חשיבה חופשית

לִהְיוֹת פֹּה וְלִהְיוֹת שָׁם
לִהְיוֹת כָּאן וּבְרֹאשׁ שֶׁל אַחֵר
חוֹלֵם בְּעַצְמִי וְחוֹלֵם עִם
לְרֶגַע מְחֻבָּרִים
כְּמֹחוֹת תְּאוֹמִים סִיאָמִים
וּנִתָּקִים לִמְצִיאוּת נִפְרֶדֶת

כְּזָרִים אוֹ לֹא
הֶהָיָה אוֹ הָיָה זֶה חֲלוֹם?

***

בפוסט "ביקור במקום אחר" (הראשון בסדרה) תארתי שני מצבים של ביקורים במקום אחר, כאשר הגוף הפיזי נשאר במציאות הקיימת היומיומית. הבטחתי חלק ב' שבו אמשיך לתאר ביקורים במקומות אחרים. וודאי לחלקכם יהיה קשה לקבל אותם, אך אסיים בניסויים מדעיים שנערכו בתנאים מבוקרים שאולי ישנו את דעתכם בנושא.

חוויה (יציאה) חוץ גופית

בוודאי שמעתם על אנשים רבים שהיו חסרי הכרה, קרוב למוות קליני, שמתארים כיצד משהו בהם יצא מגופם והם מתבוננים מלמעלה על גופם, כשהצוות הרפואי מנסה להחיותם. לאחר שיצאו ממצב חוסר ההכרה - הם מתארים בפרוטרוט את פעולות ההחיאה שנעשו, את שיחת הצוות הרפואי וכדומה. לבסוף הם מתארים כיצד התמזגו שוב עם גופם וחזרו להכרה.

מופלאה עדות של עיוורת מלידה שחוותה יציאה חוץ גופית כזו, שבה ראתה לראשונה כיצד נראים פניה וגופה. ריבוי התאורים האלה על ידי כל כך הרבה אנשים בוודאי אינם המצאה הזויה של יחיד. אבל נעבור הלאה.

טבעי שאנשים קטני אמונה לגבי עדויות של אנשים על תופעות כאלה, אלא אם הם חווים בכך בעצמם. אבל קיים נדבך נוסף להכחשת העל-טבעי. ניחשתם נכונה - בגלל הפחד. תופעות על-טבעיות מפחידות אנשים רבים. חלקם לא יודו בכך, אבל מצד שני אולי יתחילו פתאום לבקר בבית הכנסת או להניח תפילין. מעניין שתופעות על-טבעיות מתקשרות אצל רבים כמעשי אלוהים. האם הפולחן הנלווה של תפילה וכדומה אינו סימן לפחד? ואולי גם נגרם מסיבה אחרת שאותה אתאר בהמשך.

כשהבת שלי הייתה כבת חמש, היא צפתה בטלוויזיה בתוכנית של אורי גלר, שבה ביקש מהצופים לאחוז בכפית ולהתרכז בו. הכפית המעוקמת של בתי שמורה איתנו. רבים ניסו לומר שמעשיו של אורי גלר הם תרמית (ויתכן שחלקם היו רק מראית עין) - אבל כיצד תסבירו את מאות ואולי אלפי הכפיות המעוקמות והשעונים שעמדו מלכת?

כשאורי גלר הופיע בפני השיכבה שלי בבית הספר, הוא הפנט את אחד התלמידים שנשכב בין שני כסאות קטנים (ראשו מונח על כיסא אחד וכפות רגליו מונחות על הכסא השני) וגופו מאובן. האם אתם יכולים לשכב ולא ליפול בין שני כסאות?

הרי זה היפנוזה וודאי תאמרו. אבל האם אתם מבינים כיצד היפנוזה עובדת? מדוע היפנוזה מפחידה אנשים? האם היפנוזה אינה מצב על-טבעי? כולכם מקבלים שניתן להפנט אנשים כי נוכחתם בכך, ולכן אינכם יכולים להכחיש את זה. שאלתם עצמכם פעם מדוע אנשים מסויימים קלים להיפנוט ואחרים פחות? ואולי זה משום שהאחרונים מפחדים מזה ומפעילים התנגדות?

נחזור לתופעה של "משהו" שיוצא מהגוף, מתבונן מלמעלה על הגוף המוטל ישן ויוצא לטיול במקום אחר. אז אולי תודו שזה באמת יתכן אצל אנשים שאיבדו את ההכרה והיו קרובים למוות קליני, אבל חלקכם יסרב לקבל שתופעה כזו יכולה להתרחש במצבים נורמלים בשנתכם. גם אני אולי לא הייתי מאמין שזה אפשרי אם לא הייתי חווה את זה בעצמי.

השתתפות בחלום של מישהו אחר 

כאן אני רוצה לשתף אתכם באירוע מדהים. השתתפות "בחלום" של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסויימת. בחילופי ההתכתבויות לפני הארוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה "נכנסתי" לחלום שלו, הייתי חייב לכתוב לו ולשאול אותו האם אכן היה? לכן כתבתי אליו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח" . והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על פרטיותו ופרטיותי):

 "...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...

.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק "שמיעת"  והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי "מהות" שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית – דמות מעורפלת, מעין "רוח") וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין "תעלות" של קרניים בצבע אפור "מדולל", מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר. רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ובמילים כתובות.

זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותם כתובים בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי. "התעוררתי" (חזרתי לגופי) מספר פעמים וניסיתי לברר את משמעות הדברים ושוב חזרתי לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...

בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX". הצירוף של

אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...

שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"

הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי לגביו. זוכרים את מה שכתבתי בפוסט הקודם? שבחלומות לא ניתן לקרוא מילים? אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה חלימה מודעת. בחוויה הזו "קראתי" מילים - הרבה מילים.

הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה הוא אדם נפלא ונבון ביותר וכאמור אני רוצה לשמור על פרטיותו.

 האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית? 

דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה.  בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם במצלמות.  החוקרים שמו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר. בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף  פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק. 

את המספר שרשום בפתק, כמובן לא ידע הנחקר שאמור היה לעבור את הניסוי ואכן לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, הוא אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית ושהוא ראה את הפתק ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק, שהיה כאמור על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ. לתדהמת החוקרים אמר את המספר המדוייק שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים, חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.

אני כבר רואה קוראים שאם לא זנחו את הקריאה עד כה כבר קצה רוחם והם מתכוונים לנטוש את המשך הקריאה. אבל עכשיו אני עומד לכתוב על מדע אמיתי ששיחזר יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת. מדובר בפיתוח מיוחד של מדען בשם פרסינגר ובשני מאמרים מדעיים שפורסמו בכתב העת המדעי מספר אחת - SCIENCE. המחקר הזה פורסם בכתבה לעמך כאן. והרי קטעים נבחרים מהכתבה:

שני ניסויים חדשים שהתפרסמו בגיליון השבוע של כתב העת Science הצליחו לשחזר חוויה רוחנית של ריחוף מחוץ לגוף.

אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם חווה בזמן כלשהו בחייו חוויה על חושית של ריחוף מחוץ לגוף. בחודשים האחרונים השתתפו מאות מבין אותם אנשים בניסויי ה"מציאות המדומה" ואישרו בהתרגשות את השיחזור במדויק לתחושה המופלאה שחוו בעבר. הנבדקים אף הצליחו לראות את עצמם מרחפים מחוץ לגוף על מסך הוידיאו שהוצב מולם וצילם את הניסוי.

זו לא הפעם הראשונה שחוקרים מצליחים לשחזר בתנאי מעבדה חוויות מיסטיות עוצמתיות, אבל עד היום כל הניסויים היו כרוכים בהקרנה אלקטרומגנטית על המוח. המדען המוביל בתחום הוא פרופסור מייקל פרסינגר, נוירולוג קנדי ואתאיסט מושבע, שחוקר כבר 30 שנה את החוויה העל-חושית. פרסינגר טוען בלהט שהחוויה העל-חושית אינה קשורה כלל לאלוהים אלא אך ורק לתהליכים נוירולוגיים שמתרחשים בתוך המוח.

פרסינגר סבור שהניסוי מוכיח את טענתו ש"אלוהים הוא בסך-הכל שדה אלקטרומגנטי". לעומתו, רוב החוקרים בתחום אינם פועלים מתוך להט אנטי-דתי אלא מתוך סקרנות גדולה בנוגע לחוויה העל-חושית. למרבה האכזבה, מטרתם טרם הושגה. אמנם עכשיו כבר ברור שחוויות על-חושיות ניתנות לשחזור בתנאי מעבדה, אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר עדיין את מהותה של החוויה, איך ולמה היא מתרחשת במציאות.

יותר מכך, הצלחת החוקרים מוגבלת אך ורק לשחזור חוויה מהעבר ועד היום איש מהם לא הצליח לייצר חוויה על-חושית ראשונית במוחם של נבדקים אשר מעולם לא התנסו בה קודם. פרסינגר ניסה לעשות זאת באמצעות הקסדה המגנטית שהמציא, אך לאחר כישלונות חוזרים ונשנים הודה שהניסוי "לא פועל על ספקנים".

ובכן, מכאן ניתן לראות שעל ידי הפעלת אמצעים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאנשים לחוות חוויות רוחניות כמו לראות את אלוהים, יציאה חוץ גופית ותופעות אחרות. בבדיקות MRI, מואר במוח איזור מסויים כאשר אנשים חווים חוויות רוחניות - החל מראיית אלוהים ועב"מים וכלה בחווית תפילה בבית כנסת או הנחת תפילין. זהו גם אזור במוח הפעיל מאוד באנשים שעוברים אקסטזות דתיות ורוחניות.

אז האם הניסויים של פרסינגר מוכיחים את ההיפך - שבעצם חוויות על טבעיות מקורן בדמיון של המוח?

התשובה היא שלא בהכרח. באמצעות הפעלת גירויים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאדם לראות למשל נקניקיה בצלחת, להריח את ריח הנקניקיה ולחשוב שהוא אוכל אותה בהנאה. למעשה לא היה ולא נברא, אך האדם בטוח שראה הריח וטעם נקניקיה. אז האם מכאן ניתן להסיק שאכילת נקניקיות היא דמיון? וודאי שלא, כולנו יודעים שאכילת נקניקיות היא דבר מאוד מעשי ומציאותי. באותו אופן, לא ניתן להוכיח שיציאה חוץ גופית היא רק יד הדמיון.

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם. המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות (שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים", ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור).

 בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר.

המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות (כל עוד המדע לא הפריך אותן ויש כאלה שימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם). הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות. משל למה הדבר דומה? נניח אתם רואים ילד זר שחמק מכם ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

 תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה, גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

 ומה יקרה לכם אם תחוו בתופעה "על -טבעית"? האם תוכלו להבחין אם מדובר במציאות או דמיון? האם תוכלו להבחין אם היה הדבר במציאות או שהיה זה רק חלום?

 אז אם אתם נתקלים במצב שכביכול נראה לכם לאחר מכן כחלום, ויש בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז אתם כנראה לא חלמתם. אולי גם לא הייתם במציאות, אבל הייתם במציאות אחרת. נסו להתרכז בשקט ואולי תזכרו במצבים כאלה שחוויתם.

 בסדרה בת שתי כתבות (זו והבאה) אשתף אתכם במצבים כאלה שחוויתי אני, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם " ביקור במקום אחר". לאחר שחלקכם יאמרו - לא אפשרי! אתאר לכם ניסויים מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו לפחות לגבי אדם אחד. ואם יש אחד כזה בוודאות, יש כנראה עוד אחרים כמוהו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם,  ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

 שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא "במקום אחר" שבו אני רואה אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה, לא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא?", אני מפתיע אותם ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

 יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת הפרדה בין חוש הראיה והשמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת.

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום

כבר סיפרתי לכם באחד הפוסטים הקודמים שיש לי זכרונות מדוייקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ממש צעיר. כעת אספר על חווית ילדות יוצאת דופן הזכורה לי. גם אם רבים מכם עשויים לפקפק בנכונות הדברים. אני זוכר כאילו היה זה אתמול - בגיל כמעט שש, אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (אז עיר יחסית קטנה). אבא שלי אדם חילוני בהכרה מלאה, אך לקח אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו לא התפלל. הוא אף פעם לא הלך יותר לשם לבדו.

 בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת הבית. רגלי כאבו מעמידה ולא היתה לי סבלנות להשאר. לפיכך, יצאנו לסבב בתי כנסת בעיר, כדי למצוא אחד צפוף פחות עם מקום ישיבה. גם האחרים היו צפופים מאד ולבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח לי שיהיה מקום ישיבה.

 ירדנו שלוש מדרגות ואנו עומדים בקצה מרכז אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם, שלוש שורות כסאות לבנים. אף לא אחד יושב עליהם. משמאלנו ומימיננו פזורים עשרה "אנשים" עם גלימות ארוכות לבנות, הדוקות לגופם ושיער ראשם לבן ארוך. כל אחד עומד במקום אחר, גופם פונה לכיוונים שונים ובזוויות שונות.

 מספר ימים אחר כך, עברתי שוב עם אבא שלי בקטע הרחוב הזה וחיפשתי את פתח הכניסה ההיא. כמובן, ראיתי רק חנויות. שאלתי אותו אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה לי בחיוב. כששאלתי אותו איפוא נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן, הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל איזה בית כנסת. חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הסתכל עלי במבט כזה, כאילו ירדתי מדעתי ואמר שבוודאי חלמתי. ואני כועס עליו, בטוח שזה היה, לא מבין כיצד הוא שכח. כשגדלתי, כל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, חיפשתי את פתח האולם הנעלם...

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי, אך הוא חרוט חזק במוחי שנים רבות לאחר מכן.

 בשיחה שהייתה לי בנושא, מישהו העלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שביקום שלנו, יכולות להיות עם שינויים קלים, עם שינוייים משמעותיים יותר, או שונות בתכלית השינוי.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל פיזיקאים מודרנים מכובדים יכולים לקבל זאת כאפשרות.

קיימות עדויות מדעיות אמפיריות וחישוביות התומכות בקיום יקומים מקבילים - עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית. 

יקומים מקבילים. מקור: הידען 

ואת הכל עדיין לא סיפרתי. אך על זאת אכתוב בכתבה השניה. אלה שמתעניינים בנושא ואינם רוצים להחמיץ את ההמשך - מוזמנים להצטרף כמנויים לבלוג.

 תוספת עריכה:

יש מי שנותן דעתו לבלתי מובן

יש מי שאצלו הבלתי מובן פשוט אינו קיים

ויש מי שמתייחס לבלתי מובן ומנסה לחקור אותו.

- לא תאמינו, אבל סמיילי החיבוק השמח הזה, הופיע באופן מסתורי בלוח העריכה בתחילת הפוסט הזה - רק כאשר נכנסתי ללוח לעשות את העריכה הסופית לפוסט. הוא לא היה שם מקודם. לכן השארתי אותו. אתם יכולים לפקפק, אך אני נשבע לכם בכל היקר לי שזה לא גימיק ושאני לא אחראי לסמיילי הזה. אני לא נוהג לפתוח פוסטים בסמיילים, בוודאי לא בנושא כזה. הוא הופיע מעצמו. זכרו שדברים אלה כותב מדען, והצריכו מצידי הרבה אומץ לכתוב על נושא, שרבים מהמדענים שוללים אותו כל מכל.

הפוסט הזה נכתב בעיקבות האירוע המיסתורי שהתרחש בזמן כתיבת הפוסט שעסק בעדויות המדעיות על תופעת הטלפתיה. אם לא קראתם ואתם מתעניינים בנושא, כדאי לכם לקרוא את הפוסט ההוא. אבל אם אין לכם סבלנות וזמן, אזכיר לכם את הופעת הכיתוב הזה במחשב שלי, שהופיע OUT OF THE BLUE:

עוד על
תחושות רוחניות

החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

חיים אחרי המוות


החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

חיים אחרי המוות
520

מישהו מהמגיבים כתב לי במייל, שבגימטריה חיים + מוות = 520.

הכתובת המסתורית הזו גרמה לי לצורך לכתוב פוסט בנושא "היש חיים לאחר המוות". כתבתי אותו אז מיד, אבל היה צורך בעריכה ורציתי לעשות זאת בפרספקטיבה של זמן מה. והנה זה בא, כפי שהבטחתי.

***

אתחיל במעשה מצמרר שסיפר לי פרופסור מאוד מכובד ומהימן, העומד טוב על הקרקע:    

כשהיה סטודנט באוניברסיטה היה לו חבר ושניהם התכוננו יחד לבחינות. ערב אחד לפני בחינה בביוכימיה, החבר לא היה מרוכז בלימוד. כשהפרופסור ניסה להבין מדוע אינו מרוכז, ענה לו החבר: "עזוב אותי מביוכימיה, הלילה אני עורך ניסוי חשוב ביותר. תוצאותיו תהיינה מהפכניות. אם הניסוי יצליח אודיע לך על כך" ולא יסף.

למחרת מצאו את גופתו של החבר שרועה בחדרו. בדיקות שלאחר המוות שללו התאבדות או אירוע שנבע ממחלה. בדו"ח הפתולוגי נרשם "סיבת מוות לא ידועה". 

לאחר שבועיים, קיבל הפרופסור בדואר גלויה מבויילת עם חותמת, המעידה על תאריך שליחתה מאתמול. הגלויה היתה בכתב ידו של החבר: " הניסוי עבר בהצלחה". הגלויה המצהיבה קיימת וכן ההודעה על תאריך מותו של החבר. 

***

המפגש הראשון שלי עם הנושא של חיים לאחר המוות היה עם הגברת מרגוט קלאוזנר ז"ל. מרגוט קלאוזנר היתה המייסדת של עולם התיקשורת הבידורית , התיאטרלית (תיאטרון הבימה), הקולנועית והטלווזיונית (אולפני ההסרטה בהרצליה) בישראל. בו בזמן היתה גם המייסדת של עולם המיסטיקה (הניו אייג' בישראל) בישראל. היא הקימה בישראל את האגודה לפאראפסיכולוגיה, ערכה את עיתון האגודה ועסקה בעיקר בתחום התקשורים עם המתים (הספיריטואליזם).

 בו בזמן שהיא עסקה בעולמות ערטילאיים מיסטיים ותקשרה עם ישויות רוחניות שונות , היא התגלתה כאשת עסקים נמרצת ועיקשת ובעלת יכולת ארגונית עצומה לממש את המטרות שהציבה לעצמה. בין באי ביתה היו אישים ידועים כמו אלברט אינשטיין, מרטין בובר, סטפן צוויג ואחרים. בחייה האישיים אשת אשכולות זאת שילמה את המחיר. היא עצמה אמרה "נכשלתי בשני נישואיי למרות ששני הבעלים שלי אהבו אותי מאוד. אך אני מתארת לעצמי שלאיש קשה לסבול אישה המנהלת אולפנים, מפיקה סרטים, פרפסיכולוגית,כ ותבת ספרים ועסוקה כל הזמן –איך אפשר לסבול את זה?". 

 מרגוט קלאוזנר

כיצד הכרתי את מרגוט קלאוזנר? ובכן, בילדותי הייתה לי שכנה, חברת ילדות, שהיא ומשפחתה גרו בבית סבתה, מרגוט קלאוזנר. אני זוכר שהיא הייתה מתקשרת עם עולם המתים וביתה היה מלא נרות. פעם אחת, ביתה החל לעלות באש מהנרות האלה ומכבי אש הוזעקו למקום, לכבות את הדליקה.

כידיד של נכדתה, נכנסתי פעמים רבות לביתה של מרגוט. מרגוט הייתה חביבה מאד אל ילדים. אבל, אליי לא דיברה אף פעם. היא הייתה נועצת מבט ארוך בעיניי ואני לא יכולתי להסיט את מבטי מעיניה. מה שהתרחש בינינו היה סיעור מוחות טלפתי. היא בחנה בעניין את יכולתיי הטלפתיות ועוד דברים שאשמור לעצמי. היא גם הדריכה אותי, כיצד לנצל כישרונות חבויים. בתור ילד, זה היה מפחיד למדי, אך היא העבירה לי במבטיה מסרים על עברי ומסרים חשובים שעיצבו את חיי לעתיד. על חלק מכך אכתוב אולי בפוסט אחר.

מספרים עליה שהיא נהגה להטריד את משה דיין בהתרעות על מלחמות עתידיות, שעליהן שמעה בסיאנסים ממנהיגים מתים. לאורך חייה רבים ראו בה שרלטנית, אבל היא האמינה וראתה את עצמה כאשת חזון בתחום ראיית הנסתר. למעשה, היא ראתה בפועלה אמצעי להרחבת התודעה ואפשרויות הפעילות האנושית בשירות האדם. היו לה מאות אלפי תומכים, מתעניינים, מעריצים ומאמינים שונים.

היא אף קיימה מחקר בקרב אנשי העדה הדרוזית על נושא גלגול הנשמות ולמעשה הצליחה לקנות את אמונם של נכבדי העדה הדרוזית וקיבלה את רשותם להיכנס לצפונות הדת השמורים בסוד אף מכלל קהילת הדרוזים עצמם. היא פירסמה את מחקרה בספרה האחרון בשם "גלגול נשמות", שבו תיארה גם את חוויות גילגוליה השונים, החל מהיותה פרח חמנייה ביבשת אטלנטיס הקדומה ולאחר מכן כוהנת גדולה באטלנטיס בעת שקיעתה, דרך גלגולים שונים במצרים, שם הייתה כהן קירח עם זקן לבן לאלה איזיס, גילגוליה בימי הביניים, ובזמן החדש כשחקנית תיאטרון במאה ה-18 ולבסוף נערה רוסיה שהוגלתה לסיביר ומתה שם.

כיצד ערכה מרגוט קלאוזנר את מפגשיה (הסיאנסים) עם המתים? במפגשים אלה ישבה קבוצה בחדר חשוך למחצה לרוב בביתה של מרגוט. על השולחן הניחו לוח עם אותיות האלף בית ועל הלוח שמו כוס מזכוכית . מנחה הסיאנס, לרוב מרגוט עצמה, היה אוחז בכוס והכוס עברה מאות לאות בהתאם לדברי המת המוזמן בידי הנוכחים . המתים המזומנים היו לרוב אישים ידועים בחייהם. אחד הידועים מהם היה ראש הממשלה המנוח משה שרת, כדי שינתח את מצבה ועתידה של ישראל.

ביתה הפך למקום עלייה לרגל למבקשים עזרה בבעיות כגון "גילוי נעדרים ,סיבות מוות ,אבידות ,ניבוי עתידות וכדומה.לעיתים באו למקום בסתר נציגי ציבור, אנשי צבא ומשטרה ואף פוליטיקאים בכירים כמו משה דיין שהיה מבקר קבוע בביתה.

רב אלוף ושר הביטחון משה דיין  

מרגוט קלאוזנר נפטרה ב-1975. מספר בנה, צבי שפילמן לאחר מותה:

אחד הסיפורים המדהימים ביותר עליה התרחש דווקא לאחר מותה וזה משהו שאני נכחתי בו בעצמי: בחדר ההנהלה של אולפני הרצליה עמד כיסא עור מרופט שנחשב תמיד לכיסא "שלה" ולאף אחד אחר חוץ ממנה אסור היה לשבת עליו, והיא הקפידה על זה מאוד, כי האמינה שמי שיושב עליו רוצה במותה. (היא הזהירה את איציק קול : את הכיסא הזה אל תוציא לעולם כי אני אבוא מהעולם הבא לשבת עליו לראות איך אתה מנהל את האולפנים.)

לאחר שהלכה לעולמה הוחלט לשמור עליו על מנת לכבד את זיכרה ובישיבות לא ישבו עליו. אבל יום אחד ניהלנו שם ישיבת ועדי עובדים ואחד המשתתפים איחר להגיע והתיישב על הכיסא "האסור ". ואז בדיוק באותו הרגע אירע דבר מדהים: על החלון הופיע פתאום עורב אפור גדול והחל לצעוק ולקרקר קרקורי אימים וסירב להפסיק . ניסו לגרש אותו מהחדר בידיים ולא עזר כלום העורב המשיך לצעוק ולקרקר כאילו יצא מדעתו ועורר מהומה איומה . פתאום מישהו צעק "אתה יושב על הכיסא של מרגוט "והאיש שישב עליו קם מיד ואז ורק אז העורב נעלם באותה פתאומיות שהופיע . 

 היו שמועות שזאת הרוח של מרגוט ? נשאל שפילמן.
שפילמן : היו כל מיני שמועות, אתה תחליט. אני מספר לך את המקרה כפי שאירע וכפי שהייתי עד לו.
ומאז אף אחד לא מעז יותר לשבת שם על הכיסא של מרגוט קלאוזנר…

* המקור להיסטוריה הנ"ל אודות מרגוט קלאוזנר, שתומצתה על ידי, הוא כתבתו של אלי אשד - "בעלת האוב : מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של עולם התקשורת והניו איג' בישראל".  

***

מהו מוות? בישראל קובע חוק המוות המוחי כי זמן המוות יהיה מצב שבו מותו של האיש נקבע על ידי רופאים מוסמכים, על פי פרמטרים קבועים (היעדר לחץ דם, היעדר נשימה עצמונית, היעדר תגובה של האישונים ורפלקסים נוספים). בתוך כך, הפסקת פעילות המוח תיקבע באמצעות בדיקה במכשירים אובייקטיבים (דוגמת מכשיר ה-CFM הבודק פעילות חשמלית מוחית).

אנשים רבים אומרים שהם לא שוללים שיש חיים לאחר המוות, אבל לעולם לא נפגשו עם מישהו שחזר מעולם המוות כדי לספר לנו על כך. אחרים, כמו למשל חתן פרס נובל לכימיה, פרופסור דן שכטמן, אומרים נחרצות שאין דבר כזה - כפי שאמר לפני כמה שבועות בראיון עם גיל ריבה בטלוויזיה. ארתור קלארק אמר: "כשמדען קשיש ומכובד אומר שדבר מה אפשרי, כמעט תמיד הוא צודק. כשהוא אומר שדבר מה בלתי אפשרי - קרוב לוודאי שאינו צודק". האם כך? לדעתי, מדען אמיתי אינו יכול לקבל דבר, אלא אם הוכיח אותו. אבל מדען אינו יכול לשלול דבר, אלא אם כן הוכיח את אי קיומו. המדע לא הוכיח עד כה את אי-קיום המשכיות החיים בצורה כל שהיא לאחר המוות.

כאשר מדברים על החיים שלאחר המוות, לרוב מתייחסים בהשארות והמשכיות של הנפש. אך יש המאמינים בקיום גופני הנמשך לאחר המוות. למשל, על פי הרמב"ם, העולם הבא הוא עולם רוחני בלבד בו לא קיים גוף. לעומת זאת לפי הרמב"ן, בעולם הבא קיים גם הגוף וגם הנשמה, אך זאת לאחר זיכוך רב של הגוף. האמונה בנושא המשכיות החיים מקובלת בעיקר בתחומי הדת, הרוחניות והמיסטיקה, שאנשיה מנסים ללא הרף לחקור את הנושא, ולחפש אחר הוכחות לכך שהמוות הוא לא התחנה האחרונה בחייו של אדם.

אותה אמונה בכך שהחיים אכן נמשכים לאחר המוות משותפת כמעט לכל התרבויות. כולן עוסקות בשאלות זהות כגון – מה קורה לגוף ולנפש לאחר המוות. מושגים כמו "תחיית המתים", "גלגול נשמות" ו"העולם הבא" – משותפים לכולם. יתכן שהדבר נובע רק מתוך צורך פסיכולוגי של האדם להאמין בהמשכיותו. לקבל את הקונספציה של מוות סופי ומוחלט קשה לבני האדם.

במרוצת השנים נערכו מחקרים מדעיים רבים אך מעולם לא נמצאו עדויות חותכות לכך שאכן ישנם חיים לאחר המוות. המדע יכול לקבל רק הוכחות חותכות.

מה שכן מחזק את ההשערה שהחיים ממשיכים לאחר המוות הן עדויות של אנשים אשר חוו מוות קליני ונוהגים לדווח על חוויות שונות אותן חוו בזמן התקרית. חוויות אלו מפורשות על ידי אנשי מסיטיקה ודת וחלק מהחוקרים, כדבר המרמז על ההמשכיות של החיים.

מדובר כאן על מיקרים ידועים של אנשים שהוגדרו על ידי הרפואה כמתים מוות קליני והצליחו להחיות אותם באמצעים רפואיים. חלק מהאנשים האלה מספרים סיפורים מאוד דומים על חווית המוות שלהם ועל החזרה לחיים. ראו בסרטון הזה: 

 http://www.youtube.com/watch?v=3CGGDWNu4kU

מה יש למדע לומר על זה?

אתחיל בכך שמוות קליני הוא מצב שבו הלב מפסיק לפעום ולכן לא מספק חמצן למוח. הפסקת זרימת הדם למוח גורמת לכך שהאדם מאבד את הכרתו בתוך שניות ספורות ובתוך 30 שניות הדבר גורם גם להשבתת התקשורת העצבית במערכת העצבים המרכזית. אך רקמת המוח ממשיכה לחיות עוד מספר דקות. אם מצליחים להחיות את האדם תוך זמן קצר, פעילות המוח מתחדשת כמקודם. במידה ולא, הפעילות המוחית נפסקת לחלוטין ואז מדובר על מוות מוחי - מצב סופי של מוות. אין חזרה לחיים לאחר מוות מוחי.

מכיוון שבמוחו של אדם שחווה מוות קליני עדיין קיימים תפקודים, יכול במקרים רבים אותו האדם לחזור לתפקוד גופני וקוגניטיבי מלא, ואפילו לספר חוויות ממה שעבר עליו בשעה שהיה שרוי במוות קליני. כאמור, קיימות אינספור עדויות של אנשים שחוו מוות קליני ודיווחו כי ראו אור לבן, אנשים מוכרים שמתו, שחוו חוויה חוץ גופית או שנמשכו אל תוך מנהרה. כל החוויות האלה קשורות בזיכרון של חוש הראייה.

המדע מצא שפעילות מרכז הראיה במוח היא הפעילות האחרונה שנותרת במקרה של מוות קליני. מחקרים מדעיים הראו שאפילו 36שעות לאחר המוות קיימים שרידים של הולכה חשמלית במספר תאי עצב במוח. בהתקיים פעילות מרכז הראיה במצב של היפוקסיה (אי אספקת דם במוח), מרכז הראייה נכנס למצב של הלוצינאציות (הזיות), המסבירות את החוויות של אלה שמתו מוות קליני והוחיאו.

לפיכך, החוויות שמספרים "החוזרים לחיים", אינן משמשות הוכחה מדעית שאכן יש חיים לאחר המוות.

ובכל זאת, כאמור, אין הוכחות מדעיות השוללות קיום של חיים לאחר המוות במימד אחר. וכשאני אומר "מימד אחר" - תשאלו מה יש לפיזיקה המודרנית לומר על זה...

אנשי הרוחניות טוענים שההוכחה להמשכיות החיים היא תופעת גלגול הנשמות. אך האם היא אכן קיימת? על כך אכתוב כבר בפוסט אחר.

הפוסט הזה הוא ארוך, וודאי רוב הקוראים איבדו סבלנות. לכן אשאיר אתכם במתח עד לפרסום הפוסט בנושא גלגול נשמות. אציין כאן רק שאני אספר לכם חוויה אישית שעברתי בילדותי עם גברת מרגוט קלאוזנר, שעליה כבר רמזתי בתחילת פוסט זה.

ולהמתקת הסבל שאולי גרמתי לכם בקריאת פוסט זה, הרי השיר היפה של לד צפלין, שבתרגום עברי הוא "מדרגות לגן עדן":

הדיון בשאלת החיים המוות הוא מרכיב דומיננטי בקרב פילוסופים ובכל הדתות. האמת שנושא זה מלווה כל אדם בחייו, אם כי רבים מפחדים מחשיבה על המוות ומדחיקים אותה.  

 רגע המוות במוניטור

הפוסט הזה הוא השני בסדרת כתבות שתעסוקנה בשאלת המוות. הכתבות האלו נמצאות בשלבי כתיבה שונים ובעצם הכתבה הנוכחית היא הראשונה מבין שתיים, שהטריגר לפרסומם הוא ארוע המוות של הכלבה האהובה שלנו, שתארתי בכתבה היא כבר לא תשוב.

הכתבה הנוכחית אינה עוסקת במוות עצמו או באפשרות שקיימים חיים לאחר המוות (שיהיה נושא של כתבה אחרת). בכתבה הזו אעסוק בחיים בשולי המוות ובפרט אכתוב כאן על המעבר מחיים למוות. אדון כאן באופנים שבהם אנשים חווים את המוות הקרב. אתאר כאן גם את חוש השישי המופלא של בעלי חיים ואנשים לגבי המוות הקרב של עצמם ושל אנשים בסביבתם.

אתחיל בתחושות בעלי החיים. ידוע למדע שכלבים חשים כאשר בעליהם לוקים בסרטן, לעיתים הרבה לפני שהוא מתגלה על ידי הרופאים. המדע סבור שהם בעצם יכולים להריח קיום של גידול סרטני בעזרת חוש הריח המפותח שלהם, שהוא בשלושה סדרי גודל גבוה יותר מחוש הריח באדם (על חוש הריח אכתוב בפעם אחרת). למעשה נעשים כיום נסיונות לפתח מכשיר רגיש לסוג הריח האופייני לסרטן ותוכנת מחשב, שיזהו באנשים התפתחות ראשונית של גידול סרטני.

האם גם למוות הקרב יש ריח אופייני שאותו יכולים לחוש בעלי החיים? ידועים גם דיווחים של אנשים, שברגעי חייהם האחרונים מריחים ריח אופייני של המוות הקרב. 

ידוע על חתול שהתפרסם במדיה השונים, על כישוריו להבחין באנשים הקרבים למות ואשר "סועד" אותם בשעות חייהם האחרונות. החתול הזה חי בבית אבות ומספר שעות לפני המוות הוא נכנס למיטתם של העומדים למות, שוכב לידם ונצמד לגופם. שאר ארבעת החתולים בבית האבות הזה, אינם מראים כישורים כאלה.  

אוסקר החתול שמלווה את הגוססים עד למותם. מקור: הטלגרף

פרופסור דיוויד דוסה, גריאטור באוניברסיטת בראון עוקב אחרי החתול הזה במשך כמה שנים. לדבריו, הצוות סומך על תחושותיו של החתול באותה מידה שהוא מתחשב בבדיקות הרפואיות. הוא פרסם כתבה על הנושא  בעיתון המדעי היוקרתי - JOURNAL OF MEDICINE וכתב גם ספר על החתול הזה. ראו בקליפ:

http://www.youtube.com/watch?v=c-R5wdywfZE

סיפר לי מישהו שיומיים לפני שנפטר סבו, הסב נאבק באגרסיביות בידיו וברגליו באוויר מספר פעמים. כששאלו אותו קרוביו מה פשר הדבר, הוא ציין שהוא נלחם כנגד מלאך המוות שבא לקחת אותו. היה מלאך מוות, לא היה מלאך מוות - האדם הרגיש במותו הקרב וניסה להאבק בו.

אבל כעת אספר לכם על מקרה אמיתי שקרה לקרובת משפחה שלי. היא הייתה חולה מספר חודשים. יומיים לפני מותה היא ניתקה מגע עם הסביבה והחלה לדבר לאוויר במשך שעות רבות בשפה זרה, שהיא לא דיברה בה כבר שנים רבות. לאחר מכן היא חזרה למציאות ומצבה הרפואי אפילו השתפר באופן משמעותי.  היא סיפרה לילדיה שסעדו אותה בבית החולים במשך היום, כי "מכינים אותה כבר למוות". אמרה ולא פירשה.

בערב בנה נפרד ממנה לשלום וציין שיחזור למחרת בבוקר. היא השיבה: "אתה יכול לבוא, אבל אני כבר לא אהיה כאן". ובאמת כשבנה שב לבית החולים בשש בבוקר למחרת, הודיעו לו שאימו נפטרה לפני כשעה". כלומר, היא ידעה שהיא עומדת למות ומתי. האישה הזו סיפרה גם בעבר שמספר פעמים בחייה, חוותה חלומות שאמא שלה הופיעה ומסרה לה מסרים חשובים. מאחד מהם היא התעוררה בבכי גדול ולקח לה כמה שעות להרגע. 

אבי מספר לי שמידי חמש שנים הוא נפגש בחלום עם אביו ואמו. האם רצה אליו כדי לחבקו ואילו האב ניצב ואומר בקרירות מה: "חזור חזרה להיכן שבאת. עוד לא הגיעה שעתך בני", ואז הוא מקיץ וחושב - נו, יש לי עוד כמה זמן לחיות.

אינני יודע מדוע, אך לפני כשנה התקשרתי לאבי ושאלתי לשלומו של קרוב משפחה שלא שמעתי ממנו במשך כמה שנים. אבי אמר ששלומו טוב ואפילו דיבר איתו בבוקר. למחרת אבי התקשר אלי והודיע בצער: "כנראה לא סתם התעניינת לשלומו, הוא נפטר היום באופן פתאומי".

תחושות "נבואיות" לגבי המוות ידועות וחלקן מתועדות כפי שכתבתי בפוסט קודם. הנשיא האמריקני אברהם לינקולן חזה את מותו כמה לילות לפני הירצחו. הבישוף ג'וזף לאניי חזה בחלום את רציחתו של הארכידוכס פרדיננד מאוסטרו-הונגריה – רצח שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מארק טוויין חזה את מותו של אחיו. תופעה זו מכונה בשפת הפראפסיכולוגיה ראייה מרחוק (Clairvoyance).

בתנ"ך ידוע הסיפור של שאול ובעלת האוב, שבו ניבאה לשאול על מותו הקרב. בסיפור הזה כאשר ראה שאול את מחנה הפלישתים והבין שהוא בסכנה גדולה, "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר".  הוא הגיע אל בעלת האוב לעת לילה בליווית שני אנשים עמו, "וַיֹּאמֶר: קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִך... אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי". שמואל שהיה כבר מת הופיע ואמר לשאול: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת, וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה". שמואל ענה לשאול: "מָחָר - אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי". כלומר: מחר אתה ובניך תמותו במלחמה נגד הפלישתים.

תגובתו של שמואל לאחר החוויה הזו הייתה:  

"וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל. גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה". שאול לא סיפר לאף אחד על הנבואה ולמחרת יצאו שאול ובניו למלחמה שבה נהרגו.

עוד בהקשר זה, דוּוַח על אדם שמבחין בהילוֹת (אָאוּרוֹת) סביב גופם של אנשים. הוא מסוגל לנבא את מותם הקרב של אנשים סביבו (כשלושה ימים לפני מותם), כאשר הוא רואה שההילה שמסביבם נעלמת.

אנשי הניו אייג' טוענים כי ההילה היא בעצם צורת אנרגיה וכי לכל אדם הילה שונה. השוני בין הילה להילה מתבטא בתדרים השונים שלה. את ההילות יכולים לקלוט ולראות באמת רק יחידי סגולה.

המדע אפילו ניסה לחקור את התופעה ובדק את האפשרות האם ניתן באמת לראות ולמדוד את ההילות, בעזרת מיכשור מדעי.

באמצע שנות ה- 90 במאה הקודמת, פותחה על ידי שני מדעים אמריקאים, גיא קוגינס ויוהנס פיסלינגר, מערכת ה-Aura Video System. המערכת מורכבת ממצלמת וידיאו ומחיישן משוכלל הדוגם מכף ידו של הנבדק את התדרים של האנרגיות השונות. תוכנת מחשב מפענחת את הנתונים ומתרגמת אותם, על פי אורכי הגל שלהם, לצבעים והתוצאה - המצולם רואה את עצמו על המסך כשהוא מוקף בשדות צבעוניים המייצגים את שדה ההילה שלו.  

הדגמת הילה בבחורה שנבדקה במערכת הממוחשבת

המדענים קוגינס ופיסלינגר החליטו לבדוק ולהשוות בין צבעי ההילה כפי שהם מתקבלים מהמערכת הממוחשבת שלהם, לבין צבעי ההילה כפי שהם נקלטים על ידי רואי הילות "מקצועיים" מוכרים מתחום המיסטיקה. ב- 86% מהמקרים, הייתה התאמה מוחלטת בין הצבעים עליהם דיווחו רואי ההילות לבין הצבעים שהופיעו על מסך המערכת.

***

אסיים בסקר  מעניין שנערך על ידי האתר AfterLife. בסקר נשאלו אנשים מהו השיר שהיו רוצים שילווה את דרכם האחרונה. הרי תוצאות הסקר ואתם מוזמנים לשמוע את השירים בקישוריות המסומנות:  

השיר שהייתי רוצה שילווה אותי בדרכי האחרונה

איזה שיר הייתם רוצים אתם שילווה אתכם בדרך האחרונה? אתם מוזמנים לכתוב זאת בתגובה. 

***

בקרוב אפרסם פוסט נוסף בסידרה שנושאו  "האם יש חיים לאחר המוות?". אדון בנושא וננסה לראות האם יש הוכחות לכך, ומה דעתו של המדע. יש מדענים שפוסלים כל אפשרות כזו, אך אמר ארתור קלארק: "כשמדען קשיש ומכובד אומר שדבר מה אפשרי, כמעט תמיד הוא צודק. כשהוא אומר שדבר מה בלתי אפשרי - קרוב לוודאי שאינו צודק". יהיה מעניין.

למי שמתעניין בנושא היש חיים לאחר לאחר המוות, כדאי לעקוב בבלוג אחר פרסום הכתבה בנושא.  מי שמעוניין לקבל התראה במייל על פרסום פוסט זה ואחרים, מוזמן להצטרף כמנוי.

 - לא תאמינו, אבל סמיילי החיבוק השמח הזה, הופיע באופן מסתורי בלוח העריכה בתחילת הפוסט הזה - רק כאשר נכנסתי ללוח לעשות את העריכה הסופית לפוסט.  הוא לא היה שם מקודם. לכן השארתי אותו. אתם יכולים לפקפק, אך אני נשבע לכם בכל היקר לי שאני לא אחראי לזה. אני לא נוהג לפתוח פוסטים בסמיילים, בוודאי לא בנושא כזה. זכרו שדברים אלה כותב מדען, והצריכו מצידי הרבה אומץ לכתוב על נושא, שרבים מהמדענים שוללים אותו כל מכל.

הפוסט הזה נכתב בעיקבות האירוע המיסתורי שהתרחש בזמן כתיבת הפוסט שעסק בעדויות המדעיות על תופעת הטלפתיה. אם לא קראתם ואתם מתעניינים בנושא, כדאי לכם לקרוא את הפוסט ההוא. אבל אם אין לכם סבלנות וזמן, אזכיר לכם את הופעת הכיתוב הזה במחשב שלי OUT OF THE BLUE:

עוד על
תחושות רוחניות

החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

חיים אחרי המוות


החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

חיים אחרי המוות
520

מישהו מהמגיבים כתב לי במייל, שבגימטריה חיים + מוות = 520.

הכתובת המסתורית הזו גרמה לי לצורך לכתוב פוסט בנושא "היש חיים לאחר המוות". כתבתי אותו אז מיד, אבל היה צורך בעריכה ורציתי לעשות זאת בפרספקטיבה של זמן מה. והנה זה בא, כפי שהבטחתי.

***

אתחיל במעשה מצמרר שסיפר לי פרופסור מאוד מכובד ומהימן, העומד טוב על הקרקע:

כשהיה סטודנט באוניברסיטה היה לו חבר ושניהם התכוננו יחד לבחינות. ערב אחד לפני בחינה בביוכימיה, החבר לא היה מרוכז בלימוד. כשהפרופסור ניסה להבין מדוע אינו מרוכז, ענה לו החבר: "עזוב אותי מביוכימיה, הלילה אני עורך ניסוי חשוב ביותר. תוצאותיו תהיינה מהפכניות. אם הניסוי יצליח אודיע לך על כך" ולא יסף.

למחרת מצאו את גופתו של החבר שרועה בחדרו. בדיקות שלאחר המוות שללו התאבדות או אירוע שנבע ממחלה.

לאחר שבועיים, קיבל הפרופסור בדואר גלויה מבויילת עם חותמת, המעידה על תאריך שליחתה מאתמול. הגלויה היתה בכתב ידו של החבר: " הניסוי עבר בהצלחה". 

***

המפגש הראשון שלי עם הנושא של חיים לאחר המוות היה עם הגברת מרגוט קלאוזנר ז"ל. מרגוט קלאוזנר היתה המייסדת של עולם התיקשורת הבידורית , התיאטרלית (תיאטרון הבימה), הקולנועית והטלווזיונית (אולפני ההסרטה בהרצליה) בישראל. בו בזמן היתה גם המייסדת של עולם המיסטיקה (הניו איג' בישראל) בישראל. היא הקימה בישראל את האגודה לפאראפסיכולוגיה, ערכה את עיתון האגודה  ועסקה בעיקר בתחום התקשורים עם המתים (הספיריטואליזם).

בו בזמן שהיא עסקה בעולמות ערטילאיים מיסטיים ותקשרה עם ישויות רוחניות שונות , היא התגלתה כאשת עסקים נמרצת ועיקשת ובעלת יכולת ארגונית עצומה לממש את המטרות שהיציבה לעצמה. בין באי ביתה היו אישים ידועים כמו אלברט אינשטיין, מרטין בובר, סטפן צוויג ואחרים. בחייה האישיים אשת אשכולות זאת שילמה את המחיר. היא עצמה אמרה "נכשלתי בשני נישואיי למרות ששני הבעלים שלי אהבו אותי מאוד .אך אני מתארת לעצמי שלאיש קשה לסבול אישה המנהלת אולפנים ,מפיקה סרטים ,פרפסיכולוגית ,כותבת ספרים ועסוקה כל הזמן –איך אפשר לסבול את זה?".