בפוסט הקודם עסקנו בתבניות. תבניות מזוהות במוחם של כל בעלי החיים כולל האדם. תבניות אלו צרובות במוח מלידה ויש להן חשיבות קיומית. למשל, אמא ציפור המאכילה את גוזליה, עושה זאת כאשר היא מזהה תבנית/יות של פה פעור.
כיצד אנחנו יודעים זאת? בניסויים שנערכו החליפו גוזלים בקן, בדגם של פיות פעורים מפלסטיק ואמא ציפור ששבה לקן עם מזון בפיה, האכילה את הדגם, כאילו היו אלה גוזליה הרעבים.
דגם פיות פעורים הנקלט כתבנית במוח המפעילה את אינסטינקט האכלה
גם במוח שלנו יש תבנית אחת שצרובה עמוק כל-כך, עד שאנחנו משליכים אותה כמעט על כל דבר במציאות.
למשל, לתמונה הבאה של הצורות אין ממש משמעות:
אבל לתמונה הבאה, יש גם יש:
ביכולת לזהות פנים במהירות יש יתרון אבולוציוני קיומי, עד כדי כך שאנחנו מזהים פנים גם במקומות שהם אינם קיימים:
עתה הסתכלו על התמונה הבאה:
אתם וודאי רואים מגן דוד. אך הסתכלו היטב. האם באמת מצוייר כאן מגן דוד?
למעשה אנו לא רק מדמיינים תבניות, מוחנו גם משלים צורות לתמונה תבניתית.
בפוסט הקודם הצגתי בפניכם שאלה לגבי התדמיות שיוצרות בפניכם תבניות. למעשה השאלה שהצגתי מבוססת על ניסוי פסיכולוגי שתוכנן לראשונה על ידי וולפגנג קוהלר. בניסוי המקורי אנשים התבקשו להחליט לאיזו מן הצורות קוראים "בובה (BOUBA)" ולאיזו קוראים "קיקי (KIKI)".
קוהלר סבר שבהתפתחות שפות - קריאת שמות לעצמים אינה שרירותית לחלוטין. לדעתו לצורה המעוגלת מתאים לכנות בובה מכיוון שהפה יוצר צורה מעוגלת יותר כדי להפיק את הצליל. לעומת זאת, יש צורך בצורת פה יותר מתוחה וזוויתית כדי להפיק את הצליל קיקי.כמו-כן הצלילים של ק' קשים וחזקים יותר מאשר אלה של ב'. בנוסף, באלפבית הלטיני הצורה הזוויתית דומה לאותיות הזוויתיות K ו-I, בעוד שהצורה המעוגלת דומה לאותיות המעוגלות B ו- O.
ומה היו תוצאות המישאל המקורי?
96.5% מהאנשים בחרו בשם קיקי לצורה המצולעת הכתומה ובשם בובה לצורה המעוגלת הסגולה. אולם מיעוט של 3.5% בחרו להיפך. האם הקליטה החושית שלהם שונה מהאחרים? או האם התודעה (העיבוד החשיבתי) שלהם שונה? מהי מהות השוני? האם השוני נובע מדפוסי עיבוד הקשורים בווריאציה במעגלים העצביים שלהם?
למעשה בניסוי זה לא ניתן לקבוע בצורה אובייקטיבית שאכן שמה של הצורה הכתומה הוא באמת "קיקי". עובדה 7 אנשים מתוך מאתיים חשבו ההיפך. ומי אמר ששמה הוא "קיקי" או "בובה" אולי שמה "סוד"?
הניסוי הזה מעניין ונראה "מדעי" לאנשי המדעים הקוגנטיבים, אך לדעתי הוא לא נערך כהלכה. לא ניתן להסיק ממנו מסקנה מדעית חד-משמעית, ע"י אנשים העוסקים במדעים "המדויקים". מדוע? מספר סיבות לכך:
א. בניסוי לא נעשתה הפרדה בין הצורה לבין הצבע שלה. לפיכך, לא ניתן לפרש את העיבוד כעיבוד של "חד-שדר" אלא כשל "דו שדר". צורה וצבע.
ב. בניסוי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצורות בלבד (צורות ללא צבעים). האם הייתה נוצרת הטיה מספרית בתוצאות?
ג. בניסוי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצבעים בלבד (צבעים שונים של אותה צורה). האם גם כאן הייתה נוצרת הטיה מספרית בתוצאות?
האינטואיציה שלי אומרת שבניסוי ב' הייתה מתקבלת תוצאה דומה לתוצאה של הניסוי המקורי. לעומת זאת, בניסוי ג' הייתה מתקבלת תוצאה שונה באופן משמעותי. אולם כמדען אני לא יכול לקבוע עד שמתקבלות התוצאות עצמן.
ד. כמדען לימדו אותי ש"הביקורת" אינה פחות חשובה מ"הניסוי". בניסוי הנ"ל לא היו ביקורות. לא הוצגה לאנשים צורה שלישית ("ניטראלית"). חשוב לתת מחשבה מהי צורה ניטראלית במקרה זה. כדי שלא "להאשים" את החוקר בהטיית תוצאות המחקר, לתת למשל למחשב ליצור מספר צורות אקראיות.
לפיכך הצגתי בפניכם וריאציה שתכננתי לשאלה המקורית, כאשר לכל הצורות צבע אחיד. כמוכן, הוספתי שתי צורות נוספות - האחת מעוגלת והשניה מכילה קוים חדים ומעוגלים גם יחד.
אני מודה לכל אלה שהשתתפו וענו על השאלון. למרות שמספר הקוראים שהשתתפו אינו גדול מספיק כדי להוות מדגם סטטיסטי, בכל זאת ניתן ללמוד מספר דברים מעניינים:
בצורה החדשה שהצגתי כל המשיבים, למעט אחד, קבעו שקיקי הוא צורה מספר 2. הדבר מתאים גם להסבר שהציע חוקר המוח והתודעה ויליאנור ס' רמצ'נדרן. הוא טען שלצורה הגרפית קיקי יש כיפופים חדים פתאומיים, וגם הצליל קיקי יוצר כיפופים חדים פתאומיים בקורטקס שבמרכז השמיעה במוח. לדעתו המוח מבצע הפשטה סינסתטית של מיזוג חושים, מזהה את התכונה המשותפת של זוויתיות (בראיה ובשמיעה), וכך מגיע למסקנה שהם שניהם קיקי. אולם שימו לב שמגיב אחד לא הגיע למסקנה שצורה 2 היא קיקי. כלומר, הדבר מאמת את הניסוי המקורי שיש יוצאים מן הכלל.
לביקורות יש גם השלכות נוספות לתוצאות הניסוי שנערך. למשל, ניתן לראות האם המיעוט שבחר בצורה האחרת, בחר בה באקראיות או במתכוון. אם זה במתכוון, אז כמובן התוצאות שהתקבלו יותר מעניינות. חוסר מקריות, מרמז על כך כי המיעוט מעבד את "קלט החושים" בצורה שונה מן הרוב וכי אין הדבר נובע "מפגם" בניתוח התחושתי.
לעומת זאת, לגבי הזיהוי של הצורה המתאימה לבובה, התקבלה שונות גדולה יותר בין המשיבים. זאת בשונה מהשאלון המקורי שבו ניתנה אפשרות בחירה בין שתי צורות בלבד. מסתבר שכאן בובה זוהתה ברמות שונות של הצלחה וביטחון. חלקכם זיהיתם את בובה כצורה 3, באופן זהה לתוצאות השאלון המקורי. אולם חלקכם דווקא זיהה את צורה 4 כבובה. כלומר, האחרונים בחרו גם הם צורה מעוגלת, שבניגוד לצורה 3 המעוגלת, היא פחות מורכבת. כלומר, חלק מכם בחר בתור בובה צורה מעוגלת מורכבת, בדומה למורכבות של צורה 2 של קיקי וחלקכם בחר דווקא בצורה מעוגלת פשוטה, בניגוד למורכבות של צורה 3.
שמחתי שגם במדגם הקטן שלנו היתה תשובה אחת שזיהתה את בובה דווקא בצורה מספר 1 (שלמעשה היתה צורת ביקורת שכללה קווים חדים ומעוגלים גם יחד). תשובת מיעוט זו עשויה להעיד כי המיעוט אכן מעבד את "קלט החושים" בצורה שונה מן הרוב.
התופעה הזו של עיבוד חושי שונה של המוח, אצל מיעוט האנשים, מכונה בשפה מקצועית תופעת הסינסתזיה. תופעה זו תועדה בפרוטרוט כבר ב-1880על ידי סר פרנסיס גלטון, אחיינו של צ'ארלס דרווין, שערך מספר ניסויים על אנשים סינסתזים. אלה אנשים בהם תופעת הסינסתזיה בולטת ועקבית בהרבה מאשר אצל מרבית האוכלוסייה.
הסינסתזיה נובעת מגורמים ביולוגיים משלושה סוגים:
א. סינסתזיה הנרכשת כתוצאה מפגיעה מוחית עקב תאונות או מחלה. הפגיעה המוחית היא זו שמעוררת סינסתזיה. אך במקרים אלה מתקבלים אצל אנשים אלה גירויים בסיסיים (צבע, צליל, ריח או טעם), חסרי משמעות סמנטית.
ב. סינסתזיה כימית - סינסתזיה הנגרמת כתוצאה משימוש בסמים פסיכודליים (מעוררי הזיות) כגון LSD. גם כאן, הסינסתזיה אינה כנראה בעלת משמעות סמנטית.
ג. סינסתזיה התפתחותית – אצל אנשים נורמלים, החווים סינסתזיה מגיל צעיר בצורה עקבית. הסיבות לכך הן כנראה גנטיות, ועוברות בתורשה. אנשים אלה רואים סיפרה מסוימת או אות מסוימת בצבע מסוים (יש כאלה שרואים כל סיפרה בצבע אחר, לכן שיטת חישוב החשבון שלהם שונה משל רובנו). יש כאלה ששומעים צליל/תו מוסיקלי מסוים כאשר רואים אות או סיפרה מסויימת. יש גם אנשים מסוימים שמילים מסוימות מעוררות בהם תחושות טעם או ריח. למשל בשמעם או בקוראם את המילה "בית" יחושו טעם/ריח של נקניקיה.
קיימת השערה מעניינת שלאנשים אלה יש יתרון אבולוציוני בהבנת טקסטים וראיית חוקיות במילים ומשפטים ולכן התפיסה שלהם "גבוהה" יותר משל האחרים. יתכן ואלה האנשים אשר מביאים לפריצות דרך משמעותיות למין האנושי, יותר משאר האנשים.
***
אם אתם מעוניינים בפוסט שנושאו אחד מאלה אנא ציינו את מספרו בתגובה. מספר המשיבים עד כה מועט יחסית ואינו מכריע. הנושאים:
1. "שיגעון מקצועי" - ניוטון, ואן גוך ואחרים, "השתגעו (על באמת)" בתקופה מסויימת של חייהם. האם זה נבע מלחצים נפשיים, או כתוצאה מחשיפה לחומרי עבודה מסויימים?
2. "ערפדים -יש דבר כזה?" אז זהו שיש, לא רק "העטלפים" האלה. גם בני אדם! אך האם הם דומים לדרקולה?
3. "מהי מידת המציאות בתפיסת המחשבה שלנו?" - האם המוח והחושים שלנו מוליכים אותנו שולל? ואם כן, מדוע?
אז אל תהססו - פשוט תצביעו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
