אתחיל בזה שאת חגי הפסח וראש השנה במשפחתנו המורחבת, מקדימה חשבונאות וקומבינטוריקה סבוכות. למרות שהמשפחה שלנו קטנה יחסית, אנחנו כמעט ולא מצליחים להתכנס כולנו לחגים.

מי כלולים במשפחה המורחבת? ראשית, הורי והורי רעייתי (שכבר אינם בין החיים) הם שורדי השואה ולכן אנחנו לא הכרנו אף פעם את הסבים והסבתות שלנו. לרעייתי נותר אח. אח נוסף נפטר בילדותו בפולין ממחלה. אך האח היחיד שלה נשוי לרעייתו, שלה אח ואחות ושלושתם מאוד מלוכדים, כי איבדו את שני הוריהם בגיל מאוד צעיר. לכל אחד משני האחים יש שלושה ילדים ולמעט שניים מבין השישה, לילדים עצמם כבר יש שני ילדים לכל אחד. חשבון פשוט, הכולל גם את האימא של בעלה של האחות, מורה שאם גיסתה של רעייתי רוצה לחגוג ביחד עם כל משפחתה (וזה מה שבדרך כלל קורה. אנחנו מצטרפים לעיתים רחוקות) - מדובר כבר ב- 23 אנשים ויחד עם ארבעת ילדיו של אחיה של רעייתי, ששניים מהם נשואים, מדובר בעוד 8 אנשים וזה לפני החברים והחברות של הלא נשואים. כלומר אם אחיה של רעייתי רוצה לחגוג עם כל משפחתו, אנחנו מדברים כבר על 33 מוזמנים ואם נוסיף את רעייתי, אותי, ילדינו (שעדיין אינם נשואים) ואת הורי - אז לשולחן החג צריכים להסב 40 אנשים.

ומה עם אחותי? - שלה 3 בנים, האחד נשוי עם תינוק בדרך, ולרעייתו הורים, אח ואחות. ולבעלה של אחותי יש אמא ואחות עם ארבעה ילדים - שניים נשואים עם ילדים.

חשבון פשוט, אם לא התבלבלתי, מורה שאם רעייתי ואני רוצים לחגוג עם כל משפחתנו, צריכים לערוך שולחן ל- 57 אנשים, לא כולל חברים וחברות של הלא נשואים.

כמובן שזה בלתי אפשרי ולכן כל חג נעשית חשבונאות וקומבינטוריקה מסובכת, כיצד לחגוג ולא לקפח אף אחד. וחלילה להשאיר מישהו לבד.

אז אתמול חגגנו את הסדר אצל אחותי. נעדרו משפחתו של גיסי, שבעלה של אחותו חזר בערך בתשובה. אבל חוץ מהמצוות שהוא אינו עושה, הוא הפסיק לנסוע בשבתות וחגים ולכן חלק המשפחה שלו, ירד לשמחתי (אני מודה)  ממצבת  המוזמנים. אני שמח במיוחד, מפני שהוא היה מאחר כרוני והיינו צריכים  תמיד  לחכות לכבודו שעה וחצי לפחות.

לצערי נעדר אתמול גם בני הצעיר, שנשאר בכוננות בצבא. בליל הסדר הקודם הוא היה איתנו, כי היה אז בקורס, והוציאו את כולם לרגילה לקראת ליל הסדר. השנה יצא שהוא נשאר כאמור בכוננות. מבחינתנו הדבר היה מצער, אך לפחות הוא עומד להגיע הבייתה מחר, יום ראשון. חבריו שנשארו בכוננות, יחזרו לביתם רק ביום שלישי, לקראת החג השני. אך הבן קיבל צ'ופר והיציאה המתוכננת שלו הוקדמה ביומיים ובנוסף קיבל עוד יום חופשה אחד, בגלל ניצחון ביום ספורט ביחידה. וואו, אתם מאמינים? תמורת סגירה של יומיים בפסח, הוא זכה לשמונה ימי חופש. וחוץ מזה, מפני שהוא משרת ביחידת עילית, הם זוכים כל הזמן לאוכל גורמה, שלא נופל (ואפילו יותר) מהאוכל שזוכים לו טייסים בצבא. הילד שזכה לאכול אוכל גורמה, לא מעט בחייו האזרחיים, מספר לנו שבחיים לא אכל אוכל כזה טוב באזרחות, כפי שהוא אוכל בצבא. 

אז לפחות אנחנו יודעים שחגג ליל סדר עם חבריו בצבא בצורה הכי טובה שאפשר.

לשמחתי חגגנו אצל אחותי אתמול רק 12 איש, מהסיבות שציינתי. אצל אחותי וגיסי מחלקים לכל הנוכחים הגדות וכיפות לבנות, ועורכים בדרך כלל את הסדר, פחות או יותר כהילכתו. השנה, שמחתי שקראתי בהגדה רק קטע אחד ומשום מה גיסי לקה בתסמין דילוגיי קטעים, וההגדה נקראה רק בחלקה הראשון עד לארוחה. היה די נורא לשמוע את רוב הצעירים קוראים קטעים מההגדה, כי למרות שהיא מנוקדת, ברור שהם לא כל כך מבינים את מה שהם קוראים.

ומה היה בארוחה? אנחנו משפחה מעורבת ממוצא פולני, רוסי, רומני וגרמני, אך ה"פולניות" שולטת. זה אומר, שעל השולחן כמות אוכל להתפקע. ומה הכיל התפריט?:

מנות ראשונות:

 1. געפילטע פיש שהשנה היה טעים במיוחד (ואת זה אומר מישהו שאינו מתלהב מדגים בלשון המעטה). את קציצות הדג האלה, אני חייב לתבל בחזרת (שנקראת אצלנו חריין). את החזרת הכין אבא שלי (שמכין באופן מסורתי גם את החרוסת). עדות המזרח צוחקים עלינו, האשכנזים, שאצלנו האוכל תפל, כנראה בגלל שנעדר החריף. אני רוצה לראות את כל המתרברבים האלה, אוכלים את החזרת חריף אש של אבא שלי, שחריפות הסחוג מתגמדת לעומתו.

2. סלט כבד קצוץ במרקם עדין (פאטה) ברצועות בצל מטוגן - אם נתעלם מכמות הכולסטרול, טעים להפליא.

3. סלט ביצים עם בצל ירוק ששווה כל טעימה.

4. סלט תפוח אדמה במיונז, בטעם ביתי שלא ישווה אפילו במעט לאלה שנמכרים במעדניות. 

5. סלטי ירקות וחסות למיניהן, עם רטבים מעוררי תיאבון.

מרק עוף מסורתי, איך אפשר בלי!:

ואצלנו המרק לא הולך בלי קנעיידלאך (כופתאות מקמח מצה), שאחותי הכינה משני סוגים: האחד מסורתי, אבל במרקם עדין ואוורירי, שאינו סותם את התיאבון לשאר הארוחה. הסוג השני, היה חידוש טעים ולא מוכר לי - כופתאות העשויות מאגוזים טחונים. כופתאות האגוזים האלו נפלאות.

מנות עיקריות:

1. עופיונים ממולאים, שלא טעמתי מחמת ריבוי המנות, אך נראו יפים וטעימים.

2. מנת שוק כבש אפוי שנפרסה לפני ההגשה. אכלתי פרוסה קטנה שהייתה מאוד טעימה.

3. קציצות בקר על מצע של גביעי ארטישוק. אכלתי מעט מהם והיה נפלא.

תוספות למנות העיקריות: 

1. צימעס מגזר גמדי בחמוציות. אחותי מכינה אותו במתכונת דיאטטית נפלאה, ללא תוספת סוכר. טעים מאוד וקליל.

2. פרוסות תפוחי אדמה אפויות ברוטב שהכינו הורי. אני מת על התוספת הזו שמתובלת בסודות המטבח שלהם.

3. פירות יבשים ברוטב על מצע אורז. מנה ססגונית וטעימה שהכינה אחותי. הפעם ויתרתי על המנה הזו.

4. מנת פסטה (תוצרת יד, כשרה לפסח) ברוטב וירקות, שהכינה רעייתו של אחייני (שנמצאת בחודש השישי להריונה, עם בטן כמו של חודש שמיני לפחות). גם על המנה הזו ויתרתי כדי לא להתפקע. אלה שטעמו, חילקו שבחים על התוספת הנפלאה.

5. גלילת מצות ממולאות (בורקאס של פסח), שהכינה רעייתי כמדי שנה. גלילת המצות האלה היא מלאכת מחשבת, שמוזמנת שנה אחר שנה על ידי כל הנוכחים. אי אפשר לוותר עליה במשפחתנו. סוד ההצלחה תלוי באיכות המצות עצמן (מצות ששמן מתחיל בי' והן לטעמי המשובחות ביותר), בסוד הרטבת המצות במידה הנכונה - כדי לגלגלן, בתיבולן ותיבול המליות. בדרך כלל רעייתי ממלאת את הגלילות בפירה תפוח אדמה מתובל עם בצל מטוגן. הגלילות עצמן עוברות טיגון מתון, עם מינימום שמן קנולה. השנה רעייתי הכינה גם סוג נוסף, הממולא על בסיס כבד ופטריות. מחמת עודף מזון, אכלתי אתמול רק את הגלילה מהסוג השני. פנטסטי.

6. סלטי ירקות חיים למיניהם, כי לפי מסורת האשכנזים לא אוכלים קיטניות.

לאחר שסיימנו את הארוחה, ויתרנו על המשך קריאת ההגדה, כי לאף אחד כבר לא היה חשק וכוח. אנחנו התיישבנו ממוטטים בסלון, למעט גיסי שעסק בפינוי הכלים, שטיפתם וניקוי המטבח - בגבורה ראויה לשבח. רעייתי עזרה לו.

שוחחנו על כל כך הרבה דברים ואני בעצם לא זוכר שום דבר ראוי לציון. הבן התקשר מהצבא ואיחל לכולם חג שמח בסבב. המשכנו בטקס חלוקת המתנות. השנה הופתענו, ובמקום מתנות יקרות ולא שימושיות, זכינו השנה במתנות כלבבי. ראויה לציון המתנה של אחותי - קערת יקינטונים, עם פקעות מבצבצות מבין חלוקי נחל. והריח - משכר.

לאחר שנחנו קמעה, הוגשו הקינוחים מעשה ידיה של אחותי, הידועה כקונדיטורית החובבת של המשפחה. ומה כללו הקינוחים?:

1. אגסים אפויים במישרה יין, בלווית גלידת וניל איכותית עם פתיתי שוקולד.

2. עוגת פסח קרמית ללא קמח, בשתי שכבות צבעים - שחור ולבן. מעולה!

3. משקה אטרקציה - לקנקן תה שקוף מזכוכית, נמזגו מים רותחים. לתוך המים הרתוחים הוכנסה פקעת לוטוס סינית (מתוך מבחר פקעות שהביאה רעייתי כשי).

בתוך מספר דקות, הפקעת נפתחת לצורה של פרח מרהיב והמים הופכים לתה צבעוני בטעם משגע.

המשכנו לשוחח עד שאחייני ורעייתו קמו לעזוב וכמו שבדרך כלל קורה, גם האחרים מתחילים לעזוב. לנו חיכתה נסיעה מהרצליה לירושלים. הנסיעה חזרה הייתה ברובה חלקה פחות או יותר, למעט קטע עמוס שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים בין שלוש מכוניות של צעירים. המכוניות האלה היו בשוליים ולא חסמו את התנועה, אך כידוע התנועה התנהלה בעצלתיים, בגלל הסקרנות המעצבנת של הנהגים הישראלים. 

הגענו לביתנו, מעט לאחר שתיים בלילה. מזל שעכשיו אפשר לנוח עד לראש השנה.

חג שמח

במקום זה, היות ויש לי כל כך הרבה שאלות לשאול, החלטתי להעלות בכתב רק מעט מהשאלות בפוסט זה - את ארבע הקושיות שלי, ואולי לכם תהיינה תשובות שאשמח לקבל?

הקושיות הראשונה והשניה שלי קשורות בצדדים אחרים של שני הפוסטים שכתבתי לאחרונה. הקושיה השלישית והרביעית קשורות לבלוגיה באופן כללי יותר:

♦ הקושיה הראשונה נוגעת בצדדים אחרים של שני פוסטים שכתבתי לאחרונה:  זה שהיה במומלצים, וזה שבא אחריו. שני הפוסטים האלה עוסקים בשאלות ובאלטרנטיבות המדעיות הקשורות בדיון הציבורי על מחאת החשמל והדלק. אך תגידו, מדוע לפוסט הראשון היו 88 תגובות ולשני רק 14? האם זה בגלל שהפוסט הראשון היה במומלצים והשני לא?

ציינתי שלראשון היו 88 תגובות, אך למעשה אם תבדקו כעת, תראו רק 69 תגובות. הכיצד? ובכן, לאחר שהסתיימו פחות או יותר התגובות, לאחר שהפוסט ירד ממומלצי ישראבלוג, גיליתי היום להפתעתי קיום 88 תגובות, בעוד שלא קיבלתי הודעות במייל על תגובות חדשות לפוסט. בבדיקה ראיתי "השחלה" של שירשורי תגובות, כל אחת משפט באנגלית, בהמשך לתגובות ישנות של קוראים.

התגובות בשרשורים האלה אינן קשורות לשום דבר ונראות כשיחה מרומזת בין "מכרים". לאחד מהם יש כינוי מיוחד המוכר לי כאחד הבלוגרים בישרא. עלי לציין שהכינוי הזה אינו מופיע יחד עם האייקון של הבלוגר, כך שיכול להיות שמישהו אחר שאל את כינויו. אם זה אכן אותו בלוגר, אז אני מופתע - כי חשבתי שהוא מדיר עצמו מהבלוג שלי מסיבות היסטוריות, שלא אפרט. שנית, אם אכן זהו אותו בלוגר, אז השירשור נראה כ"שיחת חולין" של כבני 15 שמשתעשעים להם על חשבון שטח התגובות בבלוג שלי.

אז אני, שחושב כמובן שהתנהגות כזו אינה ראוייה, מחקתי את התגובות האלה והשארתי רק  שתיים - מחמת הספק. אך כיוון שמספר התגובות כעת עומד על מספר אי-זוגי, הרי שאחת מהן מועמדת למחיקה במידה ולא יתווספו עוד תגובות.

♦ הקושיה השנייה היא בעצם סידרת שאלות הקשורות להשלכות החברתיות של שני הפוסטים הנ"ל, שאותם כתבתי מתוך כעס על העלאות הצפויות של מחירי החשמל והדלק ששיעורם אינו מוצדק לדעתי. ראשית הבאתי אלטרנטיבות מדעיות אפשריות כיצד להיות פחות תלויים בדלק וחשמל. אבל ציינתי גם את העיוולת של המיסוי הממשלתי שלוקח טרמפ על הגדלת העלות של יבוא גז ודלק. מיד אכתוב על כך עוד ואוכיח לכם בחשבון פשוט שהממשלה מנסה לעבוד עלינו בעיניים. אך לפני כן, בפוסט השני הבאתי את הצהרתו של שר האוצר שטייניץ, שלא יוזיל עוד את מחירי הדלק , הגז והחשמל על חשבון הורדה במיסוי. כתבתי עוד על התוכניות המעוותות ( לדעתי) של  שטייניץ, שאותן הביא בראיון לאחד הכתבים הכלכליים, וציינתי שאם ימשיך כך, שלא יתפלא על עליית האינפלציה ו"אם יגיע מיליון זועם לכיכר רבין במחאה החברתית הבאה" (ציטוט מהפוסט).

אז מה קרה למחרת?

א. כל הארץ רעשה וגעשה שהממשלה עומדת לייקר את מחיר הדלק ב-20 א"ג לליטר. שטייניץ הודיע שלא ניתן לסבסד עוד את מחיר הדלק (להוריד את המיסוי עליו).

ויום לאחר מכן: 

ב. כל הארץ רעשה וגעשה על כך שביבי התקפל וצימצם את העלאה של מחיר הדלק, במקום עשרים אגורות, לחמש אגורות לליטר. איך?  על חשבון הורדה זמנית של שיעור המיסים (העומד על 51.5% - כלומר, יותר ממחצית מחיר הדלק זה מס! טירוף לא?). 

ביבי הוסיף שזו הפעם האחרונה שהממשלה תוותר על העלייה במיסוי, הנלוות לעלייה במחיר הדלק.

ובעצם חשבתי שביבי באמת לא יוריד שוב את מחיר הדלק, כי אולי גם כעת הוא לא סיבסד שום דבר. ביבי, מה דעתך על התרגיל הבא? בכל פעם שתרצו להעלות את מחיר הדלק ב-5 אגורות, תכריזו על העלאה של 20 א"ג ולמחרת תוותרו כביכול על 15 א"ג וכולם יגידו איזה נחמדים אתם. 

ג. ראיתי היום בכותרת העיתון שביבי אינו מפחד מהמחאה החברתית. האם אתם זוכרים מה אמר ביבי בהתלהמות לפני הבחירות ששלחו אותו אז לאופוזיציה?: 

"הם מ-פ-ח-דים,  הם מ-פ-ח-דים, ....." והקהל המשולהב שלו חזר על המשפט בניצוחו. האם ביבי זוכר?

ד. ראיתי היום בעיתון, שהאוצר ממנף את הויתור כביכול על המיסוי על שיעור עליית מחיר הדלק ומודיע על קיצוצים בכוח אדם במשרדים הממשלתיים. איזה יופי! האוצר מצא דרך מצוינת לקצץ בתקציבי משרדי הממשלה. השרים יסכימו לשתף פעולה עם האוצר, כי אחרת האוצר מאיים שיגבה מאיתנו יותר מיסים ואז בבחירות הבאות, "ממשלת המיסים תהפוך לממשלת הנמאסים".

ה.  ובכלל, האוצר מתהדר בכך שהוא מצליח להביא לשקיפות של הניהול התקציבי של משרדי הממשלה. שטייניץ, איפוא השקיפות של משרד האוצר? מדוע לא תפרסמו דו"ח על כל ההכנסות וההוצאות של משרד האוצר ותעמידו אותו לביקורת ציבורית? גם אנחנו רוצים שקיפות. 

ובכלל, מדוע צריך את משרדי הממשלה, אם האוצר מנהל אותם? הרי עוזי לנדאו, שהאוצר הפך אותו משר האנרגיה לשר "החשמל והמים", כבר אמר שלמעשה הוא מיותר. אז מדוע הוא והשרים האחרים אינם מתפטרים?

כמובן, זה לא מפני שהשרים מתעקשים לשמור על כיסאותיהם ועל הכיבודים שנובעים מכך. הם ממש חייבים להישאר, כי חייבים לעסוק בשאלות הפינויים ממגרון ומבית המכפלה. 

ו. ועוד שאלה אליכם? מדוע יש הבדל כל כך גדול בהוצאות משרד הביטחון בין התחשיב שהכינו רואי החשבון של משרד הביטחון לבין זה שהכינו רואי החשבון של משרד  האוצר? מה זה, האם מתמטיקה היא אינה מדע מדויק?

ז.   (שימו לב, השאלה האחרונה מתחילה בזין  ) כתבתי למעלה, שהממשלה מנסה לעבוד עלינו שעליית מחירי הדלק, הגז והחשמל הכרחיים. בפוסטים הנ"ל שכתבתי, הראיתי על בסיס מדעי  מעשי, שישנן אלטרנטיבות זולות יותר.

חשבון פשוט מראה שהאוצר והממשלה עובדים עלינו בכך שטוענים שהם אינם יכולים להוריד את מרכיב המיסוי (שהוא כאמור כמחצית מעליית המחיר). הם עובדים עלינו, כי להזכירכם, תקציב המדינה הדו-שנתי נקבע כאשר שערי הדלק המים והחשמל היו זולים בעשרות אחוזים מאשר היום. לכן, אם המחירים שלהם עולים מעבר להערכה של מחירם בהכנת התקציב, הרי לממשלה יש בעצם הכנסות גבוהות ממיסוי, הרבה מעבר למה שתוכנן. כמובן שבכל תקציב מתוכנן יש גם רזרבות.

אז מדוע הם צריכים עכשיו לקצץ בכוח אדם במשרדי הממשלה? האם גם שכרם של העובדים עלה בעשרות אחוזים, כמו מחירי הדלק, הגז והחשמל?

ביבי אומר שיש צורך  ביותר מיסים בגלל כיפת הברזל. אך האם האמריקאים לא התחייבו לממן את בניית ארבעת הסוללות הבאות?  

האם ביבי והאוצר חושבים שאנחנו מטומטמים?

אני כותב דברים אלה בבוטות, אך זו כנראה השפה היחידה שממשלה מבינה, כאשר היא מגיעה מהעם.

♦ ויש לי עוד שאלה בנושא אחר לגמרי, הקושיה השלישית, שקשורה להבחנה מפעילות הכניסות לבלוג שלי.

בלוח העריכה תחת תפריט סטטיסטיקות, ניתן לראות מקורות של כניסות לבלוג.

במשך התקופה הקצרה יחסית שהבלוג קיים ( פחות מחמישה חודשים), כעשרה אחוזים הם כניסות להעתקה של תמונות שפורסמו בבלוג.

מסתבר שרוב הכניסות הן למספר מצומצם של תמונות והרי התמונות המבוקשות ביותר, בחמשת המקומות הראשונים:

מקום ראשון (60% מהכניסות):

פיצוץ גרעיני

מקום שני (20% מהכניסות): 

קוף

מקום שלישי (10% מהכניסות):

ארוחת חולדות

מקום רביעי (5% מהכניסות): 

השיבוט (שיכפול) של בוש

מקום חמישי (3% מהכניסות): 

זהירות קרינה רדיואקטיבית

2% הנותרים - שאר התמונות שפירסמתי.

האם הבחירה והביקוש של התמונות הספציפיות* האלו, יכולות להעיד משהו על הפסיכולוגיה או מצב הרוח של הציבור? יש לי השערות. אך, אשמח לקבל את דעתכם בתגובות. 

* חלק מהתמונות שפרסמתי הן מקוריות שלי, אך את התמונות המבוקשות הנ"ל העתקתי מגוגל-שיתוף או ויקיפדיה -שיתוף.

♦ ושאלה אחרונה לי אליכם, הקושיה הרביעית. באופן מוזר, היו גם 2-3 כניסות לאחת התמונות שפרסמתי בפוסט שלג על עירי. אבל, מדוע מכל התמונות, זו שעוררה דווקא עניין, היא זו שציינתי " כך נראה הרחוב ליד ביתי"?

תגידו, האם הק.ג.ב (סתאאאם, הוא כבר לא קיים), ה-CIA או השב"כ רוצים לגלות לפי ביתי את זהותי?

אולי זה מישהו מהקוראים שמת לדעת מי זה קנקן התה? אוי איזה פרנויות וקונספירציות משונות.....

אז צר לי לאכזב אתכם. ליד ביתי אינו אומר שזה באמת ביתי. חחחחחח

וחוץ מזה אני באמת לא כל כך חשוב! חחחחחחח

 זהו זה לפוסט האחרון שלפני פסח. יש לי עוד מספר שאלות ותהיות, אך אשאיר אותן לפעם אחרת. בינתיים שימרו על בריאותכם בניקיונות ואל תגזימו.

חג שמח!

תוספת עריכה: מה עשויה לעשות ממשלה כדי לשרוד את המחאה החברתית או את משבר חוק טל?

היא עשויה בהחלט להפנות את אור הזרקורים לתקיפה באיראן, או לעופרת יצוקה ב', או לסגור חשבון עם נסראללה. אז כבר באמת תהייה לה סיבה להעלות את המיסים.

בפוסט כך יעשה לבוטן כתבתי על חוכמת הקופים ושבחלקים ממבחני אינטיליגנציה, הם טובים הרבה יותר מאשר אנחנו.

אז הנה עוד דוגמה. נתנו לשימפנזה לשחק משחק במחשב. המחשב מציג לשימפנזה סידרת ספרות מ-1 עד 8 ,שממוקמות בנקודות שונות במסך, באופן אקראי.

לאחר זמן קצר מאוד (כשנייה), הספרות מתחלפות לריבועים. על המשחֵק לגעת בריבועים, אחד לאחר השני, לפי סדר עולה של הספרות.

בני אדם בקושי יכולים לזכור את סדר הריבועים של הספרות 1-5 (וגם זה, לא כולם!). האם אתם יכולים לזכור כמו שהשימפנזה זוכרת?

ראו את זה בסירטון: 

המקור: http://www.metacafe.com/watch/2107042/are_you_smarter_than_a_chimp/

המסקנה: השימפנזה אינה יכולה לבנות את מגדל אייפל, אך יש לה יכולות חשיבה מסוימות גבוהות יותר משל האדם וגם יכולות תגובה מהירות יותר.

אנתרפולוגים משערים שיכולות אלה של השימפנזים מאפשרות להם יכולת לאמוד את כוחו של האויב.

חומר למחשבה!

תוספת עריכה:

מומלץ לראות את הסרטון המתורגם לעברית: "על קופים שכותבים"

הסרטון מתאר את  העבודה של סאווג-ראמבו עם קופי בונובו שמבינים שפה מדוברת, יוצרים כלים מאבן ועץ ולומדים משימות תוך התבוננות גורמים לצופה לחשוב מחדש ולהעריך כמה מהיכולות ביצוע תלויות בביולוגיה וכמה תלוי בחשיפה חברתית.

עידן האוטופיה של החשמל

 בפוסט הקודם דנתי באפשרויות הוזלת מחיר החשמל על ידי ייצור ירוק (נקי לסביבה) ועל ידי מיחזור. בפוסט ההוא ציינתי שהממשלה מעלה לנו את מחירי החשמל בעשרות אחוזים, כתוצאה מעליה במחיר יבוא הגז והדלק. בפוסט הזה תראו שחלק נכבד מעליית מחירי החשמל נובע ממיסוי גלוי ונסתר של הממשלה. בפוסט הקודם שאלתי האם מחירי החשמל יוזלו כאשר ישראל תתחיל לקבל תמלוגים משדות הגז החדשים שהתגלו בישראל. בפוסט זה תראו שלממשלת ישראל יש כנראה דווקא תוכניות אחרות. אתאר כאן המצאה של הטכניון, היכולה להחליף חלק ניכר מהחשמל שייצורו מזהם את הסביבה, בחשמל ירוק, בעזרת אנרגיה טבעית, בחינם. האמת שבבניית מתקנים כאלה, ניתן לייצר את כל תצרוכת החשמל הדרושה למדינת ישראל וללא צורך בגז או דלק לשם ייצורו. מאין תיקח המדינה את הכסף לבניית תשתית המתקנים הזו? התשובה פשוטה למדי - מהתמלוגים שהמדינה תקבל משדות הגז שהתגלו לאחרונה בישראל. 

לדברי גלובס, מס הבלו על הפחם הוא מס מצטיין באיכותו בשביל האוצר. מדוע?    

א. המס הזה מייצר הכנסה קבועה ומשמעותית, שניתן לבנות עליה בתחזית הגבייה; ב. למס הזה מינימום עלויות לאוצר; ג. המס הזה לא מותיר לנישום (לנו) מרחב להתחמקות או העלמה; ד.  והחשוב מכול: את המס הזה אפשר יהיה להעלות בשקט, מבלי לעורר התנגדות מצד הנישומים.   

לא נקצץ עוד מס כדי להוזיל חשמל

ולגבי השאלה שהעלתי בפוסט הקודם: האם בעתיד, כשהמדינה תקבל תמלוגים על הגז שהתגלה באחרונה בישראל, ירד מחיר החשמל? בראיון, עונה שר האוצר בקצרה שכן. אבל מצד שני שטייניץ מפרט: בעקבות מכירת הגז לחברת החשמל ולחברות בחו"ל, יעמדו הכנסות המדינה ממסים ומתמלוגים על בין 400 ל-500 מיליארד שקל. שר האוצר ציין כי 40-50% מהסכום הזה יופנה לתקציב המדינה וישמש להשקעה בתשתיות תחבורה ובחינוך. יתרת הסכום תעבור לקרן ריבונית שתשקיע ברחבי העולם (כלומר, המדינה תשחק עם התגמולים השייכים לנו האזרחים, כמו שמשחקים עם קרנות הפנסיה שלנו? - הערה שלי). הרווחים שתשיא קרן זו ישמשו, כדברי שטייניץ, לחינוך ולהשקעה בביטחון, והקרן עצמה תישאר כעתודה למקרי חירום כמו מלחמה או אסון טבע. "הקרן תישמר כתעודת ביטוח לכל מקרה ולכל צרה שלא תבוא", אמר השר.     

רגע , רגע, רגע..... בכלכלה אני לא כל כך מבין, אך אני מבין עברית וחשבון: מחצית ממכירת הגז לחברת החשמל (כולל מיסים) יתווספו לתקציב המדינה ושאר מחצית ההכנסות יושקעו בקרן עלומה, שתשקיע את הכסף בפרוייקטים שונים בעולם, שעשויים חלילה להתמוטט בעתיד (כמו למשל הבנקים ופרוייקטי נדל"ן, לאחרונה  בארה"ב).  אז מדוע שהמדינה תמכור את הגז בזול לחברת החשמל? שאלה זו לא מעניינת את חברת החשמל, כי מי משלם את החשבון? נכון, אנחנו הצרכנים.

מהו הפרוייקט הזה? הנה, אציג לכם אותו בקצרה. מדובר בארובות שרב.

 ארובת שרב מבוססת על רעיון הפקת אנרגיית רוח מלאכותית בתוך מבנה סגור, תוך ניצול אנרגיית השמש. ארובת השרב נצבת במקום חם, יבש, וקרוב לים. את הרעיון הגה פיליפ קרלסון  והוא פותח ונחקר בטכניון על ידי פרופסור דן זסלבסקי, נציב המים לשעבר. טכנולוגיית ארובות השרב מאפשרת ייצור של אנרגיה מתחדשת 24 שעות ביממה, בלי צורך בקליטת קרני השמש. הטכנולוגיה הזו מבוססת על העיקרון הפיסיקלי שאוויר חם ויבש נהפך לכבד ושוקע כלפי מטה, בשעה שהוא סופג לחות ומתקרר; אם לוכדים אוויר כזה במבנה סגור, הוא ישקע מהירות הולכת וגוברת וייצר רוח חזקה שתניע טורבינות שייצרו חשמל - בלי תלות בדלק ובלי פליטת מזהמים לאוויר. בתהליך יצור החשמל מקבלים תועלת נוספת והיא התפלת מים מלוחים. מגדל אחד כזה יכול להתפיל מי ים ולספק מי שתיה למיליון תושבים.      

 

ארובת שרב. מקור: אתר הטכניון

הנה כיצד זה עובד (גירסה צרה מוסיקלית - כ-3 דקות):

http://www.youtube.com/watch?v=0tWlP0knKQU&feature=related

 למי שמעוניין הרי גירסת הסבר מרתקת של כ-5.5 דקות:

http://www.youtube.com/watch?v=2japP5d0qCI&feature=related 

 כפי שראיתם בסירטון, החשמל שיתקבל בטכנולוגיה הזו הוא הזול ביותר. צריך להקים כמה ארובות כאלה ליד אילת וליד ים המלח, ומדינת ישראל תהייה מסודרת מבחינת אספקת חשמל נקי ומים מותפלים. ומה עם שדות הגז שגילינו? פשוט נמכור את הגז לעולם ומהרווחים נבנה תשתיות לחשמל חינם נקי.  

 יבואו ויאמרו המתנגדים, מה יקרה אם תפרוץ בישראל רעידת אדמה כמו בפקושימה, אשר אולי תהרוס את ארובות הרוח? להם אומר, שרעידת אדמה כזו תהרוס לא עלינו רבים מהמבנים בארצנו. אך בניגוד לפוקושימה, לא יחול עלינו אסון גרעיני בגלל הפקת חשמל בכורים גרעיניים.   

לידיעתכם!

ישראל דנה עם ממשלת הודו על בניית ארובת שרב להודים.

הצחיקו אותי - הסנדלר עצמו הולך יחף.

***  

פינת הידעתם?

 מדוע הציפורים לא מתחשמלות?

 ציפורים קטנות עומדות על חוטי חשמל ולא מתחשמלות. מדוע?    

כי הן נוגעות רק בחוט אחד. אם הן היו עומדות על שני חוטים: רגל אחת על חוט אחד והשנייה על חוט שני, אז היו סוגרים מעגל חשמלי ומתחשמלות. עופות קטנים לא ניזוקים בדרך כלל, כי אינם נוגעים בחוטים המרוחקים זה מזה, אך עופות גדולים כמו נשרים, שנוחתים על עמודי חשמל ופורשים כנפיהם הגדולות - אם נוגעים בו זמנית בשני חוטי מתח גבוה - הם מתפחמים מיד. דבר זה פוגע כמובן גם במערכת החשמל, בגלל קצרים והפסקות מתח. לכן, חברת החשמל והחברה להגנת הטבע משתפים פעולה כדי להגן על העופות ועל מערכת החשמל. 

ראו כמה ימי מועד יש לנו:

יש לנו יום הכיפורים - יום שבו אנו מבקשים סליחה על 364 ימים של חטא.

לשם מה אנחנו צריכים יום כזה, כאשר אנו יהודים אדוקים ושומרי מצוות? הרי החשובה שבתרי"ג מצוות היא "ואהבת לרעך כמוך". 

יש לנו יום השואה - יום שבו אנחנו מתייחדים  עם ניצולי השואה על אובדן שישה מליוני יהודים ואילו ניצולי השואה אינם יכולים לשכוח את הזוועה 365 יום בשנה.

יש לנו יום זיכרון - יום שבו אנו מתייחדים עם משפחות חללי צה"ל על אובדן  יקיריהם והם כואבים את אובדנם 365 יום בשנה.

יש לנו יום אהבה ( טוב אולי שניים- האחד ישראלי והשני בינלאומי) - שבו צריך להזכיר לנו לאהוב בשאר 364 הימים?

יש לנו יום האם (ששודרג לאחרונה ליום המשפחה) שבו  אנחנו  נזכרים  באמא ובחיי המשפחה הנפלאים ליום אחד, כי בשאר הימים אנחנו אולי שוכחים?

יש לנו יום ללא עישון- שבו אנחנו לא מעשנים כי בשאר 364 הימים מותר לעשן.

ועוד כהנה וכהנה ימים, שמרוב ימים כאלה זיכרוני כבר בוגד בי.

ובשנים האחרונות, ממש לא מזמן, הוספנו לרשימה יום חדש: יום המעשים הטובים - שבו אנחנו צריכים לעשות לפחות מעשה טוב אחד, כדי לכפר על 364 ימים שלא כל כך איכפת לנו מהזולת?

וכן שכחתי: יש יום הקש בדלת ויום תרומה לאילן ויום תרומה ל- ועוד יום ל...... ,

כי  אנו צריכים לדאוג לכול אחד, יום אחד בשנה.

והרשימה הולכת ומתארכת, וכיצד נשלים את כולה? הרי יש לנו רק 365 ימים בשנה.