לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 13

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הודעה


 

כפי שהבטחתי בפוסט הקודם, שלחתי למנויים של הבלוג קובץ PDF שחיברתי, אודות טיפים לקטיף צמחי בר עונתיים לאכילה וכן מתכונים של מאכלים מצמחי בר אביביים נפוצים.

 

המתכונים כוללים מאכלים משלושה צמחי בר:

 

1. חרדל השדה - הכנת חרדל ביתי / לבנה עם עלי חרדל / קציצות בשר עם עלי חרדל אפויות

 

2. חלמית גדולה - תבשיל חוביזה / עלי חלמית ממולאים בבורגול ועדשים / קציצות חוביזה / מרק חוביזה

 

3. חמציץ נטוי - מרק חמיצה (בורשט) ירוק מחמציצים

 

 

אשמח לקבל תגובות אם הצלחתם, האם ערב לחיככם? ובכלל אם יש לכם שאלות והערות.

  

נכתב על ידי קנקן התה , 13/4/2012 22:34   בקטגוריות בישול, זרעים, טבע ונוף, מתכונים, סגנון חיים, צמחי בר, צמחי תבלין, צמחים, חוביזה, חלמית גדולה, חמציץ נטוי, חרדל השדה, קטיף צמחי בר לאכילה, צמחי ארץ ישראל  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-14/4/2012 23:17
 



שני אחים ופרזיט אחד


 

עכשיו בפסח מומלץ לטייל בטבע וסביר שתתקלו בצמחי הלוטם. הלוטם הוא צמח המוזכר כנראה במקרא, בצורתו הקצרה "לֹט". הוא נזכר בספר בראשית, ברשימת הבשמים הנישאים על ידי שיירת הישמעאלים שקונה את יוסף מאחיו (בראשית פרק ל"ז, פסוק כ"ה).  

 

 

 

שיחי הלוטם  נפוצים בכל אזורי ארץ ישראל מלבד הגולן. פרח הלוטם חי יום אחד בלבד ואז נושרים עלי הכותרת. כיוון שמספר הפרחים בכל צמח גדול והפרחים נפתחים בזה אחר זה, הפריחה נמשכת על-פני מספר חודשים. פרחי הלוטם עשירים באבקה ולכן מבקרים בהם חרקים רבים כולל דבורי הדבש.

 

 

 

כאמור, יש מזהים את הלוטם (המרווני) עם הבושם הנקרא בתנ"ך בשם לוט "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט", בראשית ל"ז, פסוק כ"ה) ובמשנה (שביעית ז' 6) נזכר הלוטם ברשימת צמחי בושם. 

 

 

 

 

יש שני מיני לוטם בארץ ישראל. הלוטם המרווני והלוטם השעיר. שניהם גדלים על קרקע גירנית אחד לצד השני, כשני אחים. לפני שהם פורחים ונותנים פירות, קשה מאד להבדיל ביניהם.  

 

 

 

וכך מספרת אגדה עממית על האחים לוטם:  

 

 

 

בכל שנה, באביב, היה מזמין שר היער את כל הפרחים, למסיבה מפוארת בקרחת היער. גם האחים לוטם הוזמנו. ביום המסיבה, התעורר אחד האחים השכם בבוקר, גיהץ בקפדנות את חולצתו הלבנה, התרחץ, התגלח, התבסם, לבש את חולצתו הצחורה,יצא לדרך והגיע בזמן למסיבה.

 

 

 לעומת זאת אחיו העצלן, המשיך לישון עד מאוחר. כשקם, ראה כי מאוחר ולכן לא התקלח, לא התגלח וגם לא התבשם. חטף בחיפזון חולצה מקומטת ובלויה, לבש אותה בחטף ורץ למסיבה. למסיבה הוא הגיע באיחור רב, כולו מיוזע, לא מגולח ועם חולצתו המקומטת.

 

  

 

כשראה שר היער את האח העצל והמרופט גער בו בפני כל המוזמנים עד שהלוטם הסמיק מרוב בושה. שר היער הכועס הוסיף והטיל עליו קללה שישאר כך כל ימי חייו: קמוט, סמוק ושעיר. 

 

 

 

 מאז ועד עצם היום הזה, לאח לוטם המרווני יש עלי כותרת צחורים ומגוהצים, ריחו נעים והפרי שלו חלק ואילו לאח לוטם השעיר יש עלי כותרת מקומטים, צבעם  סגלגל, ללא ריח ניחוח והפרי שלו עטור שערות.

 

 

 

 
 
  

 

 

                              לוטם מרווני                                                               לוטם שעיר

 

 

 

 

 

 

הזרעים של הלוטם יכולים לשרוד במשך עשרות שנים במצב של תרדמת. כאשר פורצת שריפה, זרעי הלוטם נובטים בהמוניהם והשטח נשלט על ידי שיחי הלוטם למשך שנים אחדות, עד שמתחדשים העצים.  

  

 

 

 אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות על שורשי הלוטם המרווני ושעיר כאחד,  צמח טפיל יפה להפליא ושמו רימונית הלוטם 

 

 

 



 

 

 

   

 

והנה קליפ קצר:    

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

מקור: http://www.youtube.com/watch?v=4s5tzE2lRXM

 

 

 

 אשמח אם מישהו מכם יצליח לצלם את רימונית הלוטם צומחת בין הלוטם המרווני והלוטם השעיר. למי שישלח לי תמונה כזו, אני מבטיח לפרסם את התמונה בבלוג, עם קרדיט כמובן למצלם. את התמונות ניתן לשלוח  אל: 

 

 

 

[email protected]

 

 

****  

  

 

 

 

הידעתם כי בטיולכם בשדות הארץ תוכלו לקטוף מלוא הצרור של צמחי בר נפוצים, שמהם תוכלו להכין מגוון מתכונים ומטבלים?

 

 

הרי מתכון לסלט ירק עשיר ומיוחד בטעמו המשובח:

 

 

להכנת הסלט תצטרכו לקטוף צרור משלושת צמחי הבר הבאים:

 

 

 
 

 חרדל השדה          חרצית עטורה              חמציץ נטוי

 

 

החומרים:

  

 

* חופן עלים צעירים וטריים של חרצית עטורה (ניתן לשמור בשקית ניילון לחה מהקטיף ועד לשימוש).

 

 

 * חופן עלים ופרחים של חמציץ נטוי (את הגבעולים עצמם לא מומלץ להוסיף לסלט, בגלל כמות הסיבים הנשארת בפה. בגבעולים אפשר למצוץ את העסיס החמצמץ - ילדים ממש אוהבים את זה).

 

 

* חופן פרחי חרדל השדה  , המוסיפים מעט חריפות פיקנטית בטעם חרדל.

  

 

* 4 עגבניות.

 

 

 

* 4 מלפפונים

 

 

* 1 פלפל ירוק

 

 

* מספר עלי חסה (ערבית, מסולסלת, רומית -מה שיש)  

 

 

 

* 1 פלפל אדום או צהוב  

 

 

* 1 בצל ירוק.

  

(אפשר לוותר על הפלפלים והבצל ולהוסיף במקום עגבניות)

 

 

*  2 כפות שמן זית

 

 

 

* מעט מלח ופלפל, לפי הטעם.

 

 

 

 

אופן ההכנה:

 

 

קוצצים דק עד בינוני את חלקי צמחי הבר המתוארים בחומרים ואת עלי החסה.

 

 

את הירקות קוצצים לקוביות בינוניות. מערבבים את הכל, מוסיפים את שמן הזית, מלח ופלפל. אין צורך להוסיף לימון בגלל החמציץ.

  

 

ניתן לשנות את הכמויות בהתאם למספר המנות שאתם רוצים להכין ולא חייבים לדייק.

  

 

****

  

 

מצמחי הבר ניתן להכין מגוון גדול של מאכלים טעימים. למנויים ומי שירשם כמנוי כעת, אשלח בהקדם מספר מתכונים נוספים וטיפים. אשלח גם מתכון להכנת חרדל ביתי מצמח הבר חרדל השדה.

 

 

כדי להצטרף כמנוי, עליך למלא את כתובת המייל שלך בתיבה הלבנה בשוליים הימניים למעלה וללחוץ שלח. לא לשכוח לאשר את המייל שישלח אליך כתגובה.

 

 

רשימת המנויים היא אנונימית וכוללת רק את כתובות המייל.

  

 

בתאבון

 

 

 ההשראה לכתיבת הפוסט הזה היא תמונת הלוטם השעיר שצלמה הבלוגרית צופה מהצד ונאחל לה החלמה מהירה.

 

 

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 10/4/2012 23:24   בקטגוריות צמחי בר, לוטם מרווני, לוטם שעיר, בישול, חברה, מדע, סגנון חיים, פילוסופיה, פסח, צמחים, תרבות, מתכונים, צמחי בר, צמחי ארץ ישראל  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-14/4/2012 12:06
 



מה לקטניות ולאורז לענייני חמץ?


  

אני לא רב ולא פוסק הלכה, אבל אני אשכנזי המבין בבוטניקה, בהגדרות צמחים ובמיקרוביולוגיה.

  

הבה נראה אם יש הצדקה באיסור אכילת קטניות ואורז, כמנהג האשכנזים בפסח.

 

  

על פי דין התורה ודברי חז"ל, רק בחמשת מיני דגן ישנו חשש חימוץ, בעוד מינים אחרים אינם יכולים להיות חמץ. חמשת מיני הדגן הם חיטה, שעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון. הרמב"ם כתב זאת במפורש: "אבל הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏".

  

צדק הרמב"ם שקטניות (למשל שעועית, חומוס, אפונים, פול ועדשים) אינם משתייכים מבחינת הגדרה בוטנית למשפחת הדגנים.

  

אבל הרמב"ם טעה בהגדרה של האורז, כמשתייך למשפחת הקטניות. האורז דווקא כן משתייך מבחינת הגדרות בוטניות למשפחת הדגנים. אך האורז, שלא משתייך לחמשת הדגנים האסורים, אינו הופך לבצק תופח כמו דגנים אלה. מי שאחראי לתהליך ההחמצה (התפחה) של קמח חמשת הדגנים הם השמרים.

 

השמרים הם פטריות חד תאיות. יצורים חד תאיים זעירים אלה מרחפים באוויר. השמרים ניזונים בעצם ממולקולות הסוכר (גלוקוז) שבמזוננו - הם מפרקים את הסוכר בתהליכים ביולוגיים המספקים להם אנרגיה. 

 



שמרים בהגדלה במיקרוסקופ

  

השמרים מפרקים את סוכר הגלוקוז שבבצק, בתהליך ביוכימי הדורש חמצן. בתהליך זה תאי השמרים מפרקים את הגלוקוז למולקולות המספקות להם אנרגיה (המכונות ATP)  ובנוסף נפלטים מים ופחמן דו-חמצני, והחמצן אובד. גז הפחמן הדו-חמצני (הכבד מהאוויר) שנפלט, הוא זה שמתפיח את הבצק. תהליך זה הוא ההחמצה ולכן בצק מותפח הוא חמץ.

  

האורז והקטניות לא מותפחים על ידי השמרים, אך הם, כמו הענבים, יכולים לתסוס בהעדר אוויר - גם הם על ידי השמרים. בהעדר חמצן, השמרים מייצרים אנרגיה הדרושה לחייהם בתהליך ביוכימי אחר - תהליך תסיסה כוהלית. בתהליך זה גם נוצרות מולקולות ATP המספקות לשמרים אנרגיה ובנוסף נוצר גם אלכוהול (אתנול).

  

לכן, האורז והקטניות לא מחמיצים במובן שהם תופחים, אלא יכולים רק לתסוס בהעדר אוויר. התסיסה הזו אינה מוגדרת הלכתית כחמץ ואפילו יין, שהוא תוצר התסיסה של ענבים על ידי שמרים - שתייתו מצווה בפסח.

  

בנוכחות אוויר (חמצן) האורז והקטניות, כמו כל שאר המזון, יכולים להתקלקל  ולהסריח, כדברי הרמב"ם - על ידי חיידקים המרחפים באוויר. אך אוכל מקולקל אינו חמץ.

  

אם כך, קטניות ואורז אינם חמץ, מהסיבות שתארתי.

  

אז מדוע הם חמץ בעיני האשכנזים? ראשית במאה השתים עשרה, לא כל כך ידעו להבדיל בין צמחים ממשפחת הדגנים למשפחת הקטניות. יותר מכך, לא ידעו אז מיקרוביולוגיה. כלומר, לא ידעו על קיומם של השמרים והחיידקים, שאותם ניתן לראות רק במיקרוסקופ. כידוע, במאה השתים עשרה, עדיין לא המציאו את המיקרוסקופ.

 

 

אם כך מה הסיבה של האשכנזים, היום, שלא לאכול אורז וקטניות? אז ראשית ידוע שקשה ליהודים דתיים להודות על טעויות הלכתיות. ולכן, כיום, הרבנים האשכנזים  מתעקשים שיש חשש לאכול קטניות ואורז, משום שהם עשויים להארז באותם בתי אריזה, שאורזים דגנים (חיטה ושעורה ושאר חמשת הדגנים האסורים). חלילה עשויים גרגרי חמץ להתגלגל שם לתוך הקטניות. לכן הרב עובדיה יוסף פסק שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה ואז הם מותרים לאכילה.

 

עלי לציין שיש הגיון בדברי הרב עובדיה יוסף, כי חמץ עשוי להתגלגל גם לאריזות של קמח תפוח אדמה (שאותו אוכלים האשכנזים) ולשאר מיני מוצרי המזון. לכן כל מוצרי המזון הכשרים לפסח עוברים תהליך ייצור נפרד.

 

 

אז מדוע האשכנזים עדיין לא אוכלים קטניות בפסח?

 

 

שיהיה לכם פסח שמח וכשר.

 

 
נכתב על ידי קנקן התה , 8/4/2012 23:51   בקטגוריות חמץ, קטניות, אורז, שמרים, אמונה, ביולוגיה, בישול, חברה, חומר למחשבה, לוגיקה, מדע, מיתוסים, מנהגי חג, סובייקטיביות, פילוסופיה, פסח, צמחים, תרבות  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-23/4/2012 06:42
 



סודות צמחי המרפא – האם זה באמת טוב לכם?


 

 

בפוסט הזה אדון בנושא השנוי במחלוקת והוא השימוש בצמחי מרפא. שימוש בצמחי מרפא נעשה על ידי חיות ועל ידי האדם משחר ההיסטוריה. הרפואה המודרנית מסתייגת מהתועלת ואף מצביעה על סיכונים ברקיחה בלתי מבוקרת של צמחי מרפא. מאידך, קמה תחייה מחודשת של השימוש בצמחי מרפא בעשרות השנים האחרונות. קמו מרפאים טבעיים (נטורופטים) למיניהם ותעשיות אשר גורפות מיליארדים מהציבור, עבור ייצור ושיווק מוצרי צמחי מרפא. בפוסט נדון בשני אספקטים. האם צמחי המרפא באמת טובים בשבילכם? והאם השימוש בצמחי המרפא עשוי להזיק לכם? כפי שתקראו בהמשך, למרות שלצמחי המרפא יש לעיתים תועלת מסוימת, השימוש בצמחי המרפא אכן עשוי להזיק לכם, במישרין או בעקיפין. בחלק ניכר מהמקרים, השימוש בצמחי המרפא הוא גם בזבוז כספכם לריק.

 

למרות שהשתדלתי לתמצת את הדברים, הפוסט הזה יהיה אולי הפוסט הארוך ביותר שכתבתי כאן בבלוג. אך בגלל חשיבות הנושא העדפתי שלא לפצל אותו לחלקים. למנויים אשלח בהקדם חומר השלמה מעניין נוסף לכתובות המייל (ראו הערה בסוף הפוסט).

 

 

את השימוש בצמחי מרפא לא המציא האדם

 

מחקרים הראו שציפורים מסוימות בוחרות כחומרי קינון צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על הגוזלים מזיהומים. חיות שונות אוכלות חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. תצפיות בפרפרים, תרנגולות, כבשים וקופים, הראו כי בעלי חיים חולים אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל. השימפנזים עושים שימוש מכוון בצמחים שלהם תכונות רפואיות. בכל המקרים, הם אוכלים צמחים שאינם טעימים ואין להם ערך תזונתי. הסיבה היחידה לאכילת הצמחים האלה היא – פתרון בעיות רפואיות. מבין צמחי המרפא שמשתמשים השימפנזים זוהו קליפות מגזע עצי שיטה לסילוק טפילי מעיים הגורמים לשילשול.  הם משתמשים גם בפירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומי חיידקיי מעיים. כנגד ריפוי מלריה, השימפנזים משתמשים בצמח Vernonia amygdalina.  

 

מאחר ורופאים מסורתיים (רופאי אליל מקומיים) מספקים לחוליהם את אותן "תרופות", נשאלת השאלה מי למד ממי ? מרפאים ילידים מודים כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

 

גם ניאנדרתלים (ראה פוסט קודם) אשר חיו לפני כ-60,000 שנה, השתמשו בצמחי מרפא. לצד גופת אדם ניאנדרתלי שנקברה, נמצאו שמונה סוגי צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי העולם.

 

שימוש בצמחי מרפא ובצמחי מרפא של ארץ ישראל בעולם העתיק והחדש

 

צמחים ממשפחת השפתניים תוארו כמשפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה, שהיא אחד מתסמיני מחלת האלצהיימר. צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטרופיים.  מחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא, הראה ששימוש בשמן זן מסוים של צמח המרווה המריץ את העברת הגירויים העצביים והגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. בעקבות התוצאות, ממליצה ד"ר פארן על שימוש בצמח המרווה לטיפול באלצהיימר.

 

תוארו גם צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, ועוד.

 

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה ערכו מחקר מקיף על הגניזה הקהירית והסיקו מתוכה על חומרי המרפא בהם עשו שימוש בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים. השניים פענחו מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי המרקחת ומצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא. בין הצמחים שהופיעו בתדירות רבה היו קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד, לימון, זנגביל, כרכום ורבים נוספים.

 

פרי הרימון ידוע עוד מימים עברו כבעל תכונות בריאותיות, ונזכר ככזה בכל הדתות ובפולקלור העמים. פרופ' אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון ומרכז רפואי רמב"ם מצא כי ברימון מצויים חומרים נוגדי חמצון שיכולים לעכב את הכולסטרול "הרע", שהוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לטרשת העורקים, וכך להאט את התהליך הטרשתי. בנוסף, גילה פרופ' אבירם כי בחולים ששתו כוס אחת של מיץ רימונים ליום במשך שבועיים אובחנה ירידה של כ-6% בלחץ הדם. על כן באדם הסובל למשל מיתר לחץ דם בסביבות 180, שתיית מיץ רימונים תוריד אולי את לחץ הדם ל- 170. זה עדיין יותר מדי ולכן האדם יצטרך בכל זאת טיפול תרופתי, כדי להוריד את לחץ הדם לערך הנורמלי -120.

 

תושבי ארץ-ישראל בעת הקדומה ובימי הביניים השתמשו בצמחים לסילוק חומרי פסולת על ידי שלשול והקאה. הצמחים שהשתמשו הם חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, הגה מצוי, ריבס, חבלבל רפואי ואבטיח הפקועה.  הרמב"ם תיאר את סגולות שמן עץ הזית להגברת האון המיני.

 

 

מהו ההבדל בין שימוש בצמחי מרפא לבין שימוש תרופתי ברפואה המודרנית

 

גם הרפואה הקונבנציונאלית משתמשת בתרופות שמקורן בצמחים. הרי שתי דוגמאות:

 

מצמח האצבעונית (דיגיטאליס) מבודדים ומרכזים את החומר הפעיל בתרופה דיגוקסין. תרופת הדיגוקסין משמשת לטיפול באי ספיקת לב המלווה בהפרעות בקצב הלב.

 



 

 

מעץ הטקסוס מפיקים את התרופה טקסול המשמשת בכימותרפיה כנגד סרטן השד וסוגי סרטן נוספים.



 

מכאן מה שעושה את ההבדל בין תרופה אמיתית ממקור צמחי לצמח מרפא הוא עצם בידוד החומר הפעיל וניקויו משאר חומרי הצמח, באופן שהתרופה יכולה להינתן במינון הנכון ובצורה מבוקרת, ללא סיכון. הצמחים אצבעונית וטקסוס, כמו חלק מצמחי המרפא, רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים.

 

 

השימוש בצמחי מרפא עשוי להיות רעיל או מזיק

 

השימוש בצמחי מרפא יכול להיות מסוכן ומזיק. הוא עשוי להיות מזיק בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה הוא עשוי להיות מזיק בגלל מינון לא מבוקר של הצמח. וכשאני מציין שימוש במינון לא מבוקר, אני מתכוון למהי הכמות של צמח מיובש שצריך להשתמש בחליטת תה, כדי שהמינון יהיה מדוייק – כלומר מועיל במאת האחוזים ולא מסוכן במאת האחוזים. האם לחלוט את הצמח חצי דקה במים רותחים או אולי 5 דקות? האם בצמח החלוט לא מסתתר עובש או נבגים של חיידקים?  אתם יכולים לחלות רק מזה! גם כמות החומר הפעיל בצמח עשוי להשתנות בתנאי גידול שונים ובעונות השנה השונות.

 

כלומר, חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן. למשל אם ניקח לדוגמה את הצמח שוש קירח (ליקוריץ)  שמשתמשים בו כנגד דלקות, אלרגיה ובאי ספיקה של הורמונים סטרואידים -  שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול גם לגרום לאגירת נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לכן, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות. האם אדם נורמאלי שאינו רוקח יכול למלא בדייקנות דרישות אלה? לכל אדם יש גם קצב קליטה ופירוק חומרים קצת שונה. כיצד אם כן תדע האם המינון שלקחת מזיק במיוחד לך יותר מאשר לאחרים?

 

טענה רצינית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה. האם חשבתם פעם מדוע מוכרים לכם "תרופות" מצמחי מרפא ללא מרשם רפואי? האם חשבתם פעם מדוע על האריזה של "התרופה הטבעית" שקניתם, אף פעם לא יהיה כתוב לאיזה שימוש היא מיועדת? מדוע מוכרים לכם אותה כתוסף תזונה?

 

האם נתתם מחשבה כיצד אתם בכלל יודעים למה "התרופה הטבעית" המסוימת משמשת? לשם כך היצרנים משתמשים בשיטה ערמומית. הם נותנים ל"תוסף המזון" שם עם רמז למה שהיא "אמורה" לעשות, למשל N-שיעול. ה-N נותן לכם הרגשה של שם של תרופה והוא בעצם "אין" שיעול.

 

שנית הרוקחים עצמם משווקים לכם את מוצרי צמחי המרפא. יודעים מדוע? כי הם מרוויחים על מכירתם יותר מאשר על מכירת תרופות. האם זו לא רפואה לעשירים במסווה של מזון? למשל, אתם שואלים את הרוקח מה יש נגד צינון והוא יביא לכם מוצר "תוספת מזון", כאילו שזו תרופה. האם אין זה אבסורד?

 

עצה ידידותית- בתור תוסף מזון (ולא תרופה), יש אישור למכירה על ידי משרד הבריאות, אך על תסמכו לגמרי על כך. מדוע? כי משרד הבריאות לא בודק ואינו יכול לבדוק כל משלוח (אצווה) של המוצר. לא לכל החברות המייצרות מוצרי מרפא טבעיים יש בקרת איכות, כולל בדיקת ניקיון המוצר ממזהמים. כך שאם אתם כבר קונים מוצר כזה, לפחות תבדקו שמצוין עליו שיוצר בתנאי GMP (שהם קיצור של Good Manufactory Product).  

 

כאמור הנזק בשימוש בצמחי מרפא עשוי להיות גם עקיף. כי אם המינון נמוך מדי, הרי לא תפתר הבעיה הרפואית ובמיוחד אם הפסקתם לקחת תרופת מרשם, מפני שאתם חושבים שצמח המרפא הוא תחליף טבעי.

 

כעת אביא מספר דוגמאות לשימוש מסוכן בצמחי מרפא:

 

אמיגדלין (Amygdalin) אזהרה חמורה!!!

 

זהו מוצר טבעי המופק מגרעין משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 כטיפול בסרטן ומניעת סרטן.  נפוץ גם בשם לאטריל ולעיתים מוסיפים לו גם ויטמין B17.  

 



 

אמיגדלין הפך להיות פופולרי  במכסיקו בשנות ה- 70. השימוש בו בהתבסס על הנחה שגויה שתאי סרטן אמורים להפוך אמיגדלין לציאניד, ואז למות, בעוד תאים נורמליים לא. למרות שמטופלים עדיין משתמשים באמיגדלין,  המחקרים עד כה הראו רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. זאת ועוד - האמיגדלין הופך ע"י הגוף לציאניד. נטילה דרך הפה הביאה למקרים של הרעלת ציאניד ומוות. לאחרונה דווח כי נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה יחד עם ויטמין C הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אין גם כל הוכחה מדעית שתוספת ויטמין B17 מונעת סרטן. על כן אמיגדלין איננו מאושר לשימוש בארה"ב, אך הוא זמין מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט. ראו הוזהרתם - אין להשתמש בתוסף זה

 

המוצר הטבעי ברומלין הוא אנזים המופק מן הגבעול של אננס. הוא משמש כנגד בצקות, לריפוי פצעי כוויות, להפחתת כאבי ברכיים בדלקת פרקים, למניעה ולטיפול בסרטן. אבל באנשים שמקבלים תרופות למניעת קרישה כמו קומדין או אספירין (קרדיוקרפין), השימוש בברומלין עשוי להגביר את הסיכון לדימומים.

 



 

יש מוצרים טבעיים נוספים המסוכנים לאנשים שלוקחים תרופות מרשם שונות. למשל לאנשים המקבלים סטאטינים (כמו ליפיטור ואחרים) כנגד כולסטרול, אסור לצרוך מוצרים מאשכוליות ורימונים. ישנה אזהרה בדף המידע של התרופות, אך האם אתם תמיד קוראים את דפי המידעראו הוזהרתם!!!

 

הרדוף הנחלים מוכר לכולם כצמח מאד רעיל.  בדרום מזרח אסיה הוא משמש כתרופה עממית לטיפול בטחורים, כיבים, צרעת וכן כסם הגורם להפלה. מתוך מחקרים אשר בוצעו לאחרונה במעבדה, עולה כי מיצוי של הרדוף הנחלים גורם למותם של תאי סרטן מסוימים ומגביר את הרגישות של בלוטת הערמונית לטיפולי הקרנות. באחרונה תמצית של הצמח, בשם Anvirzel, משמשת לטיפול במחלות סרטן, איידס, צהבת, פסוריאזיס, דלקת פרקים ואי ספיקת לב. החומר אינו מאושר לשימוש בארה"ב. עד שלא יהיו נתונים נוספים אודות היעילות והרעילות שלו, המוצר אינו מותר לשימוש מלבד בניסויים קליניים. 


אזהרה!!!

 

עלים בלתי מעובדים של צמח הרדוף הנחלים הם רעילים ביותר.

 

 המוצר אנבירזל אסור בשימוש לחולים עם יתר סידן בדם, תת אשלגן בדם, קצב לב איטי, טכיקרדיה חדרית או אי-ספיקת לב .

  

כבר עכשיו מדווחות לגבי  Anvirzel: בחילות, הקאות, שלשולים, גירוד, כאבים בגידול, כאבים, ריבוי והפרעה בקצב הלב.

 

ושוב אזהרה!!!  צריכה של עלה אחד של הרדוף הנחלים היא קטלנית. תחילת ההרעלה מופיעה מספר שעות לאחר הצריכה וכוללת הקאות, כאבי בטן, כיחלון, תת לחץ דם, מיעוט חום בגוף, סחרור, שיתוק הנשימה ומוות (מוות איטי עם יסורים גדולים!). 

 

 

גם אם השימוש בצמחי מרפא אינו מזיק הוא עשוי להיות בלתי מועיל ולבזבז את כספכם לריק.

 

למשל, ראו מה פורסם על ידי מערכת פורטל הדוקטור בתאריך 17.07.11:

 

תוסף זרעי פשתן לטיפול בסרטן הערמונית 



זרעי פשתן. מקור: ויקיפדיה שיתוף

 

 

ממצאי מחקר חדש מצביעים על יעילות תוסף תזונה של זרעי פשתן כנגד שגשוג תאי סרטן הערמונית (פרוסטטה) בגברים חולים.

 

 

 

ניסויים על תאים סרטניים במבחנה הראו ששני חומרים הנמצאים בזרעי הפשתן אכן מעכבים את גידולם ואף הורגים אותם.



 

לפיכך, פורסמו מספר פטנטים על שימוש במיצוי זרעי פשתן לריפוי סרטן.       

 

אבל נראה שאין בסיס רפואי להצלחת הטיפול הזה במציאות (לעיתים קרובות, חומרים שפועלים על תאים במבחנה אינם פועלים עליהם בגוף – כי בגוף הם משתנים או מתפרקים או מסולקים מהר מדי).

 

מחקר שנעשה בחיות מאונשות (ראה פוסט קודם) דווקא מראה שיכולת הריפוי של זרעי הפשתן בסרטן הערמונית היא ממש בשוליים. במודל הזה החיות המהונדסות מבטאות חלבון אנושי הגורם גם אצלן לסרטן הערמונית. הטיפול במיצוי זרעי פשתן עזר במעט רק ל-3% מהחיות. אם כך, חבל על כספם של חולי הסרטן המיואשים, המוכנים לנסות כל דבר.

 

 

אז מה עושים? למי מאמינים?

 

רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות נוספות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי. אולם שימו לב, בכל קופות החולים משווקים רפואה לא קונבנציונאלית, כולל נטורופטיה שכוללת ריפוי בצמחי מרפא. כלומר בישראל כמו במדינות אחרות יש כביכול שני מחנות, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא.

 

אז למי להאמין?

 

בשל מעורבות של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר ולכן הם משווקים באגרסיביות רבה, כביכול עם הדימוי של "תרופות פלא" מודרניות. כאמור, כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספי מזון ללא צורך במרשם רופא, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם, אינם מתאימים למינונים הדרושים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית.כך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות. מצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש (כי זה נמכר כמזון), ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי. לכן הדרך הנכונה לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע מוסמך. איש מקצוע כזה מכונה הרבליסט.

 

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא נקראים הרבליסטים. במדינות רבות, כמו גרמניה ושוויץ שהן שיאניות בצרכני צמחי מרפא, הם נדרשים לקבל רישיון לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא, בדומה לרופאים או רוקחים. כאמור דרישה כזו הגיונית והכרחית, כי חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים. מאידך, יש גם צורך לברר שהמינון אינו נמוך מדי.

 

בישראל זהו שטח כמעט פרוץ מבחינת החוק. גם אם רוקח מייעץ לכם, הוא אינו מקבל בלימודיו הכשרה מספקת לייעוץ כזה. בוודאי אם אתם קונים את תכשירי צמחי המרפא מהמדף, אינכם מקבלים אפילו ייעוץ מהרוקח. בארץ גם אין פיקוח על רמת מי שקורא לעצמו נטורופט או הרבליסט. המסיימים את הקורסים לעיסוק בתחום אינם עוברים בחינות ארציות אחידות, בפיקוח משרד הבריאות.

 

זהירות! גם אם אתם הולכים לייעוץ אצל נטורליסט המתהדר בתואר דוקטור – בדקו שהדוקטור שלו אינו בספרות או כלכלה.

  

***

 

לסיכום, בואו נראה מה נכון או לא נכון לגבי מיתוסים שונים הרווחים בציבור בהקשר לצמחי מרפא:

 

 

*         השימוש בצמחי מרפא הא כמו שימוש בתרופה לשמה – לא נכון.

 

 

*         השימוש בצמחי מרפא בטוח – לא נכון, במקרים רבים הוא לא.

 

 

*         ניתן להשתמש בצמחי מרפא במקום תרופת מרשם – לא נכון ולעיתים נדרש תאום מינונים.

 

 

*        צמחי מרפא בוודאי יעילים למחלתי – לא בהכרח ויכולים להחמירה או אפילו להזיק.

 

 

*       צמחי המרפא יכולים להיות מזוהמים ואפילו רעילים – נכון.

 

 

*       צמחי מרפא מיוצרים ללא סטנדרטים ותנאי בקרה קפדניים כמו תרופות – נכון.

 

 

*       צמחי מרפא נמכרים כמזון ולא כתרופה – נכון.

 

 

*       האם תכשירי צמחי מרפא עברו ניסויים קליניים מקיפים (לבדיקת יעילות ובטיחות) כמו תרופות? – לא

 

 

*        האם המינון המומלץ באריזה של התכשיר מתאים לכולם? – בהחלט לא (עשוי להיות נמוך או גבוה מדי).

 

 

*        ניתן להאמין באופן גורף לאנשים הטוענים שהם מומחים לייעוץ בשימוש צמחי מרפא – בהחלט לא! יש גם שרלטנים.

 

 

*        האם הרוקח שלך קבל הכשרה לייעוץ בשימוש בצמחי מרפא? – בד"כ לא!

 

***

 

 

פינת הידעתם?

 

 

סכנה. אל תאכלו שימורי מזון לפני צביעת שיער!

 

 

 

 

קיימים מחקרים סותרים האם צבעי שיער גורמים לעלייה במקרי סרטן. אולם, מחקר חדש יחסית הראה כי 10% ממקרי סרטן הלימפומה בנשים יתכנו משימוש בצבעי שיער. המחקר הזה נעשה בעזרת ניתוח קבוצה גדולה של חולי לימפומה ולכן תוצאותיו נראות מהימנות.

 

אבל הצירוף של אכילת שימורי מזון בסמוך לצביעת השיער עשוי להיות קטלני ולגרום לסרטן כבד. מסתבר שהן חומר בצבע השיער והן חומר הנמצא בקופסאות שימורים מגיעים עם מחזור הדם אל הכבד שתפקידו לפרק ולסלק חומרים רעילים. בכבד שני החומרים עוברים מסלול פירוק והשילוב של תוצרי הפירוק גורם לעליה בשיעור המוטציות בדנ"א שבתאי הכבד.

 

את זה למדתי עוד כשהייתי סטודנט בקורס לגנטיקה. למדנו את המסלול הביוכימי המפורט אשר מביא לעליה בסיכון לסרטן כבד. מרבית הרופאים אינם יודעים על כך וגם אם יגידו שאינם יודעים על הסיכון הזה, אם הייתי במקומכם, הייתי נמנע מאכילת שימורים יומיים שלושה לפני ואחרי צביעת שיער.

 

***

 

למנויים ישלח בהקדם חומר השלמה לפוסט אל כתובות המייל. מי שמעוניין להצטרף כמנוי ולקבל גם עידכונים במייל על פוסטים מעניינים בעתיד, מוזמן למלא את כתובת המייל בתיבה הלבנה, הנמצאת למעלה בצד ימין ולא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה.

לידיעה - ההצטרפות כמנוי היא אנונימית ורשימת המנויים מכילה כתובות מייל בלבד, ללא שייכות לשם או לכינוי.

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 21/2/2012 12:59   בקטגוריות ביולוגיה, בריאות, זרעים, חברות תרופות, חומר למחשבה, מדע, מיתוסים, סגנון חיים, צמחים, רפואה, תרבות, צמחי מרפא  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   11 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-16/12/2012 16:36
 



ממנהגי ט"ו בשבט לענייני בריאות


 

 

בתקופת המשנה, לתאריך החמישה עשר בחודש שבט היה משמעות פיננסית בלבד לצורך חישוב מיסים על היבול. תאריך זה שנחשב כאמצע של החורף, נבחר כסוף שנת כספי המס על פירות האילן. המעשרות על פירות לאחר תאריך זה, היו שייכים לשנה הבאה ולכן במשנה יום זה כונה "ראש השנה לאילנות".

 

ט"ו בשבט אינו ממש חג דתי. גם "ברכת האילנות", הנמצאת רק בחלק מהסידורים שעל-פי נוסח עדות המזרח, אינה מיוחסת לתאריך מדויק. במרבית הסידורים לא נמצא אזכור ל"ראש השנה לאילנות". בט"ו בשבט ילדי החדר גם אינם פטורים מלימודים.

 

התלמוד הירושלמי מצביע על ט"ו בשבט כמועד שבו מתחילים האילנות לשתות ממי השנה החדשה. ההסבר  למועד זה על ידי התלמוד הבבלי הוא שבמועד זה "יצאו רוב גשמי השנה".

 

למעשה המקובלים במאה השש עשרה הם אלה שעיצבו את "סדר ט"ו בשבט" והנהיגו את אכילת הפירות במועד זה. הספר הקבלי עץ חיים מחלק את שלושים פירות הארץ לקבוצות על פי שלושה עולמות. על פי חלוקה זו, מיני פירות עולים במדרגות העולמות השונים:

 

העולם הראשון שהוא עולם העשייה, כולל עשרה פירות נקלפים. כלומר, תוכם נאכל וקליפתם מושלכת. לקבוצה זו משתייכים השקדים, רימונים, פרי הדר וכו';

 

העולם השני שהוא עולם היצירה, כולל עשרה פירות שחיצוניותם נאכלת ותוכם נזרק. לקבוצה זו שייכים התמר,השזיף, המשמש, וכו';

 

העולם השלישי, הגבוה שבעולמות, הוא עולם הבריאה, המתאפיין בעשרה פירות שנאכלים בשלמותם. למשל, תאנה,תות שדה, אוכמניות וכו'.

 

עולי "העלייה הראשונה" שבאו לגאול את הארץ ומצאו אותה שוממה, הנהיגו למעשה את הפן הלאומי של החג וכך נוצרה מסורת הנטיעות בט"ו בשבט. 



 

נשאלת השאלה מנין המנהג של אכילת פירות יבשים? מדוע באמת לא פירות טריים? מנהג זה מקורו ברצון של היהודים בגולה לאכול מפירות ארץ ישראל. היות ויבוא פירות טריים מארץ ישראל לא היה מעשי ופירות טריים כלל אינם גדלים בחורף האירופאי,  יובאו לארצות הניכר פירות מיובשים. מכאן השתרש מנהג אכילת הפירות היבשים היום. מעניין שמנהג אכילת פירות יבשים מארץ ישראל, התרחב היום לאכילת מיני פירות יבשים אקזוטיים – שהם בהחלט אינם פירות ארץ ישראל. אולם, אין סיבה מדוע לא ואפילו רצוי לאכול פירות טריים. 



 

אכילת פירות טריים עדיפה בשל עושרם בויטמינים החסרים בפירות היבשים. אכילת פירות יבשים גם משמינה יותר. אם אתם מנשנשים בלי להרגיש 30 משמשים יבשים, משמשים טריים תאכלו הרבה פחות – בגלל תכולת המים שבפירות טריים, שמקנים תחושת שובע.

 

ידוע שאכילת פירות יבשים מועילה לשיפור היציאות באנשים הסובלים מעצירות, בגלל כמות הסיבים הרבה. אך למעשה הם אינם כל כך בריאים, בשל צורת העיבוד והשימור שלהם. אם תקראו את התוויות הצמודות לאריזות של הפירות היבשים, תראו שהם מכילים חומר שימור שאינו כל כך סימפטי. כדי להאריך את חיי המדף של הפירות היבשים, כיום בדרך כלל לא מסתפקים בייבוש תחת השמש או במתקן חימום מלאכותי, אלא מוסיפים כימיקל שנקרא גופרית דו-חמצנית.

 

גופרית דו-חמצנית היא תרכובת כימית שנוסחתה (SO2). הגופרית הדו-חמצנית היא מזהם אוויר הנוצר באופן טבעי בהתפרצויות של הרי געש. שריפת חומרי דלק המכילים גופרית בתחנות כוח ובתעשייה, פולטת לאוויר עוד מחומר מזיק זה. גופרית דו-חמצנית היא אחד הגורמים לתופעת הגשם החומצי, יחד עם תחמוצות החנקן. מנזקיה הבריאותיים של הגופרית הדו-חמצנית די מתעלמים. אך חומר למחשבה: אם החיידקים והעובש אינם יכולים לגדול על הפירות היבשים, בגלל הרעילות של הגופרית הדו-חמצנית המפוזרת עליהם, נשאלת השאלה מה הרעילות של החומר הזה עושה לכם?

 

יתכן שעל האריזה תמצאו שהמוצר מכיל חומר "תמים" המכונה E-220 . אך אל תטעו – מדובר בקוד של אותה גופרית דו-חמצנית. את החומר הזה מוצאים גם ביינות כחומר משמר. שתית ארבע כוסות יין בט"ו בשבט, גם היא מנהג על פי הקבלה.

 

בכלל כדאי שתשימו לב להטעייה מקובלת בתוויות של מוצרים, שמצוין עליהם "ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים". בהרבה מקרים על התווית מצוין מאידך, שהם מכילים כל מיני מספרי - E, שהיצרנים לא בדיוק רוצים שתדעו מהם. הם חומרי צבע וחומרים משמרים, שאם אתם מעוניינים לדעת, חלקם מסרטנים. אפשר למצוא את המידע באינטרנט.  למשל, http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8_E

 

הדפיסו את הטבלאות ושימרו. אם תצטיידו בטבלאות האלה בקניות המזון הבאות שלכם, אולי כבר לא תרצו לקנות מספר מוצרים. 

 

לסיכום המלצה לקראת ט"ו בשבט – עדיף לחגוג עם שלל פירות טריים ולהמעיט באכילת פירות יבשים או משומרים.

 



 

ט"ו בשבט שמח

 

 ***

 אם אהבתם לקרוא פוסט זה ותרצו לקבל עידכונים במייל על פוסטים מעניינים בעתיד, אתם מוזמנים להצטרף כמנויים. להצטרפות כמנוי צריך רק למלא את כתובת המייל שלכם בתיבה הנמצאת למעלה בצד ימין ולא לשכוח לאשר את המייל שישלח אליכם כתגובה.

 

נכתב על ידי קנקן התה , 5/2/2012 22:11   בקטגוריות ביולוגיה, בריאות, חקלאות, כלכלה, מדע, פילוסופיה, צמחים, תרבות, ט"ו בשבט, חברה, מנהגים, הנושא החם  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-26/1/2013 23:58
 



  
דפים:  
125,139
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע וטכנולוגיה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)