חשיבה חופשית

כידוע לכם אני מנסה לקבל תובנות סטטיסטיות על הבלוג ותפוצתו. לאחרונה פתחתי לבלוג גם דף בפייסבוק (ניתן להכנס אליו בקישור בשוליים הימניים). ולכן הגיע הזמן להשוות בין פוסטים שהתפרסמו גם בדף הפייסבוק, לעומת סטטוסים שפורסמו בדף הפייסבוק בלבד, וקיבלו בבלוג רק איזכור. את זה תוכלו לראות מהמידע הסטטיסטי בפייס ואחר כך בהשוואה לסטטיסטיקה בלוח העריכה של הבלוג:

אז מי מנצח לדעתכם, הפייסבוק או הבלוג?

גילוי נאות: לדף הפייס יש כרגע 40 עוקבים. לבלוג יש פי שלושה עוקבים רשומים.

אני יודע שרבים יגיבו כאן משהו בסגנון: אני כותב/ת בבלוג בעיקר לעצמי ומי שיראה יראה. הסטטיסטיקה אינה חשובה.

אני לא כותב בבלוג לעצמי, ורוצה שדעותיי יופצו ככל היותר. ואני אומר לכם באחריות - אף אחד כאן אינו כותב לעצמו. וכל מי שהבלוג שלו אינו פרטי, רוצה שיקראו את הפוסטים שלו כמה שיותר - למרות ההצהרות. סליחה על הבוטות.

דרך אגב, כמה מכם שולחים עדכון נוסף במייל למנויים - כאשר הבחנתם שלא נשלח עדכון לקוראים, או שיש לכם מספר כניסות ותגובות נמוך מהרגיל?

כמה מכם אומרים שלא תמיד יש על מה להגיב ושבפייסבוק יש יותר תגובות כי אפשר לסמן רק לייק? לכן שם יש הרבה לייקים.

אבל תאמרו לי, מדוע בסוף הפוסטים בישרא - כשיש אפשרות לסמן לייק לפוסט (מבלי שיש לכם חשבון בפייסבוק) על ידי הקשה קטנה על ריבוע "אהבתי" הזה:

אז מדוע הקוראים בישרא כל כך קמצנים בלייקים לעומת הקוראים בפייסבוק? מדוע דווקא שם היד קלה על ההדק? יש לכם הסבר לכך? לי יש רק ניחוש.

ובבקשה אנא מכם, אל תשאלו אותי מדוע איכפת לי ומה זה חשוב. אני לא מתבייש לומר שזה חשוב לי להגיע לכמה קוראים שיותר, וכנראה גם לכם (למרות ההצהרות). וראיתי כאן בלוגרים שאומרים שזה לא חשוב, אך מתגאים בפוסט כשהבלוג שלהם הגיע ל- 50,000, 69,000 , או 100,000 כניסות, מה שזה לא יהיה.

ותובנה אחרונה:

א. הנוער בחופשה ולכן יש לו יותר זמן לקרוא בבלוגים.

ב. רבים מהמבוגרים יותר נמצאים עכשיו בחו"ל ולא קוראים בבלוגים.

ג. הנוער ממשיך בדרך כלל לקרוא גם בחו"ל דרך הסמרטפונים.

ד. מכל זה ומהסטטיסטיקה בלוח העריכה של הבלוג - אני למד שמרבית הכניסות לבלוג הזה אינם של הנוער. נו טוב, יש להם דברים רבים אחרים על הראש.

אל תצחקו, למדענים יש שריטה למחקרים בכל תחומי החיים.

תודה על ההקשבה לשטויות האלה.

תוספת עריכה -הנושא החם

משהו על הנושא החם. הנושא החם בהחלט קידם את הבלוג הזה בעבר וחשף אותו לקהל קוראים חדשים. וטליק, העורך הקודם, הגדיל לעשות ובחר כמה מהפוסטים שלי לנושא החם. אהבתי את הנושאים החמים שהוא הציע, ובאמת כתבתי גם פוסטים במיוחד לכבוד הנושא החם. אבל לא כתבתי בכל הנושאים החמים, רק אם היה מתאים לי, או שבטלפתיה היתה מוכנה כבר טיוטה לנושא חם זה או אחר.

אך זמנים השתנו ויש עורכת חדשה, שאני בהחלט מחמיא לה על בחירת הנושאים החמים. גם בנושא החם הנוכחי, שייכתי פוסט קודם שפרסמתי לאחרונה בבלוג. אבל הפוסט נדחה.

מדוע? אולי כי הפוסט התייחס לנושא בשירה וברמזים הקשורים בהחמצות ובאפשרות התת-מודעת להתחלות חדשות. והוא לא הביא דוגמאות קונקרטיות, אלא דן במהות ההחמצה והתחלה חדשה, או לא.

אז מאוד יתכן שלא כל אחד יכול להבין את הפוסט, אלמלא היה מיוחס לנושא החם הזה. לא אביא כאן קישור לפוסט הזה. מי שראה ראה. ומי שהבין הבין.

ולנושא החם אמשיך לכתוב ולשייך מעת לעת, אם יתאים לי. גם אם ידחה. אני לא כותב בכדי שהפוסטים שלי יעברו את הסלקציה. העיקר שאני כותב אותם כאשר אני מרגיש צורך. גם כשהדרש שלהם ולא הפשט עוסק בנושא החם.

אני מבטיח לכם שזה יהיה הפוסט האחרון שיעסוק בענייני הבלוגיה. כבר אמרתי מספיק. אם כי לעיתים אני מתחרט על ההבטחות שלי. בלוח העריכה שלי כתבתי על תופעה של בלוגר מסויים וגנזתי את הפוסט הזה. למרות שהתופעה הזו ראוייה להתייחסות, החלטתי שלא אכנס כאן לביקורת אישית על בלוגרים או הבלוג שלהם. למרות שהיו כאלה (לא אותו בלוגר למיטב ידיעתי) שעשו זאת לגבי. למרות שזה מאוד מפתה, אשאיר את הכתבה גנוזה.

אחרי מספר שנים שהשלג הדיר עצמו מאצלנו, התעוררנו לעיר לבנה, פתיתי שלג מרחפים, צונחים. וזה מה שרואים מהמרפסת:

וכך נראים העציצים במרפסת:

וכמה ניגודי עץ התפוזונים שלנו על רקע  השלג:

וכך נראה קרן הרחוב:

 וכך לאחר חצי שעה:

וכך נראה הרחוב ליד ביתנו:

 וזה מבט מהפטיו:

תצפית על השכונה ממול: 

וכאן ניתן לראות את פתיתי השלג בסופה:

 וזה הכלב שלנו, ש"מת" על טיולים ובמיוחד בשלג. הכלבה הפרימדונה שלנו העדיפה להשאר בבית החמים:

וכמה מתאים השיר "שלג על עירי":

***

ולכל אלה שכבר הספידו את השלג בירושלים, כאן (במרומי 850 מטר מעל פני הים) ועכשיו (3 אחה"צ), התחדש השלג במלוא עוזו. קפוא כאן ויפה להפליא.

***

פינת הידעתם?

פתיתי שלג

לפתיתי השלג בהגדלה יש מבנה מקסים.לכל פתית צורה משלו ואף פתית אינו זהה למשנהו.

המילה שמרגיזה אותי ומיד תראו שקרוב לוודאי גם אתכם - היא המילה "אמרתי". השימוש במילה עצמה אינו בעייתי בדרך כלל, אלא עם הצירוף של המילה שבאה לפני או אחרי. הרי שתי דוגמאות לכך:

אז אמרתי!  לשמוע את מי שאומר את זה, ממש מכעיס. כי מי שאומר את זה לא לוקח אחריות על דבריו ובעצם מזלזל באחר -בשומע. אך זה עשוי לחזור אליו כבומרנג. כי השומע והסביבה כבר לא יתייחסו אליו ואל דבריו ברצינות בעתיד ואז זה כבר יעצבן אותו. לוגיקה פשוטה!

ראש ממשלת ישראל לשעבר, לוי אשכול, ששלט באידיש ולא כל כך טוב בעברית, מספרים עליו: היו באים ואומרים לו - זה אמר כך וזה אמר כך. לוי אשכול היה עונה להם באידיש: "געזוקט איז געזוקט". כלומר, "אמר אז אמר". לפרושכם.....

ויש גם גרסא אחרת למה שאמר אז אשכול:  "האט ער געזאגט... זאג דו אייכעט." כלומר,  "אז הוא אמר... תגיד אתה גם כן ". מה שאומר, שלוי אשכול לא סמך במיוחד על מה שאנשים אומרים. ואתם? האם אתם סומכים?

ואולי זה אומר שללוי אשכול לא היה כל כך איכפת מה אנשים אומרים. ואם כך, זה עוד יותר גרוע. כיוון שלוי אשכול כבר ז"ל, נניח לו.

אמרתי לך! מי שאומר את זה מתכוון להגיד שאם היית שומע/ת לדבריו, לא היית נמצא/ת במצב הדפוק הזה. מי אינו מתעצבן שאומרים לו את זה? וכמה קלה ניצרת הלשון שלכם, כשאתם אומרים לאחרים "אמרתי לך? 

אומרים שהמצווה הקשה ביותר בתרי"ג מצוות  היא המצווה "ואהבת לרעך כמוך" ובמילים אחרות על תעצבן אחרים במה שמעצבן אותך. לוגיקה פשוטה!

אז אם כל זה כל כך לוגי, מדוע אנחנו פוגעים במה שאנחנו כל כך נפגעים? ממש לא לוגי. 

ומה דעתכם? 

בתקופת המשנה, לתאריך החמישה עשר בחודש שבט היה משמעות פיננסית בלבד לצורך חישוב מיסים על היבול. תאריך זה שנחשב כאמצע של החורף, נבחר כסוף שנת כספי המס על פירות האילן. המעשרות על פירות לאחר תאריך זה, היו שייכים לשנה הבאה ולכן במשנה יום זה כונה "ראש השנה לאילנות".

ט"ו בשבט אינו ממש חג דתי. גם "ברכת האילנות", הנמצאת רק בחלק מהסידורים שעל-פי נוסח עדות המזרח, אינה מיוחסת לתאריך מדויק. במרבית הסידורים לא נמצא אזכור ל"ראש השנה לאילנות". בט"ו בשבט ילדי החדר גם אינם פטורים מלימודים.

התלמוד הירושלמי מצביע על ט"ו בשבט כמועד שבו מתחילים האילנות לשתות ממי השנה החדשה. ההסבר  למועד זה על ידי התלמוד הבבלי הוא שבמועד זה "יצאו רוב גשמי השנה".

למעשה המקובלים במאה השש עשרה הם אלה שעיצבו את "סדר ט"ו בשבט" והנהיגו את אכילת הפירות במועד זה. הספר הקבלי עץ חיים מחלק את שלושים פירות הארץ לקבוצות על פי שלושה עולמות. על פי חלוקה זו, מיני פירות עולים במדרגות העולמות השונים:

העולם הראשון שהוא עולם העשייה, כולל עשרה פירות נקלפים. כלומר, תוכם נאכל וקליפתם מושלכת. לקבוצה זו משתייכים השקדים, רימונים, פרי הדר וכו';

העולם השני שהוא עולם היצירה, כולל עשרה פירות שחיצוניותם נאכלת ותוכם נזרק. לקבוצה זו שייכים התמר,השזיף, המשמש, וכו';

העולם השלישי, הגבוה שבעולמות, הוא עולם הבריאה, המתאפיין בעשרה פירות שנאכלים בשלמותם. למשל, תאנה,תות שדה, אוכמניות וכו'.

עולי "העלייה הראשונה" שבאו לגאול את הארץ ומצאו אותה שוממה, הנהיגו למעשה את הפן הלאומי של החג וכך נוצרה מסורת הנטיעות בט"ו בשבט. 

נשאלת השאלה מנין המנהג של אכילת פירות יבשים? מדוע באמת לא פירות טריים? מנהג זה מקורו ברצון של היהודים בגולה לאכול מפירות ארץ ישראל. היות ויבוא פירות טריים מארץ ישראל לא היה מעשי ופירות טריים כלל אינם גדלים בחורף האירופאי,  יובאו לארצות הניכר פירות מיובשים. מכאן השתרש מנהג אכילת הפירות היבשים היום. מעניין שמנהג אכילת פירות יבשים מארץ ישראל, התרחב היום לאכילת מיני פירות יבשים אקזוטיים – שהם בהחלט אינם פירות ארץ ישראל. אולם, אין סיבה מדוע לא ואפילו רצוי לאכול פירות טריים. 

אכילת פירות טריים עדיפה בשל עושרם בויטמינים החסרים בפירות היבשים. אכילת פירות יבשים גם משמינה יותר. אם אתם מנשנשים בלי להרגיש 30 משמשים יבשים, משמשים טריים תאכלו הרבה פחות – בגלל תכולת המים שבפירות טריים, שמקנים תחושת שובע.

ידוע שאכילת פירות יבשים מועילה לשיפור היציאות באנשים הסובלים מעצירות, בגלל כמות הסיבים הרבה. אך למעשה הם אינם כל כך בריאים, בשל צורת העיבוד והשימור שלהם. אם תקראו את התוויות הצמודות לאריזות של הפירות היבשים, תראו שהם מכילים חומר שימור שאינו כל כך סימפטי. כדי להאריך את חיי המדף של הפירות היבשים, כיום בדרך כלל לא מסתפקים בייבוש תחת השמש או במתקן חימום מלאכותי, אלא מוסיפים כימיקל שנקרא גופרית דו-חמצנית.

גופרית דו-חמצנית היא תרכובת כימית שנוסחתה (SO2). הגופרית הדו-חמצנית היא מזהם אוויר הנוצר באופן טבעי בהתפרצויות של הרי געש. שריפת חומרי דלק המכילים גופרית בתחנות כוח ובתעשייה, פולטת לאוויר עוד מחומר מזיק זה. גופרית דו-חמצנית היא אחד הגורמים לתופעת הגשם החומצי, יחד עם תחמוצות החנקן. מנזקיה הבריאותיים של הגופרית הדו-חמצנית די מתעלמים. אך חומר למחשבה: אם החיידקים והעובש אינם יכולים לגדול על הפירות היבשים, בגלל הרעילות של הגופרית הדו-חמצנית המפוזרת עליהם, נשאלת השאלה מה הרעילות של החומר הזה עושה לכם?

יתכן שעל האריזה תמצאו שהמוצר מכיל חומר "תמים" המכונה E-220 . אך אל תטעו – מדובר בקוד של אותה גופרית דו-חמצנית. את החומר הזה מוצאים גם ביינות כחומר משמר. שתית ארבע כוסות יין בט"ו בשבט, גם היא מנהג על פי הקבלה.

בכלל כדאי שתשימו לב להטעייה מקובלת בתוויות של מוצרים, שמצוין עליהם "ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים". בהרבה מקרים על התווית מצוין מאידך, שהם מכילים כל מיני מספרי - E, שהיצרנים לא בדיוק רוצים שתדעו מהם. הם חומרי צבע וחומרים משמרים, שאם אתם מעוניינים לדעת, חלקם מסרטנים. אפשר למצוא את המידע באינטרנט.  למשל, http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8_E

הדפיסו את הטבלאות ושימרו. אם תצטיידו בטבלאות האלה בקניות המזון הבאות שלכם, אולי כבר לא תרצו לקנות מספר מוצרים. 

לסיכום המלצה לקראת ט"ו בשבט – עדיף לחגוג עם שלל פירות טריים ולהמעיט באכילת פירות יבשים או משומרים.

ט"ו בשבט שמח

 ***

 אם אהבתם לקרוא פוסט זה ותרצו לקבל עידכונים במייל על פוסטים מעניינים בעתיד, אתם מוזמנים להצטרף כמנויים. להצטרפות כמנוי צריך רק למלא את כתובת המייל שלכם בתיבה הנמצאת למעלה בצד ימין ולא לשכוח לאשר את המייל שישלח אליכם כתגובה.

זכור לי בילדותי כיצד אבי היה מתקשר אלי, לשאול כיצד מאייתים מילה מסויימת בעברית. הוא עלה מברית המועצות דאז והתבייש מאד לכתוב מכתב או מסמך רשמי בטעויות כתיב. כיום יש רופאים רבים ששפת האם שלהם אינה עברית. חלקם כותבים הפניות לבדיקות או לרופאים מומחים אחרים עם טעויות כתיב ושפה נוראיות: "הנ"ל מופנה בחשד לעלרגיה לטרופות....." או "בבדיקה מצתי שהחולֶה סובלת מכאבים בבתן הטחתון .....".

תגידו שלא יפה לצחוק על רופאים כאלה, שחלקם כבר עולים חדשים 20 שנה. אבל רופא, כל רופא, חייב לדעת כיצד לכתוב מונחים רפואיים (אנגלית/לטינית) - אז כיצד רופאים כאלה קיבלו הסמכה, כאשר הם טועים גם בכתיבת המונחים האלה? למעשה הם היו יכולים לכתוב בהפניות שלהם, "חשד ל- והמונח הרפואי". אך במקום המונח הלועזי, הם כותבים תאור מחלה בעברית עם טעויות כתיב. אז אולי גם את המונח הלועזי הם אינם יודעים? אולי, לא עלינו, גם אינם יודעים דברים אחרים שרופאים צריכים לדעת? לפחות זה הרושם שמתקבל בצדק ע"י החולים.

גבירותי ורבותי, כעת אולי מובן לכם מדוע כאשר אני קורא תיק רפואי מסויים, הכתוב על ידי רופא מסויים, אני פורץ בצחוק, במקום לבכות על המצב הרפואי של החולה. ואתם שמקבלים מסמך רפואי מרופא כזה, אולי במילא אינכם מבינים את שרבוטיו וחושבים שהוא כתב משהו בשפה רפואית מתקדמת. כיצד תבינו? הרי לא למדתם רפואה. אז דעו לכם - גם אם הייתם לומדים רפואה, אולי לא הייתם מבינים.

***

ההצבעה על נושא הפוסט המבוקש ממשיכה.

כל המצביע משפיע!