בפוסט אשתף אתכם בחוויה חדשה לי. 

המבקרים הקבועים כאן כבר שמעו כיצד הפכתי להיות הבעל של. אז אתמול ליל שבת, הייתי לראשונה עזר לרעייתי, כאורחי כבוד בארוחת ליל שבת במלון המלך דוד. בעצם הארוע נערך לא בחדר האוכל הראשי, אלא באחד מאולמות הלווין המיועד לארוחים פרטיים של המלון היוקרתי ביותר  הזה בירושלים. המלון שבו מדינת ישראל מארחת שועי עולם כמו מלכים, נשיאים וראשי ממשלות. 

הארוע נערך בחסות האוניברסיטה העברית למשלחת של משפחות נציגות (בעיקר זוגות) מהקהילה הקנדית היהודית. קהילה ציונית חמה אוהבת ישראל, המעורבת ותורמת לאוניברסיטה העברית ובמיוחד למחקר הרפואי בגוף שבראשו עומדת זוגתי. הם הגיעו לשבוע כאורחי האוניברסיטה שעושה להם גוד טיים בסיורים בקמפוסים השונים ובאתרים תירותיים שונים בירושלים. הקהילה הזו תורמת רבות לגוף שרעייתי עומדת בראשו.

הגעתי לבוש במיטב מחצלותיי ומסתבר שזו הייתה קצת טעות ביחס ללבוש הלא פורמלי של רוב הגברים באי הארוע. אז את העניבה הורדתי אבל נשארתי עם הז'קט, כי מתחתיו לבשתי בעוונותי חולצה קצרה (לא נעים להסגיר). ראש הדסק הקנדי של קשרי החוץ של האוניברסיטה הושיבה אותנו באחד השולחנות העגולים. אפילו חבשתי כיפה שהוכנה עבורי מראש, כי היידיש קאייט לייט הוא זה שמאחד את הקהילה היהודית הקנדית. 

אחד האורחים ערך קידוש על יין תירוש. מזל שהיין המעולה שהוגש ליד פיצה

על המתיקות הבלתי נסבלת של התירוש. הקהל פצח במספר זמירות שבת במבטא אנגלוסקסי כבד ובמהלכן הוגשה המנה הראשונה - מרק פטריות מהביל משובח שבהחלט ראוי להקרא עילוי בל יתואר של גורמה פטריות. ופרוסות החלה - גם לשומרי המשקל היה קשה לעמוד בפניהן.

סגנית ראש הקהילה הקנדית פתחה, הודתה לנו על נוכחותנו והציגה אותנו בפני הסועדים, שחלקם כבר הספיק להכיר את רעייתי מביקורה האחרון בקנדה לפני ראש השנה. אוף, אני צריך להתרגל לגינונים כאלה. עדיין קצת קשה לי עם העניין, אבל ההצגה חייבת להמשך.

המנה השנייה הוגשה על ידי מלצרים הדורי לבוש - מעין פקעת של בצק דקיק ממולאת במילוי משגע ועטורה ברצועות דקיקות של גזר וירק לבן שלא עמדתי על טיבו. אני מתנצל בפניכם על הבורות שלי בכינוי המאכלים האלה, שאני לא פוגש כל יום גם במסעדות הירושלמיות המובחרות. זה היה ט-ע-י-ממם.

לאחר נאום קצרצר של של סגנית ראש הקהילה (שנבצר ממנו להגיע הפעם), הוזמנו למרכז האולם שני דוקטורנטים מהאוניברסיטה, שעבודתם ממומנת ממלגות אישיות של תורמים קנדים שנכחו בארוע. אחד הדוקטורנטים, אימונולוג זוכה מלגת איינשטיין, הודה לתורמת וסיפר בקצרה על עבודת המחקר שלו. הדוקטורנטית השניה מהחוג לתקשורת עלתה אחריו וסיפרה מעט על עבודתה בנושא העברה ייחודית של אינפורמציה (שלא בדיוק הבנתי את מהותה או בעצם את ייחודיותה). לא בטוח שגם המכובדים הבינו, אבל בסיום פרצו במחיאות כפיים סוערות.

הוגשה המנה השלישית. כל כך רציתי לצלם עבורכם את המנות, אבל לא נעים. אז אנסה לתאר לכם את המנה הצבעונית ומושכת העין שאכלתי. נתח בשר בקר קטן לצידו של נתח חזה פרגית עוף, לצידם של מחית בטטה, אורז בר וגבעולי אספרגוס מיניאטורים הארוזים כאלומת שיבולים קשורה במרכזה. אני מאוד פיקי בענייני בקר, אבל זה היה עסיסי ונימוח בפה, עם טעם מעודן נפלא. ובכלל כל המנות האלה היו חגיגה לעיניים ותאווה לחיך. בצד המנה העיקרית הוגשה גם קערית סלט חסה עם גזרי רצועות אפרסק ברוטב. 

בערב הזה הכרתי הרבה אנשים מעניינים, עם חלקם שוחחתי ולמדתי עליהם דברים מעניינים. אדם בשנות השישים ששרת בצעירותו במודיעין של הנייבי (חיל הים) הקנדי סיפר על שהתנדב גם לשלושה שבועות לשרות צבאי בצה"ל ועל החוויות שלו שם. רק שתבינו, האיש הזה קנה אתמול בירושלים סט של שישה גביעי כסף לקידוש - אחד לכל אחת משלושת הדירות שלו והשאר לקרוביו. הוא סיפר עד כמה רצה תמיד לעלות לישראל אבל לא היה לו אומץ לנטוש את עסקיו בקנדה ולהתחיל חיים חדשים כאן.

היה שם גם זוג קנדי שבעשרים ושבע השנים האחרונות הם חולקים את זמנם בין קנדה לישראל והופתעתי לגלות שכאן הם ממש שכנים שלנו ולא ידענו.

פגשתי גם קנדית ובן זוגה, שעשתה עליה לארץ והיא כיום מרכזת לימודי האנגלית בבית הספר לתלמידי חו"ל של האוניברסיטה. היא הופתעה כשסיפרתי לה שגם אני לימדתי שם ארבע שנים תלמידי פרה-רפואה (בתוכנית חד שנתית) בקורס לגנטיקה של האדם ובקורס לאמבריולוגיה וביולוגיה התפתחותית. כדי שהלימודים כאן יוכרו על ידי האוניברסיטאות בארצות הברית, הגשתי בזמנו לאישור את כל החומר הקשור להוראה, את קורות החיים ורשימות הפרסומים שלי לאוניברסיטת בוסטון, שהעניקה לי הכרה ומנוי אקדמי שלהם. כמה חבל שכשפרצה האנתיפדה, תלמידי חו"ל האלה עזבו ללא שוב בלחץ הוריהם. כמובן התעדכנתי ממנה במצב היום בבית הספר לתלמידי חו"ל והחלפנו חוויות על בית הספר.

מאוד עניין את האנשים האלה המחקר האישי שלי והייתי צריך לחזור ולדקלם לכל אחד בשפה שתהיה פשוטה ומובנת, על נפלאות המחקר במעבדה שלי, וחשבתי כמה הייתי שמח אם מישהו מהם היה שולף איזה צ'ק שמן. סתאאאם. הדבר שהכי עניין אותם היה כיצד אנחנו עושים החלטות ותכנון פרוייקט מחקרי. חלקם הופתעו מכך שאין לנו כל תמיכה מהמדינה והפרוייקטים נקבעים על פי המענקים שאנחנו מצליחים לקבל עבורם, כתוצאה מעמל רב וסזיפי של כתיבת הצעות למענקי מחקר מקרנות שונות, בעיקר מחו"ל (כי בארץ יש רק מעט מהן). וחשבתי שזה לא שונה בהרבה מזמנים עברו, שכל מלך ונסיך רכש לו מדען בית לצד ליצן חצר.

לא אעייף אתכם, אבל בהחלט שמעתי סיפורים מעניינים מהאנשים האלה ולמדתי על עולמם השקט והרוגע, שאותה קוטעת רק לעיתים איזו סופת שלגים כבדה.

הוגשה מנת הקינוחים שהכילה בצלחת אוסף של שלושה קינוחי מאפים קטנים מזיליי ריר, וכן אוסף פלחי פירות שונים, קפה ותה. תוך כדי כך רעייתי סגרה סופית איזה דיל  או שניים וחוזה לפרוייקט מחקרי שבצידו השקעה במספר בן שבע ספרות. וחשבתי איזה עולם מוזר הוא עולם הפילנתרופיה, שאני רק מתחיל קצת להכיר אותו מהצד. עולם של ביזנס אנד פלז'ר.

ובכלל אני צריך להתרגל לדברים הקטנים שנלווים לשינוי הסטטוס של רעייתי, שכבר לא חייבת לצאת מוקדם בבוקר מהבית (למרות שממשיכה לעשות זאת) כדי למצוא מקום חנייה בלתי אפשרי בפקולטה, הדורש צעדות רגליות לאחר מכן - כי מתוקף תפקידה יש לה עכשיו מקום חנייה מסומן ברחבת הכניסה לצד החנייה של הדיקן, ואני עמך ממשיך כרגיל לחפש מקומות חניה... אוי, קשה להיות הבעל של  .

על הטריקים והשטיקים בשיווק דיאטות כבר כתבתי בעבר כאן. אומרים שפראיירים אינם מתים כך גם לא הדיאטות שמתו בשנות השבעים במאה הקודמת ומשווקות לכם שוב כדיאטות "חדשניות". כך היה עם דיאטת ה-HCG, שנאסרה לשימוש בשנות השבעים ולאחרונה הטרנד החדש-ישן של הדיאטה החמוצה - דיאטת טבליות חומץ תפוחים. כן,כן - מוכרים לכם חומץ במאות ואלפי שקלים כדי שתרזו.

הנה דגימה מהפרסומות:  

 הבה נראה מהם ההטעיות בדיאטת "הפלא" הזו:

 כשבפרסומת הראשונה שראיתי הפליגו בשיבחה של ערכת דיאטה כזו, ניסיתי לבחון את מרכיביה ולאחר שהתעמקתי בכתוב מצאתי שהדיאטה מורכבת מכמוסות המכילות חומצה אצטית. כמה מרשים, חומצה אצטית היא בסך הכל השם הכימי של חומץ. כנראה מישהו העיר שיש כאן בעיה של הטעייה בפרסום, ולכן בפרסומות הבאות כבר ציינו שהכמוסות מכילות APPLE VINEGAR. בתרגום חופשי לעברית זה פשוט חומץ תפוחים. אבל מדוע באנגלית?

וכשכולם כבר הבינו שמדובר בחומץ תפוחים פשוט, רצו להרשים אתכם "במדעיות" של המוצר ולכן פרסמו אותו כך:  

אז ראשית - אצות ים, סיבים, לציטין וכו' כבר שיווקו בדיאטות "פלא" קודמות. ה"חידוש" הוא החומץ.

וכדי להרשים אתכם במשטר הדיאטה "הקלילה", אפילו אומרים לכם שישנה אפשרות בחירה בארוחות המומלצות, כדלקמן (אפשר לדלג, רק כדי להדגים כמה מעט יכולים לאכול כאן): 

ארוחת בוקר:  

חצי אשכולית עם כוס דייסת קווקר, קפה או תה

או

חצי פאפיה, כוס דייסת קווקר, קפה או תה

או

פרוסת מלון, כוס דייסת קווקר, קפה או תה

חטיף בוקר (ארוחת עשר):

פרי עם חצי כוס חלב

או

פרוסת טוסט עם דבש

או

תפוח עץ

ארוחת צהריים:  

סלט ירקות עם ביצה

או

סלט ירקות עם מנת דג

או

חצי אבוקדו עם מלח, פלפל וכמה טיפות חומץ תפוחים, פרוסת לחם או מרק ירקות

חטיף אחר הצהריים (ארוחת ארבע):

פרי עם חצי כוס חלב

או

חצי כוס יוגורט

או

בננה

ארוחת ערב:

מנת דג, ירקות מאודים, סלט ירוק וכוס תה

או

מנת עוף (ללא עור) בתוספת ירקות מאודים או מרק ברוקולי, קפה או תה 

או

מנת עוף (ללא העור), סלט ירקות, כוס סלט פירות, קפה או תה

 יש עוד אי אלו אפשרויות בחירה, גם לצמחונים, וכפי שאתם רואים, בדיאטה הזו לא אוכלים הרבה ולכן אם תקפידו עליה תרזו כאמור רק ממנה, עם ובלי חומץ.

איזה לוקשים מוכרים לכם על עקרונות הדיאטה? 

חומץ תפוחים הוא נוזל חומצי המיוצר על-ידי תסיסת תפוחי עץ. קיימת אמונה עתיקת יומין עוד מימי הפרעונים כי חומץ תפוחים מסייע בהרזיה . התומכים בטענה זו מסבירים כי הפקטין המצוי בחומץ מתחבר לשומנים ומסייע בשריפתם. אבל תגידו, ריבה עשירה בפקטין. האם ריבה מסייעת בשריפת שומנים?

הגירסה המודרנית של דיאטת חומץ תפוחים פותחה לראשונה ב- 1970 בצורה טבליות לבליעה המכילות שילוב של חומץ תפוחים עם אצות ים, ויטמין B6 ולציטין, כאמור יחד עם תוכנית הרזיה.

הנה מה נאמר על ידי אחת החברות המשווקות:

טבעית לגמרי   

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם. המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות (שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים", ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור).

 בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר.

המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות (כל עוד המדע לא הפריך אותן ויש כאלה שימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם). הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות. משל למה הדבר דומה? נניח אתם רואים ילד זר שחמק מכם ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

 תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה, גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

 ומה יקרה לכם אם תחוו בתופעה "על -טבעית"? האם תוכלו להבחין אם מדובר במציאות או דמיון? האם תוכלו להבחין אם היה הדבר במציאות או שהיה זה רק חלום?

 אז אם אתם נתקלים במצב שכביכול נראה לכם לאחר מכן כחלום, ויש בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז אתם כנראה לא חלמתם. אולי גם לא הייתם במציאות, אבל הייתם במציאות אחרת. נסו להתרכז בשקט ואולי תזכרו במצבים כאלה שחוויתם.

 בסדרה בת שתי כתבות (זו והבאה) אשתף אתכם במצבים כאלה שחוויתי אני, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם " ביקור במקום אחר". לאחר שחלקכם יאמרו - לא אפשרי! אתאר לכם ניסויים מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו לפחות לגבי אדם אחד. ואם יש אחד כזה בוודאות, יש כנראה עוד אחרים כמוהו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם,  ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

 שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא "במקום אחר" שבו אני רואה אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה, לא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא?", אני מפתיע אותם ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

 יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת הפרדה בין חוש הראיה והשמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת.

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום

כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים הקודמים שיש לי זכרונות מדוייקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ממש צעיר. כעת אספר על חווית ילדות יוצאת דופן הזכורה לי. גם אם רבים מכם עשויים לפקפק בנכונות הדברים. אני זוכר כאילו היה זה אתמול - בגיל כמעט שש, אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (אז עיר יחסית קטנה). אבא שלי אדם חילוני בהכרה מלאה, אך לקח אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו לא התפלל. הוא אף פעם לא הלך יותר לשם לבדו.

 בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת הבית. רגלי כאבו מעמידה ולא היתה לי סבלנות להשאר. לפיכך, יצאנו לסבב בתי כנסת בעיר, כדי למצוא אחד צפוף פחות עם מקום ישיבה. גם האחרים היו צפופים מאד ולבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח לי שיהיה מקום ישיבה.

 ירדנו שלוש מדרגות ואנו עומדים בקצה מרכז אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם, שלוש שורות כסאות לבנים. אף לא אחד יושב עליהם. משמאלנו ומימיננו פזורים עשרה "אנשים" עם גלימות ארוכות לבנות, הדוקות לגופם ושיער ראשם לבן ארוך. כל אחד עומד במקום אחר, גופם פונה לכיוונים שונים ובזוויות שונות.

 מספר ימים אחר כך, עברתי שוב עם אבא שלי בקטע הרחוב הזה וחיפשתי את פתח הכניסה ההיא. כמובן, ראיתי רק חנויות. שאלתי אותו אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה לי בחיוב. כששאלתי אותו איפוא נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן, הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל איזה בית כנסת. חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הסתכל עלי במבט כזה, כאילו ירדתי מדעתי ואמר שבוודאי חלמתי. ואני כועס עליו, בטוח שזה היה, לא מבין כיצד הוא שכח. כשגדלתי, כל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, חיפשתי את פתח האולם הנעלם...

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי, אך הוא חרוט חזק במוחי שנים רבות לאחר מכן.

 בשיחה שהייתה לי בנושא, מישהו העלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שביקום שלנו, יכולות להיות עם שינויים קלים, עם שינוייים משמעותיים יותר, או שונות בתכלית השינוי.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל פיזיקאים מודרנים מכובדים יכולים לקבל זאת כאפשרות.

קיימות עדויות מדעיות אמפיריות וחישוביות התומכות בקיום יקומים מקבילים - עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית. 

יקומים מקבילים. מקור: הידען 

ואת הכל עדיין לא סיפרתי. אך על זאת אכתוב בכתבה השניה. אלה שמתעניינים בנושא ואינם רוצים להחמיץ את ההמשך - מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

 תוספת עריכה:

יש מי שנותן דעתו לבלתי מובן

יש מי שאצלו הבלתי מובן פשוט אינו קיים

ויש מי שמתייחס לבלתי מובן ומנסה לחקור אותו.

לאחר הפוסט הקודם לא יכולתי להתאפק וכתבתי את זה שמובא לפניכם:

 יש לי שכנה

ואני זוכר

שעם בן זוגה נסעה לחו"ל

לחגוג בטיול

את הכניסה לדירה החדשה

ומשם חזרה

אל הבשורה המרה

להתמודדות קשה

פאה לראשה

בחילות, חולשה

ואז

החיוורון התחלף בחיוך ניצחון

ולא ידעה

שהמפלצת רק נרדמה 

עדיין בקירבה

ובאחרונה השיעולים

כבדים

מחרידים

וידעתי בלי מילים

הגוֹרגוֹנה* התעוררה.

  * גורגונה במיתולוגיה היוונית היא דמות נשית מפלצתית ואכזרית בעלת שיער העשוי מנחשים חיים וארסיים, שנודעה ביכולתה לאבן את המביט בה.  מבין שלוש הגורגונות, רק מדוזה היא בת תמותה. אכן בסופו של דבר מדוזה נהרגה על-ידי הגיבור היווני פרסאוס. שתי אחיותיה של מדוזה הן בנות אלמוות.

המיתולוגיה מספרת שדם שנלקח מצדה הימני של גורגונה יכול להחזיר את המתים לחיים, ואילו דם שנלקח מצדה השמאלי הוא רעל קטלני, שקוטל חיים בהרף עין. אתנה העניקה בקבוקון של הנוזל המרפא לאסקלפיוס, אל הרפואה.

לאחר שהמחלה חזרה, השכנה מקבלת טיפול חדשני. אין אני רוצה להיות טרחן ולשאלה לפרטים. אם הייתה רוצה לספר, הייתה מספרת בעצמה. הרי היא יודעת שאני בקיא בתחום. בכל מצב כשאני שואל לשלומה  היא עונה תמיד "הכל בסדר". אך ללא מילים אני רואה שומע ויודע. התקפי השיעול פחתו ונחלשו - נראה שהטיפול החדש פועל  על הגרורות ברֵאוֹת?!  הלוואי.

כידוע כל חיינו סובבים סביב אופנות, בכל תחום שהוא, וכעת לפי כתבה בידיעות אחרונות, יש גם אופנה לבחירת מקצוע:

הרישום לאוניברסיטאות: רפואה IN, משפטים OUT

השנה 1,600 סטודנטים התחרו על 440 מקומות פנויים ללימודי רפואה. לעומת זאת, מספרם של המועמדים ללימודי משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטאות צנח דרמטית. המרוויחות הגדולות: המכללות

תומר ולמר

אינני מתפלא שחלה ירידה בהרשמה ללימודי המשפטים, כי על פי הסטטיסטיקה שראיתי (כמובן רק בכתבה בעיתון), בארצנו הלוחמנית אחד מכל ארבעה הוא עורך דין (למרות שסביר שחלק מהם אינם עוסקים במקצועם, או מובטלים, או בעלי תעודה שמקשטת את ביתם או משרדם. במיוחד לאחר שנפתחו מכללות למשפטים כמו פטריות לאחר גשם. אין ספק שישראל מחזיקה במספר שיא עולמי של עורכי דין ביחס לאוכלוסיה.

ולגבי רפואה, אין אני רואה בכלל ביקוש ללימוד המקצוע הזה, כפי שעשוי להשתמע מהכתבה הזו. כי לפני כ-25 שנה התקבלו ללימודי רפואה אחד מ- 700 מועמדים לשנה.

לפני כעשר שנים הביקוש ירד, וללימודי רפואה התקבל אחד מ-70 מועמדים. ולפי הכתבה הזו - היום מתקבל אחד מארבע מועמדים בלבד!!!

אז האם זה נקרא ביקוש?

בתנאי העבודה של רופא ממוצע - שכר עלוב לשעות עבודה מטורפות - אין כבר הרבה משוגעים בימינו שירצו ללמוד ולעסוק ברפואה, גם אם יש להם אמא פולניה.

כשלמדתי לתואר ראשון, פורסם סקר שנערך בציבור לגבי מידת הערכה למקצועות האקדמאיים השונים. נפלתי אז מהכסא כשראיתי בראש רשימת המקצועות המוערכים את מקצוע הביולוגיה. מדוע? כי להיות ביולוג בהחלט אינו נכלל ברשימת מאוויה של אמא פולניה. ומצד שני חשבתי, האם כל אלה שנותנים כבוד ללומדים ביולוגיה יודעים שרוב הבוגרים בביולוגיה מובטלים או פונים לעסוק בעבודות שאין ביניהם כל קשר לביולוגיה?

מבני מחזורי כמה מהמסיימים הם מורים לביולוגיה. כמה עשו הסבה לרוקחות (ומוכרים אקמול בבית מרקחת). לרוקחות יש קרבה מסוימת לביולוגיה, אבל דווקא כמה מבני מחזורי עשו הסבה למשפטים (יש הרבה פטנטים שצריך לכתוב ולהגן עליהם). וכמה, לא תאמינו, פנו לתקשורת. שמעתם על שדרן הרדיו מיכאל מירו? ויש עוד כמה אחרים כמוהו שלא אפרט כאן. 

ויש גם רבים מבני מחזורי שמצאו את מזלם בַּנֵּכָר...

גבירותי ורבותי, מכבוד בלבד אי אפשר לחיות!