חשיבה חופשית

טוב, אז מריאט וצוות התמיכה של ישראבלוג, החזירו לי את הבלוג כמעט לקדמותו לאחר האירוע הזה. מדוע כמעט? משום שהפוסט המדהים שעמלתי עליו ופורסם הבוקר עם שחר היה ואיננו. לא, זה לא נבע מבעיה של שמירה. הוא נשמר וכבר ניתן היה לצפות בו כרבע שעה בערך.

למעשה כל הפוסטים והטיוטות נעלמו מלוח העריכה של הבלוג וכך זה נראה:

מריאט ציינה שהיה צורך למחוק את שרידי הפוסט האחרון כדי להחזיר לי את האפשרות להמשיך לפרסם בבלוג. היא ציינה שבפוסט הזה היה משהו על טורקיה. הפוסט הזה היה מדהים כי הוא עסק במספר נושאים שכביכול אינם קשורים , מלבד תופעה פסיכולוגית משותפת. נושאים שכל אחד מהם עשוי היה מאוד להרגיז קבוצת אנשים זו או אחרת ואכן גם נגע לטורקים. מה היו הנושאים? אפרט כאן בקצרה ותחליטו אתם אם איזה מהם יכול היה להיות עילה למה שקרה. כן, זה נשמע מאוד קונספירטיבי, אבל אזכיר לכם  שהבלוג הזה  סובל באופן בלתי מוסבר וממושך מהמון תופעות שנראות לכאורה כפריצות. כבר פרסמתי כאן בעבר הוכחות שלפחות בחלק מהמקרים באמת מדובר בפריצות. ממש לאחרונה  (כפי שכתבתי בכמה פוסטים) סבלתי מנסיונות פריצה קשים למחשב שלי, כפי שדווח ותועד על ידי מערכת חומת האש. נאלצתי לנקוט באמצעים כדי להפסיק את השותפות של אחרים במחשב שלי (אם כי עדיין בכל איתחול מחשב אני מקבל הודעה משונה שנעלמת לאחר שבריר שניה).

אז מה היה בפוסט שהורד ונמחק?

א. הוא נפתח בקטע שעשוי היה להרגיז מאוד את השמאל הקיצוני. לא פוליטיקה - כי אני נמנע כאן מדיונים פוליטיים, מלבד אולי הצגה של עובדות שקשורות לאקטואליה ויכולות לקבל גם משמעות פוליטית. זה היה משהו הקשור לפסיכולוגיה התת מודעת של השמאל הקיצוני.

ב. מכאן הפוסט התגלגל לארדואן הטורקי וכתבתי בפוסט (במתכוון) דברים שמשרד החוץ או כל גורם רשמי במדינה נמנע במשך שנים (ועדין נמנע) לומר או לכתוב באמצעי התקשורת. מתוך התרסה ציינתי שאני מצייד את הפוסט ברשימת קטגוריות מפורטת כדי שהפוסט יעלה במנועי חיפוש כמו גוגל. באופן חריג הוספתי לרשימת הקטגוריות את הערכים טורקיה, ארדואן (שמו המלא), רצח העם הארמני ודיכוי העם הכורדי בטורקיה - בעברית ובאנגלית. גם תמונתו של ארדואן בתנועת גוף מסויימת היו בפוסט.

ג. מכאן הפוסט התגלגל (דרך אנלוגיה) למחקר מדעי התומך בכך שהומופובים הם בעצם הומוסקסואלים מדחיקים. כן, את הזיקפה שלהם הנמדדת על ידי חיישנים כאשר מראים להם סרטים כחולים הומוסקסואלים, הם לא יכולים להסתיר. היו בפוסט  גם קשרים נסיבתיים של התופעה ולקבוצות מקצועות מסויימים (שלהם מייחסים סטיגמה מצ'ואיסטית) כמו שוטרים, סוהרים, כבאים, מתאבקים ואגרופנים המתגפפים זה בזיעתו של זה ומתחבקים  בלבוש מינימלי. קשה קצת לא להתייחס למחקרים מדעיים כמו זה שהתפרסם בכתב עת מדעי מכובד שהרי תקצירו וזה רק קצה המזלג ממה שהיה בפוסט על ההומוסקסואליות התת-הכרתית של הומופובים:

ד. ומכאן הפוסט התגלגל לפסיכולוגיה של קיצוניות פוליטית - מהשמאל ומהימין כאחד. ועל דוגמאות של קיצוניים שחוצים את הגבול לצד הפוליטי שמנגד - אבל תמיד נשארים קיצוניים. כי הקיצוניות היא חלק הקשור באישיות ולא בהכרח לדעות (שיכולות להשתנות מקיצוניות אחת לשניה).

אולי יעניין אתכם לדעת למי שזוכר את בלוג האקטואליה שלי - דע-א-קטואליה: שם לא הפכו אף פעם את הבלוג לפרטי או דברים אחרים שכאלה. אבל גם בו , כמה שבועות לפני שחדלתי לכתוב  שם - לפתע (לא זוכר בעקבות איזה פוסט) קרה אותו הדבר. רשימת הפוסטים הקודמים והטיוטות נמחקו מלוח העריכה. בעקבות זאת את הפוסטים האחרונים שם כתבתי באופיס, העלתי אותם בשלמותם, ושלחתי כל פעם לפרסום ללא שנשמרו בלוח העריכה. בדיוק כמו שקרה כעת כאן. אז האם כל זה קונספירציה או צירוף מקרים שאם היה לי הייתי זוכה בפיס או בלוטו?

דרך אגב כשנכסתי לבלוג המושהה דע-א-קטואליה גיליתי בהפתעה שלמרות שאני לא כותב שם כבר כחצי שנה, עדיין יש טיפטוף של כניסות כפי שהינכם יכולים לראות.

אז בישראבלוג מחקו את שרידי הפוסט שהורד כדי שהכל ישוב על מקומו בשלום. לצערי עמלתי וטרחתי לא מעט לכתוב את הפוסט הזה ולצערי לא הספקתי לגבות אותו. האמת שאין לי כוח לכתוב אותו שנית. השחזור אף פעם אינו דומה למקור. ואולי הקוסמוס לא מעוניין בפוסט הזה.

אולי גם כל זה קשור איכשהו לעיסוקי שמונע ממני להיחשף ולפרסם חלק מהחומרים כאן בשמי המלא. לכן אני כותב כאן בכינוי. שאלת השאלות היא האם מפריע למישהו שאני כותב תכנים מסויימים גם בכינוי? אם יש אמת בקונספירציה הזו (וזה לא סתם נובע מפגמים באלגוריתם של ישרא-בלוג), אולי פגעו בפרסום הפוסט האחרון, אבל בי נשבעתי שאמשיך לפרסם ואקפיד מעתה לגבות פוסטים באופיס, כדי שאשוב לפרסמם מבלי שיסתמו לי את הפה. יש לי די צנזורה עצמית. לא אתן לכל צנזורה חיצונית לפעול כאן. ככל שיענום כן יפרצו.

תודה על הסבלנות  ותודה למריאט והתמיכה של ישראבלוג שלפחות החזירו את הבלוג לתפקוד.

אולי אכתוב על פרפרים

אידיליות ואגדות קסומות

אכתוב סמול טוק

סקס, יחסים ואהבה

ואף אחד לא יתנכל לבלוג הזה

 יותר.

***

תוספת עריכה

בישראבלוג סבורים שטעויות טכניות ולא פריצה הובילו להעלמות הפוסט. אבל אף אחת מהאפשרויות הטכניות שהועלו לא מתאימות בפועל לטעויות אפשריות שלא עשיתי וגם להעלמות פוסט לאחר שכבר היה זמן קצר ברשת. אבל רווח לי שלא מדובר בפריצה, עד שהיום (למחרת כתיבת הפוסט הזה) נפרץ חשבון הפייסבוק שלי עם הודעה שהחשבון ננעל. אז תגידו, הכל קונספירציה?

פלאי הטכנולוגיה של המחשב, האינטרנט והטלפון הנייד גרמו לשינויים חיוביים מאוד בחיינו, אך גם הביאו לנו לא מעט סיוטים:

א. לבלוגרים שבכם. קרה לכם פעם שמישהו שינה את ההגדרות בלוח העריכה שלכם והפכתם פתאום לרואים ואינם נראים? כבר כתבתי על זה בכמה פוסטים.

ב. קרה לכם פעם שפתאום החץ על המסך מקבל חיים משלו והוא מטייל בתזזית ברחבי המסך? לפעמים עוזר אם מרימים את העכבר ומניחים אותו שוב. אך יתכן שלפעמים אתם מקבלים הרגשה שיש מישהו השותף למה שקורה במסך שלכם?

ג. קרה לכם פעם שפתאום חלק מהאפליקציות והמשחקים באייפוד או באייפון נעלמו? ובכן זה קרה לבן שלי. האפליקציות והמשחקים באייפוד שלו עוברים סינכרון עם המחשב שלו. כשרצה להכנס למחשב שלו, נדהם ששם המשתמש אינו שלו אלא של אחד שקוראים לו עוזי. ועוזי הוא בהחלט לא שמו. לאחר איתחול הבן גילה שאותם המשחקים והאפליקציות שנעלמו מהאייפוד שלו (שכמובן הורדו בתשלום), נגנבו גם מהמחשב שלו.

מזל שבחנות של אפל יש תעוד על רכישת אפליקציות ומשחקים, ולכן יכול היה להורידן בשנית ללא תשלום. אבל בכל זאת מדובר כאן בזמן ובעגמת נפש, אך בעיקר בחדירה לפרטיות. ולמישהו יש אפליקציות ומשחקים גנובים.

ד. קרה לכם פעם בעבודה שנדמה לכם שהייתה השתלטות על המחשב שלכם? שמישהו צילם את המסך שלכם? שיש לכם שותף בקריאת המיילים שלכם? שמישהו דאג שמייל מרשיע שלכם יפתח כג'יבריש? שיחידת המחשב נכנסת ללחץ אם התקנתם באופן פרטי חומת אש (פייר וול)?

ה. הידעתם שגוגל, למשל, שומרים ומגבים את כל החיפושים שלכם (גם אם מחקתם את היסטורית החיפושים), והמשטרה או מישהו אחר יכולים לנצל זאת? 

ו. הידעתם שמה שמחקתם במחשב אינו נמחק באמת? כל מומחה קטן ויש גם תוכנות מיוחדות  - יכולים לשחזר את הכל. כי במחשב כל המידע נאגר בצירופים של 0 ו-1. כשאתם מוחקים האחד אינו הופך ממש לאפס, אלא למשהו ביניים - שניתן להחזירו אחר כך לאחד.

ז. קרה לכם שהמסמך שעבדתם עליו שעות ושמרתם אותו לא נפתח, או נפתח כג'יבריש?

ח. קרה לכם שהמכתב הארוך שכתבתם ועדיין לא סיימתם הלך לאיבוד בהפסקת חשמל?

ט. קרה לכם פעם שנכנסתם לאיזשהו אתר והמחשב שלכם הוריד וירוס - שתוכנת האנטי-וירוס שלכם לא יכולה לזהות אותו, כי הוא נכנס בדלת האחורית (BACK DOOR)?

י. קרה לכם שהייתם חייבים לפרמט את המחשב ולבזבז שעות כדי להתקין מחדש את כל התוכנות והמשחקים ואת כל תכולת התיקיות שלכם?

י"א. קרה לכם פעם שמישהו הכניס למחשב שלכם וירוס ששולח דברי זימה לכל רשימת המכותבים במייל שלכם בשימכם? קרה לכם שאישה שאתם לא מכירים שולחת לכם מייל זועם על ששלחתם לה מייל פורנוגרפי עם דברי זימה?

י"ב. האם אתם בטוחים בכך שמישהו לא התקין לכם תוכנת ריגול כשעניתם לשיחת טלפון? ברגע זה ואילך כל שיחת טלפון שלכם מוקלטת ולא רק - הבוס שלכם או מישהו אחר שומע את כל מה שאתם אומרים מאחורי הגב שלו בחדרי חדרים, כמו באינטרקום.

אלה שניים עשר הסיוטים שלי, ושלכם?

תוספת עריכה:

ועוד סיוט בונוס. קרה לכם שקיבלתם את המייל הכי חשוב לכם והוא נמצא בתיקית דואר הזבל?

די. נמאס כבר. חדירה זדונית רביעית לבלוג שלי ונסיון לחבל בו.

בפעם הראשונה נעשו שינויים צורניים בבלוג כולל העלמת התמונה הראשית של הבלוג - התמונה של הנשרים:

בפעם השניה, לאחר שפרסמתי את הפוסט "סודות המים המינרלים", נעשה נסיון למחוק את הבלוג (ואכן, כל הפוסטים נעלמו לזמן מה מלוח העריכה שלי וחזרו לאחר מכן). כמו כן, נעשה נסיון להדביק את המחשב שלי בוירוס, נעשה נסיון העלמת הבלוג על ידי הפיכתו לבלוג פרטי, וביטול האפשרות לסמן לייק לפוסטים.

בפעם השלישית (ראו הערת עריכה בסיום הפוסט), שוב העלימו את הבלוג והפכו אותו לפרטי. שוב ביטלו את האפשרות לסמן לייק לפוסטים. הדבר נעשה לאחר פרסום הפוסט "חג מתן תורה -שאלות לגבי הרציונאליות של דת".

בפעם הרביעית, בעיקבות הפוסט האחרון שלי: "שיחה עם אלוהים על אבולוציה", שוב הייתה חדירה זדונית ללוח העריכה שלי. אך הפעם היה שינוי בטקטיקה:

ראשית ביטלו את האפשרות שהפוסטים שלי יומלצו בדף הראשי של אתר עמותת ישראבלוג.

שנית, וחמוּר יותר, ביטלו את האפשרות להצטרפות מנויים לבלוג שלי!!!

מדוע?

ראשית הבלוג שלי אינו כל כך פופולארי, לפי מספר הכניסות. בדרך כלל הפוסטים שלי גם אינם ממוקמים בדף הראשון בחיפושי גוגל. לכן, אני לא מבין מדוע יש למישהו עניין לפגוע בקריאת פוסטים שאינם נקראים במילא על ידי מספר רב של קוראים, כמו בעיתון. שנית, הפוסטים שלי בלאו הכי מצונזרים על ידי שרתים מסויימים.

זכותו של כל אחד להחרים את הבלוג.

זכותו של כל אחד להתנגד לדבריי ולשלוח בהתאם תגובה לפוסט.

אבל לחדור לפרטיותי, לעשות כשבשלהם בלוח העריכה, לשנות את ההגדרות, לחבל בבלוג ובהפצתו, זה לא מוסרי וזו עבירה פלילית.

דרך אגב - לאחר כל פוסט בנושאים העשויים לכאוב לאנשים מסויימים, אני רואה בסטטיסטיקה  של מקורות הכניסה שבלוח העריכה שלי, כניסה מטורפת לאחת משתי תמונות שפרסמתי בשני פוסטים שלי בעבר.

האחת:

אל דאגה. זה לא פוגע בי. אני דווקא אוהב קופים.

והתמונה השניה:

האם זה רמז לפנטזיות שיש למישהו לגבי?

שיניתי בחזרה את ההגדרות לבלוג והכל חזר שוב לקדמותו, מקווה שהפעם לתמיד.

אם אכן יש קשר, לכאורה, לרקע הפרסונלי של מי שעושה את כל החדירות והחבּלות הבזויות האלה בבלוג - לפחות כנראה לא תהיינה נוספות עד למוצאי שבת.

אני מתנצל שאני מטריד אתכם לאחרונה בפוסטים כאלה, אך פגיעות כאלה בחופש הביטוי עשויות לפגוע גם באחרים. 

פוסט זה יופנה גם לתמיכה הטכנית של ישראבלוג, בניסיון לאתר את המקור המחבל ולמנוע הישנות הדבר בעתיד.

בשבת אפרסם פוסט חשוב, שיראה לכם כיצד הופכים אותנו לחולים כרוניים ומי מרוויח מכך. כדאי להכנס לבלוג ולקרוא.

סופ"ש נעים ושקט לכולכם.

תוספת עריכה:

כפי שצפיתי, לא היו תופעות מיוחדות בבלוג עד ליציאת השבת. לאחר מכן, כאשר המישהו החולני הזה ראה את הפוסט הזה או את הפוסט הבא - פתאום הופכים אותנו לחולים כרוניים - הוא שוב התחיל להשתולל. בתוך 2 דקות הוא נכנס בגוגל לתמונת הקוף מלמעלה - 7 פעמים!!!

נו טוב, הוא הוסיף לבלוג 7 כניסות נוספות לסטטיסטיקה. חחחחחח

לעיתים, כאשר אני כותב פוסט מדעי בעל השפעות חברתיות, אני נוהג לחפש בגוגל, כדי לראות האם הפוסט מוצב בדפים הראשונים. בחיפוש כזה גיליתי להפתעתי שכל הפוסטים מהבלוג שלי בישראבלוג מתפרסמים גם באתר אחר. אתר שמגדיר עצמו ערוץ RSS לצפיה ישירה.

וזה הקישור לדף הבית באתר http://www.rxx.co.il/ . מסתבר שמי שרוצה לצפות בכתבות באתר הזה צריך להוריד איזו אפליקציה. משום שרציתי לעמוד על קנקנו של האתר הזה, הורדתי את האפליקציה ותוכנת האנטיוירוס שלי אישרה שהאפליקציה אינה מסוכנת.

מסתבר שבאתר הזה ניתן לצפות באלפי כתבות, ביניהן כל הכתבות שלי מהבלוג בישרא.

אמנם בדף הבית של האתר הזה מציינים שאם אני מעוניין להסיר את הפוסטים שלי מהאתר, אני יכול לכתוב להם ולבקש זאת מהם. אך האם לא מהראוי לשאול אותי לפני שמעלים את הבלוג שלי לאתר? או לפחות ליידע אותי במייל?  

לא שאיכפת לי שאפשר לקרוא את בפוסטים שלי גם במקומות אחרים באינטרנט. הדבר גם מעלה את מספר האנשים שנחשפים לחומרים שלי מחוץ לישרא. יש אמנם חסרון, משום שלפוסטים שלי שמתפרסמים באתרים אחרים, לא תמיד ניתן להגיב באופן ישיר. אני כותב  אתרים בלשון רבים, כי גיליתי פוסטים שלי המועתקים מדי פעם  לאתרים שונים אחרים ( בדרך כלל עם קישור לפוסט בישראבלוג - כך שלפחות נשמר הקרדיט). אני רק חושב שהמעתיקים צרכים ליידע את המחבר. לא? 

כנראה שרק אלוהים יודע איפוא עוד מתפרסמים או מועתקים פוסטים שלי.

נסתרות בעיניי דרכי עולם האינטרנט. ובעצם לא, כמעט הכל מותר. בגלל מנועי החיפוש אפשר להגיע לכל כתבה ואז להעתיק אותה ולפרסם אותה באתרים שונים ומשונים. בעזרת המנועים האלה גם גיליתי את פרסום הפוסטים שלי באתרים אחרים.

יש גם דברים חיוביים. בעזרת האינטרנט גיליתי גם שמשרד איכות הסביבה בדיוק מתעניינים בשאלה :  מים מינרלים או מי ברז? עזרו למשרד להגנת הסביבה. שאלה שהצגתי לאחרונה בבלוג שלי.

מסתבר שהשר להגנת הסביבה, מר גלעד ארדן, מינה צוות מקצועי בראשות המדענית הראשית של המשרד, ד"ר סיניה נתניהו, לבחינת סוגיית עידוד שתיית מי ברז  וצמצום הפסולת הנובעת מבקבוקי השתייה החד פעמיים.

עוד מציין האתר של המשרד לאיכות הסביבה, שהצוות שבראשות המדענית הראשית של המשרד גם יבדוק היבטים סביבתיים, בריאותיים וכלכליים, של החלופות השונות (מים מינרלים) למי השתייה מהברז. והמשרד לאיכות הסביבה פונה לציבור: "יש לכם ידע בנושא? אתם רוצים להעביר לוועדה את ההערות וההצעות שלכם? זה המקום! צוות הועדה יקבל את כלל ההערות שלכם אודות הנושא. בגלל האופי המקצועי של הועדה, אנא השתדלו לכתוב הערות כמה שיותר מתומצות ומקצועיות. הערות ניתן יהיה להשאיר עד לתאריך 25.08"

השארתי שם את התגובה הבאה: 

כתבה שלי בנושא מים מינרלים לעומת מי ברז

פרופסור כפרי הניח את משקפיו על שולחן המעבדה, מתבונן על התשליל המשתקף מסרט הצילום, שהגיח זה עתה ממכונת הפיתוח. כמידי יום הוא מעיף מבט עייף על התשליל, המסכם את הניסוי שהוא חוזר עליו במשך שתים עשרה שנה. בתשליל הוא רואה את הפרופיל המוכר של הנגיף רטרו-K2000, שאותו בודד לראשונה מתאי גידול סרטני של חולה בסרטן הערמונית. משפשף עיניו, כלא מאמין, הוא רואה היום בתשליל ממצא חדש יוצא דופן. היה זה תשליל הניסוי של תגלית חייו.

בכנס מדעי בינלאומי, שנערך לפני כשתים עשרה שנה, פרופסור כפרי העלה השערה מהפכנית. הוא העריך שקיים נגיף שיכול לרכוש גן סרטני במהלך הדבקה של חולה סרטן הערמונית. לטענתו הנגיף "גונב" את הגן הייחודי הזה מתוך המטען הגנטי של התאים הסרטניים. הנגיף המשודרג, שמכיל את הגן החדש, יכול כעת להדביק תאים של אנשים בריאים ולהפכם לתאים סרטניים. סרטן הערמונית פוגע בכל כך הרבה גברים ומקפד את חייהם.  ההצגה של מבנה הנגיף עוררה התרגשות רבה בקהילה המדעית. אבל לימים, כפרי לא הצליח להוכיח את טענתו המהפכנית והיא נשכחה.

מאז אותו כנס, חוזר ועורך כפרי סדרת ניסויים סיזיפית, שבה הוא מבודד את הנגיף מתאי סרטן הערמונית של חולים ומדביק בו תאים בריאים, שאותם הוא מגדל בצלחות בתרבית. לאחר מכן הוא מחפש במיקרוסקופ תאים בריאים שהפכו לתאים סרטניים. הוא חוזר על הניסוי, יום לאחר יום, אך התאים הבריאים מסרבים להשתנות. מזה כמה שנים, תלמידיו מתבדחים מאחורי גבו, על עקשנותו של התרח הזקן.

הבוקר הגיע כפרי למעבדה וכהרגלו עובר על הדואר, לוגם מהקפה השחור המהביל. את עיניו צדה מעטפה מבוילת בבול צרפתי, שנשלחה מפרופסור פסקל ממכון פסטר. במכתב כותב פסקל אל כפרי כדלקמן: "השתתפתי בכנס שבו תיארת את השערתך לקיומו של גן המועבר מחולי סרטן לאנשים בריאים, על ידי נגיף המדביק אותם והופך את תאיהם לתאי גידול סרטניים. שמעתי שאתה ממשיך לעסוק במחקר זה. כיוון שלא ראיתי פרסום מדעי בנושא, אשמח אם תשתף אותי בממצאי מחקרך". כפרי הניח את המכתב על שולחנו, מתוך כוונה לענות עליו בסיום יום העבודה. בתשובה התכוון לציין שעדיין לא אסף מספיק ממצאים להוכחת השערתו. גומע את לגימת הקפה האחרונה, פנה לבדיקות המעבדה כימים ימימה.

כפרי מתבונן כהרגלו בצלחות הגידול של התאים והנה באחת הצלחות הוא רואה מושבה יוצאת דופן של תאים. בין אלפי התאים הבריאים, הוא מבחין במושבה של תאים שנראים אחרת – תאים סרטניים. בהתלהבות הוא אוסף את התאים הסרטניים לתוך מבחנה. בתהליך הפרדה מורכב, הוא מבודד את הנגיף ופונה לערוך אנליזות שלו. 

לאחר מספר שעות, כשהוא מתבונן על פרופיל הפסים המשתקף בתשליל הצילום שהתקבל, מזנק הפרופסור מכיסאו כנשוך נחש. בפרופיל הפסים שהתגלה בתשליל, מרצד לראשונה פס שחור יוצא דופן המסמן את הגן החדש שגילה. השעה שמונה בערב. כפרי מתבונן שוב ושוב על התשליל כלא מאמין. ממנו נודד מבטו לשלט הניצב על שולחן המעבדה שלו: "מדוע כל התגליות המדעיות המשמעותיות מתגלות, כאשר אין בסביבתך מישהו שאיתו אתה יכול לחלוק את השמחה"? 

שיכור מניצחון, מבלה כפרי את שארית הלילה בסדרת בדיקות נוספות, המספקות את כל ההוכחות המאשרות את התיאוריה שלו. באותו לילה זיהה ואפיין את הגן הגורם לסרטן הערמונית, מתוך מאגר הגנים העולמי הממוחשב.

השחר מפציע וכפרי רוכן על שולחן העבודה שלו. קורן מאושר עונה לפסקל ממכון פסטר: "שנים מאז אותו כנס, מנסה אני להוכיח ללא הצלחה את ההשערה שהעליתי והנה היום, לאחר שקראתי את מכתבך, הצלחתי להוכיח את טענתי. הוכחתי כי נגיף הרטרו מעביר גן מחלה מחולי סרטן ומדביק אנשים בריאים במחלה. את מבנהו המדויק של הגן ותכונותיו, אני עומד לשלוח לפרסום בהקדם האפשרי. אין ספק שתגלית זו היא מסוג התגליות שזכו בפרס נובל".

לאחר שלושה שבועות, מתבונן כפרי בתדהמה בגיליון החדש של העיתון היוקרתי סיינס. על כריכת העיתון, התנוססה תמונתו של פרופסור פסקל תחת הכותרת: "התגלה הגן הגורם לסרטן הערמונית ואשר מדביק אנשים בריאים על ידי נגיף רטרו-P2001" . כפרי, יודע שפסקל גנב את תגליתו. אבל כיצד? לפתע ירד האסימון. המכתב. מכתב התשובה ששלח לפסקל. פסקל לקח את נייר המכתב ומתוך טביעת אצבעו של פרופסור כפרי, בודד את הנגיף עם הגן החדש המיוחל. מבלי דעת, שלח כפרי את תגליתו לפסקל. זעם רב עבר בליבו של כפרי. בתהילת התגלית שלו עומד לזכות פרופסור פסקל הערמומי.

הידיעה על התגלית השערורייתית מתפשטת במהירות בקהילה המדעית. לאחר חקירת ועדה ממונה של מדענים מהשורה הראשונה, מתפרסמות המסקנות: "לתגלית המרגשת אחראים שני מדענים – כפרי מישראל ופסקל מצרפת. את הגן החדש גילה כפרי, אך הוא גילה אותו בעזרת הנגיף שנדבק לנייר המכתב ששלח אליו פסקל. זן נגיף הרטרו-P2001 של פסקל, זיהם את צלחת הגידול של כפרי". 

 "הקטע משתתף בתחרות סיפורי מתח ישראלים בבלוג כתיבה נוצרת"

תוספת עריכה:

הסיפור נבחר כאחד משלושת הסיפורים הטובים ביותר בתחרות.

הרי הביקורת שכתב עליו השופט שהוא הסופר גל אמיר, הידוע גם כבלוגר בכינויו אבו אלמוג:

קנקן התה - תגלית חייו של פרופסור כפרי - "כשהחלטתי לשפוט בתחרות, החלטתי לקזז נקודות לכותבים שהם מגיבים קבועים בבלוג שלי. הסיפור הזה הוא אחד משלושת הטובים גם בקיזוז המרכיב הזה. מדובר בסיפור אינטליגנטי, חכם, עם טוויסט משמעותי, שמתקדם לאט אבל בטוח, בתוך מסגרת המילים המוקצבת, לסיום שהוא אחד היפים והמפתיעים בתחרות. לא סיפור מתח במובן הקלאסי של המילה, אבל עלילה מותחת, שלא מזלזלת בקורא. הכתיבה בלשון הווה קצת בעייתית, אבל העברית יפה וקולחת. מאוד אהבתי."

ועוד הוסיף גל אמיר בבלוג שלו:

"אחד מהשלושה הכי טובים היה קנקן התה, גם כי הסיפור שלו היה באמת משהו מיוחד (קראתי אותו בבלוג שלו, ועד הסוף ממש לא הבנתי שמדובר בסיפור לתחרות ולא באיזה אנקדוטה מדעית אמיתית שהוא מספר לנו עליה)".