אחד ההקשרים לחג השבועות הוא מתן תורה. לפי המסורת קיבל משה את התורה על הר סיני ומסרה לבני ישראל.
לכאורה, קבלת עול התורה היא הדבר הכי לא הגיוני ובניגוד לטבע האנושי. כי קבלת התורה היא ויתור על חופש – הן חופש הבחירה, חופש העשייה ובעיקר חופש המחשבה. גם דברי חז"ל על הייחוד בקבלת התורה על ידי עם ישראל, בניגוד לשאר הגויים, נראים כניגוד לטבע האנושי. לטענת חז"ל עם ישראל קיבל את התורה ולא שאר הגויים, כי עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" – קבלה ללא עוררין וללא מחשבה, לעומת התפיסה המקובלת – קודם נשמע ואם נשתכנע נעשה. למעט הדת, כך למעשה אנחנו פועלים בכל תחום בחיינו – אנחנו לא קונים מוצר לפני שאנחנו שומעים על תכונותיו ושואלים לפרטים נוספים, המשפיעים על החלטתנו.
אז מדוע קבלת התורה נעשתה ללא עוררין, ללא שאלת שאלות ומחשבה. אינני מדבר על האמונה במושג אלוהים. האמונה היא דווקא כן תכונה וצורך הצרובים באופי האנושי ועל "המדע" שבצורך באמונה, אכתוב בפעם אחרת. אני מדבר כאן על קבלה של מערכת חוקים וכללים מסוימת ולא אחרת. על שיעבוד אליהם, ללא מחשבה עמוקה מדוע. על קבלה של מכלול כללים וחוקים כעסקת חבילה. בעצם כולנו נולדנו לתוך מציאות של מערכת חוקים ותקנות הקיימים בחברה שאנחנו חיים בה, ולמעשה זה כמעט מחוסר ברירה. אנחנו חייבים לפעול על פי מערכת זאת –אם לא נענש, נוקע, או נוחרם.
לכאורה קיימות שתי אפשרויות בחירה אלטרנטיביות:
אפשרות הבחירה הראשונה היא לנסות לשנות את חוקי החברה במאבק אידיאולוגי או משפטי. אך כל עוד קיימת מערכת החוקים המסוימת, חובה על הפרט לקבלה ולנהוג לפיה. כמובן, אם אין אנחנו מוכנים להיענש. קיום חוקים שקיבלה עליה החברה היא צורך בסיסי, כדי לשמור על החברה מפני אנרכיה. אבל, פעולה של האינדיבידואל (הפרט) בניגוד לרצונו, בשל החובה לקיים את חוקי החברה, נובעת בעיקרה מפחד. הפחד מהתגובה של הסביבה.
אפשרות בחירה שנייה היא לעזוב את החברה ולהצטרף לחברה אחרת, שהיא בעלת מערכת חוקים וכללים משלה. אבל שוב, האדם שעושה זאת יוצא מעסקת חבילה אחת ומקבל עסקת חבילה אחרת – בשלמותה!
כפי שמתואר בספר שמות, גם קבלת עול התורה במעמד הר סיני, נובעת למעשה מפחד ולא מתוך רצון חופשי! כיצד רואים זאת? ובכן בספר שמות כתוב: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק" (שמות כ', י"ד)."
הכיצד רואים קולות? קולות שומעים ולא רואים. למעשה יש כאן תופעה המונית של סינסתזיה-שימוש במונח של חוש אחד לתיאור חוש אחר. הדבר מעיד על בלבול חושים. בלבול חושים אופייני למשל אצל אנשים מסוממים. האם אדם מסומם יכול לקבל החלטה מושכלת? מדוע " וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק"? כלומר, תגובתם של ישראל למעמד הייתה בהלה ופחד. הם פחדו פן ימותו למשמע קולו של אלוהים. הדבר מחוזק על ידי חז"ל שמציינים כי קבלת התורה הייתה אירוע מפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד.
אם כך, נעשה ונשמע לא נבע ממשהו רציונאלי, אלא מפחד גרידא. עובדה (על פי המסופר בספר שמות), כאשר משה מנהיגם של בני ישראל נעלם כדי לקבל את התורה מידיו של אלוהים, בני ישראל חזרו בהם וסגדו לעגל הזהב. בהעדר מנהיגם - פג זמנית הפחד. גם היום המושג "יהודי חרד(י)" מעיד על קבלת עול תורה – ביצוע מערכת של חוקים וציוויים - מתוך פחד גרידא. כדי להמתיק את הגלולה, חוברה על ידי אנשי דת (ולא על ידי אלוהים) מערכת של אגדה ודרש, שאין בה כל קדושה. דברי אנשים בשר ודם - אינם יכולים להיות קדושים. גם חז"ל הם אנשים, אך גם חכמים אינם קדושים. מערכת זו של אגדה ודרש - תפקידה לעקוף את הסתירות שבטקסטים "הקדושים". סתירות שמטרידות כל אדם בר דעת. אי אפשר להתכחש לכך שמערכת זו חוברה במשך דורות רבים, וברור כשמש ש"ההלכה" בימינו רחוקה מרחק שנות אור מההלכה בימי דוד המלך. האם כיום מקריבים קורבנות למזבח כאז?
האם בימי דוד המלך לבשו בני ישראל שטריימל וקפוטה? ברור שלא! אז מה לאופנת הלבוש של הפולנים הגויים במאה ה-16 ולדת היהודית?
***
כבר אמרתי שאחת מדרכי הסביבה כנגד אדם שמורד במוסכמות, מתוך אידיאולוגיה או מחשבה מושכלת, היא חרם. אם תחשבו על זה, גם החרם נובע מפחד. הפחד מפני הפצת דעות אחרות ואימוץ נרחב שלהם על ידי החברה. הפחד מפני הפלורליזם ולכן הידבקות בציפורניים לשמרנות.
מהחרמות הידועים הוא החרם שהטילו היהודים על בשר מבשרם – ברוך שפינוזה. שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, ולאבי מדע ביקורת המקרא. משנתו השפיעה רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית המודרנית.
שפינוזה עצמו הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית, ונחשב לעילוי תורני, על ידי רב הקהילה. מאוחר יותר, כאשר פיתח מחשבה ביקורתית וכתב כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו", נפסלה עבודתו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. למעשה, בשל הלחץ שהפעילו אנשי הכנסייה על הקהילה היהודית, הוטל עליו גם חרם וצו כריתות מעדת ישראל. לאחר מותו, ממשלת הולנד החרימה את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי. כינו אותו בציניות בשם "בנדיקטוס מלדיקטוס" (מלטינית, ברוך הארור).
כתב החרם על שפינוזה
תפיסתו של שפינוזה הייתה שאין אלוהים חיצוני לעולם ושאלוהים הוא הטבע. לכן שלל למעשה את כל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות. הוא סבר שהיקום שנראה כסופי ומוגבל, אינו אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט. הוא טען שמשום שאין אלוהים חיצוני לעולם, ממילא אין שום משמעות לציווי אלוהי בתחום המוסר. לדעתו העולם הזה שהוא מכלול כל היש הוא המקור היחידי לנורמות ולערכים. המוסר על פי שפינוזה נובע מ"טבע האדם". לטענתו "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב. הוא טוב כי אנו רוצים אותו".
עוד טען שפינוזה כי העיסוק במדע וחקר העולם הוא הרצון האמיתי "לדעת את האלוהים". אלברט איינשטיין כתב במספר מקומות כי הוא נוטה להאמין באלוהים – אבל באלוהים של שפינוזה. על כן, כל האנשים הדתיים שמציינים בחדוות ניצחון שאפילו איינשטיין האמין באלוהים, בעצם מתעלמים מהעובדות. אלברט איינשטיין לא האמין באלוהים המסורתי שלהם!
עוד עובדה, בניגוד למה שאנשים דתיים חושבים, שפינוזה לא רצה לבטל את הדת עבור ההמונים. למעשה הוא חשב שעבור ההמון, חיוני להאמין שיש אלוהים משגיח ומצווה, משום שההמון עלול שלא להבין מעצמו את התועלת שבקיום החוקים והדאגה לזולת. לכן שפינוזה חשב שיש מקום לדת עממית אוניברסאלית, שעיקריה יהיו אהבת הזולת ואהבת אלוהים, שתתבסס על התנ"ך לאחר "טיהורו" ממעשי ניסים ומאמונות תפלות.
גם לדעתי הצורך בדת הוא הכרח פסיכולוגי לרבים המאמינים בה. לא אכנס כאן לכל האספקטים של הצרכים הפסיכולוגיים שבקיום הדת בכלל (על כל סוגיה וזרמיה), אך יש אנשים שנוח להם מאוד להיות מובלים על ידי רב או כומר, בשם ציוויים דתיים, כעדר צאן המובל על ידי רועה. עבורם יש סיבה לכל דבר ולא צריך לדעת אותה. מספיק שאלוהים יודע. צריך לקבל את כל התורה כעסקת חבילה, ללא כל פקפוק – גם כשמציאות ועובדות סותרות חלקים ממנה. עוד הם מוסיפים: "בעוד 1000 שנה, 2000, אתם תראו שכל הכתוב נכון". אני ממש מתכוון לחיות 2000 שנה, כדי להיווכח בכך. הם כמובן יווכחו בכך, כי אז יקומו לתחייה עם בוא המשיח. שיבוסם להם. אני את זה לא קונה.
****
בהקשר לכתבה זו, בשבוע שעבר ראיתי הצגה נפלאה המוּעלֵת על ידי תיאטרון החאן בירושלים. שם המחזה ירושלים החדשה -מאת דייויד אייבס. זוהי הצגה מעולה, אחת מהטובות שראיתי בחיי.
המחזה הזה הוא דרמת בית משפט תיאולוגית-פילוסופית מעולה, שגיבורה שפינוזה. למרות שהנושא נראה כבד ולמרות שהגעתי להצגה עייף (לאחר שלוש שעות הרצאה רצופות בקורס שלי באוניברסיטה) – ישבתי מרותק במשך כל ההצגה. אין בה רגע של שיעמום או כבדות. המשחק והבימוי המעולים, המלווים בחוש הומור ובקלילות טקסטואלית - מדהימים והצופה מאבד את תחושת הזמן. המחזה מעורר מחשבות רבות גם לאחר סיומו.
ההצגה מעלה את העימות בין שפינוזה לבין פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם, הנאשם בלחץ הכנסייה בכפירה. במהלך שימוע שנערך בבית הכנסת של הקהילה, מגן הפילוסוף על תורותיו הרדיקליות, השוללות את מקורם האלוהי של כתבי הקודש ודוגלות בחירות המחשבה והדיבור. לאחר מספר שעות של שימוע הוא מנודה מן הקהילה היהודית ומוטל עליו חרם בלתי הפיך (החרם הגורף ביותר שהטילה הקהילה היהודית אי פעם).
לפני הטלת החרם - רב הקהילה מוּרטֶרה, שאהב את שפינוזה אהבת נפש, הודה ששפינוזה צודק באבחנותיו, "אך אין הן (האבחנות) מתאימות לנו".
***
כשפינוזה, גם בשבילי אין לחג שבועות כל משמעות היסטורית-דתית. אני אוהב מאכלי גבינות ומתחבר לפן החקלאי של החג בלבד. כדברי שפינוזה: אלוהים הוא הטבע והטבע הוא אלוהים.
חג שמח
תוספת עריכה: מצרף קישור לראיון עם במאי ההצגה, המוסיף פרטים מעניינים - הן על ההצגה עצמה והן רקע על ברוך שפינוזה והתקופה בה חי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
