חשיבה חופשית

מעשה שהחל בשבוע שעבר כאשר הגיע הזמן להחליף קערות שתיה לחמודי ולולה. לאחר שנים של שימוש, התכלת בקערות הפלסטיק כבר הסתתרה מתחת שכבת אבנית עבה. לכן קיבלו שניהם מתנה לחג  - קערות נירוסטה חדשות לתפארת ולבריאות טובה. שמחה הגברת מאוד בקערתה החדשה ואילו הוא, הטרייר, סירב בכל תוקף לשתות ממנה. הוא פחד מהכלב המביט בו באיום מהקערה.

חשבנו שחמודי יתרגל לשתות מהקערה החדשה, הרי וודאי ישתה כשיגבר עליו צימאונו.  אבל הוא לא שתה ממנה, אלא העדיף את שלוליות הגשם המרופשות ברחוב.

בפורים הבן התחפש לשריף וחמודי היה הדפיוטי שלו, לקול צחוקם של המתבוננים. אבל אלה לא ידעו שסגן השריף העשוי  ללא חת, זה שיכול להתעמת ללא שום בעיה עם הכלבים הבריונים של השכונה - מפחד פחד מוות מדמות עצמו המשתקפת מקערת המים.

ואז הושבתה השמחה. סגן השריף התחיל להשאיר שלוליות שתן בבית. לא היה מסוגל להתאפק עד לטיול הבא. המסכן הקפיד לעשות זאת בסתר, ללא עדים - כי נורא התבייש.

אז מה עושים? אין מנוס, סגן השריף נלקח לרופא. דלקת בדרכי השתן פוסק הווטרינר, רושם אנטיביוטיקה בדף מרשם שבראשו מתנוסס  שמו הפרטי של הפציינט - 'חמודי'. שם משפחתו - שם המשפחה המאמצת (כך הוא גם רשום בעירייה כבן משפחה מן המנין בכל המסמכים הרשמיים). מאתיים חמישים מיליגרם צפוראל שלוש פעמים ביום למשך שבוע, רושם הווטרינר. ומיד מוסיף ורושם גם חשבונית בסכום סמלי - 426 שקלים, לא כולל מחיר האנטיביוטיקה שנרכשת בבית מרקחת של בני אדם ללא סיבסוד קופת חולים.

חמודי לא אוהב לקחת אנטיביוטיקה, אבל מאוד אוהב שמגלגלים אותה בתוך פרוסת נקניק, או תוחבים אותה לנקניקיה, והחגיגה גדולה. מזל שכך, כלבתנו ז"ל הייתה שולפת את האנטיביוטיקה ואוכלת רק את הנקניקיה.

לאחר יומיים וחצי של נטילת אנטיביוטיקה, חמודי עדיין מתקשה להתאפק בבית ומתכווץ המסכן מכאב בכל הטלת שתן. אבל בין לבין, שמח הוא וטוב לב.  תיאבון יש לו ברוך השם. לשתות הוא שותה כעת מקופסת פלסטיק פשוטה לאחסון מזון. לפחות עדיף משלוליות מטונפות. 'לולה' הקנאית, חברתו לחיים, נהנית גם היא מהמצב - וכי מה פתאום שרק חמודי יקבל נקניקים ונקניקיות? הרי כל מה ששלו - גם היא תמיד רוצה... כמה אנושי.

***

אישה תמיד אישה

(מוקדש ליום האישה הבינלאומי)

יום האישה הבינלאומי 2015 - הדודל של גוגל

יום שני שבוע שעבר, מורידים אישה ממחלקת השיקום למכון הפזיותרפיה. בעצם צל של אישה. גופה רפוי, ראשה המוטה שמאלה צונח. לבושה פיג'מה של בית, שני פיזיותרפיסטים אוחזים בה משני צידיה, תומכים בגופה הרופס. בני משפחתה מלווים אותה, מדברים אליה, אבל היא נראית מנותקת מהמציאות ומהסביבה. היא לא צעירה, אבל במצבה קשה להעריך את גילה.

יום רביעי התקדמות - פזיותרפיסטית אחת מוליכה אותה במסלול היקפי בין חדרי המכון. גופה הרופס נתמך בזרוע הפיזיותרפיסטית השלובה תחת בית שחיה. מסיבוב לסיבוב קצב ההליכה הולך ומשתפר. והנה היא עוברת ליד פיזיותרפיסט אחד שיושב על אחת ממיטות הטיפול ומשגיח על מטופל שלו. והאישה, זו שנתמכת בצד גופה הימני, זו שבקושי מונעת מראשה להשלים צניחה מלאה, זו שרגע לפני נראתה מנותקת - זיק ניצת בעיניה ושולחת לפתע בזריזות מפתיעה את ידה השמאלית. דוחפת בשובבות את פיו של הפזיותרפיסט הצעיר ממנה לפחות בעשרים שנה. מזרזת האישה צעדיה להשלים סיבוב נוסף וכעבור כדקה חולפת שוב ליד התרפיסט. הפעם מוסיפה גם צביטת חיבה הגונה בפניו.

היה משעשע למדי, גם מבוכתו של הפיזיותרפיסט. אבל תהייה חלפה בראשי: אם היא הייתה הוא, והוא היה היא - האם היה זה גם משעשע? או אולי בימינו היה נחשב הדבר להטרדה מינית?

יום אישה בינלאומי שמח!

בלב תל אביב

עובד מבוגר מנקה רחוב

חבורת נערים אליו נטפלת

ככה סתם

מעשה איוולת

כל אשמתו שהוא ערבי

מכה וחובטת בו החבורה

ללא רחם

ללא הפסקה

בפראות מכנית

בעיר ללא הפסקה

הוא מעולף

מתבוסס בשלולית דם

והם משתלהבים

מכים ובועטים

עוד ועוד ועוד

כקלגסים מארץ אחרת  

ברשע מזוקק של חלאות אדם

יודונאצים בני שטן

מישהו מרחוק מבחין וצועק

המפלצות בורחות

נעלמים הנמושות.

עשר דקות

פצוע על המדרכה שרוע

רק צדיק אחד בסדום

מתקשר למגן דוד אדום

ולמשטרה

אמבולנס מגיע

מפנה פצוע שותת דם ומבולבל

הנה גם ניידת משטרה כאן

לאחר שהכל נגמר כמובן

מסתלקת חיש כלעומת שבאה

מודיעה בקשר על סגירת אירוע

פורים, שנת תשע"ג

חברה מתפוררת

והעיר שושן תל אביב

שמחה וצוהלת.

די לגזענות

תוספת עריכה

עד לאירוע הביא  לידיעתי שהמקרה פורסם בכתבה ב- Ynet.

בכתבה מצויין כי "תלונה הוגשה במשטרת מחוז תל אביב. נגבתה ממנו (הפצוע) עדות ונבדק חשד שהרקע למעשה הוא לאומני. לא נעצרו חשודים וטרם נמצאו עדים למקרה."

הכיצד אין עדים למקרה? מי התקשר למגן דוד אדום? ומי למשטרה? איך לפי דעתכם המקרה הזה הובא לידיעתי?

הידעתם כי המשטרה יכולה לאתר בקלות את החשודים על ידי איתור מיקבץ טלפונים סלולרים שנרשמו בחברות הסלולר, בנקודת הציון המתאימה בשעה הנתונה והידועה?

אז למשטרה יש יכולת, האם אכן תעשה משהו בנדון?

האם האדם היה צריך להרצח כדי שהמשטרה תפעל?

החברה שלנו היתה מזועזעת מהמונח יודונאצים של פרופסור ישעיהו ליבוביץ לפני למעלה מעשרים שנה.

ועתה אני מכנה את החברה האלה יודונאצים בני שטן. חד וחלק. 

חובה על כולנו לעורר רעש ציבורי, כדי שהעבריינים יענשו בכל החומרה האפשרית.

תגובות בעילום שם או דברי נאצה תמחקנה.

גם הכלבה והכלב שלנו התחפשו

פורים שמח

למרות שסיבות החג שונות, פורים דומה להפליא לחג אחר - חג פגאני של הגויים ושמו ליל כל הקדושים או הלואין (Halloween), הנחגג בליל 31 באוקטובר עם רדת החשיכה. מקורו הפגאני של חג זה הוא כנראה בחגיגות ליל הרוחות בימי הקלטים. הקלטים האמינו כי בלילה זה עולם הרוחות קרוב ביותר לעולם החיים. מחשש שהרוחות, מכשפות ובעלי כוחות על טבעיים ייכנסו באדם, הקלטים התחפשו לרוחות ושדים על מנת לבלבלם.

בחג זה כיום, ילדים בתחפושות מפחידות סובבים בחוצות, נושאים בידיהם דלועים מנוקבים, שפרצוף מפחיד נחתך בצידן האחד ונר דולק מאיר בתוכם. הקלטים היו משאירים בפתח ביתם דלעת מוארת כזו, כדי להערים על כוחות האופל, שיחשבו שהדלעות הן ראש של ילדים ולכן יאספו אותן במקום ילדיהם. אצלנו הדלעת כסמל לראש ילד, התחלפה באוזן המן. אך לשני החגים יש רשע כמכנה משותף – באחד הרשע מצוי בשדים וברוחות ובשני רשע הצרור בדמות המן.

מנהג משותף לשני החגים – פורים והלואין – הוא המנהג להתחפש. בפורים קיימת מסורת של משלוח מנות. בהלאין קיימת מסורת אחרת, שבה כביכול מבקשים משלוח מנות באיום בכוח. זוהי המסורת של 'תעלול או גמול' (ובשפה האנגלית "trick or treat" ובתרגום לעברית 'תעלול או ממתק'). לפי מסורת הגויים היום, הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ורוחות לרחובות, עוברים מבית לבית, מקישים על הדלת ואומרים "תעלול או גמול!". אם מי שנמצא בבית לא נותן להם ממתקים, הילדים מעוללים לו תעלול כלשהו, בדרך כלל זריקת ביצה לבית. למרות שכיום הנוהג הזה מקובל יותר בארצות הברית, הרי שמקורו באנגליה, בליל התעלולים, בו הילדים נהנו מערב אחד ללא עונשים על כל מעשי הקונדס.

גם פורים משמש לנו צורך פסיכולוגי ליום אחד, שבו אפשר לעשות שטויות מצד אחד ומצד שני למלא את הצורך של האדם להתחפש. הצורך הפסיכולוגי להתחפש למי שאנחנו לא, אבל אולי רוצים להיות? לא פלא שהצרכים הפסיכולוגיים האלה מושרשים בשני החגים האלה בעולם, וגם בקרנבלים ומסיבות תחפושת.

 דברים אלה הם חלק מפוסט בנושא אחר שכתבתי בעבר.

***

מעשה אמיתי מבדח ואולי לא

מעשה אמיתי של עובד שלי שהתרחש בפורים לפני שנתיים. באותו יום, הקדים הבחור לסיים את עבודתו כדי לחגוג פורים כהלכתו.

למחרת הגיע הבחור לעבודה כולו חבורות בפניו ועם אף שבור. "מה קרה?" כולם שאלו בבהלה. ובכן בחורנו ערך משתה פורים בביתו ורוקן כמות הגונה של יין קידוש.

לאחר טוב ליבו ביין החל להרגיש בחילה ופנה לשרותים להתרוקן.

אך אויה. פיספס הבחור את פתח האסלה וחבט ראשו בחוזקה במיסגרת. כנאמר, נכנס יין ויצא דם. "לא נורא" סיפר הבחור, "העיקר מילאתי מצוות משתה פורים כהילכתה".

תגידו. האדם כואב ודואב, מדוע הדאגה של הנוכחים התחלפה בפרץ צחוק גדול?

הסכיתו ושימעו  

מנהג משותף לשני החגים – פורים והלאין – הוא המנהג להתחפש. בפורים קיימת מסורת של משלוח מנות. בהלאין קיימת מסורת אחרת, שבה כביכול מבקשים משלוח מנות באיום בכוח. זוהי המסורת של 'תעלול או גמול' (ובשפה האנגלית  "trick or treat" ובתרגום לעברית 'תעלול או ממתק'). לפי מסורת הגויים היום, הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ורוחות לרחובות, עוברים מבית לבית, דופקים על הדלת ואומרים "תעלול או גמול!". אם מי שנמצא בבית לא נותן להם ממתקים, הילדים מעוללים לו תעלול כלשהו, בדרך כלל זריקת ביצה לבית. למרות שכיום הנוהג הזה מקובל יותר בארצות הברית, הרי שמקורו באנגליה, בליל התעלולים, בו הילדים נהנו מערב אחד ללא עונשים על כל מעשי הקונדס.

גם פורים משמש לנו צורך פסיכולוגי ליום אחד, שבו אפשר לעשות שטויות מצד אחד ומצד שני למלא את הצורך של האדם להתחפש. הצורך הפסיכולוגי להתחפש למי שאנחנו לא, אבל רוצים להיות. לא פלא שהצרכים הפסיכולוגיים האלה מושרשים בשני החגים האלה בעולם.

בניגוד לפורים, חג ליל הקדושים עוסק בדמויות מיסטיות – שדים, רוחות ומכשפות, ומיסטיקה הוא נושא פוסט זה. בעצם בפוסט זה אתרכז בפן מיסטי אחד והוא "החוש השישי" או "התפיסה העל חושית".

***

תוכן הפוסט הזה שינה את עורו בדקה התשעים, בשל אירוע מיסטי אתמול

בפוסט הקודם ציינתי כי אחד הנושאים שבו אעסוק בקרוב היא השאלה האם יכול להיות קשר בין מדע למיסטיקה ורוחניות?. כוונתי הייתה לתקוף נושא זה מזוויות מבט שונות ואחרות לאופן שבו למעשה אני כותב פוסט זה. הסיבה לשינוי הוא כאמור אירוע מדהים אתמול.  

על האירוע הזה אספר בהמשך, לא בשל רצוני להשאיר אתכם במתח, אלא מפני שלכתיבה יש תמיד רצף רצוי משלה. כרגע רק ארמוז שאירוע זה נוגע בקשר התכתבות וירטואלית שהייתה לי עם אדם יקר, שאכנה אותו כאן בשם הבדוי יובל.

יובל, שבו מדובר, עוסק ב- וכותב על- רוחניות ונושאים הקשורים בניו אייג'. ההתכתבות בינינו הייתה בין שני אנשים שעיסוקיהם נחשבו בעיניו לאנטי- תזה. כלומר, לניגוד בלתי אפשרי לגישור בתפיסות עולם. אבל, למרות זאת היו בינינו חילופי דעות מעניינים ביותר, מתוך הערכה אישית אחד לשני.

 בתקופה ארוכה למדיי של חילופי התכתבויות אלה, שנינו חווינו גם חילופי מחשבות הדדיים ללא כתיבה – חילופי מחשבות טלפתיים, חלקם בעצמה גבוהה ביותר. למעשה את הפוסט הזה אני מקדיש לו. אוסיף ואומר שליובל חלק ניכר לסיבות שפתחתי בלוג זה. חילופי ההתכתבויות בינינו פסקו לפני חודשים אחדים, מסיבות השמורות עימו ואיתם גם החלפת המחשבות הטלפתיות. בהקשר לכך כמה מפתיע מה שקרה אתמול - הדבר ההזוי שאספר לכם בהמשך. כאמור, בשל האירוע של אתמול, פוסט זה שינה כיוון והוא יעסוק בהסתכלות מדעית על טלפתיה.

למעשה יש שתי צורות של טלפתיה. הצורה הראשונה היא הצורה הקלאסית של הטלפתיה, כפי שהיא מוגדרת (ביוונית: טֶלֶ = רחוק, למרחק; פתוס = רגש) - היכולת להעביר מחשבות, רגשות ותחושות מאדם לאדם. למעשה מרבית האנשים מספרים שהם חווים מדי פעם מחשבות טלפתיות עם חברים או קרובי משפחה מסוימים. יש אנשים שהם רגישים יותר לקליטת מחשבות טלפתיים של הזולת. למעשה אני קורא אנשים בסביבתי כספר פתוח. את מחשבות הסובבים אותי אני לא קולט בצורה מילולית מדויקת אלא את הלך המחשבה. אני לא מספר את זה לאנשים, כי באופן טבעי זה מפחיד אותם. למשל, כשאני עורך ראיונות עבודה עם מועמדים חדשים, אני מקבל החלטה לאחר כדקה ורק מטעמי נימוס אני ממשיך הלאה את הראיון. לעיתים אני מוסר לקולגות שלי את דעתי על אדם פלוני או אלמוני לגבי מידת הצלחתו בעבודה לעתיד (כפי שאני מבין). אך הם בדרך כלל לא שומעים לי ואחר כך מצטערים על כך. מחשבות טלפתיים רבים הוחלפו בין יובל לביני, למרות שהיה בינינו רק קשר התכתבות וירטואלי.

הצורה השנייה של הטלפתיה היא מורכבת ודרמטית יותר והיא מכונה ראייה מרחוק (Clairvoyance).

ראייה מרחוק  נוגעת ברוב המקרים לאסונות העתידים להתרחש, או שקורים לאדם קרוב באותה שעה ממש, במקום אחר בעולם. אצלי קיים גם סוג כזה של ראייה, לגבי מפגשים העתידים להתרחש בקרוב.

אספר לכם דוגמא. בצבא הכרתי חייל מסוים בקורס. במשך כל שרותי הצבאי לאחר מכן לא ראיתיו יותר. החייל הזה היה ירושלמי. יום אחד, לאחר שכבר למדתי ארבע שנים בירושלים, נסעתי באוטובוס ולפתע נזכרתי בחייל הזה. התפלאתי ביני לביני כיצד לא פגשתי אותו במשך הזמן הארוך שבו אני כבר מתגורר בעיר. בתחנה הבאה עלה אותו אדם לאוטובוס והוא התיישב במושב לידי, בהתרגשות ובשמחה רבה על המפגש. הוא ירד בתחנה המרכזית ואני המשכתי לאוניברסיטה. מאז לא ראיתיו לעולם. התופעה הזו, שאני חושב על אנשים ואז הם מופיעים אינה נדירה אצלי. למעשה זה קורה די הרבה. שמעתי שזה קורה גם לאחרים. 

שניים מהמקרים היותר מפורסמים של ראייה מרחוק עתידית נוגעים לאסון טביעתה של האנייה טיטאניק, ולהתרסקות ספינת האוויר הבריטית הניסיונית R101 באוקטובר 1930.

הנשיא האמריקני אברהם לינקולן חזה את מותו כמה לילות לפני הירצחו.  הבישוף ג'וזף לאניי חזה בחלום את  רציחתו של הארכידוכס פרדיננד מאוסטרו-הונגריה – רצח  שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מארק טוויין חזה את מותו של אחיו.

רוב המדענים סבורים כי אין הוכחה מדעית לקיומן של התופעות שתיארתי. הם טוענים שמול מקרה אחד שבו היה מפגש עם אדם לאחר שחשבתם עליו, קיימים המון מקרים שבהם חשבתם על אנשים והם לא הופיעו. הרי כל אדם חולם בימי חייו חלומות רבים על העתיד להתרחש, כאשר רובם אינם מתגשמים. לכן התגשמותם של חלק זעום מהחלומות אינה מוכיחה דבר. ובכלל רוב המדענים שוללים קיומה של טלפתיה, שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים המצליחים להדגים ללא צל של ספק את קיומה. במדע, כמו במערכת המשפט, כל עדות חייבת להיות מוכחת ללא צל של ספק. במערכת המשפט משוחררים פושעים לרחוב מחמת הספק. אלא, שבמדע כל השערה חייבת להיות מוכחת בשיטות מדעיות מדידות ומדויקות.

בהתכתבותי עם יובל, שכעס על כך שמרבית המדענים מתייחסים בביטול לתופעות על – חושיות, ציינתי בפניו כי המדע בטבעו אינו שולל את האין (אלא אם הוכיח שהאין הוא כלום) אלא מוכיח את היש. לפיכך כל עוד המדע לא הוכיח דבר, אין הוא יכול לשלול דבר.

עוד כתב אלי יובל לגבי מדענים: "טענתי היחידה היא נגד אי הרצון הגלובלי לחקור את הרוחניות בצורה רצינית..... לפחות לחקור. לפחות לנסות להקשיב. לנסות להיפתח. אני מקשיב לפעמים לדיבורים של אנשי מדע ואני מתפלץ. כזו סגירות וכזו שמרנות..."

עניתי ליובל: " ........ אני דווקא מאמין בפתיחות האדם כדרישה לחקר וגילויים מדעיים חדשים. בשל כך המדע יכול להגיע לתובנות חדשות על מה שנראה מלכתחילה הזוי. ואם בנבואה עסקינן, לדעתי המדע הוא שיגשים "מסע בזמן" ודילוג בין "מימדים ועולמות", כפי שהאלקטרונים עושים בין קליפות הגרעין באטום (תורת הקוונטים).  הנבואה הזו הזויה לא יותר מאשר האופן שבו חלקיקי האטום נוהגים מימים ימימה."   

האם אכן המדענים הם המתנגדים העיקריים בהכרה בקיום תופעות על-טבעיות? אם נרחיק למאה ה-18, מסתבר שפילוסופים, רופאים ויותר מאוחר גם מדענים היו אלה שניסו לחקור תופעות על–טבעיות. ביניהם אפילו החוקרים מרי קירי ובעלה פייר, שהיו מייסדי מדע הגרעין. חלקם השתכנעו באמיתותן של התופעות. אבל, דווקא הכנסייה טענה בתוקף שהעל-טבעי אינו קיים. גם ליהדות יש יחס אמביוולנטי לתופעות על-טבעיות ובעיסוק בהן.

המפנה הראשון בהכרה בתחום העל–טבעי היה הרופא הגרמני פרנץ אנטון מסמר, רופא מהפנט גרמני בן המאה ה-18 שעסק בהיפנוזה. רבים ממטופליו הצליחו להבחין בעצמים מוחבאים, נעשו סבילים לכאב והצליחו לקרוא ספרים בעיניים סגורות.

הבעיה במחקר העל–טבעי היא בעצם קיום מספר רב של רמאים ושרלטנים הטוענים ליכולתם העל-טבעית. האשמה גם בחלק מהמדענים החוקרים עצמם, שזייפו תוצאות בחקר הילות (אאורות). הזיופים האלה הרחיקו מדענים מלהמשיך במחקר בנושא. לפיכך, עוד בשלהי המאה ה-19, נוסדה האגודה האנגלית למחקר רוחני (SPR), במטרה לבדוק טענות על התרחשויות על-טבעיות.  האגודה כללה אנשי אקדמיה תקיפים וביקורתיים ובדקה תופעות רבות בתחום. האגודה קיימת גם כיום. מטרתה לבדוק ללא משוא פנים, ללא דעות קדומות וברוח מדעית אותם כישרונות אנושיים, אמיתיים או משוערים, הנראים בלתי ניתנים להסבר. אולם, לא כל המדענים העזו להתקרב ולבדוק את העל-טבעי. למשל, המדען החשוב, סר ויליאם תומסון, יצא בביקורת על כל ניסיון לבדוק תופעות רוחניות. הוא גם טען בלגלוג שטיסה במכונה שמשקלה רב ממשקל האוויר (כמו מטוס היום) איננה אפשרית, ושקרני רנטגן הן תעתוע. אם כך, ביקורתו הסתברה כלא נכונה.

כן, אך האם הוכיחו באמת שקיימת חיה כזו המכונה טלפתיה?

כאמור, רוב המדענים שוללים קיומה של טלפתיה שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים המצליחים להדגים את קיומה. אך ממש לאחרונה התפרסם מחקר רציני ראשון בכתב עת מדעי רציני, שעבר ביקורת מדעית לפני פרסומו. והרי לפניכם  צילום הדף הראשון במאמר זה:  

סוף-סוף מתקבל בעבודת מחקר זו רמז מוחשי ליכולות על-טבעיות. ובאופן ספציפי האם ניתן לחזות את העתיד? מחקר פסיכולוגי חדש ומכובד זה  טוען שבני-אדם מסוגלים לעשות זאת. מחקר זה מסכם שמונה שנים של עבודה מאומצת של החוקר דריל בם, עם פרסום תוצאותיהם של תשעה ניסויים פסיכולוגיים, ב- Journal of Personality and Social Psychology.

לפי העיתון New Scientist , חוקרי הפסיכולוגיה גועשים ומתרגשים ממחקר זה, אך חייבים להמתין עד שחוקרים נוספים יחזרו על ניסוייו של בם בהצלחה.

אז מהו האירוע המוזר שהתרחש אתמול?

ראשית אני רוצה להזהירכם שמה שאני הולך לתאר כאן, אינו מיועד לבעלי לב חלש.

כאשר התחלתי להכין את  הפוסט הזה, רציתי לדון בשאלה האם יכול להיות קשר בין הרוחניות למדע. בכתיבת הפוסט, כמובן נזכרתי בחילופי התכתובות שהיו ליובל ולי בנושא. כאמור, הקשר הוירטואלי בין יובל לביני הופסק. אך, כיוון שנושא הפוסט הזה נוגע בשיחות מסויימות שהיו לנו במייל , חזרתי לקרוא את שרשורי התכתובות האלה מהעבר. לפתע ראיתי באחת התכתובות , מספר משפטים שרציתי להעתיק אל הפוסט שבהכנה. ואז קרה דבר מוזר. כשעשיתי קופי ופייסט של הפיסקה למסמך וורד, הועתקו כל השרשורים (ולא רק הפיסקה שבחרתי) - וזה כבר מוזר בפני עצמו. אך מה שעוד יותר מוזר הוא שבסיום הטקסט המועתק של השרשור, השתרבב הטקסט המצמרר הבא (את צבע האותיות האדום, הוספתי אני בעריכה):