חשיבה חופשית

מאז שזה קרה בשבוע שעבר, לא יכולתי לכתוב על זה. בת משפחה הלכה מאיתנו והיא בת תשע. אהבנו אותה ממש כבת משפחה, למרות שלא הייתה ממשפחת האדם. אך באהבתה היא אותנו ובחוכמתה, היא הייתה כמעט אנושית.

היא כבר כיכבה כאן בבלוג בפוסט חוכמת חיות. מי שלא זוכר, יכול לקרוא שם על מעלליה המדהימים. לא ארבה לדבר על העבר, על הכיף שהיה לנו איתה יומיום ובטיולים, על כישוריה המופלאים, על הרוגע שהיה בה, על האהבה שהרעיפה עלינו, על ההתנהגות האצילית לבני אדם ולכלבים אחרים. הייתי יכול למלא עמודים רבים עליה, אך ראשית קשה לי וגם לא רוצה להלאות אתכם. מצרף כאן רק כמה תמונות.

היא החלה להתנהג מוזר לפני כשלושה שבועות. היא החלה לנוע בכבדות כאילו משהו כואב לה. לקחנו אותה מאז מספר פעמים למרפאה. בדקו אותה, עשו לה בדיקות מעבדה רבות ושונות, וממש לא ידעו ממה היא סובלת. רשמו לה אנטיביוטיקה, משכחי כאבים וסטרואידים ושלחו אותה הבייתה. מצבה הידרדר מיום ליום כשהיא ממשיכה ללקק אותנו באהבה, סובלת בשקט ולא מוציאה אף יבבה. נראה היה שהיא דואגת לנו יותר מאשר לעצמה.

ביום ראשון שעבר, היא עלתה את 24 המדרגות לחנייה בשארית כוחותיה ובקושי הצליחה להכנס לרכב בעזרתנו. במרפאה עשו לה עוד בדיקות בהרדמה. כשהתעוררה כבר לא הייתה מסוגלת ללכת. בבית הקיאה כל הזמן ואני זוכר שבערב יום שני, כשהגעתי לבית - היא שכבה מרוחה על הרצפה, אבל עדיין בשארית כוחותיה, מכשכשת אלי בזנבה לשלום. היא כבר גססה. בתחנונים הגיע אלינו וטרינר נייד עם אמבולנס לחיות ביום שלישי. הוא אמר לנו שהיא בצקתית ובמצב ממש קשה. הציע לנו לקחת אותה לאישפוז לבית חולים. יש אחד בבית דגן, אך מרוב עומס החיות מחכות שם הרבה זמן, עד שמתחילים לטפל בהן. שלחנו אותה לבית חולים טוב אחר בהרצליה. הוטרינר שהסיע אותה לשם אמר לנו שיתכן ולא תחזיק מעמד בנסיעה מירושלים להרצליה.

לאחר בדיקה ראשונית בבית החולים, הודיעו לנו שהיא הגיעה בשלום, שמצבה קשה אך בהכרה. אמרו שיעשו כמיטב יכולתם לייצב אותה ולהצילה. הייתה לי תקווה שיצליחו, אבל לאחר שש שעות, התקשרה אלינו הרופאה הוטרינרית האחראית והודיעה לנו שהיא נפטרה. יום פטירה: 12.6.2012, שעת פטירה: 23:30.

הוטרינרית ציינה שהיא מתה מאנמיה המוליטית על רקע אידיופטי. בעברית הכוונה למחלה שבה המערכת החיסונית תוקפת את כדוריות הדם האדומות וממיסה אותן. בגוף נשלחו קרישים לכל עבר וגרמו לקריסת מערכות. לא ידוע הרבה על המחלה, רק שהיא קטלנית ומתרחשת לעיתים אצל כלבות, בדרך כלל בסביבות גיל תשע.

שאלו אותנו אם אנחנו רוצים שיחזירו את גופתה, כדי שנקבור אותה בעצמנו, או שידאגו להסדר קבורה עם קבלן. כמובן שלא היינו מסוגלים לקבור אותה בעצמנו.

שאלו אותנו אם אנחנו מוכנים שיעשו לה ניתוח שלאחר המוות לפני הקבורה - כדי לעזור למדע ללמוד יותר על המחלה, כדי שבעתיד ידעו יותר כיצד לעזור לכלבים אחרים. כמובן שהסכמנו למען המדע. לאחר שסיימו דאגו לקבורתה. יותר לא ראינו אותה.

בבוקר יום מותה נפרדתי ממנה לשלום, הרגשתי שכבר לא אראה אותה כשאחזור בערב. ולאחר מותה - ריקנות. היא כבר לא מקבלת את פני בשמחה, מכשכשת בזנב ומלקקת אותי בהתלהבות, עם נשיכונת עדינה בתנוך האוזן. היא כבר לא שוכבת לצידי ליד הספה. היא כבר לא יושבת בפינה הקבועה שלה ליד שולחן האוכל בארוחות המשפחתיות. היא כבר לא מכניסה כהרגלה את עיתון הבוקר לבית.

והמתוקה שלנו איננה.

יש לנו גם כלב טרייר, צעיר ממנה בשנתיים. הם היו חברים מאוד טובים והיו קשורים זה לזו. כמו אחים. ומאז מותה הוא כבר שבוע בדיכאון, ממעט לאכול ומסתגר בחדר של הבן שמשרת בצבא. הבן כואב שלא יכול היה להיפרד ממנה. הסברנו לו שמצבה הדרדר במהירות תוך פחות מ-24 שעות. הבת שבורה, היו מאוד קשורות זו לזו. היא מצטערת שלא אפשרנו לה למות בבית, שתרגיש שאנחנו לצידה ואוהבים אותה עד לרגע חייה האחרון.

היא הלכה פתאום מאיתנו ואנחנו עצובים. היא איננה.

אם יש גן עדן לכלבים, אני בטוח שהיא שם.

 מקור: http://www.rene.co.il/2008/06/10/%D7%9B%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%92%D7%9F-%D7%A2%D7%93%D7%9F/