חשיבה חופשית

אתם יודעים מה הבדיל צברים משאר הגויים, כאשר הוקמה מדינת ישראל?:

א. הם בחלו מלבישת חליפות ועניבות.

ב. הם נעלו סנדלים תנכיות. נעלים ונעלי ספורט בקיץ -  פשוט חם מדי.

ג. הם לא שתו ולמעשה בחלו במנהג זה של הגויים.

כשהייתי ילד לא היה המושג הזה פאב. בכל הרצליה היה מקום קטן ונאלח אחד, מוחבא מאחורי קונדיטוריה, שקראו לו "בית מרזח". בית מרזח היה כינוי גנאי וכדי שהוא ישמע היום יותר ידידותי, קוראים לו פאב. אפילו שם עברי עדיין לא המציאו לו. אומרים שבשפה קיימות מילים רק לדברים שצריך אותם. אז תופעת השתייה בישראל היא חדשה יחסית ועדיין לא המציאו מילה עברית למקום השתיה.

כשהייתי ילד מי הגיע לבית המרזח? שיכורים מבוגרים וזקנים, אנשים מאוסים יוצאי עליות רוסיה ופולין. בארצות אלה כמובן שתו ושותים לשכרה.

מי עוד היה שותה? אצל כסית בתל אביב ישבו אמנים, סופרים ומשוררים מסויימים ושתו לשכרה. הם שתו בהקפה ובעל כסית אפילו ויתר לתפרנים שבהם. הם שתו מפני שהאמנים היו תפרנים ושתייה באה במקום אוכל. אז חוץ מהאוכלוסיה הבוהמית הזו, מרבית הצברים לא שתו. אפילו בפסח סיבּנו במנהג שתיית ארבע כוסות ושתו אולי בקושי שתי כוסיות.

כשביקרתי לראשונה בצרפת וביקשתי במסעדה מים, הסתכלו עלי בפליאה וכשלא רציתי לשתות יין, הסתכלו עליי בתדהמה. מה זאת אומרת, אם אתה צמא שתה יין.

אני עצמי שתיתי ושותה מדי פעם כוס יין בארועים מיוחדים, במסעדה טובה וזהו.  

פעם, כשהייתי בפוסט דוקטורט בארה"ב, הזמינו אותנו לבית משפחה אמריקאית, לחג ההודיה. הישקו אותי בכמה כוסות יין, שהיה טעים מאוד.  אבל מיד כשהתחלתי להרגיש שראשי מעט סחרחר - הפסקתי לשתות מייד. יודעים מדוע? כי אני מפחד לאבד שליטה. אני חייב להיות תמיד בשליטה. אני לא צריך תרוצים כדי לנהוג בחוסר אחריות. אני ממש לא מרגיש צורך להשתטות.

לצעירים פעם היה שלל מקומות לבילוי. החל מבתי קולנוע ובתי קפה ועד לריקודים בדיסקוטק. אז דיסקוטק שימש מקום לריקודים בלבד ולא לריקודים בגילופין. פעם ידעו לשמוח גם ללא אלכוהול.

ומה היום? לצעירים לא מספיק ביקור בפאב אחד. הם מעבירים לילה בסבב פאבים.

ואני קורא לזה סבב בתי מרזח.

פעם, בצבא היה יין קידוש בשפע בליל שבת. היום רק תירוש - כדי שלא יהיו לנו חיילים "מסובבים".

מסובבים...