הפוסט הזה יעסוק בתופעה של מכירת פירות נגועים. נראה מה מביא לפגיעה בפירות האלה וכיצד אפשר למנוע זאת. לדעתי (כפי שאסביר) מכירה של פירות כאלה לצרכנים אינה נעשית לכאורה בתום לב. אני משוכנע שסחורה כזו אינה מגיעה לשווקים שחקלאי ישראל משווקים לחו"ל.

תפוחים יפים למראה אחד אחד קנינו ברשת קואופ שופ (בסניף הגבעה הצרפתית בירושלים), במחיר של בית מרקחת. מחלק התכוונו להכין חרוסת, מחלק להכין עוגה וחלק לאכול סתם כך.

על הטריקים והשטיקים בשיווק דיאטות כבר כתבתי בעבר כאן. אומרים שפראיירים אינם מתים כך גם לא הדיאטות שמתו בשנות השבעים במאה הקודמת ומשווקות לכם שוב כדיאטות "חדשניות". כך היה עם דיאטת ה-HCG, שנאסרה לשימוש בשנות השבעים ולאחרונה הטרנד החדש-ישן של הדיאטה החמוצה - דיאטת טבליות חומץ תפוחים. כן,כן - מוכרים לכם חומץ במאות ואלפי שקלים כדי שתרזו.

הנה דגימה מהפרסומות:  

 הבה נראה מהם ההטעיות בדיאטת "הפלא" הזו:

 כשבפרסומת הראשונה שראיתי הפליגו בשיבחה של ערכת דיאטה כזו, ניסיתי לבחון את מרכיביה ולאחר שהתעמקתי בכתוב מצאתי שהדיאטה מורכבת מכמוסות המכילות חומצה אצטית. כמה מרשים, חומצה אצטית היא בסך הכל השם הכימי של חומץ. כנראה מישהו העיר שיש כאן בעיה של הטעייה בפרסום, ולכן בפרסומות הבאות כבר ציינו שהכמוסות מכילות APPLE VINEGAR. בתרגום חופשי לעברית זה פשוט חומץ תפוחים. אבל מדוע באנגלית?

וכשכולם כבר הבינו שמדובר בחומץ תפוחים פשוט, רצו להרשים אתכם "במדעיות" של המוצר ולכן פרסמו אותו כך:  

אז ראשית - אצות ים, סיבים, לציטין וכו' כבר שיווקו בדיאטות "פלא" קודמות. ה"חידוש" הוא החומץ.

וכדי להרשים אתכם במשטר הדיאטה "הקלילה", אפילו אומרים לכם שישנה אפשרות בחירה בארוחות המומלצות, כדלקמן (אפשר לדלג, רק כדי להדגים כמה מעט יכולים לאכול כאן): 

ארוחת בוקר:  

חצי אשכולית עם כוס דייסת קווקר, קפה או תה

או

חצי פאפיה, כוס דייסת קווקר, קפה או תה

או

פרוסת מלון, כוס דייסת קווקר, קפה או תה

חטיף בוקר (ארוחת עשר):

פרי עם חצי כוס חלב

או

פרוסת טוסט עם דבש

או

תפוח עץ

ארוחת צהריים:  

סלט ירקות עם ביצה

או

סלט ירקות עם מנת דג

או

חצי אבוקדו עם מלח, פלפל וכמה טיפות חומץ תפוחים, פרוסת לחם או מרק ירקות

חטיף אחר הצהריים (ארוחת ארבע):

פרי עם חצי כוס חלב

או

חצי כוס יוגורט

או

בננה

ארוחת ערב:

מנת דג, ירקות מאודים, סלט ירוק וכוס תה

או

מנת עוף (ללא עור) בתוספת ירקות מאודים או מרק ברוקולי, קפה או תה 

או

מנת עוף (ללא העור), סלט ירקות, כוס סלט פירות, קפה או תה

 יש עוד אי אלו אפשרויות בחירה, גם לצמחונים, וכפי שאתם רואים, בדיאטה הזו לא אוכלים הרבה ולכן אם תקפידו עליה תרזו כאמור רק ממנה, עם ובלי חומץ.

איזה לוקשים מוכרים לכם על עקרונות הדיאטה? 

חומץ תפוחים הוא נוזל חומצי המיוצר על-ידי תסיסת תפוחי עץ. קיימת אמונה עתיקת יומין עוד מימי הפרעונים כי חומץ תפוחים מסייע בהרזיה . התומכים בטענה זו מסבירים כי הפקטין המצוי בחומץ מתחבר לשומנים ומסייע בשריפתם. אבל תגידו, ריבה עשירה בפקטין. האם ריבה מסייעת בשריפת שומנים?

הגירסה המודרנית של דיאטת חומץ תפוחים פותחה לראשונה ב- 1970 בצורה טבליות לבליעה המכילות שילוב של חומץ תפוחים עם אצות ים, ויטמין B6 ולציטין, כאמור יחד עם תוכנית הרזיה.

הנה מה נאמר על ידי אחת החברות המשווקות:

טבעית לגמרי   

כשהייתי ממש צעיר ויפה, הספרית שלי רצתה למכור לי משהו מיוחד. היא אמרה במבטא צרפתי: "למרות שהשיער שלך שופע, אני ממליצה לך לחזק אותו. יש לי משהו מיוחד, וואלה" ושלפה אריזה שהכילה 10 אמפולות גדולות שבהן נוזל צהבהב. "אני אשפוך ואמרח לך עכשיו אמפולה אחת על השיער" ולפני שהספקתי לדבר, היא כבר שברה את האמפולה ושפכה לי אותה על השיער.

הרגשתי ריח מוכר, כמו זה שנדף מהשיליות שחקרתי ותיארתי בפוסט קודם. "מה את עושה? מה זה מה ששמת לי על השיער?" שאלתי בחרדה. בלי להניד עפעף, היא ענתה לי: "זה משהו פֶּר אֶקְסֶלַנְס. זה אֶקְסטרַקְט (מיצוי) משיליות. יש בו הורמונים וחומרים דליקטֶס, שישמרו את השיער שלך".

בהיותי אז חוקר שיליות, התפלצתי לשמע הדבר וכמעט נפלתי מהכיסא. כמובן שלא הסכמתי לרכוש את שארית הערכה, ולרוקן פעם בשבוע על השיער, לפני חפיפה.

בשיליה אכן מצויים הורמונים וכל מיני חומרי גידול וצמיחה, אבל לשים את זה על הקרקפת לא הייתי מסוגל. למרות שהספרית חפפה את ראשי לאחר מכן, דמיינתי במשך שעות, ששיליה שוכבת מעל הראש. הגעיל אותי הריח הספציפי שהרגשתי נודף מהראש.

האם אתם יודעים מה מכילים המוצרים הקוסמטיים שלכם? האם אתם יודעים מהם סודות השמפו והקרמים שאתם מורחים? אפילו אם אין בהם מרכיבים מהחי, האם ראיתם את האקסטרקט הצימחי הרירי, לפני שהכניסו אותו לקרם שלכם? מראה וריח אקסטרקט כזה בהחלט אינו מלבב. שלא נדבר גם על כל מיני מתחלבים וכל מיני דטרגנטים כימיים שמוכנסים למוצר, ושמידת הבטיחות בשימושם מוטלת לעיתים בספק. אם אתם מאלה שמקפידים שעל המוצר יהיה כתוב "לא נוסה על בעלי חיים", אז אתם משמשים בעצם שפני נסיון.