בירושלים קיץ אירופאי סווצ'רט בערב צינת בוקר בריזה קרירה ביום
קצת קריר לטבול בים שאין אדמה לחה צמחיה רעננה כל כך נפלא וכשירדתי לשפלה מרחק שעה שבתי בטיסת אל על
לישראל.
***
עידכון:
הקרירות בערבים ובבקרים נמשכת גם כעת ביולי. שהוא החודש החם בירושלים. באוגוסט כבר מתחילות לנשב רוחות סתיו בערבים. הלוואי וימשך כך. נראה בינתיים שהשנה בירושלים אחד הקייצים הקרירים מזה שבשנים האחרונות.
אין בידי הנתונים הסינופטים בשנים האחרונות. אבל בזכרוני, לפני כעשור וחצי - הטמפרטורה הממוצעת ביום בירושלים הייתה 28 מעלות - כחמש מעלות פחות מהשפלה ומישור החוף. וחמש מעלות זה הבדל עצום. ואם נוסיף לכך את הלחות הנמוכה בירושלים, הרי עומס החום נמוך בירושלים גם בימים החמים. נולדתי במישור החוף, שם הזעתי כל הזמן. מאז שעברתי לירושלים - הפסקתי להזיע. ברוך שפטרני מחולצות מיוזעות.
בחמש עשרה השנים האחרונות, נראה שחלה התחממות בירושלים. ומה שמיתן אותה הם אחוזי הלחות הנמוכים. גם השלגים בחורפים בחמש עשרה השנים האחרונות התמעטו מאד בירושלים. זה נראה כמגמת התחממות עולמית. בינתיים נראה כי השנה מזג האויר התקרר ואני אוהב את זה.
אז לכל אלה מבינכם שמקטרים על החום. בואו לנפוש בירושלים.
היום יום הולדת 21 של הבן. אבל הוא נמצא בצבא ויחזור הביתה מהדרום רק בעוד שבועיים. נשארו לו עוד תשעה חודשים לשרת אבל כפי שמסתמן כנראה לא ישחררו אותו. הוא משרת ביחידה שבה מסלול ההכשרה נמשך כמעט שנה, עד אשר נכנסים לפעילות מבצעית.
אבל המחזור החדש לא גויס בזמן ועדיין לא סיים את הטירונות. הוא יתחיל את מסלול ההכשרה רק בחודש הבא. זה אומר שכשיגיע זמן השיחרור של המחזור של הבן, יהיה רק מחזור מבצעי אחד מתחתם ולכן לא יתנו להם להשתחרר עד שהמחזור החדש יוכל לתפוס כוננות מבצעית. אינני יודע עם יחתימו אותם קבע למספר חודשים, או שיש איזושהי דרך אחרת (כמו מילואים) להאריך שירות של חיילים סדירים.
ואני שואל מדוע בצה"ל לא יכלו לתכנן גיוס בזמן? אמנם הגיוס הזה מעורב במיונים רב שלביים ובתחקירים ביטחוניים כמו גם חקירות בפוליגרף, אבל בכל זאת מדוע כל התהליך הזה הסתיים באיחור למחזור החדש? מדוע המחזורים הקודמים תמיד התחילו בזמן?
אז מכיוון שהבן לא יוכל להיות איתנו היום, הקדמנו את החגיגות. חגגנו לו ביום שישי בערב במסעדת בראסרי בעין כרם. למרות השרב והברחשים המעופפים באוויר, כל הסועדים העדיפו לשבת על מרפסת גג המסעדה המשקיפה בין גפנים אל הרי ירושלים וכנסיית עין כרם עם צריחיה המוזהבים.
אבל אנחנו העדפנו להתרחק מהדוחק ומהחום השרבי של הלילה, וישבנו באחד משני חדרי המסעדה בקומה הראשונה. בכך זכינו לא רק לשקט, אלא גם למלצרית צמודה ששירתה אותנו באופן פרטי כל הערב עד שהגיע עוד מספר קטן של סועדים.
הארוחה הייתה מצויינת, כל אחד מאיתנו בחר מנה שונה והן היו מעולות אחת אחת.
המחיר לנפש אינו זול, בממוצע 200 ש"ח לאיש לשלוש מנות ושתיה קלה או אלכוהולית. גם נראה לי שהמחירים עדיין מחירי היכרות.
המסעדה הזו נפתחה לאחרונה והיא בעצם סניף של מסעדת בראסרי הידועה באבן גבירול בתל אביב, הידועה בקהל הסועדים הבוהמי שלה מאז שנפתחה ב-2002.
ובסניף הירושלמי בעין כרם קהל הסועדים רחוק מלהיות בוהמי. אבל כמו בתל אביב האוכל בסגנון ים תיכוני מצויין והשירות טוב ואדיב. אם כי אני הייתי צריך לחכות מעט יותר למנה העיקרית מאשר השאר, והמלצרית פיזזה מספר פעמים מסביבי בהתנצלות. בעל המסעדה עבר בשולחן שלנו ושאל שלוש פעמים אם הכל כשורה. נראה אם הוא ימשיך לעשות זאת בעוד זמן מה, כאשר המסעדה הזו תכנס לתודעה של הירושלמים.
ובמוצאי שבת חגגנו לבן במופע אקרובטיקה על הקרח ובתערוכה בעיר הקרח שבמתחם תחנת הרכבת הישנה. עיר הקרח עומדת להסגר בעוד יומיים והיא תופשר לאחר עזיבת הצוות והלהקה הסינית. אז למי שרוצה חוויה מדהימה, שיעלה לירושלים להזדמנות אחרונה.
הרי מספר צילומים . הצילומים לא משהו, כי צולמו בסמרטפון וקצב התנועה של השחקנים מטשטש את התמונה, אבל צירפתי להדגמת האוירה.
במופע האקרובטיקה על הקרח חוללו כשלושים סינים וסיניות צעירים בריקוד אמנותי על הקרח המשולב בלהטוטים ובאקרובטיקה. אין ספק המופע היה מקסים ובמחיר לא יאומן במחוזותנו - 37.5 ש"ח בלבד להופעת ראווה ומלאת סיכון לחברי הלהקה, שמבצעים אקרובטיקה ללא אמצעי בטיחות הקיימים בקירקסים.
ועשיתי חישוב שחבר להקה כזה מרוויח אולי בקושי 20 דולר למופע, ויש לו ארבע הופעות ביום למשך חודשיים שהלהקה נמצאת כאן.
לאחר המופע ביקרנו בתערוכת עיר הקרח. תערוכה מדהימה וצבעונית שבה הכל עשוי מקרח. למרות שהגענו לשם עם מעילים, והצטיידנו במעיל נוסף שסופק לנו בכניסה, קפאנו מקור בטמפרטורה של מינוס עשר. אני חושב שמי שמגיע לכאן, כדאי שיצטייד גם בזוג כפפות ובכובע גרב.
והרי כמה טעימות מהתערוכה. הכל הכל מקרח.
ואנקדוטה קטנה. הבן המתין להוולד בשעה אחת בלילה, כי הוא לא רצה לחגוג יומולדת באותו יום שנולדה הסבתא שלו. מה יש, לא מגיע לו יום הולדת משלו?
את זה כתבתי בהשראת מחזה שראיתי, שמועלה על ידי תאטרון החאן בירושלים. ההצגה הזו עוסקת בעימות שבין אנשי היזכור לבין אנשי הנזכור. שם ההצגה: "הנון של ראש עירית ירושלים".
"המחזה מתרחש בירושלים לפני מלחמת ששת הימים. אב שכול, אדם דתי, נאבק בראש העיר החילוני של ירושלים על הכתובת שתיחקק על מציבת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור. זהו מאבק על עקרונות ואמונות בין שני גיבורים, שנוגע בשרשי ההוויה הישראלית מראשיתה, והוא אקטואלי כידוע גם בימינו אלה". זוהי הצגה חזקה, משחק מעולה ומומלצת מאוד.
אני לא נולדתי בירושלים, אבל אני גר בירושלים יותר ממחצית חיי. אז אני ירושלמי. לא? תלוי את מי תשאלו!
הירושלמים הם לא סתם ירושלמים. הירושלמים הם עם. כששואלים ירושלמי איפה הוא גר, הוא לא יגיד לך ירושלים. הוא יגיד לך את שם השכונה, כי הרי אין עיר אחרת. אם תגיד לירושלמי שאתה גר בעיר, הוא ישאל אותך מאיפוא בעיר?
כאמור, הירושלמים הם עם בפני עצמו. יש להם שפה משלהם ומושגים משלהם:
הירושלמים לא נוסעים. הם יורדים: יורדים לשפלה, יורדים לים ......
ובכלל ירושלמים יורדים לים רק אחרי שבועות. כי רק לאחר שבועות מתחיל הקיץ. וכשירושלמים יורדים לים, תמיד אחד נשאר לשמור על השעונים.
אם תגיעו לירושלים בפעם הראשונה, סביר להניח שתתבלבלו. כי כשתשאלו ירושלמי איך להגיע ל..., יסביר לכם: תעברו את שערי צדק הישן..... ליד תחנת הרכבת הישנה...... תמשיכו איפוא של ביתר (בית"ר ירושלים). ורק בירושלים קוראים לרחוב ראשי המלך קינג ג'ורג, כי הירושלמים חושבים ששמו של המלך קינג?
אבל בטוח שלא תתבלבלו כיצד לצאת מהעיר (ירושלים כמובן). כי רק בירושלים יש בכל צומת שלט לכיוון תל אביב.
ורק בירושלים קוראים לבית כנסת "החורבה" וביבי גר בעזה (כי בית ראש הממשלה נמצא ברחוב עזה).
וכבר אמרתי שלירושלמים שפה משלהם:
למספר 200 הם קוראים מא-אתי-ים. ורק ירושלמי יגיד שבעיר יש ארבע בתי רפואה (שזה בתי חולים בכל מקום אחר). והירושלמים קוראים לשוק מַחְ'נֶה (ולא מַחֲנֶה) יהודה. תרכיז מיץ ירושלמי זה פֶּטֶל ולכן יש פטל תפוז ופטל תות, ופטל אננס....
בכל הארץ אומרים בּוּגֶ'ראס וגוגואים (גרעיני משמש) ובירושלים אומרים וואגֶ'ראסואַג'ואים.
והאם אתם יודעים מה זה: אַשתנור (ashtanur), מה זה אבויבו, ומה זה פֶּניוֹנֶסים?
האם אתם יודעים שמציצה בירושלמית זה סוכריה על מקל?
ובכלל רק בירושלים מקומות כמו יד ושם והר הרצל יכולים להיות אתרים תיירותיים, בגינות סחרוב אין גינה והירושלמים מציגים מקומות לפי הפיגועים שהיו בהם. רק בירושלים הנוף המתנוסס מבתי המלון הוא קרית הממשלה. רק בירושלים מפגינים בין ורדים (גן הורדים) ומשלמים ארנונה פי שניים לפחות מכל מקום אחר - כי צריך כל הזמן לקנות פחי אשפה חדשים ולבנות מחדש את תחנות האוטובוסים שהחרדים שורפים. רק בירושלים שופטים גרים בבתים ערבים שננטשו בארבעים ושמונה.
רק בירושלים מתחילים לוויה בבית קברות סנהדריה ומכיוון שכבר מזמן אין שם חלקת קבר פנויה, מסיימים אותה בבית הקברות בגבעת שאול, בקצה השני של העיר. רק בירושלים יודעים מתי זמני התפילות בשבת, כי אז כביש בר אילן סגור לתנועה. רק בירושלים חרדים גרים בבתים שנבנו על קברי יהודים בסנהדריה (גוואלט!). רק הירושלמים יודעים איזה שר בא לביקור בישראל, לפי הדגלים המתנוססים בכניסה לעיר.
היחס בין הירושלמים לתל אביבים (כך נקראים שאר תושבי המדינה) מורכב. לירושלמי נמאס שסוגרים לו כל הזמן רחובות בגלל עליות לרגל למיניהן. ובכלל שהתל אביבים מפחדים להגיע לירושלים, כשיש פיגועים, אבל נזכרים שיש להם קרובים ירושלמים - כאשר מישהו כמו סדאם חוסיין מטיל כמה טילים על גוש דן.
אבל תגידו, למה כל אלה שעזבו את ירושלים, אלה שלא גרים בה כבר עשרות שנים - עדיין קוראים לעצמם ירושלמים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
