את הפוסט הזה אני מקדיש לאדם שבשבת זו ימלאו חי שנים למותו. אדם שהכרתי באופן אישי כתלמידו, איש שיחו, וכאדם חכם ויוצא דופן - פרופסור לביוכימיה ופילוסופיה - ישעיהו ליבוביץ'.
כיצד הכרתי את ישעיהו?
בלימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה השתתפתי בכמה קורסי רשות בחוגים במדעי הרוח והחברה. אמנם לקורסים האלה כמו "התנהגות בעלי חיים" ו"הפילוסופיה של המדע" היתה זיקה ללימודיי במדעי הטבע, אך בחרתי בהם מתוך עניין אישי להרחבת עולמי.
ישעיהו היה מרצה הקורס "פילוסופיה של המדע". הוא היה אז פרופסור אמריטוס (בגמלאות) - מבוגר ממני בכמה עשרות שנים טובות. הקורס הזה היה בחסות החוג לפילוסופיה, אך כמאתיים תלמידיו נחלקו בין סטודנטים לפילוסופיה לבין סטודנטים למדעים.
הקורס הזה כלל מפגשים שבועיים של הרצאות בנות שלוש שעות רצופות. ישעיהו הרצה שלוש שעות ללא הפסקה (כי בדרך כלל הוא שכח לתת הפסקות) ואלו היו הרצאות מרתקות ומאלפות, שבהם לא חשתי בזמן החולף. שלוש שעות נראו לי בקושי כרבע שעה.
הוא היה נראה זקן נירגן שצורת דיבורו מזכירה במעט את דוד בן גוריון. אך משפתח את פיו לדבר, הוא הפך לאדם המקרין עוצמה פנימית. אדם הבונה את דבריו בהגיון קר, צעד אחר צעד, אבל בהתלהבות שלא היתה מביישת אדם צעיר. באולם, אף הגה, כולם יושבים מרותקים ומדי פעם הרצאתו נקטעת רק על ידי שאלה של אחד התלמידים.
ישעיהו ענה לכל שאלות התלמידים, אך ניתן היה להבחין בקוצר רוחו כשהשיב לשאלות מסויימות. הוא לא אהב שאלות לא אינטיליגנטיות. כשהעזתי לשאול אותו ביראה מספר שאלות, אורו עיניו והוא דווקא ענה בהרחבה. קיבלתי ביטחון לא לפחד לשאול.
בהרצאות ישעיהו הרצה על נושאים מגוונים בפילוסופיה של המדע. יום אחד הוא דיבר על הסבירות שדברים יקרו. הוא הביא דוגמה: "שתי מכוניות, אלף ובית, מתנגשות זו בזו בשניה מסויימת. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי שאדם אחד יצא מביתו בשעה מסויימת ויכנס לרכב א' בשניה מסויימת, יסע במהירות מסויימת, יעצור בפקקים מסויימים וברמזורים אדומים ויתנגש במכונית ב' שבאה לעברו - שהנהג בה יצא מביתו בשעה המתאימה, יכנס לרכבו בשניה המתאימה המסויימת, יסע במהירות המתאימה, יעצור לזמן המתאים ברמזורים ובפקקים, ויגיע בשניה המתאימה כדי להתנגש מול מכונית א'?
הסיכוי שואף לאפס. ובכל זאת (ישעיהו הרים את קולו) זה קורה (פסק זמן קצר ודממה באולם)".
מישהו שאל אם הוא מתכוון לכך שזה קורה בגלל השגחה עליונה. הוא ענה שאין הוא עוסק בדת ואמונה בהרצאותיו בקורס זה, ושהוא מדבר בהקשר של התרחשות דברים אקראיים בטבע, שהסיכוי שיקרו קלוש ביותר, ובכל זאת הם קורים.
בהקשר לכך, הוא האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם, אלא כדברי קהלת: "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם, כּמוֹת זה כן מוֹת זה". לדעתו, שיא האמונה, היא אותה הכרה שעל אף שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.
ישעיהו הגיע להרצאות שלנו גלוי ראש. זה סימל את ההפרדה שלו בין מדע ופילוסופיה, לבין דת. מאוד הערכתי אותו בשל כך: היכולת של אדם מאמין לנתק עצמו מאמונה ולנתח דברים בצורה רציונאלית, מדעית. כמה יודעים לעשות זאת?
הגיע יום המבחן בכתב. ניתנו לנו שתי שאלות פילוסופיות וזמן של שעה וחצי לענות עליהן. אני זוכר שבזבזתי שעה במחשבה מה לכתוב ומחקתי קטע אחר קטע - לא הייתי מרוצה משום דבר שכתבתי. בחצי השעה האחרונה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לכתוב באמוק את מה שכתבתי. כעמוד וחצי דפי פוליו לכל שאלה. סיימתי ממש בדקה האחרונה. לא היה לי אפילו זמן לבדוק את הניסוח.
חלפו שבועיים והתפרסמו ציוניי הקורס על לוח המודעות. עמדתי מול הרשימה שכוללת רק מספרי תעודות זהות ומולם הציונים. כמחצית מהתלמידים בקורס קיבלו ציון 70 והשאר 60 ו-40. ירדתי ברשימת הציונים על הלוח למספר תעודת הזהות שלי, וראיתי לתדהמתי ציון 100. המאה היחיד ברשימה. לא האמנתי למראה עיניי, הייתי בטוח שטעיתי. הוצאתי סרגל והצמדתי אותו בקו ישר מתחת למספר הזהות שלי. המספר המתאים מולו נשאר 100. שפשפתי את עיניי ובדקתי שוב - 100. יש. קיבלתי אצל ישעיהו 100. הזקן אהב את שכתבתי.
לאחר יומיים ישעיהו שלח אליי שליח לומר לי שהוא מבקש לראותני. חששתי שמא הוא הבחין בטעות בציון ורצה לבשר לי על כך. אך לא. הוא רצה לשוחח איתי. הוא המשיך לנתח ולפתח את הדברים שכתבתי בבחינה והתחיל להתפלמס איתי על דברים אחדים. הוא הסתכל על חלק מהדברים בצורה אחרת, אך ציין שהוא מעריך את האופן שבו אני מנתח את הדברים ומהלוגיקה שבה אני בונה את טיעוניי ומסקנותיי.
זו הייתה התחלה של פגישות דיונים פילוסופיים איתו. באחת מהן הוא הציע לי שלכשאסיים את התואר בעוד מספר חודשים, לעשות תחת הדרכתו תזה במסלול הישיר לתואר שלישי בפילוסופיה של המדעים. עניתי לו שאני מאוד מעריך את הצעתו, אך אני אדחה אותה בינתיים לטובת המשך לימודים בביוכימיה - כפי שהוא עשה לפני שפנה לפלוסופיה. הזכרתי לו את המשפט שאמר באחת ההרצאות: "...ביוכימאים, ורק ביוכימאים הם אנשים אינטליגנטים מאוד שראויים מאוד לעסוק בפילוסופיה ..." כן, היו לו לפעמים יציאות מוזרות כאלה.
המשכנו להפגש ולדון בנושאים שונים. שבהם למדתי ממנו המון, ואומר בענווה שאולי גם למד ממני מספר דברים. כאמור, לא תמיד הסכמנו לדברי זה של זה, אך השיחות אתגרו את שנינו. לזכותו יאמר שלעיתים, לאחר מחשבה של שבוע או יותר על שיחתנו האחרונה, הוא שינה מעט את דעתו (כלומר, הגיע לאיזשהי וריאציה שהתיחסה להערה שלי). אף פעם לא דיברנו על דת או פוליטיקה, רק על נושאים פילוסופיים טהורים.
עם הזמן הלכו התמעטו הפגישות. אני בשל מטלות המחקר וההוראה והוא בשל מצב בריאותו. אך תמיד תשאר אצלי פינה חמה אליו בלב.
***
על פרופסור ישעיהו ליבוביץ האיש ופועלו תוכלו לקרוא בויקיפדיה ובמבחר כתביו וספריו, שעדיין לא נס ליחם והם נמכרים גם היום ברשתות הספרים הגדולות. אסכם כאן רק כמה דברים עליו.
פרופסור ישעיהו ליבוביץ (1903-1994) ביוכימאי ופילוסוף ישראלי, נחשב לסמכות פילוסופית-מדעית. רבים אינם יודעים שהיתה לו גם השכלה כרופא.
במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על ירושלים, והיה מפקד מחלקה בעיר העתיקה. כמו כן עסק בפעילויות התנדבות שונות בשנים הראשונות לאחר קום המדינה.
הוא הגדיר עצמו כתאוצנטרי (אחד שמקדיש את חייו לעבודת האל). הוא היה עוף מוזר ומכעיס בעיניי הדתיים: הוא שיתף פעולה עם מחנה השמאל, המורכב ברובו הגדול מחילונים גמורים, ויצא עמם למאבק נגד תנועת גוש אמונים הדתית- לאומית.
אנשי שמאל נתפסו בעיניו כבעלי תפיסה הומניסטית, שאותה העריך וכיבד, בעוד שעמדות אנשי "גוש אמונים" נתפסו בעיניו דווקא כמבוססות על פשיזם, לאומנות ולוחמנות.
הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית של הציונות הדתית, שלדעתו מקדשת ערכים כגון אדמה ולאום, ותמך בהפרדת דת ממדינה.
הוא היה נביא זעם נגד שלטון ישראלי בשטחים המוחזקים, ורבות מתחזיותיו התבררו כנכונות ברבות הימים - למגינת ליבם של המתנגדים לו. בין השאר הוא גם צפה את ההחלשות מחד, ותהליך ההתחרדות מאידך, שתעבור הציונות הדתית ברבות הימים, כפי שאנחנו רואים זאת כבר היום.
הוא כפר במושג "השקפת עולם", וטען כי השקפה כוללת של המציאות אינה יכולה להיות לבן אנוש אלא אך ורק לאלוהים. לטענתו לאדם יכולה להיות השקפה רק על היבטים מסוימים של המציאות. למרות היותו אדם דתי, הוא התנגד ל"עבודת האלילים" שרבנים מסויימים עושים מהדת.
פרופ' ליבוביץ היה העורך של האנציקלופדיה העברית. ההכרזה על זכיתו בפרס ישראל עוררה סערה ציבורית, ובמיוחד משום שכינה בעבר חלק מחיילי צה"ל המשרתים בשטחים, יודו-נאצים. בשל כך, הוא ויתר על הפרס ואמר שדי לו בכך שקיבל הכרה בעצם הזכיה שלו בפרס.
ישעיהו ליבוביץ העז לומר בצורה פרובוקטיבית מה שאחרים חושבים אך לא מעיזים לומר . הרי ציטוט מדבריו הפרובוקטיביים על דמוקרטיה ועל מלחמות אזרחים:
על דמוקרטיה:
"הדמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלת מדינתו."
"בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו. עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה."
"מאחר שרוב בני האדם הם טיפשים ורשעים, הרי שגם שלטון הרוב הוא שלטון הטיפשים והרשעים."
על מלחמות אזרחים:
"אינני מפחד ממלחמת אחים, וייתכן שהכרחית מלחמה כזאת."
"בהיסטוריה של עמים גדולים - גדולים לא רק בכמות, אלא גם ברמתם - מלחמות אזרחים היו מהמומנטים הגדולים והנשגבים ביותר בהיסטוריה שלהם... כנגד כנופיות הבנדיטים השורצות ברחובותינו, מדוע אין לנו את הכוח להעמיד פלוגות של אנשים שישברו להם את העצמות? פשוט מאוד." והוא התכוון לבריונים החרדים ולאנשי שוליים כמו של "תג מחיר" ו"נוער הגבעות" דהיום.
"אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם?
אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, כשאחד רואה בערך מסוים דבר שלמענו יש להקריב את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם האחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי?
אלא אם כן אני אומר: העם זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, וזה מהות התפיסה הפאשיסטית."
סגנון התבטאותו הייחודי, הקיצוני ופרובוקטיבי זעזע רבים, אך דעותיו התאולוגיות והפוליטיות השפיעו ועוררו עניין רב בקרב חוגים רחבים - גם במקרים שהשומעים לא הסכימו עם רוח הדברים ואף התנגדו להם. דרך אגב, בכתביו הוא היה מעט יותר מרוכך מאשר דבריו בעל פה.
פרופסור ישעיהו ליבוביץ נחשב כאוטוריטה בפילוסופיה של המדע ואחד הנחשבים בעולם בפילוסופיה כללית.
אחד ההקשרים לחג השבועות הוא מתן תורה. לפי המסורת קיבל משה את התורה על הר סיני ומסרה לבני ישראל.
לכאורה, קבלת עול התורה היא הדבר הכי לא הגיוני ובניגוד לטבע האנושי. כי קבלת התורה היא ויתור על חופש – הן חופש הבחירה, חופש העשייה ובעיקר חופש המחשבה. גם דברי חז"ל על הייחוד בקבלת התורה על ידי עם ישראל, בניגוד לשאר הגויים, נראים כניגוד לטבע האנושי. לטענת חז"ל עם ישראל קיבל את התורה ולא שאר הגויים, כי עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" – קבלה ללא עוררין וללא מחשבה, לעומת התפיסה המקובלת – קודם נשמע ואם נשתכנע נעשה. למעט הדת, כך למעשה אנחנו פועלים בכל תחום בחיינו – אנחנו לא קונים מוצר לפני שאנחנו שומעים על תכונותיו ושואלים לפרטים נוספים, המשפיעים על החלטתנו.
אז מדוע קבלת התורה נעשתה ללא עוררין, ללא שאלת שאלות ומחשבה. אינני מדבר על האמונה במושג אלוהים. האמונה היא דווקא כן תכונה וצורך הצרובים באופי האנושי ועל "המדע" שבצורך באמונה, אכתוב בפעם אחרת. אני מדבר כאן על קבלה של מערכת חוקים וכללים מסוימת ולא אחרת. על שיעבוד אליהם, ללא מחשבה עמוקה מדוע. על קבלה של מכלול כללים וחוקים כעסקת חבילה. בעצם כולנו נולדנו לתוך מציאות של מערכת חוקים ותקנות הקיימים בחברה שאנחנו חיים בה, ולמעשה זה כמעט מחוסר ברירה. אנחנו חייבים לפעול על פי מערכת זאת –אם לא נענש, נוקע, או נוחרם.
לכאורה קיימות שתי אפשרויות בחירה אלטרנטיביות:
אפשרות הבחירה הראשונה היא לנסות לשנות את חוקי החברה במאבק אידיאולוגי או משפטי. אך כל עוד קיימת מערכת החוקים המסוימת, חובה על הפרט לקבלה ולנהוג לפיה. כמובן, אם אין אנחנו מוכנים להיענש. קיום חוקים שקיבלה עליה החברה היא צורך בסיסי, כדי לשמור על החברה מפני אנרכיה. אבל, פעולה של האינדיבידואל (הפרט) בניגוד לרצונו, בשל החובה לקיים את חוקי החברה, נובעת בעיקרה מפחד. הפחד מהתגובה של הסביבה.
אפשרות בחירה שנייה היא לעזוב את החברה ולהצטרף לחברה אחרת, שהיא בעלת מערכת חוקים וכללים משלה. אבל שוב, האדם שעושה זאת יוצא מעסקת חבילה אחת ומקבל עסקת חבילה אחרת – בשלמותה!
כפי שמתואר בספר שמות, גם קבלת עול התורה במעמד הר סיני, נובעת למעשה מפחד ולא מתוך רצון חופשי! כיצד רואים זאת? ובכן בספר שמות כתוב: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק" (שמות כ', י"ד)."
הכיצד רואים קולות? קולות שומעים ולא רואים. למעשה יש כאן תופעה המונית של סינסתזיה-שימוש במונח של חוש אחד לתיאור חוש אחר. הדבר מעיד על בלבול חושים. בלבול חושים אופייני למשל אצל אנשים מסוממים. האם אדם מסומם יכול לקבל החלטה מושכלת? מדוע " וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק"? כלומר, תגובתם של ישראל למעמד הייתה בהלה ופחד. הם פחדו פן ימותו למשמע קולו של אלוהים. הדבר מחוזק על ידי חז"ל שמציינים כי קבלת התורה הייתה אירוע מפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד.
אם כך, נעשה ונשמע לא נבע ממשהו רציונאלי, אלא מפחד גרידא. עובדה (על פי המסופר בספר שמות), כאשר משה מנהיגם של בני ישראל נעלם כדי לקבל את התורה מידיו של אלוהים, בני ישראל חזרו בהם וסגדו לעגל הזהב. בהעדר מנהיגם - פג זמנית הפחד. גם היום המושג "יהודי חרד(י)" מעיד על קבלת עול תורה – ביצוע מערכת של חוקים וציוויים - מתוך פחד גרידא. כדי להמתיק את הגלולה, חוברה על ידי אנשי דת (ולא על ידי אלוהים) מערכת של אגדה ודרש, שאין בה כל קדושה. דברי אנשים בשר ודם - אינם יכולים להיות קדושים. גם חז"ל הם אנשים, אך גם חכמים אינם קדושים. מערכת זו של אגדה ודרש - תפקידה לעקוף את הסתירות שבטקסטים "הקדושים". סתירות שמטרידות כל אדם בר דעת. אי אפשר להתכחש לכך שמערכת זו חוברה במשך דורות רבים, וברור כשמש ש"ההלכה" בימינו רחוקה מרחק שנות אור מההלכה בימי דוד המלך. האם כיום מקריבים קורבנות למזבח כאז?
האם בימי דוד המלך לבשו בני ישראל שטריימל וקפוטה? ברור שלא! אז מה לאופנת הלבוש של הפולנים הגויים במאה ה-16 ולדת היהודית?
***
כבר אמרתי שאחת מדרכי הסביבה כנגד אדם שמורד במוסכמות, מתוך אידיאולוגיה או מחשבה מושכלת, היא חרם. אם תחשבו על זה, גם החרם נובע מפחד. הפחד מפני הפצת דעות אחרות ואימוץ נרחב שלהם על ידי החברה. הפחד מפני הפלורליזם ולכן הידבקות בציפורניים לשמרנות.
מהחרמות הידועים הוא החרם שהטילו היהודים על בשר מבשרם – ברוך שפינוזה. שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, ולאבי מדע ביקורת המקרא. משנתו השפיעה רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית המודרנית.
שפינוזה עצמו הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית, ונחשב לעילוי תורני, על ידי רב הקהילה. מאוחר יותר, כאשר פיתח מחשבה ביקורתית וכתב כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו", נפסלה עבודתו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. למעשה, בשל הלחץ שהפעילו אנשי הכנסייה על הקהילה היהודית, הוטל עליו גם חרם וצו כריתות מעדת ישראל. לאחר מותו, ממשלת הולנד החרימה את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי. כינו אותו בציניות בשם "בנדיקטוס מלדיקטוס" (מלטינית, ברוך הארור).
כתב החרם על שפינוזה
תפיסתו של שפינוזה הייתה שאין אלוהים חיצוני לעולם ושאלוהים הוא הטבע. לכן שלל למעשה את כל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות. הוא סבר שהיקום שנראה כסופי ומוגבל, אינו אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט. הוא טען שמשום שאין אלוהים חיצוני לעולם, ממילא אין שום משמעות לציווי אלוהי בתחום המוסר. לדעתו העולם הזה שהוא מכלול כל היש הוא המקור היחידי לנורמות ולערכים. המוסר על פי שפינוזה נובע מ"טבע האדם". לטענתו "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב. הוא טוב כי אנו רוצים אותו".
עוד טען שפינוזה כי העיסוק במדע וחקר העולם הוא הרצון האמיתי "לדעת את האלוהים". אלברט איינשטיין כתב במספר מקומות כי הוא נוטה להאמין באלוהים – אבל באלוהים של שפינוזה. על כן, כל האנשים הדתיים שמציינים בחדוות ניצחון שאפילו איינשטיין האמין באלוהים, בעצם מתעלמים מהעובדות. אלברט איינשטיין לא האמין באלוהים המסורתי שלהם!
עוד עובדה, בניגוד למה שאנשים דתיים חושבים, שפינוזה לא רצה לבטל את הדת עבור ההמונים. למעשה הוא חשב שעבור ההמון, חיוני להאמין שיש אלוהים משגיח ומצווה, משום שההמון עלול שלא להבין מעצמו את התועלת שבקיום החוקים והדאגה לזולת. לכן שפינוזה חשב שיש מקום לדת עממית אוניברסאלית, שעיקריה יהיו אהבת הזולת ואהבת אלוהים, שתתבסס על התנ"ך לאחר "טיהורו" ממעשי ניסים ומאמונות תפלות.
גם לדעתי הצורך בדת הוא הכרח פסיכולוגי לרבים המאמינים בה. לא אכנס כאן לכל האספקטים של הצרכים הפסיכולוגיים שבקיום הדת בכלל (על כל סוגיה וזרמיה), אך יש אנשים שנוח להם מאוד להיות מובלים על ידי רב או כומר, בשם ציוויים דתיים, כעדר צאן המובל על ידי רועה. עבורם יש סיבה לכל דבר ולא צריך לדעת אותה. מספיק שאלוהים יודע. צריך לקבל את כל התורה כעסקת חבילה, ללא כל פקפוק – גם כשמציאות ועובדות סותרות חלקים ממנה. עוד הם מוסיפים: "בעוד 1000 שנה, 2000, אתם תראו שכל הכתוב נכון". אני ממש מתכוון לחיות 2000 שנה, כדי להיווכח בכך. הם כמובן יווכחו בכך, כי אז יקומו לתחייה עם בוא המשיח. שיבוסם להם. אני את זה לא קונה.
****
בהקשר לכתבה זו, בשבוע שעבר ראיתי הצגה נפלאה המוּעלֵת על ידי תיאטרון החאן בירושלים. שם המחזה ירושלים החדשה -מאת דייויד אייבס. זוהי הצגה מעולה, אחת מהטובות שראיתי בחיי.
המחזה הזה הוא דרמת בית משפט תיאולוגית-פילוסופית מעולה, שגיבורה שפינוזה. למרות שהנושא נראה כבד ולמרות שהגעתי להצגה עייף (לאחר שלוש שעות הרצאה רצופות בקורס שלי באוניברסיטה) – ישבתי מרותק במשך כל ההצגה. אין בה רגע של שיעמום או כבדות. המשחק והבימוי המעולים, המלווים בחוש הומור ובקלילות טקסטואלית - מדהימים והצופה מאבד את תחושת הזמן. המחזה מעורר מחשבות רבות גם לאחר סיומו.
ההצגה מעלה את העימות בין שפינוזה לבין פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם, הנאשם בלחץ הכנסייה בכפירה. במהלך שימוע שנערך בבית הכנסת של הקהילה, מגן הפילוסוף על תורותיו הרדיקליות, השוללות את מקורם האלוהי של כתבי הקודש ודוגלות בחירות המחשבה והדיבור. לאחר מספר שעות של שימוע הוא מנודה מן הקהילה היהודית ומוטל עליו חרם בלתי הפיך (החרם הגורף ביותר שהטילה הקהילה היהודית אי פעם).
לפני הטלת החרם - רב הקהילה מוּרטֶרה, שאהב את שפינוזה אהבת נפש, הודה ששפינוזה צודק באבחנותיו, "אך אין הן (האבחנות) מתאימות לנו".
***
כשפינוזה, גם בשבילי אין לחג שבועות כל משמעות היסטורית-דתית. אני אוהב מאכלי גבינות ומתחבר לפן החקלאי של החג בלבד. כדברי שפינוזה: אלוהים הוא הטבע והטבע הוא אלוהים.
חג שמח
תוספת עריכה: מצרף קישור לראיון עם במאי ההצגה, המוסיף פרטים מעניינים - הן על ההצגה עצמה והן רקע על ברוך שפינוזה והתקופה בה חי.
הבלוג שלי אינו בלוג פוליטי. אני נמנע מעיסוק בפוליטיקה לשמה. אני חושב שפוליטיקה זה עסק מלוכלך ומי שעוסק בפוליטיקה כלשהי, הוא בעל אגו גדול. אז מדוע אני משתתף בנושא החם הזה?
אומר לכם את האמת הכואבת שלי. הפעם זו הפעם הראשונה שאין לי בעד מי להצביע. אז מה? בתור אזרח טוב, כמובן לא אדיר רגליי מהבחירות. גם לא אכניס למעטפה פתק לבן. כי בשתי הפעולות שציינתי, אני בעצם אתרום לעלייתו החוזרת של נתניהו וכל קואליציה רעה שתצטרף אליו. אז מה אעשה?
כל המפלגות הקיימות, רובן ככולן תומכות בהקדמת הבחירות, שאינן הכרח, אלא תרגיל של נתניהו (שרוצה להתחמק מפסיקות בג"ץ וממחאת הקיץ). כולן תשתפנה פעולה איתו. הויכוח כרגע, "כביכול", הוא המועד המתאים לכל מפלגה, בהתאם למוכנותה לבחירות. בואו נראה עם מה כל המפלגות משתפות פעולה.
בהקדמת הבחירות כל המפלגות, שמאל כימין, משתפות פעולה בעקיפת פסיקות בג"ץ. חוק טל, פינוי מגרון ובית המכפלה......
כי, כל החוקים (והפסיקות) הבטלים ממשיכים להתקיים כאשר מועבר חוק להקדמת הבחירות, עד שלושה חודשים לאחר הקמת ממשלה חדשה. מדוע שממשלה חדשה תחוקק חוק שרות חובה צודק, אם היא יכולה לעשות את זה עכשיו ולא עושה? מדוע האופוזיציה הלוחמת משתפת פעולה?
מדוע כולם תומכים בבחירות לפני הבחירות של נשיא ארצות הברית? מדוע כולם תומכים בבחירות, כדי לדחות את תקציב 2013 , שימחק לאחר הבחירות את כל החלומות לצדק חברתי?
תראו איזה אבסורד. מפלגות כמו הליכוד, ישראל ביתנו והעבודה - רוצים להקדים את הבחירות, מוקדם ככל האפשר. השתיים הראשונות מהסיבות שציינתי, אבל מדוע העבודה? האם הסטטיסטיקה "הטובה", כביכול, להצלחתה היחסית של שלי יחימוביץ, עוקפת גם את פסיקות בג"ץ?
לשלושה אפשר לצרף גם את האיחוד הלאומי, שמוכנים לקיים את הבחירות בכל תאריך שיקבעו. הבית הלאומי, לעומת זאת, רוצים בחירות רק בנובמבר, כי עדיין לא מוכנים ועדיין לא הלכו לפריימריז. כן, גם שם האגו חשוב מכל.
קדימה בראשות מופז (שתבכה מרה בשל הדחתה של ציפי ליבני), עצמאות (בראשות ברק), והמפלגות הערביות רוצות לדחות למועד מאוחר ככל האפשר, כדי לאפשר להן זמן התארגנות ולא כדי לגרום לממשלה להתמודד עם פסיקות בג"ץ!
מר"צ היא המפלגה היחידה שרוצה לדחות את הבחירות, כדי למנוע מנתניהו אפשרות להתחמק מעימות עם בית המשפט העליון, בענין פינוי המאחז במגרון. אבל זה מדגים את הבעייה הגדולה, שתמיד אפיינה את מר"צ. למשל, מדוע מגרון הוא הדבר החשוב מכל ולא חוק טל? מדוע העניינים המדיניים תמיד חשובים אצלה בהרבה מהעניינים החברתיים-כלכליים? לא שמעתי, לא את מר"צ ולא את המפלגות הערביות, קוראות למלחמה נגד הקפיטליזם החזירי.
למעשה ולצערי, במדינה שלנו לא תהייה אף פעם אופוזיציה לוחמת ובועטת, כי למפלגות האופוזציה אין כוח להתאחד סביב המשותף והן מתבדלות זו מזו משיקולי אגו. לצערי, רק השילטון מאחד תחת קורת גג אחת בריתות בלתי אפשריות.
למפלגות הדתיות אני בחיים לא אצביע, כי אני בעד הפרדת הדת מהמדינה.
אז תגידו, בעד מי נותר להצביע?
נשארה עבורי רק מפלגה אחת, ברשות יאיר לפיד, שעדיין לא פש בה הסירחון, הנודף מכל שאר השחקנים הידועים. יאיר לפיד היה איש תקשורת מוכשר. האם הוא גם יוכל להיות מנהיג מוכשר? בישראל לא בוחרים נשיא וגם לא ראש ממשלה, אלא עסקות חבילה. אף אחד עדיין אינו יודע מה תהייה עסקת החבילה של לפיד.
כדאי מאוד לחכות ולראות מי יצורף לרשימתו. מה יהיה המצע (גם בין השורות)? ומה יהיה תקנון ניהול המפלגה (מפלגת יחיד או דמוקרטית?).
מצד שני אנחנו זוכרים מה קרה עם מפלגות עולות בעבר, כולל מפלגת הגמלאים שפיספסה את כל מה שיכלה להשיג.
כן, ליאיר לפיד יש עדיין סיכוי לקבל את קולי, כי אין לי בעד מישהו אחר להצביע. אבל, רק אם יאיר לפיד יקח בחשבון את מה שציינתי לגבי אופי מפלגתו העלומה ויעשה זאת מוקדם ככל האפשר.
אם לא, יצטרף גם הוא למפלגות המאוסים שלי.
אם אתן קולי ואם הקול שלי יבוזבז על ידי מפלגת "יש עתיד" של לפיד, כפי שבזבזו בעבר את קולי מפלגת העבודה, מר"צ וקדימה - "יש עתיד" תהפוך אצלי בבחירות הבאות למפלגת " היתה עבר", כפי שמפלגת קדימה הפכה אצלי למפלגת אחורה.
את זה כתבתי בהשראת מחזה שראיתי, שמועלה על ידי תאטרון החאן בירושלים. ההצגה הזו עוסקת בעימות שבין אנשי היזכור לבין אנשי הנזכור. שם ההצגה: "הנון של ראש עירית ירושלים".
"המחזה מתרחש בירושלים לפני מלחמת ששת הימים. אב שכול, אדם דתי, נאבק בראש העיר החילוני של ירושלים על הכתובת שתיחקק על מציבת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור. זהו מאבק על עקרונות ואמונות בין שני גיבורים, שנוגע בשרשי ההוויה הישראלית מראשיתה, והוא אקטואלי כידוע גם בימינו אלה". זוהי הצגה חזקה, משחק מעולה ומומלצת מאוד.
בבלוג זה אני ממש נמנע מפוליטיקה, אך היום ראיתי שתי כתבות באתר מעריב שהרתיחו את דמי. על שתיהן הגבתי באתר מעריב. אין לי ממש שום דבר כנגד הדת. צדיק באמונתו יחיה. אך יש לי בעיה גדולה, גדולה מאד, לגבי השתלטות הדת על המדינה. מוטב לדאוג היום להפרדת הדת מהמדינה, לפני שיהיה מאוחר מדי!!!
זה מגיע כמו גל תקופתי. זה מפעפע באופן כמעט קבוע אבל אחת לכמה שנים זה מגיע בצורה של נחשול פופוליסטי שמציף את המדינה. נחשול אזרחי, חילוני, סוחף, מגובה בפעילות מוגברת של אמצעי התקשורת . עונת צייד החרדים. איך בונים את זה ? זה מתחיל מסיפור על אשת טאליבן בבית בבית שמש, נמשך עם סיפור איזוטרי על קבוצה קיצונית שביקשה מסטודנטית לשבת בחלק האחורי של האוטובוס, זה מתוחזק על ידי כתבה פופוליסטית בערוץ 2 המתארת את שולי האוכלוסיה החרדית בבית שמש וכל זה מתובל בציטוטים של אזרחים וחברי כנסת "ליברליים" המתארים סיפורים "שקרו באמת" להם או למישהו שהם מכירים. בקיצור – סלט אחד גדול שמטרתו לייצר את הרושם שהחרדים מתחזקים, מתעצמים, מקצינים, אימפריליסטים שמתכננים לכבוש כל גבעות השמאל הפורחות. האמת היא שהמציאות במרבית חלקי הארץ היא לגמרי הפוכה . רק לדוגמא : בשנות השמונים לא היה עולה על הדעת שיהיו בתי קולנוע ומסעדות פעילים בשבת ( זוכרים את הפגנות החרדים על יד קולנוע בבית אגרון ?). כיום – למרות שמספר החרדים בירושלים ומשקלם הסגולי עלה , יש חיי לילה ופנאי שוקקים בעיר הבירה שלנו – גם בסופי שבוע. וזו רק דוגמא אחת לטרנד של התחזקות חילונית. אז מאיפה באה המגמה הזו של עונת צייד החרדים ? מי אחראי על זריעת הפניקה הזו בקרב חילונים ? אחת הסברות היא שגל מהסוג הזה מנוהל ומתוחזק על ידי גורמים פוליטיים – חברתיים( קיימים או חדשים …..?) שמריחים בחירות בקרוב.
א. החילוניים אינם מתחזקים ולגבי הדוגמא שהבאת על בתי הקולנוע והמסעדות – הדבר נובע מההבנה שלהם שהחילוניים הם אלה שמשלמים את הארנונה, שמממנת להם את הישיבות , בתי התפילה, ואת שיקום תחנות האוטובוס ופחי האשפה שהם שורפים. החילוניים גם משרתים עבורם בצה"ל. ב. החישובים הדמוגרפים מראים שבעוד 18 שנה, החרדים+הדתיים הלאומיים יהיו רוב במדינה ומכיוון שרבים מהאחרונים, גם הם עוברים תהליכי התחרדות, אני מודאג! מדינת הלכה כמו באירן ובקרוב במצרים – תגיע גם לישראל? עדיף שנתעורר כאן ועכשיו, להפרדת הדת מהמדינה, לפני שיהיה מאוחר.
נמאס לי לשמוע את הרצף "הדרת נשים". המונח הזה הוא שקר אחד גדול. זה שקר כי כל הפרדה בין גברים ונשים היא הדרת גברים בדיוק באותה מידה שהיא הדרת נשים. והיא שקר כי תמיד מתבלים אותה ב"כפייה" שפשוט לא קיימת. חרדיות לא רוצות לשבת ליד חרדים. חרדים לא רוצים לשבת ליד חרדיות. ההפרדה היא רצונית לחלוטין. אל תבואו להציל חרדיות שלא רוצות שיצילו אותן. הן לא רואות את עצמן כסובלות, ולכם אין שום זכות להחליט בשבילהן מה טוב להן ומה לא. ברור לכולם שאצל החרדים זה רצוני, ואי אפשר באמת לשכנע שיש כאן בעיה. לכן על השקר הזה בנו עוד שקר – "הדרת נשים במרחב הציבורי". פתאום החליטו שחרדים יכולים אולי לשבת בנפרד – אבל לא ב"מרחב הציבורי". קודם כל שיהיה ברור, אסור להפעיל תחבורה ציבורית שלא ע"י הממשלה. אי אפשר לשלם לנהג ולשבת באוטובוס שאינו נמצא ב"מרחב הציבורי". בג"ץ והמדינה חיסלו את המרחב הפרטי, ואז באים לחרדים בטענות שהם "מדירים נשים במרחב הציבורי" רק בגלל שהם בוחרים לשבת בנפרד. יש לחרדים זכות מלאה לשבת איך שבא להם, גם אם זה בנפרד, גם אם זה פוגע ברגשות של פמיניסטיות שחושבות שמדובר באפליית נשים. ואם יש כפייה, פיזית, שיבוא שוטר ויעצור את מי שמשתמש בכח, בהתאם לחוק הקיים. שימוש בכח באוטובוס אינו שונה משימוש בכח במשחק כדורגל או בדיסקוטק. בינתיים, אני לא ראיתי ולא שמעתי על מקרה אחד של שימוש בכח (ולא, נגד טניה ה"גיבורה" לא הופעלה אלימות פיזית, מקסימום קללות, וקללות אינן עבירה פלילית), אבל כן ראיתי הסתה פראית בעיתונות נגד אורח חייהם של החרדים, כאילו מדובר בבני החושך ממש שמאיימים להטביע את המדינה כולה בגל טאליבני. לא באים להגן כאן על נשים, באים כאן להשליט ערכים על החרדים. וזהו רבותיי, אמפריאליזם תרבותי. אפס סובלנות כלפי מי שחושב אחרת מאיתנו. "אישה חייבת לשבת ליד גבר, ולא – נשלח אותך לכלא"… אותו הדבר לגבי שירת נשים. יש זכות מלאה לכל אדם להחליט שהוא לא רוצה לשמוע שירת נשים. רק בצה"ל, עונש על אי שמיעת שירת נשים – הוא כלא. ואתם מדברים על כפייה דתית? שלחתם צוערים דתיים לכלא כי הם לא רצו לשמוע אישה שרה! זוהי האמ-אמא של הכפייה החילונית.
kDar מאמין רק בקב"ה ובגדולת נפש האדם. לכל השאר דורש הוכחות.
מה פתאום איכפת לציבור החילוני הדרת נשים? מה פתאום איכפת שרוצים למנוע שירת נשים בצה"ל? התשובה לכך היא הסטטוס קוו! לאחר 65 שנה רוצים לשנות כאן את הסטטוס קוו וזה תמיד לכיוון אחד ולא לשני. kDAR יקר! הדרת נשים זה לא רק בשכונות החרדים. הדרת נשים זה כיום גם בקווים 400 ו-402 (ירושלים-בני ברק) שבהם נוסעים חיילים, חולים ובני משפחותיהם החילונים לבית החולים שיבא, תל השומר. מה תאמר על כך שיש אנשים שנוסעים בעמידה בגלל הדרת נשים? יש חוק המאפשר ישיבה באוטובוס לכל אחד כראות עיניו. אז מדוע חוק זה אינו מיושם בפועל? מדוע החילוניים צריכים לספוג קללות ויריקות? אה, נכון שכחתי, לדעתך גידופים ויריקות אינם עבירה על החוק.
תוספת עריכה
ואם עדיין לא די לכם, ראו תגובה לדברי ודברי מגיבים אחרים:
אין לכם מה לדאוג עוד מעט הערבים באים לסדר את הענינים, אם לא שמתם לב מצרים הפכה להיות איסלאם קיצוני סוריה עוד כמה שבועות אסלאם קיצוני אחריה לבנון וירדן ,בלי רוח יהודית אמיתית עם תפילות ותחינות למלך מלכי המלכים הגולן הלך ואחרי זה כולכם הלך עליכם ,ולא תוכלו לברבר יותר בשנאה חרדים החרדים אשמים למה לא יהיה לכם ראש לזה . אתם חבורה של מוסתים טיפשים ריקים מתוכן ערב רב של פסיכופטים שלא מבינים שאתם בשנאה שאתם מפיצים כורים לעצמכם את הקבר ,חולי נפש תקראו היסטוריה תפתחו תנ'ך תבינו למה אתם בכלל נמצאים פה ומה קורה למי שלא מתנהג לפי רצונו של בעל הבית הקב'ה רמז זה בכלל לא טוב ואולי תתעוררו לפני שהקב'ה ישחרר את הרצועה של המאכלת של השטן המוסלמי שיבוא לשחוט אותכם.
אז מה אתם אומרים – כפיה חילונית או כפיה דתית?
הכתבות האלו דווקא מעצימות את חשיבות ההפרדה בין הדת למדינה. מוטב שנפעל לכך עכשיו ומיד, כי אם נהפוך לישראלסטן - כבר יהיה מאוחר מדי!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
