים מינרלים. אתם בעצם קונים אותם בשל שטיפת המוח והשיווק האגרסיבי של יצרניי בקבוקי המים המינרלים. במילה אחת – שערורייה!

מדוע המדינה שותקת ובעצם משתפת פעולה? התשובה פשוטה מאוד. האוצר גורף הרבה כספים מהתמלוגים ומהמיסוי עבור המים המינרלים שאנחנו שותים. אנחנו חוסכים כביכול מים לשתיה מהברז, אבל משלמים הרבה יותר על מים בבקבוקים.

המיתוסים של המים המינרלים

השיווק של מים מינרלים לצריכה אישית, בבקבוקי פלסטיק כחולים או ירוקים נפוץ מאוד. צבע הפלסטיק הוא חלק מפסיכולוגית השיווק של היצרנים. הצבע נותן לנו את ההרגשה, כביכול, של שתיית מי טבע זכים ובריאים. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. כפי שתראו בהמשך, הם מציינים רשימת תכולה של מספר מלחים, שאין להם חשיבות בריאותית ומצד שני לא מציינים הרכב של מלחים ומרכיבים אחרים, שאינם כל כך בריאים, בלשון המעטה.

גם הטענה השיווקית כי המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז מוטלת בספק רב, כפי שמראים מבחני טעימה עיוורת, שנערכו במחקרים מדעיים רבים.

מקובל גם לחשוב בציבור כי "מים מינרלים" מקורם בשאיבה ממעיינות טבעיים איכותיים, הסופגים תכולת מינרלים ייחודית מהאדמה ומסלעי הסביבה. האמת היא שבתעשיית המים המינרלים נכללים גם מים שמקורם אינו ממעיינות, אלא, ממי בארות – כלומר, כמו מי הברז שלכם. גם מי הברז שלכם הם מים מינרלים, המכילים מלחים. שתיית מי גשם זכים, או מים מזוקקים במעבדה, הייתה בעצם מפוצצת לכם את תאי דופן המעי. האמת היא (כפי שאראה לכם בהמשך) ש"מים מינרלים" כאלה, שהם בעצם מי ברז משודרגים ומנוטרים, אינם נופלים מאיכות המים המינרלים הנשאבים ממעיינות. האמת היא שאם כבר אתם מחליטים לבזבז את כספכם על מי ברז משודרגים כאלה, הם אולי עדיפים על מי המעיינות. כי בשתיית האחרונים, אתם בעצם תורמים לייבוש המעיינות וזה כבר בעצם מפגע אקולוגי.

בקיצור, משווקי המים המינרלים מנצלים את חוסר הידע המדעי של הציבור ומבססים את השיווק על מיתוסים ופחדים בלתי מבוססים. בהמשך אביא לכם נתונים המצביעים על הטעייה שיווקית של הציבור. אסתכן ואומר שרוב הציבור קונה מים מינרלים בגלל פסיכולוגיה שיווקית.

האם המים המינרלים טעימים יותר ממי ברז?

בניסויי טעימה עיוורת, לא נמצאה עדיפות למים מינרלים בבקבוק על מי ברז בבקבוק. כן נמצאה אצל הטועמים עדיפות למים מינרלים, כאשר הטועמים שתו אותם מבקבוק הפלסטיק, לעומת אותם המים שהוגשו מקנקן.

במחקר מדעי שפורסם בשנת 2006 על ידי Miguel F. Doria בכתב העת

 " Journal of Water and Health "', זכו מי ברז מניו יורק להעדפה של 45% ממשתתפי סקר טעימה עיוורת,  לעומת המים מינרלים יוקרתיים "אוויאן" שזכו להעדפה של 12% בלבד.  במחקרים לא נמצא כל קשר בין הרכב המלחים של המים  המינרלים או מי הברז לחוויית השתייה. מגוחך להפליא שהסועדים אניני הטעם במסעדה צרפתית יוקרתית, הסכימו לשלם  5 יורו עבור בקבוק שמולא מברז המטבח, שעליו הודבקה מדבקה רבת רושם ששמה "המסחרי"  L'eau Du Robinet (בצרפתית – מי ברז) ודחו את אותם מים בקנקן. מסתבר גם שמי ברז פשוטים שנארזו בבקבוק מים מינרלים, היו טעימים לחיכם של הנבדקים שטרחו לסחוב אותם הבייתה, מאשר לאחר שתית אותם המים, שמוזרמים לברז שבכיור המטבח. אז האם לא הכול פסיכולוגיה?  

האם מים מינרלים עדיפים מבחינה בריאותית על פני מי ברז רגילים בישראל?

על פי משרד הבריאות ובדיקות מים יום יומיות, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתייה ובאחוז נמוך ביותר של חריגות מהסטנדרט המחמיר ביותר. במזון שאתם אוכלים במזנונים ובחלק מהמסעדות, עשויות להיות חריגות משמעותיות גבוהות, פי אלפי מונים. למעשה במים מינרלים בבקבוק, שמאוחסנים לתקופה ארוכה, עשויה להיות תכולת חיידקים גבוהה מהסטנדרט ולכן חובה להרתיחם, בעיקר כאשר הם משמשים לשתיית תינוקות ופעוטות.

כלומר, מבחינה בריאותית אין כל סכנה בימינו לשתות מי ברז וגם מפני שהם מנוטרים כל העת על ידי רשויות המים. מתברר שלציבור קשה להתגבר על פחדים ישנים (מגפות במאות הקודמות) ובפרט כשיש מי שיכול להרוויח מהם. יצרניי המים מנצלים למעשה חששות של הציבור מאירועים היסטוריים  של זיהום או חששות מאיכות מים ירודה, כדי להזין את שיווק המים המינרלים.

יצרניי המים המינרלים טוענים שבמים יש כמות קטנה של מינרלים (מלחים) מומסים כמו סידן, אבץ, מגנזיום, מנגן, יוד ואחרים המועילים לבריאות. זה נכון, אבל כיום המזון מגוון דיו לספק את כל צריכת המינרלים שגופנו זקוק לה. לכן, שתיית מים מינרלים אינה נחוצה. אפילו רוב מי השתייה שלנו בברז, מגיעים ממילא ממי תהום (אקוויפר החוף ואקוויפר ההר) שאינם עניים במינרלים וכך גם מי הכנרת. לכן אין כל יתרון בריאותי לצריכת המים המינרלים על פני מי הברז.

הפסיכולוגיה וההטעיה בשיווק מים מינרלים

כאמור הטענה שהמים המינרלים מכילים את ההרכב המושלם לבריאותכם אינה נכונה. בארץ  חמשת מותגי המים המינרלים העיקריים הם נביעות, מי עדן, עין גדי, סן בנדטו ואקווה נובה. חמישתם טוענים כהצדקה ליוקר המים, שהמים עוברים בקרת איכות. לצורך כך הם מציינים באותיות קטנות על אריזתם הרכב של 8 חומרים. בנוסף מציינים גם את ערך ההגבה – כלומר, את מידת חומציותם של המים. ערך הגבה טוב לשתיה הוא בתחום של 7.5-8.0. כל אחת מהיצרניות מציינת שהמים שלהם הם בעלי ההרכב המושלם, אך הרכב המלחים במים של כל אחת מהן שונה. אז של מי מהן הרכב המים "אידיאלי"? הבה נשווה את ההרכבים ונראה את ההבדלים:

הערך החשוב ביותר לנו הוא כמות החנקות לליטר. ריכוז גבוה של חנקות במים מהווה בדרך כלל סימן לזיהום של המים, לרוב כתוצאה מחומרי דישון והדברה או משפכים ( דליפות ביוב ). חנקות בריכוז גבוה עשויות לגרום בעיות בריאותיות. התקן המותר לחנקות בארץ הוא עד 45 מ"ג/ליטר (עבור תינוקות מומלץ שלא לעבור על ריכוז של 15 מ"ג/ליטר) בדומה לאירופה ולארה"ב. צריכה גבוהה ועודפת של חנקות מפריעה לקליטת החמצן בתאי הגוף , בעיקר בקרב תינוקות ופעוטות . החנקות חשודות גם כגורם מסרטן.

חלק מהיצרניות מתהדרות בהרכב הנתרן הנמוך, החשוב לאנשים הסובלים מיתר לחץ דם. אך תגידו, האם הכמות של הנתרן במים אינה בטלה בשישים, לעומת כמות הנתרן (מלח) שאתם אוכלים במזון?

זכור לי שלפני כמה שנים, בעת ביקור באיטליה, הגישו לנו במסעדה מים מינרלים, מחברה שכבר שכחתי את שמה. המים האלה גרמו לי להשתנה כזו נוראית, שכמעט איחרתי את הרכבת שיוצאת אחת לשעה. ההשתנה הזו נגרמה כפי הנראה מריכוז מגנזיום גבוה במים.

מכאן שרק לפריט מידע אחד – ריכוז החנקות (ניטראטים) יש חשיבות למה שמעניין את הצרכן: עד כמה המים נקיים! לפי חוק, רשויות המים חייבות לערוך ניטור יום יומי של רמת החנקות במי הברז שלכם. לכן במי הברז רמת החנקות נמוכה בהרבה מהתקן והם בסדר גמור.

רשויות המים עורכות גם בדיקות תמידיות של רמת החיידקים המזהמים (קוליפורמים) במי הברז. דווקא נתון חשוב זה אינו מפורסם על התוויות של המים המינרלים הנמכרים לנו. אמנם גם יצרניות המים המינרלים עורכות בדיקות לרמת הקוליפורמים. אך, אתם אינכם יודעים מה רמת החיידקים האלה, שאתם שותים מבקבוקי מים, עד שמגיעים לפיכם. על בקבוקי המים הנמכרים מצוינים רק תאריכי תפוגה.

המים  בדרך כלל נקיים מבחינה בקטריולוגית וכימית כאשר שותים אותם "בשער המפעל", אבל היצרניות לא מציינות כיצד יש לנהוג בהם לאחר הפתיחה ומה איכות חומרי האריזה. דווקא מי ברז מכילים כמות של כלור שמחסלת זיהום שיתרחש לאחר שהם מוזרמים בצינור או נמזגים לקנקן, אבל מים מינרלים חסרים את ההגנה הזו.

האמת שגם חומרי האריזה של המים המינרלים,עשויים לעיתים להיות מסוכנים ועל כך אדון בהמשך.

לא כל מים מינרלים מקורם במעיינות!

טעות נפוצה של הציבור היא המחשבה שהמים המינרלים הנמכרים מקורם במעיינות. האמת שכיום רק מי עדן, מי עין גדי ומי סן בנדטו הם מים הנשאבים ממעיינות. נביעות הפסיקו לשאוב מים ממעיין די זהב לפני שנים אחדות וכיום הם שואבים את אותם המים המגיעים לברזים של תושבי הצפון. הידעתם?

כלומר חלק מיצרניות המים המינרלים רק אורזות ומשווקות מים מאספקת המים הכללית. מפעלים אלו מעבירים את המים שמתקבלים מאספקת המים הכללית מספר תהליכים של סינון ולעיתים העשרה (תוספת) של מינרלים מעבדתיים.

השימוש במים מינרלים עשוי גם להיות מסוכן! 

מקור: http://www.mako.co.il/home-family-kids/healthcare/Article-bed9884b9298f11006.htm

בוודאי לחלק מכם זכור הבנזן (חומר רעיל ומסרטן) שהתגלה במי מים מינרלים של אחת היצרניות בעשור שעבר. גם מפעל מי עדן סגר את מעגל ייצור המים למשך מספר שבועות, בשל זיהום שנמצא במי המעיין.

מלבד זיהום חיידקי העשוי להימצא בבקבוק המים המינרלים, לאחר עזיבת שערי המפעל, קיימים סוגי זיהום כימי שמהם ניתן לחשוש במים שמאוחסנים זמן רב בבקבוק פלסטי. הבקבוק האופייני למים מינרלים עשוי מחומר הנקרא בראשי התיבות PET, שהוא חומר בעייתי.  אמנם החומר הזה אינו מסוכן לאחר תהליך הפלמור (יצירת הפלסטיק), אבל בדיקות מעבדה מראות כי כמויות מסוימות שלו דולפות לתוך המים. מציאות חומר זה במים עשויה לשבש פעילותם של הורמונים וביניהם הורמוני המין.

 יצרניות המים המינרלים לא משתפות אותנו באינפורמציה על הבקבוק. למשל, אין אנו יודעים על חומר נוסף שעשוי לדלוף אל המים - היסוד אנטימון. חומר הזה משמש להאצת התגובה ליצירת הPET שבפלסטיק ומחקרים הראו כי גם החומר זה משבש פעילות הורמונלית.

כאמור, המידע  על אופן היצור של הבקבוק ומידת דליפת האנטימון וחומרים אחרים אינו זמין לצרכן.

עוד תופעה מדאיגה היא היכולת של הפלסטיק בבקבוקי המים המינרלים, לספוג אדי דלק וגזים רעילים. אלה עשויים לזהם גם את המים. כיוון שבקבוקי מים מינרלים נמכרים גם בתחנות דלק, אני לא הייתי מסתכן לקנות מים כאלה מתחנות דלק. מכאן שיש לעיתים גם סכנות בשתיית מים מינרלים!

השימוש במים מינרלים פוגע גם באיכות הסביבה!

כמובן ששאיבת מים ממעיינות מיבשת את המעיינות ולכן עשויה לפגוע בטבע ובסביבה. טענה נוספת כלפי יצרני המים המינרלים, היא שהשימוש הגובר במיכלי הפלסטיק לצריכת מים מגביר את צריכת הנפט, פליטת גזי החממה ותורם לזיהום הסביבה.

ראוי לציין את יצרנית המים אקווה נובה, שהקטינה את תכולת הפלסטיק בבקבוקים ב-44%. כידוע מוצרי הפלסטיק מזהמים ופוגעים באיכות הסביבה. לכן בהקטנת אחוז הפלסטיק בבקבוקים, אקווה נובה תרמה לתהליך ייצור ירוק וידידותי יותר לסביבה.

מידת נכונות המיתוסים וסיכום:

-          מים מינרלים בריאים יותר ממי ברז בישראל – לא נכון!

-          הרכב המינרלים במים המינרלים אידיאלי – מה זה אידיאלי, אם ההרכב של המים מחברות שונות שונה?

-          המים המינרלים עוברים ביקורת איכות – גם מי הברז עוברים בדיקות איכות!

-          מי הברז לעיתים מזוהמים – מי הברז מכילים כלור ברמה לא מסוכנת, שמבטיחה חיסול חיידקים מהצנרת.  לא כן הדבר במים מינרלים, שיכולים להזדהם לאחר עזיבת שערי המפעל.

-          מים מינרלים יותר טעימים ממי ברז – מבחני טעימה עיוורת קפדניים הוכיחו שלא כך הדבר.

-          הפלסטיק של בקבוקי המים המינרלים עשוי לשחרר למים חומרים מזיקים באחסון ממושך –נכון!

-          ייצור המים המינרלים עשוי לפגוע באיכות הסביבה ומייבש מעיינות – נכון!

-          יצרניות המים המינרלים לא מציגות באופן גלוי במידע לצרכן את כל הפרמטרים הרלבנטיים לאבטחת איכות הפלסטיק וזיהומים אפשריים לאחר עזיבת המפעל – נכון!

-          מים מינרלים הם מי מעיינות – לא כולם! חלקם הם מים שנשאבים מאותם מקורות מי הברז שלכם.

-          בישראל אין הגיון לרכוש מים יקרים בצורה של מים מינרלים. אם תמשיכו לרכוש מים מינרלים כעת, כדאי שתשאלו את עצמכם למה?

הערת המחבר –אין לראות בפוסט זה המלצה להפסיק לרכוש מים מינרלים וההחלטה היא של הצרכן בלבד, לפי ראות עיניו. פוסט זה מצטרף למספר כתבות שפורסמו בנושא בעבר על ידי מקורות אחרים, שניתן לחפשם בגוגל.

***

כתבה זו משתייכת לסדרת כתבות בנושאי בריאות וצרכנות. בסדרה זו התפרסמו הכתבות "סודות צמחי המרפא" ו"ההתקרחות הצעירה". כתבות נוספות תתפרסמנה בעתיד והודעה על פרסומן תשלח למנויי הבלוג. למנויי הבלוג אני שולח מעת לעת גם נספחים מעניינים נוספים לפוסטים. ניתן להצטרף כמנוי על ידי שליחת כתובת המייל שלכם בתיבה הלבנה הנמצאת בשוליים הימניים למעלה. נא לא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה, כדי שתכללו ברשימת המנויים.

תוספת עריכה: כאשר נעדרים מהבית לתקופה ארוכה (או לאחר הפסקת מים), יש להזרים את מי הברז לדקות אחדות, כדי לסלק חלודה ומשקעים, שהשתחררו מהצנרת אל המים העומדים.

את התזה שלי לדוקטורט עשיתי בתחום הביוכימיה. המנחה שלי טען שכל ביוכימאי טוב מצטיין גם בבישול. עוד לפני כן, בהיותי סטודנט לתואר ראשון, גרתי במעונות הסטודנטים ולכן בישלתי לעצמי. אף פעם לא הבנתי את הסטודנטים המסתפקים בלחם, מרגרינה, ריבה, ממרח שוקולד ומקסימום קוטג'. לא חלילה בגלל היותם תפרנים, אלא מפני שזה המקסימום שדמיונם איפשר להם להכין. אבל, אני אהבתי להכין אוכל אוכל. בעצם אוכל שיהיה טעים.

לא היה לי שום נסיון קודם, אבל אהבתי להמציא מאכלים וזה היה אפילו מעין סוג של ריפוי בעיסוק. סוג של אתנחתא מלימודים. מסתבר שההמצאות הקולינריות שלי מלאו את המטבח המשותף בריחות שהוציאו מדעתם סטודנטים וסטודנטיות. היו כאלה שהתלוננו שהריחות הנודפים משתקים את שכלם וכאלה שציינו שהריחות מורידים את כושר הריכוז שלהם לאפס, ובגללי הם צריכים לקחת ריטאלין. כדי לפצותם הייתי מזכה אותם בטעימות. כיוון שבישול טעים אינו בהכרח יקר וכיוון שיש גבול לכמות האוכל שאפשר לאכול בארוחה, נשאר די והותר להזמין איזו סטודנטית חמודה. אחת אפילו ציינה שגבר שיודע לבשל זה נכס שכל אשה צריכה להעריך.

אז אחזור למנחה שלי שטען שביוכימאי טוב הוא גם טבח טוב. הוא עצמו היה מכין במעבדה מרקים בארלנמיירים וביקרים (מיכלי זכוכית מעבדה לניסויים כימיים) מעל רשת מתכת המונחת על חצובה ומתחתיה בונזן גז מעבדתי. ממש כמו שרוקחים חומרים אורגניים בניסויי מעבדה. במקום סוכר הוא היה משתמש בגרגרי סוכרוז שמיועד לניסויים מעבדתיים. אני כבר רואה שאתם בשוק וכך היו גם הסטודנטים הצעירים שהגיעו למעבדה שלנו. אבל הסוכר המסחרי שאתם משתמשים הוא בעצם סוכרוז "מלוכלך". הסוכרוז של המעבדה הוא סוכרוז באיכות אנליטית, כלומר 100% סוכרוז, מנוקה מהג'אנק שנמצא בסוכר שאתם קונים במרכולים. גם המלח שהשתמש היה מלח NaCl באיכות מעבדה ולא המלח שאתם קונים ואשר מכיל גם כימיקלים נוספים.

את התבשילים הוא היה מכין לאחר שהיה שוקל את המרכיבים במאזניים אנליטיים (ששוקלים מיליגרמים) וחצי אנליטיים, ששוקלים גרמים בדיוק רב. הוא היה מערבב אותם בספטולות כימיות במקום בכפות וכפיות. אני חייב להגיד לכם שהאוכל שהכין באופן הזה היה טעים להפליא. אבל לצופה מהצד זה היה נראה הזוי ומפחיד.

היום "המטבח המדעי", שנקרא גם "המטבח המולקולרי" זה הטרנד הבא בעולם הקולינרי. המטבח הזה משלב את אומנות הבישול עם עולם הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה. זהו מטבח מזן חדש המחבר בין שפים ומדענים. במטבח המדעי מכינים מנות בתוספת ציוד מעבדה כמו כפות מיוחדות (ספטיולות), מלקטות ועוד - בדיוק כמו שהמנחה שלי בישל.

במטבח הזה משתמשים במוצרי מזון בסיסיים, תוך שינוי המבנה המולקולרי והמרקמים של חומרי מזון באמצעות שימוש בחוקי הפיזיקה והכימיה. למשל, את המזון מקפיאים בחנקן נוזלי. אפשר שתקבלו מנה ראשונה טעימה להפליא אשר מכילה סוג של פלפל "חריף", שאינו חריף (כלומר פקעיות הטעם שלכם בלשון אינן חשות את החריפות), אך בסיום המנה הפלפל הזה משתק את חוש הטעם שלכם למשך מספר דקות, שבסיומן תקבלו את המנה השניה. טעימת המנה לאחר סיום שיתוק חוש הטעם, מביאה לחווית טעם אדירה - כמו, להבדיל, מכת סם. כלומר, חווית טעם ייחודית משגעת, באמצעות שליטה "ביולוגית" בחוש הטעם שלכם. 

אחד השפים המובילים של המטבח המדעי מולקולרי הוא השף הספרדי פראן אדריאה אקוסטה, שהמסעדה שלו "אל בולי" בעלת 3 כוכבי מישלן. את המסעדה שלו היה פותח רק מחצית השנה. את מחצית השנה האחרת, הוא ופלוגת הטבחים שלו היו מבלים במעבדת ניסויים עם מדענים וחוקרים. שם עסקו בפיתוח מנות חדשות, שיהיו שונות מהמנות המולקולריות שהוגשו במסעדה בעונה הקודמת. 

במסעדה שלו רק כחמישים מקומות. ולכן, לכל לקוח יש בעצם טבח אחד. זוג משלם לארוחה אחת 300 יורו. רשימת הממתינים למסעדה המולקולרית הזו עומדת על 300,000 אנשים בערך ורק 5,000 איש זוכים לאכול בה בעונה אחת של חצי שנה. ב-2011 הודיע שהוא סוגר את המסעדה שלו לשנתיים הקרובות ופתח גם את מסעדת "41 מעלות" בברצלונה. 

נחזור לטענה של המנחה שלי, שביוכימאי טוב חייב להיות גם טבח טוב. אני באמת לא יודע אם ניתן להכליל, אך זה נשמע לי די הגיוני. האם אני יודע לבשל טוב? אומרים לי שאני מבשל מצוין (שתבינו, רעייתי מבשלת להפליא ועושה זו במרבית הזמן. ואני מבשל כשהמוזה נחה עליי או כשאני זקוק לתרפיית הרגעה כללית). אומרים שאין אדם משבח את עצמו, לכן אני מספר לכם רק את התגובות של הסועדים. אני לא מבשל בבית בצורה המולקולרית וגם לא עם ציוד מעבדה. אבל אומר לכם שלדעתי זה לא חוכמה גדולה לקחת מתכון טוב מספר בישול ולחזור עליו. אני אף פעם לא מבשל לפי מתכונים. אני בוחר מוצרי מזון שנמצאים במקרר, קוטף עשבי תיבול מהגינה, משתמש במוצרים קשים שיש בבית וממציא מנה. החוכמה היא להרגיש מה מתאים למה ובאיזה יחסים נכונים להוסיף את המרכיבים. לכן, אך פעם אני לא חוזר על אותה מנה וגם לא רושם את ההרכב ואופן ההכנה. מנה דומה אף פעם לא תהייה זהה. וזה לדעתי כל הכיף. לבשל כיד הדמיון.

לדעתי זה גם לא חוכמה גדולה לפתח מנה טובה בצורה אמפירית, על ידי עבודת שכלול ניסויית לאורך תקופה -עד שמגיעה לטעם הסופי האידיאלי, לטעמו של הטבח. לדעתי, לבשל טוב זה גם לא לזרוק את המנה. גם אם טעית בה. זה לא חוכמה להתחיל מחדש. כמעט תמיד אפשר להציל את המנה בעזרת תושיה וטריקים. לכן, אני אולי ביוכימאי טוב אבל לא הייתי יכול להיות שף במסעדה. מדוע? כי מרבית האנשים שמרנים בטעמם ומצפים שיגישו להם תמיד את אותן מנות אהובות ללא שינוי. זה בסדר. אבל אני כשף הייתי משתעמם עד מוות  לחזור על אותן המנות.

פרופסור כפרי הניח את משקפיו על שולחן המעבדה, מתבונן על התשליל המשתקף מסרט הצילום, שהגיח זה עתה ממכונת הפיתוח. כמידי יום הוא מעיף מבט עייף על התשליל, המסכם את הניסוי שהוא חוזר עליו במשך שתים עשרה שנה. בתשליל הוא רואה את הפרופיל המוכר של הנגיף רטרו-K2000, שאותו בודד לראשונה מתאי גידול סרטני של חולה בסרטן הערמונית. משפשף עיניו, כלא מאמין, הוא רואה היום בתשליל ממצא חדש יוצא דופן. היה זה תשליל הניסוי של תגלית חייו.

בכנס מדעי בינלאומי, שנערך לפני כשתים עשרה שנה, פרופסור כפרי העלה השערה מהפכנית. הוא העריך שקיים נגיף שיכול לרכוש גן סרטני במהלך הדבקה של חולה סרטן הערמונית. לטענתו הנגיף "גונב" את הגן הייחודי הזה מתוך המטען הגנטי של התאים הסרטניים. הנגיף המשודרג, שמכיל את הגן החדש, יכול כעת להדביק תאים של אנשים בריאים ולהפכם לתאים סרטניים. סרטן הערמונית פוגע בכל כך הרבה גברים ומקפד את חייהם.  ההצגה של מבנה הנגיף עוררה התרגשות רבה בקהילה המדעית. אבל לימים, כפרי לא הצליח להוכיח את טענתו המהפכנית והיא נשכחה.

מאז אותו כנס, חוזר ועורך כפרי סדרת ניסויים סיזיפית, שבה הוא מבודד את הנגיף מתאי סרטן הערמונית של חולים ומדביק בו תאים בריאים, שאותם הוא מגדל בצלחות בתרבית. לאחר מכן הוא מחפש במיקרוסקופ תאים בריאים שהפכו לתאים סרטניים. הוא חוזר על הניסוי, יום לאחר יום, אך התאים הבריאים מסרבים להשתנות. מזה כמה שנים, תלמידיו מתבדחים מאחורי גבו, על עקשנותו של התרח הזקן.

הבוקר הגיע כפרי למעבדה וכהרגלו עובר על הדואר, לוגם מהקפה השחור המהביל. את עיניו צדה מעטפה מבוילת בבול צרפתי, שנשלחה מפרופסור פסקל ממכון פסטר. במכתב כותב פסקל אל כפרי כדלקמן: "השתתפתי בכנס שבו תיארת את השערתך לקיומו של גן המועבר מחולי סרטן לאנשים בריאים, על ידי נגיף המדביק אותם והופך את תאיהם לתאי גידול סרטניים. שמעתי שאתה ממשיך לעסוק במחקר זה. כיוון שלא ראיתי פרסום מדעי בנושא, אשמח אם תשתף אותי בממצאי מחקרך". כפרי הניח את המכתב על שולחנו, מתוך כוונה לענות עליו בסיום יום העבודה. בתשובה התכוון לציין שעדיין לא אסף מספיק ממצאים להוכחת השערתו. גומע את לגימת הקפה האחרונה, פנה לבדיקות המעבדה כימים ימימה.

כפרי מתבונן כהרגלו בצלחות הגידול של התאים והנה באחת הצלחות הוא רואה מושבה יוצאת דופן של תאים. בין אלפי התאים הבריאים, הוא מבחין במושבה של תאים שנראים אחרת – תאים סרטניים. בהתלהבות הוא אוסף את התאים הסרטניים לתוך מבחנה. בתהליך הפרדה מורכב, הוא מבודד את הנגיף ופונה לערוך אנליזות שלו. 

לאחר מספר שעות, כשהוא מתבונן על פרופיל הפסים המשתקף בתשליל הצילום שהתקבל, מזנק הפרופסור מכיסאו כנשוך נחש. בפרופיל הפסים שהתגלה בתשליל, מרצד לראשונה פס שחור יוצא דופן המסמן את הגן החדש שגילה. השעה שמונה בערב. כפרי מתבונן שוב ושוב על התשליל כלא מאמין. ממנו נודד מבטו לשלט הניצב על שולחן המעבדה שלו: "מדוע כל התגליות המדעיות המשמעותיות מתגלות, כאשר אין בסביבתך מישהו שאיתו אתה יכול לחלוק את השמחה"? 

שיכור מניצחון, מבלה כפרי את שארית הלילה בסדרת בדיקות נוספות, המספקות את כל ההוכחות המאשרות את התיאוריה שלו. באותו לילה זיהה ואפיין את הגן הגורם לסרטן הערמונית, מתוך מאגר הגנים העולמי הממוחשב.

השחר מפציע וכפרי רוכן על שולחן העבודה שלו. קורן מאושר עונה לפסקל ממכון פסטר: "שנים מאז אותו כנס, מנסה אני להוכיח ללא הצלחה את ההשערה שהעליתי והנה היום, לאחר שקראתי את מכתבך, הצלחתי להוכיח את טענתי. הוכחתי כי נגיף הרטרו מעביר גן מחלה מחולי סרטן ומדביק אנשים בריאים במחלה. את מבנהו המדויק של הגן ותכונותיו, אני עומד לשלוח לפרסום בהקדם האפשרי. אין ספק שתגלית זו היא מסוג התגליות שזכו בפרס נובל".

לאחר שלושה שבועות, מתבונן כפרי בתדהמה בגיליון החדש של העיתון היוקרתי סיינס. על כריכת העיתון, התנוססה תמונתו של פרופסור פסקל תחת הכותרת: "התגלה הגן הגורם לסרטן הערמונית ואשר מדביק אנשים בריאים על ידי נגיף רטרו-P2001" . כפרי, יודע שפסקל גנב את תגליתו. אבל כיצד? לפתע ירד האסימון. המכתב. מכתב התשובה ששלח לפסקל. פסקל לקח את נייר המכתב ומתוך טביעת אצבעו של פרופסור כפרי, בודד את הנגיף עם הגן החדש המיוחל. מבלי דעת, שלח כפרי את תגליתו לפסקל. זעם רב עבר בליבו של כפרי. בתהילת התגלית שלו עומד לזכות פרופסור פסקל הערמומי.

הידיעה על התגלית השערורייתית מתפשטת במהירות בקהילה המדעית. לאחר חקירת ועדה ממונה של מדענים מהשורה הראשונה, מתפרסמות המסקנות: "לתגלית המרגשת אחראים שני מדענים – כפרי מישראל ופסקל מצרפת. את הגן החדש גילה כפרי, אך הוא גילה אותו בעזרת הנגיף שנדבק לנייר המכתב ששלח אליו פסקל. זן נגיף הרטרו-P2001 של פסקל, זיהם את צלחת הגידול של כפרי". 

 "הקטע משתתף בתחרות סיפורי מתח ישראלים בבלוג כתיבה נוצרת"

תוספת עריכה:

הסיפור נבחר כאחד משלושת הסיפורים הטובים ביותר בתחרות.

הרי הביקורת שכתב עליו השופט שהוא הסופר גל אמיר, הידוע גם כבלוגר בכינויו אבו אלמוג:

קנקן התה - תגלית חייו של פרופסור כפרי - "כשהחלטתי לשפוט בתחרות, החלטתי לקזז נקודות לכותבים שהם מגיבים קבועים בבלוג שלי. הסיפור הזה הוא אחד משלושת הטובים גם בקיזוז המרכיב הזה. מדובר בסיפור אינטליגנטי, חכם, עם טוויסט משמעותי, שמתקדם לאט אבל בטוח, בתוך מסגרת המילים המוקצבת, לסיום שהוא אחד היפים והמפתיעים בתחרות. לא סיפור מתח במובן הקלאסי של המילה, אבל עלילה מותחת, שלא מזלזלת בקורא. הכתיבה בלשון הווה קצת בעייתית, אבל העברית יפה וקולחת. מאוד אהבתי."

ועוד הוסיף גל אמיר בבלוג שלו:

"אחד מהשלושה הכי טובים היה קנקן התה, גם כי הסיפור שלו היה באמת משהו מיוחד (קראתי אותו בבלוג שלו, ועד הסוף ממש לא הבנתי שמדובר בסיפור לתחרות ולא באיזה אנקדוטה מדעית אמיתית שהוא מספר לנו עליה)".

הבלוג שלי אינו בלוג פוליטי. אני נמנע מעיסוק בפוליטיקה לשמה. אני חושב שפוליטיקה זה עסק מלוכלך ומי שעוסק בפוליטיקה כלשהי, הוא בעל אגו גדול. אז מדוע אני משתתף בנושא החם הזה?

אומר לכם את האמת הכואבת שלי. הפעם זו הפעם הראשונה שאין לי בעד מי להצביע. אז מה? בתור אזרח טוב, כמובן לא אדיר רגליי מהבחירות. גם לא אכניס למעטפה פתק לבן. כי בשתי הפעולות שציינתי, אני בעצם אתרום לעלייתו החוזרת של נתניהו וכל קואליציה רעה שתצטרף אליו. אז מה אעשה?

כל המפלגות הקיימות, רובן ככולן תומכות בהקדמת הבחירות, שאינן הכרח, אלא תרגיל של נתניהו (שרוצה להתחמק מפסיקות בג"ץ וממחאת הקיץ). כולן תשתפנה פעולה איתו. הויכוח כרגע, "כביכול", הוא המועד המתאים לכל מפלגה, בהתאם למוכנותה לבחירות. בואו נראה עם מה כל המפלגות משתפות פעולה.

בהקדמת הבחירות כל המפלגות, שמאל כימין, משתפות פעולה בעקיפת פסיקות בג"ץ. חוק טל, פינוי מגרון ובית המכפלה......

כי, כל החוקים (והפסיקות) הבטלים ממשיכים להתקיים כאשר מועבר חוק להקדמת הבחירות, עד שלושה חודשים לאחר הקמת ממשלה חדשה. מדוע שממשלה חדשה תחוקק חוק שרות חובה צודק, אם היא יכולה לעשות את זה עכשיו ולא עושה? מדוע האופוזיציה הלוחמת משתפת פעולה?

מדוע כולם תומכים בבחירות לפני הבחירות של נשיא ארצות הברית? מדוע כולם תומכים בבחירות, כדי לדחות את תקציב 2013 , שימחק לאחר הבחירות את כל החלומות לצדק חברתי?

תראו איזה אבסורד. מפלגות כמו הליכוד, ישראל ביתנו והעבודה - רוצים להקדים את הבחירות, מוקדם ככל האפשר. השתיים הראשונות מהסיבות שציינתי, אבל מדוע העבודה? האם הסטטיסטיקה "הטובה", כביכול, להצלחתה היחסית של שלי יחימוביץ, עוקפת גם את פסיקות בג"ץ?

לשלושה אפשר לצרף גם את האיחוד הלאומי, שמוכנים לקיים את הבחירות בכל תאריך שיקבעו. הבית הלאומי, לעומת זאת, רוצים בחירות רק בנובמבר, כי עדיין לא מוכנים ועדיין לא הלכו לפריימריז. כן, גם שם האגו חשוב מכל.

קדימה בראשות מופז (שתבכה מרה בשל הדחתה של ציפי ליבני), עצמאות (בראשות ברק), והמפלגות הערביות רוצות לדחות למועד מאוחר ככל האפשר, כדי לאפשר להן זמן התארגנות ולא כדי לגרום לממשלה להתמודד עם פסיקות בג"ץ!

מר"צ היא המפלגה היחידה שרוצה לדחות את הבחירות, כדי למנוע מנתניהו אפשרות להתחמק מעימות עם בית המשפט העליון, בענין פינוי המאחז במגרון. אבל זה מדגים את הבעייה הגדולה, שתמיד אפיינה את מר"צ. למשל, מדוע מגרון הוא הדבר החשוב מכל ולא חוק טל? מדוע העניינים המדיניים תמיד חשובים אצלה בהרבה מהעניינים החברתיים-כלכליים? לא שמעתי, לא את מר"צ ולא את המפלגות הערביות, קוראות למלחמה נגד הקפיטליזם החזירי.

למעשה ולצערי, במדינה שלנו לא תהייה אף פעם אופוזיציה לוחמת ובועטת, כי למפלגות האופוזציה אין כוח להתאחד סביב המשותף והן מתבדלות זו מזו משיקולי אגו. לצערי, רק השילטון מאחד תחת קורת גג אחת בריתות בלתי אפשריות.

מקור: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=571568

למפלגות הדתיות אני בחיים לא אצביע, כי אני בעד הפרדת הדת מהמדינה.

אז תגידו, בעד מי נותר להצביע?

נשארה עבורי רק מפלגה אחת, ברשות יאיר לפיד, שעדיין לא פש בה הסירחון, הנודף מכל שאר השחקנים הידועים. יאיר לפיד היה איש תקשורת מוכשר. האם הוא גם יוכל להיות מנהיג מוכשר? בישראל לא בוחרים נשיא וגם לא ראש ממשלה, אלא עסקות חבילה. אף אחד עדיין אינו יודע מה תהייה עסקת החבילה של לפיד.

כדאי מאוד לחכות ולראות מי יצורף לרשימתו. מה יהיה המצע (גם בין השורות)? ומה יהיה תקנון ניהול המפלגה (מפלגת יחיד או דמוקרטית?).

מצד שני אנחנו זוכרים מה קרה עם מפלגות עולות בעבר, כולל מפלגת הגמלאים שפיספסה את כל מה שיכלה להשיג.

כן, ליאיר לפיד יש עדיין סיכוי לקבל את קולי, כי אין לי בעד מישהו אחר להצביע. אבל, רק אם יאיר לפיד יקח בחשבון את מה שציינתי לגבי אופי מפלגתו העלומה ויעשה זאת מוקדם ככל האפשר.

אם לא, יצטרף גם הוא למפלגות המאוסים שלי.

אם אתן קולי ואם הקול שלי יבוזבז על ידי מפלגת "יש עתיד" של לפיד, כפי שבזבזו בעבר את קולי מפלגת העבודה, מר"צ וקדימה - "יש עתיד" תהפוך אצלי בבחירות הבאות למפלגת " היתה עבר", כפי שמפלגת קדימה הפכה אצלי למפלגת אחורה.