לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חשיבה חופשית


מתובנות של מדען: עובדות לא נעלמות כאשר מתעלמים מהן!

Avatarכינוי:  קנקן התה

בן: 12

Google:  קנקן התה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פסק הלכה של קנקן התה


 

הסכיתו ושמעו גבירותיי ורבותיי, דתיים כחילוניים, והחכימו. וגם אם קריאת הפוסט הזה תעלה בכם חיוך או חלילה זעם, פסיקה רצינית מובאת כאן לגבי איסור אכילת חרדל בפסח - גם על מיני בשרים כשרים לפסח. וטעה הט"ז שהחרדל הוא קטניות. וכפי שתקראו כאן החרדל הוא בשום פנים ואופן אינו קטניות אלא מצליבים.

 

נ^גה הביאה לתשומת ליבי כי מצאה שחרדל דינו כקטניות מחשש חמץ, ולכן אין אוכלין אותו האשכנזים בימי הפסח.

 

אבל נראה כי חל בלבול אצל חכמינו האשכנזים הקדמונים כדרך רבניהם כיום. אמנם גדולים הם בתורה, אבל חלשים בידיעת הבוטניקֶע ׁ(בוטניקהׂ) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) ולא ידעו כי חמץ הופך חמץ על ידי המיקרובים. כפי שרבי קנקן התה הסביר בהלכתו כאן

 

התבוננו חכמי התורה בצמח החרדל וראו בו תרמילי פירות כדלקמן:

 

 

 תרמיל חרדל הבר



תרמיל חרדל תרבותי

 

 

התבוננו רבנינו האשכנזים בצמחי הקטניות והרי גם להם תרמילי פירות:

 



  

 

הקישו מכאן חכמינו דֶעדות אשכנז ועדת המרוֹקנישֶען (חלק ניכר מעדות צפון אפריקה) שבתרמילי פירות גרגרים עסקינן ולכן דין החרדל כדין קטניות.

  

סיכם הרה"ג דב ליאור באתר האינטרנט שלו: "מצד עיקר הדין קטניות מותרות, וכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך, ורק חמץ אסור. יהודי אשכנז, כבר למעלה מ-800 שנה, החמירו לעצמם גם להימנע מאכילת קטניות. אחת מהסיבות, שגם מהם עושים קמח ועלולים לבשל גם קמח מחמשת המינים והוא יחמיץ. כמו כן, מאחר והיו מתבלבלים בגרעינים בינם לבין החיטה".

 

אולם, הקטניות שייכות למשפחת הפרפרניים מקבעי חנקן, שאין הם יכולין להחמיץ אלא רק להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם. וגם ללא קילקול, גורמות הן לנפיחות ריחניות וצורמות אוזן לאחר אכילתן, אך אין הן מחמיצות כמו הדגנים, השייכים למשפחת צמחים אחרת - משפחת הדגנים. אבל, רבותיינו מעדות אשכנז שראו קלה כחמורה - דנו את הקטניות לחומרא כחמץ לפסח - וגם בשל שמא יתגלגל גרגר חיטה אל שק הקטניות. כי ביום חול היו אורזין ומובילין קטניות בשקים של חיטה. נשאלת לכן השאלה האם כיום יש מקום לדון גם את החרדל כדין קטניות.

 

 

לצמחי משפחת הקטניות יש פרחים טיפוסיים כאלה: 

 



פרחי קיטניות

 

אבל, צמח החרדל שאינו שייך הן לדגנים והן לקטניות - שייך בכלל למשפחת צמחים שלישית - למשפחת המצליבים, שבפרחיהם ארבעה עלי כותרת, אשר זוג עלי כותרת מצטלבים עם הזוג האחר, כמו צלב (טפו! ישמור השם). וכך נראה הפרח: 



 

אבל, למשפחת המצליבים הזו שייכים גם הצנון והכרוב: 



פרח הצנון

 



פרח הכרוב

 

משמע, אין המצליבים קטניות כלל וכלל, ואף על פי כן אסרו חכמינו האשכנזים מימי הביניים ועד היום אכילת החרדל, בשל שפירותיו מזכירין תרמילי הפירות של הקטניות, שיש בהם גרגרים: 

 



תרמילי פרי הצנון (מימין) והכרוב (משמאל)

 

אבל..., למשפחת המצליבים שייכין כאמור גם הצנון וגם הכרוב - שגם להם תרמילי פירות עם גרגרים. אמנם בדרך כלל אנו אוכלין בהם את הפקעת, אך יש חשש שיתגלגלו התרמילים יחד עם הפקעות ויש מראית עין שתרמילי הצנון והכרוב מזכירין את החרדל. נשאלת לכן השאלה, אם החרדל אסור - מדוע אכילת צנון וכרוב אינם אסורים בפסח.

 

ולא משום שהכרוב עשוי לגרום לנפיחות ריחניות בדומה לקטניות וכמוהו הצנון עשוי להעלות שיהוקים ריחניים וחריפים - אלא עשוי להתגלגל חלילה לקופסת השימורים של הכרוב הכבוש תרמיל פרי של הצמח, והרי יהיה זה חמץ? ובארגז הצנון עשויים להתגלגל חלילה וחס תרמילי פרי הצנון, רחמנא לצלן וישתחלו לסלט.

 

אבל..., רבי קנקן התה מבני עדות האשכנזים סובר שאכילת חרדל אינו חמץ כדין קטניות, כפי שהכרוב והצנון אינם חמץ קטניות. כיוון שאין אנו חיים בימי הביניים וגדלו חוכמתנו וידיעותינו הבוטניות מאז, מן הראוי שנעדכן את ההלכה האשכנזית.

 

אמנם קנקן התה האשכנזי לא הוסמך לרבנות, אבל הוא הוסמך במדעי הצמח (הבוטניקֶע)  והמיקרוביולוגיֶע באוניברסיטֶע. ולעומת חכמי התורה שידיעתם בלימודי הליבה והמדעים מהם והלאה - קנקן התה למד בנוסף ללימודי הליבה והמדעים גם תושב"ע ודיני חגים בבית הספר היסודי-חילוני, ממנהל בית הספר שהיה חרדי ליטאי, אשר סבר כי צריך להרביץ תורה כהלכתה לתלמידי החילונים בני הרשעים. וקנקן התה למד גם תלמוד בבית הספר התיכון החילוני על ידי מורה חרדי, כאילו היו התלמידים החילוניים תלמידי ישיבֶע (ישיבה). וכי אין מעיד הדבר על גדולתו בתורת עולם?

 

ולקנקן התה יש גם אגרוייסֶע ייחעֶס (יחוס גדול), שחגג הפסחים בילדותו עם דודו ודודתו מנכבדי העדה החרדית דבני ברק, ואכל בפסח הבשר רק עם בולבוסין (תפוחי אדמה) וצימעס (גזר מטוגן), ונשאר רעב כל החג. וקנקן התה עלה לתורה בבית הכנסת הגדול דבני ברק וכל העדה שיבחה את קולו הזך והנפלא שהגיע עד ליושב במרומים. לכן, יודע הוא דבר או שניים בהילכות האשכנזים. די דארפסט גיבען הִים אָכּוּבֶעד (תנו לו כבוד).

 

והרי פיסקא מבבא קמחא דפסחא בנוסח קנקן:

 

אמר הרמב"ם כי "הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏".

 

אמרו רבני האשכנזים שיש חשש לאכול קטניות ואורז, משום שהם עשויים להארז באותם בתי אריזה, שאורזים דגנים (חיטה ושעורה ושאר חמשת הדגנים האסורים). חלילה עשויים גרגרי חמץ להתגלגל שם לתוך הקטניות.

 

רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12) רבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13 אמרו:

ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... ומיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה.

 

אם לא הבנתם מדוע ואינכם מבינים ארמית, לא נורא. קבעו שאסור לאכול קטניות בפסח שלא מטעם חימוץ אלא מטעם גזירה מחמת מראית עין. כלומר, קטניות הן מעשה קדרה, כלומר נוהגים לבשלם בדרך דומה לזו שמבשלים מיני דגן (דייסות למשל). ויש חשש שאנשים שיראו דייסת קטניות הנאכלת בפסח יטעו לחשוב שגם דייסת דגן מותרת בפסח.

 

אמר רבי עובדיה יוסף שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה ואז הם מותרים לאכילה.

 

וברמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט נאמר: אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל – יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו. מכאן שאם נפלו מעט קטניות במזונכם - נישט געפיירלֶעך (לא נורא).

 

היקשה הט"ז: המנהג להימנע מאכילת חרדל בפסח, משום שהוא מופק מגרגרים, דהיינו קטניות.

הרי גרגירי החרדל אינם נאכלים- כמות שהם, ומדוע הם נאסרו? ותשובתו היא שהחרדל גדל בתוך תרמילים, אולם מדברי הרמ"א משמע שגם גרגירים הגדלים בתרמילים, אפילו אם אינם ראויים לאכילה (כמו שהם), מברכים עליהם שהכל ואחר כך אין לגזור עליהם בפסח.

 

ורבי קנקן התה פסק: אין דינו של החרדל כדין דגנים ואין דינו כדין קטניות. ראשית אין החרדל ממשפחת הדגנים ובעיקר אין הוא ממשפחת הקטניות (כמאמר הט"ז שלא הבין בבוטניקֶע), אלא ממשפחת המצליבים. וודאי שהמצליבים אינם יכולים להחמיץ לפי תורת המיקרוביולוגיֶע בשפורפרת עליה תווית "כּוּשֶר לפּייסעח" בהשגחת רבנות למהדרין.לכן, כשם שהצנון והכרוב מותרין - הרי שאכילתו של החרדל ׁׁ(שגם אין אורזין אותו בבתי אריזה של דגנים וקטניות) מותרת בפסח לכל עדות ישראל.

 

 

* יאמרו וודאי המאמינים האשכנזים שקובעת היא המסורת ולא המדע והלכות אריזת הקטניות והחרדל היום. אך מסורת המנהג הזה היא מסורת מאוחרת שלא נקבעה בזמן דוד ושלמה המלך, גם לא בימי האמוראים והתנאים. וכפי שתיקנו רבני האשכנזים את הלכות החמץ בימיי הביניים, אין כל סיבה שלא יתוקנו הלכות אלה בימיינו.

 

ועל קנקן התה וודאי יאמרו כי רשע גדול הוא, כפי שכתוב בהגדת פסח שחולקה לילדי גן בבאר שבע:

 



 

ואת פתח לו שמי שאומר על רעהו היהודי כי רשע הוא, רשע הוא שבעתיים. השם יקום.

 

***

 

ועוד ממשנתו של רבי קנקן התה. נאמר במקורות ושמחת בחגיך, ולכן רבים מפרשין כי אין לקמץ במאכל מזונות חג עתירי קלוריות. הרי מצות (שכל מצה שווה לשלוש פרוסות לחם לבן) וקניידלעך (50 קלוריות לכדור קטן במיוחד אחד) אוכלין רק פעם בשנה למשך שבעה ימים ולילות. כנאמר, מזון דל בשאר ימות השנה.

 



 

אבל סופגניות ולביבות עתירי קלוריות אוכלין בשמונת ימי החנוכה, ויש כאלה שאפילו מקדימין באכילתם. ובפורים אוכלין אזני המן הרשע ממולאים בדברי מתיקה למכביר, ובכל חג אחר גם אוכלין כיד המלך קלוריֶעס (קלוריות) ממיטב מאכלי מסורת ישראל. וכידוע רבים ימי החגים בשנה.

 

ורבי קנקן התה אומר: דקה על השפתיים - שנה על הירכיים. שנייה בפה ושנתיים בכרס.

 

ושמחתם בחגיכם קוראי היקרים, אבל אין הקדוש ברוך אוהב שאתם משמינין. כי מטיל הוא על המגזימין מיני תחלואים ומבישין כרוניים - מהכולסטרול, הסוכרת ויתר לחץ דם ועד התקפי לב ושבץ.

 

לכן ושמחתם בחגיכם

אבל דאגו כי אין אתם משמינין.

 

בסיעתא דשמיא

קנקן התה, פסח* תשע"ג

 

 

* פורסם במוצאי חג ראשון, כדי לכבד את רעיו הדתיים וכי אין ראוי לפרסם בחג עצמו מאחורי גבם - כאשר אין יכולים הם לקרוא ולהגיב על הפוסט.

 

*** 




לוגו מועדון THE ZONE

 

 

נמשכת ההרשמה למועדון תזונת THE ZONE - תזונה שאינה דיאטת רזון, אלא שיטת אכילה הטובה הן להרזיה נטולת סבל והן גם לאלה שרוצים להיות בשיא הכושר הגופני והמנטלי. לפרטים כאן.

 

מדוע כדאי להירשם? אמנם כולם יוכלו לקרוא את מה שיפורסם בבלוג, אך חומרים נוספים כמו טבלאות, מתכונים וטיפים ישלחו במייל רק למנויים שנרשמו למועדון. בנוסף נעביר חומרים במייל בין החברים ברשימת התפוצה. אמנם אפשר יהיה להרשם כמנויים בכל עת, אבל יקשה עלי לשלוח באופן פרטי חומרים שכבר נשלחו בעבר למנויים.

 

כמובן כל הרשומים כמנויים בבלוג ואלו שירשמו בבלוג יקבלו במייל עדכונים על הפוסטים.

 

* למנויי הבלוג  (שנרשמו במקום המיועד ברשומה בשוליים הימניים) ישלחו עדכונים במייל על הפוסטים.

*למנויי המועדון (שירשמו בתגובה לכאן )  ישלח חומר משלים נוסף.

  

נכתב על ידי קנקן התה , 26/3/2013 18:38   בקטגוריות דיני פסח נוסח אשכנז, פסח, חרדל, קיטניות, מזונות, מאכלים עתירי אנרגיה, השמנה, הגדת פסח של חרדים לחילוניים, פסקי הלכה, דת, מדע  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-13/4/2013 08:04
 



שגעון המלקטים


 

בכתבה אתמול של אילן לוקאץ' ביומן חדשות ערוץ 2, צפינו בטרנד של המלקטים החדשים. קבוצת אנשים שיוצאים אל הטבע ואוכלים עשבי בר כמו עדר עיזים. הפילוסופיה שלהם היא שזו חזרה לחיים שיועדו לנו - חיי הטבעונות האמיתית והתזונה של האדם הקדמון.

 



 

והכתבה הזו בעצם מביאה אותי להתייחסות מאוחרת לשאלות שהתכוונתי להעלותן כאן זה מכבר.

 

שאלה ראשונה: האם חברת האדם הקדמון הייתה באמת חברה של לקטים? התשובה לכך היא שזהו רק צד אחד של המטבע. החברה האלה הדוגלים בטבעונות מתעלמים מהצד השני של המטבע והוא שהטבעונות של האדם הקדמון כללה בראש ובראשונה ציד. חברת האדם הקדמון הייתה חברה של ציידים ולקטים. הגברים יצאו לציד והנשים לקטו שורשים, גבעולים ועלים של צמחי בר. גם אלה וגם אלה אכלו את שניהם. התזונה של הדגנים והקטניות התרבותיים החלו מאוחר יחסית בתולדות האדם, עם ההתבייתות והמעבר לחקלאות.

 

האדם הקדמון אכל הרבה בשר ושומן בעלי חיים ובהתאם לעונה השלים את התזונה במזון צמחי שליקט. מדוע בהתאם לעונה? כי בחורף של תקופת הקרח - לא היה מזון צמחי ללקט. למעשה אכילת הבשר הייתה כל כך חיונית באבולוציה של האדם עד שעד היום הזה אין בני אדם שאלרגים לבשר חיות יבשה (כי יש היום מעט אלרגים לדגים ופירות ים). אך כמה אלרגים יש היום לצמחי בר וכמובן לצמחי תרבות כמו קיטניות, לגלוטן שבדגנים, בוטנים, אגוזים ומיני פירות שונים?

 

אז אם נסכם, הטבעונות של האדם הקדמון כללה בשר חיות בר וצמחי בר בעונות שהיו זמינים. בוודאי שאי אפשר להתקיים רק מתזונה של צמחי בר שמלקטים בשדות בור וביערות. 

 



 

שאלה שניה: האם האנושות יכולה לחזור לצריכה בלעדית של ליקוט צמחי בר?

התשובה היא כמובן שלא. משאבי צמחיית הבר של כדור הארץ הייתה מספיקה להזין אוכלוסיית אנשים הפזורה בעולם שכללה כעשרת אלפי פרטים בלבד. היום כאשר אוכלוסיית בני האדם היא שבעה מליארד פרטים, והאדם השמיד שטחי בר עצומים לצורך מגורים - אין צמחיית הבר הקיימת בכדור הארץ יכולה לספק אפילו אחוז אחד מהצריכה הנדרשת.

 

אז באמת אפשר לצאת אל הטבע וללקט מספר צמחי בר כדי להעשיר מעט תבשילים ותו לא. לאלה שלא קראו, פרסמתי בעבר פוסט ושלחתי למנויים רשימת מתכונים עם מספר רעיונות קולינריים שבשימוש צמחי בר. עכשיו דווקא העונה לעשות זאת.

 

 

שאלה שלישית: האם האדם הקדמון שהיה טבעוני היה בריא יותר?

הפריקים של הטבעונות הקדמונית וגם של הטבעונות המודרנית טוענים שאכן האדם הקדמון היה בריא יותר. אך למעשה זה אינו נכון ואפילו הטעייה של המשדלים לטבעונות. האדם הקדמון האריך חיים במקרה הטוב משהו כמו 30 שנה בלבד. ומי שחי עד 30 שנה, בוודאי גם היום עם תזונה של מזון מהיר ותעשייתי - אינו מספיק לפתח מחלות כרוניות ומוות מהתקפי לב ושבץ.

 

אז יש כאלה שאומרים שהם לא האריכו חיים כי הם היו נפצעים ונטרפים (וכי היום אין אנו נפצעים ומתים במלחמות ונטרפים בתאונות דרכים?), כי הם חיו בתנאים הגייניים פחותים משלנו והם מתו ממחלות זיהומיות ואנחנו לא, כי אנחנו משתמשים באנטיביוטיקה ותרופות. ואנחנו משלימים את החוסרים בתזונה בנטילה של ויטמינים ומינרלים.

 

אך האנטיביוטיקה, המינרלים והויטמינים האלה שאנחנו צורכים הם למעשה כימיקלים תעשייתיים ורחוקים להיות טבעיים. שהטבעוניים לא ישלו את עצמם לגבי תוספי המזון שהם לוקחים שהם ממקורות טבעיים וצמחיים, גם אם הם נמכרים בחנויות טבע. ואולי הגיע הזמן שמישהו יגיש תביעה ייצוגית כנגד המשווקים על מכירת מוצרים אלה כמוצרים טבעיים.

 

אמנם הטבעוניים ניתלים במחקרים מדעיים כביכול שתזונה צמחונית/טבעונית מונעת התקפי לב ושבץ, אך רוב המחקרים האלה אינם חד משמעיים ואפילו לא נערכו לפי קריטריונים מדעיים מחמירים. יודעים מדוע? כי המחקרים האלה לא לקחו בחשבון שאנשים שהופכים לצמחוניים וטבעוניים הם גם מודעים יותר לבריאות ואורח חייהם כולל גם ג'וגינג, הליכה ותרגילי כושר. לכן המחקר ההשוואתי בין שתי הקבוצות - אוכלי כל מול טבעוניים - אינו חד מימדי ברגע שלא משקללים את כל הפרמטרים של אורח החיים של הנבדקים (וגם לא ניתן לעשות זאת באופן אובייקטיבי).

 

בנוסף, כל המחקרים האלה לא הישוו מחלות ומשך חיים של טבעוניים לעומת אוכלי כל שאוכלים אוכל מאוזן ולא תעשייתי, עם כמויות נורמליות מוגבלות של בשר רזה.

 

ואם כבר בהשוואות עסקינן, כיצד ניתן להסביר שממוצע משך החיים של תושבי ישראל שרובם אוכלי בשר, גבינות וביצים הוא מהגבוהים בעולם. והוא גבוה באופן משמעותי  מממוצע שנות החיים של תושבי נורווגיה השלווים שבהם אחוז הצמחוניים/טבעוניים גבוה משמעותית מאשר שלנו?

 

נחזור לאדם הקדמון. האדם הקדמון היה אוכל כל. הביוכימיה שלנו היתה מותאמת אבולוציונית לאכילת כל. אין לנו קיבות של אוכלי עשב כמו החיות הצמחיות. אין אנחנו יכולים לנצל את התאית שבצמחים כמו שמסוגלים הפרות העיזים והכבשים. האיבר שהיה מעורב פעם בעיכול תאית אצל אבותיו של האדם - התוספתן - מנוון אצלנו. ואפילו האדם (שגורש מגן עדן לפני קצת למעלה מחמשת אלפי שנה על פי התנ"ך) צווה לאכול מעשב וכל הרמש אשר חי. האמת היא שהגנטיקה והביוכימיה שלנו לא השתנתה במהלך האבולוציה של קיום מיננו בשמונים אלף השנה האחרונות.

 

ולכן כל הדיאטות והטרנדים ההיסטריים העכשוויים שצומחים כמו פטריות לאחר גשם בעשרות השנים האחרונות - אין להם כל בסיס ביוכימי ובריאותי ואפילו הם עשויים להזיק. מדוע? כי מי שמגביל את מזונותיו ואינו יודע לאזן את החסר בתחליפים הנכונים ובכמות מספקת, עשוי לשלם על כך ביוקר. שומע את אלה שאומרים "אני טבעוני כבר 15-20שנה ואני בריא". ואני גם יודע על קיומם של אלפי תיקים רפואיים של כאלה שלאחר תקופה ארוכה סובלים מאנמיות כרוניות, נטילת סידן ושברים בעצמות, התפתחות אלרגיות קשות, בעיות בכליות ומה לא. האמת היא שככל שהמזון מגוון יותר (וכן, כדאי להמנע ממזון תעשייתי וגם תעשייתי צמחי) -האיזון הביוכימי טוב יותר והסיכון הבריאותי פוחת.

 

אז מדוע רבים כל כך האנשים הפונים לטרנדים תזונתיים המגבילים באופן קיצוני סוגי מזון מסויימים ומעודדים אחרים? התשובה לכך היא פשוטה. היא נובעת הרבה משטיפות מוח בלתי אחראיות של מטיפים (שמבינים בביוכימיה וענייני בריאות כמו שאני צנצנת) ואומר גם עוד משהו שעשוי לעורר את זעמם של חלק מהקוראים כאן. העיסוק האובססיבי במזון (וגם בכושר מוגזם) הוא תחליף לדת. בקביעה זו אני מתבסס על סקר הצמחונים בישראל שמפורסם באתר הצמחונות הישראלי. ועל סקר התפלגות האוכלוסיה בישראל על פי הלישכה הישראלית לסטטיסטיקה

 

התפלגות האוכלוסיה

חילוניים

מסורתיים

דתיים וחרדים

התפלגות האוכלוסיה הכללית בישראל

44%

27%

29%

התפלגות הצמחוניים באוכלוסיה בישראל

87%

10%

3%

 

 

כפי שניתן לראות בטבלה, אחוז הצמחוניים בין החילוניים גבוה משמעותית בהרבה מאחוז הצמחוניים המסורתיים ובאופן בולט עוד יותר לעומת הדתיים. המסקנה הבלתי נמנעת היא שהעיסוק בצמחונות הוא תחליף לדת. זה נכון לא רק לגבי תזונה צמחונית או טבעונית אלא גם לגבי העיסוק בתזונות קיצוניות אחרות המנוגדות לצמחונות, כמו תזונת פליאו - תזונה קיצונית של אכילת בשר ושומן.

 

המסקנה היא שגם הצמחונות/טבעונות מחד וגם תזונת פליאו הקיצונית מצד שני אינן אידיאליות ואינן מותאמות לביוכימיה של האדם. שתיהן עשויות להיות מזיקות בשל חוסר איזון או הקושי לאיזון. למי שלא קרא ראו את הכתבה "אוכלים בריא מדי - יתכן שאתם אורתורקסים" וכן את הכתבות הקודמות בנושא הצמחונות/טבעונות שניתן למצאן בקטגוריה צמחונות ברשימת הקטגוריות בשוליים הימניים.

 

כותב הכתבה הוא בעל תואר דוקטור בביוכימיה וגנטיקה ומרצה בפקולטה לרפואה.

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 9/2/2013 18:10   בקטגוריות לקטי צמחי בר, טבעונות, צמחונות, אורתורקסיה נרבוזה, דת, ביוכימיה, אבולוציה, בריאות, חברה, תרבות  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-16/7/2013 23:39
 



שאלות על התורה ואלוהים?!


 

היום חג שמחת תורה שבו מסיימים את פרשת השבוע האחרונה ומתחילים מחדש את הראשונה. ראוי לציין שמתחילים את קריאת התורה היום ולא בשבועות - חג מתן תורה. וכי לאחר מתן התורה בני ישראל חיכו משבועות עד היום להתחיל לקרוא בתורה? כרגיל, בוודאי קיימת פרשנות לשאלה זו, אבל נניח לכך כרגע. כי כל הפרשנויות כולל התורה עצמה נכתבו על ידי בני אנוש.

 

ובענייני פרשנויות מעניינת אותי במיוחד הפרשנות של פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, שהיה מדען, פילוסוף, אך קודם כל יהודי דתי אורתודוקסי. אצל רבים שמו מעורר רגשות דחיה ואפילו שנאה, בתרוץ שהוא כינה חלק מחיילי צה"ל כ"יודו-נאצים" בגלל אופן התנהגותם הלא מוסרי. אבל מה לענייני פוליטיקה לענייני דת? מה לזה ולדעתו של ליבוביץ כאדם דתי על אלוהים והתורה? פרופסור ליבוביץ היה לא רק אדם דתי, אלא גם אדם חכם וחושב.

 

דעתו לגבי אלוהים, האדם והתורה מאוד מעניינת, כי בניגוד לרבים מהרבנים (שיודעים הכל?) - הוא אינו יודע לענות על הרבה שאלות ולא קשה לו לומר זאת.

 

לכן אני מביא כאן ראיון קצר ומעניין מאוד של ישעיהו ליבוביץ על פרשת בראשית, שנערך על ידי ירון לונדון בתכניתו שבעים פנים. ראיון מעורר מחשבה זה כמובן מאוד אקטואלי גם היום:

 

 

 

מעיקרי דבריו:

 

א.   התורה על 24 כרכיה אינה אלא עיסוק במעמדו של האדם בפני אלוהים. אין היא עונה על שאלות יסוד כמו תכונות אלוהים ואינה מספקת חומר אינפורמטיבי על מהות העולם ובריאתו. 

 

ב.   עובדה מעניינת, הקשורה בקודמת, היא שהתורה מקדישה לעולם כולו על כל צבאותיו (בריאת העולם) 31 פסוקים בלבד, ואילו למשכן שהיה צריף (עלוב) - התורה מקדישה למעלה מ-300 פסוקים.

 

ג.   אין הוא מבין מה פירוש המילה "בראשית" ו"ברא" כתאור אינפורמטיבי, אלא כראשית של המציאות - מושג שהאדם אינו יכול להבין. 

 

ד.   "בריאת האדם כצלמו ודמותו" - אינה מצביעה על התכונות האלוהיות של האדם (זוהי רק פרשנות של האדם). לדעתו לאלוהים אין תכונות. משמעות המושג כצלמו ודמותו משמעה אחת - האדם הוא יצור תבוני! יש לו רצונות! בניגוד לטבע שאין לו רצונות. מכאן הוא מסיק (בניגוד לשפינוזה ואלברט איינשטיין) רק דבר אחד - אלוהים אינו העולם והטבע. 

 

ה.   האדם היה יצור תבוני מלא ולאחר פרשת גן עדן הוא הפך ליצור תבוני בלתי מושלם. והוא מסביר מדוע: האדם אינו מזהה מהו טוב ורע באופן אבסלוטי. זהו מושג הנתון לפרשנויות שונות של האדם.

 

ו.   מדוע האדם התחיל להתבייש לאחר אכילת התפוח? על זה עונה ליבוביץ "אינני יודע" והוא מוסיף: "דווקא חוסר הבושה (כולל עירום) היא אחת התכונות האופייניות ביותר של האדם במציאות.

 

ז.  ישעיהו ליבוביץ אינו חושש לענות על שאלות רבות ב"אינני יודע". הוא אומר שאין לו קומוניקציה עם שמים, ומלגלג במרומז על אלה שטוענים שלהם יש קומוניקציה כזו.

 

ח.   הוא טוען שהמדע יכול להביא תשובות לשאלות שתשובה להן אין כרגע, אך תשובות אלו תעוררנה שאלות ובעיות חדשות אחרות, שהאדם לא הבין קודם שהן קיימות.

 

 

אדם חכם ואמיץ ישעיהו ליבוביץ.

יהי זכרו ברוך.

 

חג שמח

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 8/10/2012 11:09   בקטגוריות חג שמחת תורה, פרשת בראשית, פרופסור ישעיהו ליבוביץ, אלוהים, אמונה, התורה, אדם תבוני, הבריאה, אמיתות, דעות קדומות, דת, חברה, חומר למחשבה, חשיבה, ישעיהו ליבוביץ, מדע, מטפיזיקה, מיתוסים, סובייקטיביות, פילוסופיה, רציונליזם, תפיסת עולם, תרבות  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-10/10/2012 14:14
 



מדוע אני לא צם?


 

יש מי שצם כי הוא מפחד

 

רק אלוהים שלו יודע, או שלא יודע ממה

 

יש מי שצם כי זה קוּל קול

 

אחלה גבר הוא יוצא

 

יש מי שצם בגלל הדיאטה

 

כי דווקא ביום זה הוא יוריד עשרה קילוגרם

 

יש מי שצם בשביל הכפרות

 

וחושב שיכול לנהוג כפרא בשאר הימים

 

יש מי שצם

 

כי רק בצום הוא יודע לחשוב בהגיון, או שלא

 

יש מי שצם סתם ליתר ביטחון

 

שיהיה, אולי ישתלם

 

ואני לא צם כי זה לא בריא

 

ואם הייתי חושב שזה בריא

 

הייתי כבר צם ברמדאן

 

ואלוהים שלי הוא לא אלוהים אישי קטן קטן

 

נוטר ונוקם כמו בני האדם

 

ואלוהים שלי אינו בבעלות יהודית

 

ואני לא נבחר וטוב מכל העמים

 

אלוהים שלי הוא אלוהי כל העולם והטבע. 

 



 

 

 

הרב קוק אמר פעם שהוא כותב לא מפני שיש לו כוח לכתוב, אלא מפני שאין לו כוח לשתוק. אז מדוע כל מעריצי הרב קוק כל כך רוצים שאני אשתוק? גם אני לא יכול לשתוק לנוכח טעויות רווחות וסילופים נפוצים. אני בהחלט לא הרב קוק ולא מתיימר להיות אליל כמוהו, גם לא קדוש, אך גם אני בשר ודם אשר יודע משהו בחיים ולא יכול לשתוק.

 

 

מדברי הרב קוק: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי". (ס' 'אורות', אורות ישראל פ"ה פיסקה י , ע' קנו).

 

הרב קוק כבר שוכב בקברו ולא יכול לענות. מה אתם אומרים? וכי לא מוטב שהיה שותק?

 

 

מתוך סידרת עשרת ימי חשבון הנפש:

 

מחשבות על פולחנים ומנהגים

 

איזה זאב אתם מאכילים?

 

אנשים וחשבונות-תורת הקבלה

 

חשבון נפש של הורה

 

ילדים מושלמים?

  

גם אלף צומות לא יכפרו...

 

עטוף בטלית של מילים וגימטריה

 

 

 

נכתב על ידי קנקן התה , 26/9/2012 11:43   בקטגוריות צום, יום כיפור, דיבור או שתיקה, אלוהים, אמונה, דעות קדומות, דת, חברה, חומר למחשבה, מסורת, סגנון חיים, עשרת ימי חשבון נפש - סידרה, פולחן, פילוסופיה, רציונליזם, תפיסת עולם, תרבות, הרב קוק  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   6 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-27/9/2012 19:39
 



מה לי ולישעיהו?


 

את הפוסט הזה אני מקדיש לאדם שבשבת זו ימלאו חי שנים למותו. אדם שהכרתי באופן אישי כתלמידו, איש שיחו, וכאדם חכם ויוצא דופן - פרופסור לביוכימיה ופילוסופיה - ישעיהו ליבוביץ'. 



 

 

כיצד הכרתי את ישעיהו?

 

בלימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה השתתפתי בכמה קורסי רשות בחוגים במדעי הרוח והחברה. אמנם לקורסים האלה כמו "התנהגות בעלי חיים" ו"הפילוסופיה של המדע" היתה זיקה ללימודיי במדעי הטבע, אך בחרתי בהם מתוך עניין אישי להרחבת עולמי.

 

ישעיהו היה מרצה הקורס "פילוסופיה של המדע". הוא היה אז פרופסור אמריטוס (בגמלאות) - מבוגר ממני בכמה עשרות שנים טובות. הקורס הזה היה בחסות החוג לפילוסופיה, אך כמאתיים תלמידיו נחלקו בין סטודנטים לפילוסופיה לבין סטודנטים למדעים.

 

הקורס הזה כלל מפגשים שבועיים של הרצאות בנות שלוש שעות רצופות. ישעיהו הרצה שלוש שעות ללא הפסקה (כי בדרך כלל הוא שכח לתת הפסקות) ואלו היו הרצאות מרתקות ומאלפות, שבהם לא חשתי בזמן החולף. שלוש שעות נראו לי בקושי כרבע שעה.

 

הוא היה נראה זקן נירגן שצורת דיבורו מזכירה במעט את דוד בן גוריון. אך משפתח את פיו לדבר, הוא הפך לאדם המקרין עוצמה פנימית. אדם הבונה את דבריו בהגיון קר, צעד אחר צעד, אבל בהתלהבות שלא היתה מביישת אדם צעיר. באולם, אף הגה, כולם יושבים מרותקים ומדי פעם הרצאתו נקטעת רק על ידי שאלה של אחד התלמידים.

 

ישעיהו ענה לכל שאלות התלמידים, אך ניתן היה להבחין בקוצר רוחו כשהשיב לשאלות מסויימות. הוא לא אהב שאלות לא אינטיליגנטיות. כשהעזתי לשאול אותו ביראה מספר שאלות, אורו עיניו והוא דווקא ענה בהרחבה. קיבלתי ביטחון לא לפחד לשאול.

 

בהרצאות ישעיהו הרצה על נושאים מגוונים בפילוסופיה של המדע. יום אחד הוא דיבר על הסבירות שדברים יקרו. הוא הביא דוגמה: "שתי מכוניות, אלף ובית, מתנגשות זו בזו בשניה מסויימת. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי שאדם אחד יצא מביתו בשעה מסויימת ויכנס לרכב א' בשניה מסויימת, יסע במהירות מסויימת, יעצור בפקקים מסויימים וברמזורים אדומים ויתנגש במכונית ב' שבאה לעברו - שהנהג בה יצא מביתו בשעה המתאימה, יכנס לרכבו בשניה המתאימה המסויימת, יסע במהירות המתאימה, יעצור לזמן המתאים ברמזורים ובפקקים, ויגיע בשניה המתאימה כדי להתנגש מול מכונית א'?

הסיכוי שואף לאפס. ובכל זאת (ישעיהו הרים את קולו) זה קורה (פסק זמן קצר ודממה באולם)".

 

מישהו שאל אם הוא מתכוון לכך שזה קורה בגלל השגחה עליונה. הוא ענה שאין הוא עוסק בדת ואמונה בהרצאותיו בקורס זה, ושהוא מדבר בהקשר של התרחשות דברים אקראיים בטבע, שהסיכוי שיקרו קלוש ביותר, ובכל זאת הם קורים.

 

בהקשר לכך, הוא האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם, אלא כדברי קהלת: "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם, כּמוֹת זה כן מוֹת זה". לדעתו, שיא האמונה, היא אותה הכרה שעל אף שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.

 

ישעיהו הגיע להרצאות שלנו גלוי ראש. זה סימל את ההפרדה שלו בין מדע ופילוסופיה, לבין דת. מאוד הערכתי אותו בשל כך: היכולת של אדם מאמין לנתק עצמו מאמונה ולנתח דברים בצורה רציונאלית, מדעית. כמה יודעים לעשות זאת?

 

הגיע יום המבחן בכתב. ניתנו לנו שתי שאלות פילוסופיות וזמן של שעה וחצי לענות עליהן. אני זוכר שבזבזתי שעה במחשבה מה לכתוב ומחקתי קטע אחר קטע - לא הייתי מרוצה משום דבר שכתבתי. בחצי השעה האחרונה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לכתוב באמוק את מה שכתבתי. כעמוד וחצי דפי פוליו לכל שאלה. סיימתי ממש בדקה האחרונה. לא היה לי אפילו זמן לבדוק את הניסוח.

 

חלפו שבועיים והתפרסמו ציוניי הקורס על לוח המודעות. עמדתי מול הרשימה שכוללת רק  מספרי תעודות זהות ומולם הציונים. כמחצית מהתלמידים בקורס קיבלו ציון 70 והשאר 60 ו-40. ירדתי ברשימת הציונים על הלוח למספר תעודת הזהות שלי, וראיתי לתדהמתי ציון 100. המאה היחיד ברשימה. לא האמנתי למראה עיניי, הייתי בטוח שטעיתי. הוצאתי סרגל והצמדתי אותו בקו ישר מתחת למספר הזהות שלי. המספר המתאים מולו נשאר 100. שפשפתי את עיניי ובדקתי שוב - 100. יש. קיבלתי אצל ישעיהו 100. הזקן אהב את שכתבתי.

 

לאחר יומיים ישעיהו שלח אליי שליח לומר לי שהוא מבקש לראותני. חששתי שמא הוא הבחין בטעות בציון ורצה לבשר לי על כך. אך לא. הוא רצה לשוחח איתי. הוא המשיך לנתח ולפתח את הדברים שכתבתי בבחינה והתחיל להתפלמס איתי על דברים אחדים. הוא הסתכל על חלק מהדברים בצורה אחרת, אך ציין שהוא מעריך את האופן שבו אני מנתח את הדברים ומהלוגיקה שבה אני בונה את טיעוניי ומסקנותיי.

 

זו הייתה התחלה של פגישות דיונים פילוסופיים איתו. באחת מהן הוא הציע לי שלכשאסיים את התואר בעוד מספר חודשים, לעשות תחת הדרכתו תזה במסלול הישיר לתואר שלישי בפילוסופיה של המדעים. עניתי לו שאני מאוד מעריך את הצעתו, אך אני אדחה אותה בינתיים לטובת המשך לימודים בביוכימיה - כפי שהוא עשה לפני שפנה לפלוסופיה. הזכרתי לו את המשפט שאמר באחת ההרצאות: "...ביוכימאים, ורק ביוכימאים הם אנשים אינטליגנטים מאוד שראויים מאוד לעסוק בפילוסופיה ..." כן, היו לו לפעמים יציאות מוזרות כאלה.

 

המשכנו להפגש ולדון בנושאים שונים. שבהם למדתי ממנו המון, ואומר בענווה שאולי גם למד ממני מספר דברים. כאמור, לא תמיד הסכמנו לדברי  זה של זה, אך השיחות אתגרו את שנינו. לזכותו יאמר שלעיתים, לאחר מחשבה של שבוע או יותר על שיחתנו האחרונה, הוא שינה מעט את דעתו (כלומר, הגיע לאיזשהי וריאציה שהתיחסה להערה שלי). אף פעם לא דיברנו על דת או פוליטיקה, רק על נושאים פילוסופיים טהורים.

 

עם הזמן הלכו התמעטו הפגישות. אני בשל מטלות המחקר וההוראה והוא בשל מצב בריאותו. אך תמיד תשאר אצלי פינה חמה אליו בלב.

 

***

 

על  פרופסור ישעיהו ליבוביץ האיש ופועלו תוכלו לקרוא בויקיפדיה ובמבחר כתביו וספריו, שעדיין לא נס ליחם והם נמכרים גם היום ברשתות הספרים הגדולות. אסכם כאן רק כמה דברים עליו.

 

 פרופסור ישעיהו ליבוביץ (1903-1994) ביוכימאי ופילוסוף ישראלי, נחשב לסמכות פילוסופית-מדעית. רבים אינם יודעים שהיתה לו גם השכלה כרופא.

 
במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על ירושלים, והיה מפקד מחלקה בעיר העתיקה. כמו כן עסק בפעילויות התנדבות שונות בשנים הראשונות לאחר קום המדינה.
 
הוא הגדיר עצמו כתאוצנטרי (אחד שמקדיש את חייו לעבודת האל). הוא היה עוף מוזר ומכעיס בעיניי הדתיים: הוא שיתף פעולה עם מחנה השמאל, המורכב ברובו הגדול מחילונים גמורים, ויצא עמם למאבק נגד תנועת גוש אמונים הדתית- לאומית.
 
אנשי שמאל נתפסו בעיניו כבעלי תפיסה הומניסטית, שאותה העריך וכיבד, בעוד שעמדות אנשי "גוש אמונים" נתפסו בעיניו דווקא כמבוססות על פשיזם, לאומנות ולוחמנות. 
 
הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית של הציונות הדתית, שלדעתו מקדשת ערכים כגון אדמה ולאום, ותמך בהפרדת דת ממדינה.
 
הוא היה נביא זעם נגד שלטון ישראלי בשטחים המוחזקים, ורבות מתחזיותיו התבררו כנכונות ברבות הימים - למגינת ליבם של המתנגדים לו. בין השאר הוא גם צפה את ההחלשות מחד, ותהליך ההתחרדות מאידך, שתעבור הציונות הדתית ברבות הימים, כפי שאנחנו רואים זאת כבר היום.

הוא כפר במושג "השקפת עולם", וטען כי השקפה כוללת של ה
מציאות אינה יכולה להיות לבן אנוש אלא אך ורק לאלוהים. לטענתו לאדם יכולה להיות השקפה רק על היבטים מסוימים של המציאות. למרות היותו אדם דתי, הוא התנגד ל"עבודת האלילים" שרבנים מסויימים עושים מהדת.

פרופ' ליבוביץ היה העורך של
האנציקלופדיה העברית. ההכרזה על זכיתו בפרס ישראל עוררה סערה ציבורית, ובמיוחד משום שכינה בעבר חלק מחיילי צה"ל המשרתים בשטחים, יודו-נאצים. בשל כך, הוא ויתר על הפרס ואמר שדי לו בכך שקיבל הכרה בעצם הזכיה שלו בפרס.
 

 

ישעיהו ליבוביץ העז לומר בצורה פרובוקטיבית מה שאחרים חושבים אך לא מעיזים לומר . הרי ציטוט מדבריו הפרובוקטיביים על דמוקרטיה ועל מלחמות אזרחים:

 

על דמוקרטיה:

 

דמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלת מדינתו."

 

"בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו. עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה."

 

"מאחר שרוב בני האדם הם טיפשים ורשעים, הרי שגם שלטון הרוב הוא שלטון הטיפשים והרשעים."

 

 

על מלחמות אזרחים:

 

"אינני מפחד ממלחמת אחים, וייתכן שהכרחית מלחמה כזאת."

 

"בהיסטוריה של עמים גדולים - גדולים לא רק בכמות, אלא גם ברמתם - מלחמות אזרחים היו מהמומנטים הגדולים והנשגבים ביותר בהיסטוריה שלהם... כנגד כנופיות הבנדיטים השורצות ברחובותינו, מדוע אין לנו את הכוח להעמיד פלוגות של אנשים שישברו להם את העצמות? פשוט מאוד." והוא התכוון לבריונים החרדים ולאנשי שוליים כמו של "תג מחיר" ו"נוער הגבעות" דהיום.

 

"אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם?

 

אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, כשאחד רואה בערך מסוים דבר שלמענו יש להקריב את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם האחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי?

 

אלא אם כן אני אומר: העם זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, וזה מהות התפיסה הפאשיסטית."

 

 

סגנון התבטאותו הייחודי, הקיצוני ופרובוקטיבי זעזע רבים, אך דעותיו התאולוגיות והפוליטיות השפיעו ועוררו עניין רב בקרב חוגים רחבים - גם במקרים שהשומעים לא הסכימו עם רוח הדברים ואף התנגדו להם. דרך אגב, בכתביו הוא היה מעט יותר מרוכך מאשר דבריו בעל פה. 

 

פרופסור ישעיהו ליבוביץ נחשב כאוטוריטה בפילוסופיה של המדע ואחד הנחשבים בעולם בפילוסופיה כללית.

 

יהי זכרו ברוך.

  

נכתב על ידי קנקן התה , 15/8/2012 20:50   בקטגוריות ישעיהו ליבוביץ, פילוסופיה של המדע, דת, דת, הפרדת דת ממדינה, אמונה, ביוכימיה, דעה אישית, דת ומדינה, חברה, חומר למחשבה, חופש הביטוי, לוגיקה, סטודנטים, פילוסופיה, רציונליזם, תרבות  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קנקן התה ב-3/1/2013 13:17
 




דפים:  
122,081
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , מדע וטכנולוגיה , בריאות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקנקן התה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קנקן התה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)