היום חג שמחת תורה שבו מסיימים את פרשת השבוע האחרונה ומתחילים מחדש את הראשונה. ראוי לציין שמתחילים את קריאת התורה היום ולא בשבועות - חג מתן תורה. וכי לאחר מתן התורה בני ישראל חיכו משבועות עד היום להתחיל לקרוא בתורה? כרגיל, בוודאי קיימת פרשנות לשאלה זו, אבל נניח לכך כרגע. כי כל הפרשנויות כולל התורה עצמה נכתבו על ידי בני אנוש.
ובענייני פרשנויות מעניינת אותי במיוחד הפרשנות של פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, שהיה מדען, פילוסוף, אך קודם כל יהודי דתי אורתודוקסי. אצל רבים שמו מעורר רגשות דחיה ואפילו שנאה, בתרוץ שהוא כינה חלק מחיילי צה"ל כ"יודו-נאצים" בגלל אופן התנהגותם הלא מוסרי. אבל מה לענייני פוליטיקה לענייני דת? מה לזה ולדעתו של ליבוביץ כאדם דתי על אלוהים והתורה? פרופסור ליבוביץ היה לא רק אדם דתי, אלא גם אדם חכם וחושב.
דעתו לגבי אלוהים, האדם והתורה מאוד מעניינת, כי בניגוד לרבים מהרבנים (שיודעים הכל?) - הוא אינו יודע לענות על הרבה שאלות ולא קשה לו לומר זאת.
לכן אני מביא כאן ראיון קצר ומעניין מאוד של ישעיהו ליבוביץ על פרשת בראשית, שנערך על ידי ירון לונדון בתכניתו שבעים פנים. ראיון מעורר מחשבה זה כמובן מאוד אקטואלי גם היום:
מעיקרי דבריו:
א. התורה על 24 כרכיה אינה אלא עיסוק במעמדו של האדם בפני אלוהים. אין היא עונה על שאלות יסוד כמו תכונות אלוהים ואינה מספקת חומר אינפורמטיבי על מהות העולם ובריאתו.
ב. עובדה מעניינת, הקשורה בקודמת, היא שהתורה מקדישה לעולם כולו על כל צבאותיו (בריאת העולם) 31 פסוקים בלבד, ואילו למשכן שהיה צריף (עלוב) - התורה מקדישה למעלה מ-300 פסוקים.
ג. אין הוא מבין מה פירוש המילה "בראשית" ו"ברא" כתאור אינפורמטיבי, אלא כראשית של המציאות - מושג שהאדם אינו יכול להבין.
ד. "בריאת האדם כצלמו ודמותו" - אינה מצביעה על התכונות האלוהיות של האדם (זוהי רק פרשנות של האדם). לדעתו לאלוהים אין תכונות. משמעות המושג כצלמו ודמותו משמעה אחת - האדם הוא יצור תבוני! יש לו רצונות! בניגוד לטבע שאין לו רצונות. מכאן הוא מסיק (בניגוד לשפינוזה ואלברט איינשטיין) רק דבר אחד - אלוהים אינו העולם והטבע.
ה. האדם היה יצור תבוני מלא ולאחר פרשת גן עדן הוא הפך ליצור תבוני בלתי מושלם. והוא מסביר מדוע: האדם אינו מזהה מהו טוב ורע באופן אבסלוטי. זהו מושג הנתון לפרשנויות שונות של האדם.
ו. מדוע האדם התחיל להתבייש לאחר אכילת התפוח? על זה עונה ליבוביץ "אינני יודע" והוא מוסיף: "דווקא חוסר הבושה (כולל עירום) היא אחת התכונות האופייניות ביותר של האדם במציאות.
ז. ישעיהו ליבוביץ אינו חושש לענות על שאלות רבות ב"אינני יודע". הוא אומר שאין לו קומוניקציה עם שמים, ומלגלג במרומז על אלה שטוענים שלהם יש קומוניקציה כזו.
ח. הוא טוען שהמדע יכול להביא תשובות לשאלות שתשובה להן אין כרגע, אך תשובות אלו תעוררנה שאלות ובעיות חדשות אחרות, שהאדם לא הבין קודם שהן קיימות.
חג הסוכות הוא אחד מחגי ישראל המסמלים את הטבע וכמה אבסורדי הוא שדווקא חג זה הפך לחג השחתת הטבע. למשל, הדקלים משמשים הן ללולבים והן לסכך. חשבתם פעם מאין מספקים את הדרוש לקיום מצוות החג? בפוסט הזה תלמדו כיצד. במילים פשוטות, בעזרת כסאח של הדקלים. ואחרי שתקראו תבינו מדוע בסוכות הבא תשלמו יותר עבור הסכך והלולבים שלכם.
וכיסחת בחגיך: עשרות עצי דקל בנחל חרוד הושחתו בשביל הלולבים
יערני קק"ל, שערכו סיור שגרתי בנחל, הופתעו לגלות עצי דקל עירומים מענפיהם. "מדובר בפגיעה אנושה בעצים. נפגע אמיר הצמיחה שלהם, דבר שיביא קרוב לודאי למותם של העצים, אמר גיל עצמון מקק"ל
אלי אשכנזי 30.08.2009
מאיר קאופמן, יערן קק''ל בגלבוע, לצד תמר שהושחת. מקור: הארץ
בגלל מצוות סוכות, היו מקרים שעצים שלמים נעקרו ממקומם.
אבל גם גיזום הבלתי מבוקר מביא לכך שעצים רבים נותרו עירומים מכל ענפיהם. רבים חושבים לא נורא,עד סוכות הבא העצים יתחדשו. אז זהו שלא !
הצמיחה של ענפי הדקל אינה נעשית לאורך כל הגזע אלא רק בקצהו. הקצה הזה הוא קודקוד הצמיחה ומכונה לב הדקל. אם ענפים נגזמים - אין יותר צמיחה מתחת לגיזום, לכן גיזום פרוע יכול להשאיר דקל מכוער (ארוך כמו תורן עם ציצית זעירה בראשו). ובשנה הבאה, ה"מאכרים" של הסככות יצטרכו לטפס גבוה יותר כדי לגזום ולכער עוד את העץ - לכן גם תצטרכו לשלם יותר עבור הסכך והלולבים.
אבל לידיעתכם, אם חלילה נגזם לב הדקל בראש העץ - משמעו הריגת העץ!
תשאלו אם כן לשם מה יגזמו את לב הדקל?
ראשית בשל טעות וחוסר ידע. שנית, על פי הרמב"ם לבבות דקל הם סגולה להגברת פוריות הגבר.לב דקל - קודקוד הצמיחה של מיני דקל שונים נחשב גם מעדן ותוסף מקובל לסלטים. עכשיו אחרי שקראתם זאת, אולי יהיו לכם יסורי מצפון כשתאכלו לבבות דקל.
ובכלל הידעתם שכרבע ממיני הדקליים מצויים בסכנת הכחדה ברמות שונות?
על ההכחדה של תמר יריחו מלפני 2,000 שנה והניסיון להקימו לתחיה, כבר כתבתי בפוסט "מתושלח מחפש שידוך".
המאמץ המדעי לשמר מיני דקליים בהכחדה הוא מועט, כמו לגבי כלל הצמחים. קל יותר לעשות מאמצים כדי להציל בעל חיים חמוד מכוסה פלומה או ציציות מאשר לגייס כסף עבור צמחים. בדרך כלל שימור צמחים, אם נעשה, הוא במסגרת שמירת אזור המחיה של חיות בסכנה.
בשנים קודמות יצאו הרבנים הראשיים נגד התופעה של הגיזום הפיראטי של הדקלים, ואפילו ציינו כי "סוכה עם סכך גנוב בעצם אינה כשרה". בשנים עברו אף הוטלו פה ושם קנסות של אלפי שקלים על גיזום עצי בר, למי שנתפס.
בקק"ל מנסים להילחם בתופעה גם על ידי חלוקת סכך, שנאסף מפעולות דילול שגרתיות, בחינם.
אין לי במה להתגאות במכשיר הסלולרי שלי, שהוא רק מכשיר דור 3 וחצי רגיל. וכן, אני יודע שהיום מכשיר כזה ממש לא נחשב. ומי שיש לו כזה נחשב לדינוזאור ממוזיאון העתיקות.
ומה אפשר לעשות במכשיר שלי? לדבר, לשמוע ולדבר. היי זה טלפון, שכחתם?
וחוץ מזה יש לו מצלמת סטילס וּוידאו לא רעה בכלל, שאני צריך להתאמן כדי לזכור שיש למכשיר דבר כזה, ושאני יכול לצלם כמעט כל דבר - במקום המצלמה הדיגיטלית המשוכללת שלי. ובכל זאת כשאני רוצה תמונות איכותיות, אני מצלם במצלמה דיגיטלית איכותית.
ובטלפון שלי יש גם כרטיס זיכרון ומערכת השמעה אודיו לא רעה של מאות קטעי מוסיקה שכבר צברתי.
ויש לו גם אפשרות לגלוש באינטרנט בנפח נמוך. אבל אני כמעט מסרב לעשות זאת, כי יש לי אצבעות גסות מדי שלא כל כך מסתדרות בהקלדות על לחצנים קטנים, כי אני לא סובל מסכים קטנים, ומשום שיש לי מחשב מיני נייד שיש לו מסך אחלה, וממנו גם הרבה יותר זול לגלוש מאשר בחסות חברת הסלולר הגזלנית שלי.
ויש לטלפון שלי עוד פונקציות שעדיין לא התעמקתי מה הן, ומה יוסיפו לחיי...
אז כאמור חוץ מטלפון, אני מסתובב עם התיק שלי שמכיל מצלמה דיגיטלית משוכללת ומחשב מיני קל משקל. אויש, איזה אדם פרימיטיבי שאני.
ואני כל כך פרנואידי שיגנבו לי את הטלפון הנייד שלי (שמי בכלל צריך אותו כשיש היום סמרטפונים?) שבטלפון שלי צריך להקליד שני קודים - אחד להפעלת הטלפון והשני להפעלת ה-SIM. ובעצם באמת מה כל כך צריך להיות לי אכפת לאבד אותו (זה לא סמרטפון)? אבל היי השתגעתם? בטלפון הזה יש את כל רשימות הכתובות והטלפונים, ויש בו את כל יומן הפגישות שמזכיר לי מתי ואיפוא אני צריך להפגש עם מישהו, שבעצם הייתי מת לשכוח אותו. ויש בו כאמור למעלה מ-400 קטעי מוסיקה שהורדתי בדם יזע ודמעות. ויש בו תמונות שאגרתי בזיכרון. אז מה אתם חושבים, שאני מעונין לאבד את כל זה, אם לאיזה מסתנן מסכן יחשק לגנוב את הטלפון המסכן שלי? כנאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.
ואתם בוודאי אינכם מבינים איך יכולתם לחיות מבלי יכולת להוריד אפליקציות כל היום. ואני כבר קשה לי לחיות עם עדת זומבים מסביבי, ששכחו איך לשוחח, ומתעסקים וחופרים בסמרטפונים שלהם כל היום. כולם כבר הפכו לסוציומאטים מהלכים ויושבים כמו רובוטים עם מכשירים ואוזניות.
ונתעלם כאן מהשאלה עם הקרינה הנפלטת מהמכשירים שלנו גורמת לסרטני דם או סרטן מוח, או סרטן אשכים (למי שחושש מסרטן באשכים יותר מאשר סרטן במוח) - הרי חברות הסלולר עומדות בתקנים ומספרות לנו שאין ממש הוכחות נסיבתיות, כמו שאין הוכחה מדוע ברחוב עם אנטנה כלשהי מתים בו מסרטן פי- 50 יותר מאשר במקומות אחרים, כמו שכל מי שמת מהקישון - מת בסֵיבה טובה ובריאה. גם אם נלקה בסרטן, סטיסטיקאי המועסק בידי עורך דין ממולח יאמר לנו שמנין לנו שלא לקינו במחלה בשל עשן המכוניות, או מחומרי המזון התעשייתי שאנחנו אוכלים. גם, למי שמפטפט בסלולרי במקום סגור (כמו באוטובוס או מכונית) וליושבים לידו במרחק מטר וחצי (ויתכן שיותר) - יש כנראה מה לדאוג (הקרינה עצומה!). ובכלל זה נורא מעצבן לשמוע במשך חצי שעה שיחות קולניות של אנשים: " מאמי, את סתם כועסת, את לא מבינה ש ... את שוב עושה לי את זה ...).
אבל מה זה חשוב? - כולנו, נראה שמכורים למכשיר הזה, עם סרטן או בלי סרטן.
אז ניסיתי לחשוב מה באמת חשוב כל כך במכשיר הזה שממש כל כך קשה בלעדיו.
רשימת כתובות וטלפונים? - אפשר ביומן או בפנקס
תמונות? - אפשר גם מצלמה
מוסיקה? - אפשר גם מכשיר MP3 או דיסקמן (זוכרים מכשיר כזה?)
אינטרנט?- אפשר גם מחשב או טאבלט.
אבל טלפון נייד? -אין לו תחליף, מדוע? זאת תוכלו לראות בסיפור הקצר שאספר לכם כאן.
לפני מספר שנים, אולי כחמש עשרה, נסענו רעייתי ואני לבקר את אמא שלה בבית אבות מחוץ לעיר. כשחזרנו חזרה, התחיל לרדת שלג בירושלים. וכדרך ימים ימימה, תמיד יש אחדים שנוסעים באיזה טרנטה מקרטעת (ולא שאני נוסע ברכב ארבע על ארבע, או בפרארי), נתקעים וחוסמים את הדרך. והשעה שתיים בצהריים, ואחר כך שלוש, שלוש וחצי - ובארבע סוגרים את המעון של הבת. מה יהיה? איך נודיע משער הגיא לגננת, שאנחנו תקועים? ואיך נבקש מאחד ההורים, שיקח אליהם את הבת?
הגענו לגן המעון מעט לאחר חמש. שערי הגן נעולים. שום הודעה אינה מודבקת לשער. איפוא הבת? נוסעים הביתה בחרדה, ומתחילים לטלפן מהורה להורה בדף הקשר. כי הגננות אינן עונות...
למחרת מיהרנו לרכוש שני טלפונים סלולרים מגושמים מהדור הראשון.
אז לאחר מחשבה מעמיקה, הגעתי למסקנה שהכי חשוב בסלולרים היא האפשרות לשוחח בזמן חרום. את כל השאר, אפשר לעשות גם באמצעים אחרים.
ולגבי הסמרטפונים? היום כשמחכים בתור לרופא, או במשרד הפנים, אנשים כבר לא משוחחים כמו פעם ומספרים על הצרות שלהם. כולם אילמים, שקועים בסמרטפונים המרצדים שלהם.
וזה מהימים שבהם שלשלו אסימון:
תוספת עריכה
במקביל פרסמתי פוסט בבלוג דע-א-קטואליה, על מה ניתן ללמוד כאשר פוסט שלך מגיע למומלצי נענע, וכאשר פוסט אחר שלך בנושא הסכנות בהטפות של יורופסקי, גם הוא הופך השראה לנושא החם בישרא.
את מה שלמדתי מתגובות הקוראים, ניתן ומומלץ לקרוא כאן.
בוודאי הינכם מכירים את סיזר מילאן, מסדרת הטלוויזיה הלוחש לכלבים. סיזר מילאן הוא התגלמות דוקטור דוליטל של ספר הילדים הקלאסי. אמנם הוא לא מרפא כלבים, בשביל זה יש וטרינרים, אך הוא בהחלט מבין את שפת הכלבים. ובהחלט יש גם אנשים שיודעים להבחין בסוגי נביחות וניואנסים שלהם וכמובן בשפת הגוף העשירה שלהם. זה אנחנו ברובנו שאינם מצליחים להבין את שפתם.
בתור בעל לשני כלבים וכלבה שהלכה לעולמה לא מזמן, אני יכול להעיד שכלב היא חיה מדהימה. אומרים שכלבים שונים מאיתנו כי הם לא יודעים לדבר. אומרים גם שכלב מקבל דברים כמובן מאליו ואינו שואל שאלות, אך בפוסט זה אני רוצה להפריך מיתוסים אלה.
על חוכמת החיות המופלאה כבר כתבתי בפוסט קודם ושם גם הזכרתי כלב שהיה במצוקה כי רצה להציל את חברתו, שדיבר אלינו בשפתו - באופן שאנחנו מבינים.
כלבתנו ז"ל, כשהייתה חייבת לעשות (לעיתים רחוקות) את צרכיה בלילה , הייתה נוהגת לפתוח את דלת חדר השינה שלנו, להכנס בשקט ולהעיר אחד מאיתנו בנשיקת ליקוק, וכשראתה שהתעוררנו הלכה ונעמדה ליד דלת החדר, מסתכלת לעברנו ותחינה בעיניה - אף לא נביחה, שקט - הרי זה לילה. וכשנגמרו המים בקערית שלה, היא באה למי שהיה קרוב אליה, נתנה לו ליקוק ורצה אל הקערית הריקה, ובלשונה השמיעה רעשי חיכוך עם תחתית הקערית.
והכלבה החדשה שאימצנו, כשרצתה בפעם הראשונה לצאת לטיול צרכים, נעמדה עם פניה אלינו והעבירה מבטה לסרוגין מרצועת הטיול שלה אל נעלי הבן שהיו מונחות בצד השני לפני דלת היציאה - מספר פעמים עד שהבנו. שוב, ללא קול.
אולי תאמרו שזו לא חוכמה, הכלבים רק מסמנים לנו כאשר הם זקוקים למשהו. אבל כלבים למשל לא שואלים ולא יודעים לשאול שאלות כבני האדם. אז אומר לכם שהם בהחלט שואלים שאלות וגם יודעים לשאול - ואביא שוב דוגמה:
כאשר אנחנו מסיימים ארוחה משפחתית בשבת, אני נוהג בדרך כלל לצאת אל המרפסת הצופה אל נופי מדבר יהודה והרי מואב המדהימים, וללגום כוס קפה או תה.
יום אחד, כאשר לא יצאתי כהרגלי למרפסת והתיישבתי בספה בסלון ללגום מכוס הקפה, הכלבה נעמדה ביני לבין המרפסת, נועצת בי מבט ולאחר יצירת קשר עין, מסיטה מבטה ממני לסרוגין אל כיוון המרפסת, מספר פעמים - כשואלת: "היי, מה קרה שאינך יוצא כהרגלך למרפסת?"
אז האם כלבים באמת אינם שואלים שאלות או אינם יודעים לשאול?
והנה קטע שלא קשור ישירות לנושא הפוסט, אבל קרע אותי מצחוק:
ועוד בענייני כלבים: כלבים מבחינים בשניה במי שאוהב אותם, במי ששונא אותם, או במי שלא אוהב אותם, או מפחד מהם. האם גם אתם יכולים להבחין בוודאות ברגשותיהם של בני אדם אליכם בהכרות ראשונה? יש אמנם אחדים שיכולים, אבל הרוב אינו כל כך מוצלח בזה - כי הוא אינו מבחין בהצגות. אז האם מותר האדם בכל מהכלב?
אותי לא תקף או רדף אחרי כלב זר בחיים. נהפוך הוא, כולם מתקרבים אלי בכשכושי זנב ומחכים לליטוף. מדוע? לא משום שאני דוקטור דוליטל, אך הם מבחינים בביטחון שלי מפניהם ובאהבה שלי אליהם. הם לא באים אלי כדי שאאכיל אותם, הם מבקשים ליטוף ותשומת לב.
גם חתולים זרים מתקרבים אלי, מתחככים בגופם עם רגלי ואפילו יש אחדים שלאחר דקה כבר קופצים, מתכרבלים על כתפי ומצמידים אל פני את פרוותם הנעימה. האם אין זו דרכם הנפלאה להביע חיבה למי שאינו מפחד מהם ומחבב אותם?
היום גרים איתנו בכיף שני כלבים מקסימים בבית. כשהכרתי את רעייתי, היא הייתה נוהגת לחצות את הכביש ולעבור למדרכה הנגדית, כאשר ראתה כלב מתקרב מולה.
אז למי שמפחד או סולד (כי בעצם הוא מפחד) מכלבים, או חתולים - אולי כדאי לאמץ אחד אליכם? ואז גם תפטרו מהפוביה וגם תדעו אהבה שלא הכרתם.
הרב קוק אמר פעם שהוא כותב לא מפני שיש לו כוח לכתוב, אלא מפני שאין לו כוח לשתוק. אז מדוע כל מעריצי הרב קוק כל כך רוצים שאני אשתוק? גם אני לא יכול לשתוק לנוכח טעויות רווחות וסילופים נפוצים. אני בהחלט לא הרב קוק ולא מתיימר להיות אליל כמוהו, גם לא קדוש, אך גם אני בשר ודם אשר יודע משהו בחיים ולא יכול לשתוק.
מדברי הרב קוק: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי". (ס' 'אורות', אורות ישראל פ"ה פיסקה י , ע' קנו).
הרב קוק כבר שוכב בקברו ולא יכול לענות. מה אתם אומרים? וכי לא מוטב שהיה שותק?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
