להפתעתי הפוסט הקודם התקבל בעניין ואפילו קבלתי בקשות כאן ובמייל לכתוב עוד פוסטים בתחום החי והצומח בארץ ישראל. אז כבר הכנתי לפוסט הבא תעוד של כמה דברים מדהימים בטבע, שגם אנחנו יכולים לנצל אותם לטובתנו. הפעם הפוסט בתחום אחר לגמרי. בתחום שכתבתי לא מעט טיוטות וכרגיל הן מחכות לפרסום בעיתוי המתאים. כבר כתבתי על זה - כאשר אני מקבל "אותות" מסויימים. מי שמעוניין או אינו זוכר, מוזמן לקרוא את הפוסטים בקטגוריות מיסטיקה. אז הרי אני משחרר עוד פוסט כזה בתחום שנחשב על ידי רבים כלא רציונאלי.
כבר כתבתי כאן רבות על הרציונאליות או חוסר הרציונאליות של המוח שלנו. על הטבעי והעל טבעי לכאורה. וציינתי ש"הרציונאליות" שלנו מושפעת משלושה גורמים עיקריים:
א. מוגבלות הקלט החושי שלנו. כלומר, מה שהחושים יכולים לקלוט. אמנם יכולת הקליטה הפיזיולוגית שלהם מוגבלת אבל הם קולטים הרבה הרבה יותר ממה שאנחנו מודעים לו בגלל שני הגורמים הבאים.
ב. העיבוד הסלקטיבי של המידע החושי במוח. כלומר מה שנשאר לאחר שהמוח שלנו מסנן.
ג. השפעת החינוך והסביבה - או במילים פחות עדינות - "שטיפת מוח".
השניים הראשונים הם גנטים מולדים, אם כי ניתן במידה מסויימת ללמוד ולפתח את יכולת הקליטה במהלך חיינו. השלישי הוא חברתי וסביבתי. בסופו של דבר החברה מושפעת ברובה מהאינפורמציה שאנחנו מקבלים מחמשת החושים. אבל גם החושים שלנו מוגבלים - חוש הראיה כמו השמיעה עובדים בתחום ספקטרום אורכי גל מסויים. את מה שרואה הדבורה בתחום האינפרא-אדום וחיות אחרות בתחום האולטרה סגול (שהעין שלנו לא מבחינה) - לגבינו זה כראיית רוח רפאים. כנ"ל לגבי חוש השמיעה והריח (למשל כולם יודעים שהכלב שומע ומריח את מה שאנחנו לא מסוגלים). בעזרת מכשור רגיש ניתן לשמוע עצים נאנקים (מכאב?) לאחר מכת גרזן. כך גם נשאלת השאלה מדוע הכלבים שלנו השתוללו?
הגרוע מכל הוא העיבוד החושי במוח, שהוא רחוק מלהיות מדוייק ושעשוי להוביל למסקנות מוטעות לחלוטין. ויותר מכך, המוח מתעלם מכמות עצומה של מידע הזורם אליו מחמשת החושים. כלומר הוא מסנן. חלק מהסינון מובנה (גנטית), וחלק גדול נרכש במהלך החיים. למשל, תינוק יכול להבדיל בין פרטי פנים של חיות ממינים שונים עד גיל חצי שנה. לאחר מכן הוא מזהה רק הבדלים בפנים של בני אדם, כמונו. כך למשל אם אנחנו אומרים לילד שדברים שהוא חש הם דמיון - המוח מתחיל להתעלם מדברים מסויימים שהוא רואה, שומע, או חש. גם אם חלק מכך מתועד בצילום או הקלטה - מרבית האנשים אומרים שזה ארטיפקט (כלומר, ממצא שווא). לא רק סתם אנשים, גם מדענים רבים מיחסים לעיתים לתוצאות ניסוי כלא אמיתיות , שנובעות מתקלה טכנית או מהטכנולוגיה ושיטות הבדיקה שננקטו.
והמחשבה שמדובר בארטיפקט מונעת לעיתים רבות קבלת ממצאים מדעיים במשך שנים רבות, לעיתים עשרות שנים. המדע מתגבר על כך על ידי ביצוע מדידות ובדיקות בשיטות שונות - מה שמוכח בכמה שיטות שונות קשה הרבה יותר להפרכה. למרות זאת המיינסטרים של המדע הכחיש שנים רבות את קיומם של הגבישים שגילה חתן פרס הנובל פרופסור דן שכטמן.
מכאן חייבים לקחת בחשבון שראיית עולמנו מתבססת על האינפורמציה החושית המעובדת על ידי המוח. והרושם הנוצר במוח כל כך חזק עד שכאשר מובאת אינפורמציה שנקלטה על ידי מכשיר אובייקטיבי (כמו מצלמה או מכשיר הקלטה רגיש), אנחנו דוחים אותה לעיתים רבות כארטיפקט. דוגמה אחת היא תופעת ההילות האנרגטיות (ׂׂאאוּרוֹת) סביב יצורים חיים (לעומת מתים), שאותן רואים אנשים מסויימים ומצלמות מיוחדות (מצלמות קיריליניות). מרבית האנשים אינם מבחינים בהילות האלו ולכן דוחים את קיומם. ואם מראים להם צילומי מצלמות - הם גם דוחים את קיומם בטענה שזה ארטיפקט. אבל זה כבר יהיה נושא לפוסט אחר.
deosum.com
אתם יכולים להיחשף ימים לקרינה רדיואקטיבית חזקה ולא תבחינו או תרגישו בכך, עד שתתחילו לחוש בנזקי הקרינה כעבור מספר שבועות. אם לא הייתם נפגעים לבסוף מהקרינה, חמשת החושים שלכם לא היו נותנים לכם אינפורמציה שאתם בסביבה רדיואקטיבית. הייתם אומרים שהיא אינה קיימת עד שנפגעתם, משל היא רוח רפאים.
מקובל לחשוב ששני החושים - הראיה והשמיעה - הם המדוייקים ביותר (למרות שהבאתי בעבר כאן פוסטים על תעתועי ראיה ושמיעה, המטילים ספק במסקנות רבות שלנו, המבוססות על שני חושים אלה). לעומת זאת חוש הטעם והריח, ובמידה מסויימת חוש החישה, הם הסובייקטיבים ביותר והמטעים ביותר. לא לחינם קיים הפתגם "על טעם וריח אין להתווכח". על חוש הריח אדון בפוסט נפרד.
כדי להתגבר על מציאות מדומה (אשליה) המתקבלת מחוש אחד, המוח למעשה עורך סימביוזה (שיתוף פעולה) בין החושים השונים - שיתוף חושים שנותן לנו לעיתים תמונה מדוייקת יותר של המציאות. זוכרים כיצד רימה יעקב את אביו יצחק העיוור ("הידיים ידי עשו והקול קול יעקב")? אבל לעיתים דווקא בשל שיתוף הפעולה בין החושים מתקבלת במוח תמונה מוטעית של המציאות.
למשל כאשר טועמים קינמון, הטעם שונה אם אתם מריחים אותו או לא. אם תאטמו את נחיריכם, לקינמון יהיה טעם חריף. תתרנים האוכלים קינמון, ירגישו רק טעם חריף. תנסו את זה.
הדיון הקצר הזה בא לעורר את שאלת השאלות: מה זה בעצם רציונאלי? האם זה פשוט רק מה שמקובל על ידי הרוב? אם תגידו כן, אז אולי גם אם אתם למשל בדעת מיעוט פוליטי - אתם לא רציונאלים?
הפוסט הזה הוא המשך בסידרה על תפיסת עולמנו הנקבעת על ידי חמשת החושים שלנו. כפי שנוכחתם בפוסטים קודמים ותווכחו בפוסטים עתידיים, כל אחד מחמשת החושים יכול להטעות אותנו. לא רק שיכול, אלא חלק מההטעיות האלו הן מובנות בדפוסי המוח שלנו. לכן אין אנחנו יכולים לראות את המציאות לגמרי כהוויתה.
חלק ניכר מהאשליות ועיוותי התפיסה שאנחנו חווים ביום יום אינם נובעים רק מחוש אחד "שמשתגע", אלא מהתנגשות הקליטה ממספר חושים, או מזליגה של ניתוח קליטה מחוש אחד לחוש השני. לתופעה זו, בה החושים "זולגים" זה לתוך זה ומשתלבים קוראים סינסטזיה, ועל אף שלרוב שמים לב אליה רק בתופעות קיצוניות (למשל, יש אנשים שרואים ריחות וטועמים אותיות), היא משפיעה על כולנו.
דוגמה מעולה להתנגשות חושית שכזו מגיעה מאפקט מקגורק, כפי שניתן לראות בסרטון הבא, שמדגים ומסביר אותו (האם זה בָּה או פָה?):
אנשים בעלי קוצר ראייה גבוה, אשר מרכיבים משקפיים טוענים לעיתים קרובות שכאשר הם ללא משקפיים הם גם לא שומעים טוב – לאור אפקט מקגורק הנובע מהשימוש של המוח בקריאה של שפתיים לצורך שיפור ופיענוח השמיעה, אתם יכולים להבין עכשיו מדוע המשקפיים דרושים להם גם לשמיעה טובה.
דוגמה נוספת וחזקה מאוד להתנגשות בין שני ערוצי מידע במוח (אם כי לא לסינסתזיה כשלעצמה) מגיעה מאפקט סטרופ, המדגים את הקושי באמירת שם של צבע, המופיע כמילה המתארת צבע אחר. למשל על פי האפקט, נדרש לאדם זמן תגובה ארוך יותר לומר "כחול" כאשר המילה "אדום" כתובה בכחול, מאשר כאשר המילה "כחול" כתובה בצבע כחול. באותו אופן תקראו אדום יותר מהר מאשר אדום.
נסו למדוד את עצמכם - כמה זמן לוקח לכם להגיד את שמות הצבעים (לא המילים!) המופיעים בתמונה הבאה:
ועכשיו כמה זמן לוקח לכם להגיד את שמות הצבעים?
הפעם קשה יותר נכון?
לעומת זאת, אם אתם לא יודעים רוסית, אתם תצליחו להגיד את שמות הצבעים במהירות גבוהה בהרבה בתמונה הבאה (ויודעי רוסית שביניכם יתקשו):
בשנות החמישים השתמשו בארצות הברית בתופעה זו כדי לזהות מרגלים סובייטים על ידי כתיבת מילים ברוסית בצבעים שונים ובקשה מהנבדקים להגיד מהו צבע המילים. אם הם היו יודעים רוסית, זה היה מפריע להם בקריאת המילים. מחוכם, הא?
ומה ההסבר הביולוגי?
החוקר סטרופ, שעל שמו נקרא האפקט, מצא שלמרות שיש במוח הפרדה בין איזור ראיית צבע לבין איזור קריאת מילים - יש קשר עצבי ביניהם.
הכתבה הקודמת עסקה בתעתועי ראיה של המוח. החוש הבא בהיררכיה של החושים הוא חוש השמיעה. אשליות ראייה נפוצות למדי, לעומת זאת נדמה כי אשליות שמיעה נדירות יותר. אבל אשליות השמיעה כמו הראייה הן אשליות של המוח הנשענות על מנגנונים כמו: תפיסת פרטים ביחס לפרטים אחרים, זיהוי היפראקטיבי של תבניות , וניסיון של המוח לחזות את העתיד.
כבר כתבתי פוסט בעבר על השמיעה הסלקטיבית, שגם היא נובעת מהמוח ולא מהאזניים. בפוסט זה נעסוק עוד בתעתועי שמיעה.
למשל האזינו לזה (נגנו את הוידאו מספר פעמים ברצף):
למעשה האשליה הזו במימד הקולי דומה לאשליה במימד הויזואלי של מדרגות פנרוז, על שם המתמטיקאי פיזיקאי הבריטי רוג'ר פנרוז:
ובכלל אני מציע לא להתייחס לתעתועי הראייה (כתבה קודמת) ולתעתועי השמיעה כשעשוע. אלא, כאזהרה לכך שתפיסת עולמנו המבוססת על החושים אינה לגמרי מציאותית.
דריכה תודעתית.
האזינו לסאונד של השיר הבא (המבחן מתבסס על כך שאתם אינכם מכירים את השיר מהעבר).
באיזו שפה המילים בשיר הבא?
(הקליקו על האיקון)
יכול להיות שחלקכם זיהה מילה או שתיים, ואם תשמעו את השיר שוב אולי תזהו אותן באופן שונה או אחר. עכשיו אנא גוללו למטה.
עכשיו האזינו לזה:
ברגע שראיתם את המילים שהנכם אמורים לשמוע, המוח מבצע מה שנקרא בשפה המקצועית Priming, או דריכות תודעתית. כעת, לא תוכלו לשמוע את המילים בשום אופן אחר. הקרינו את הסרטון הבא, ובדקו האם אתם שומעים את מילות השיר באופן השונה מהכתוב:
האם שיניתם דעתכם על השיר במשך שלושת האזנות (והצפיות)?
המעניין בכל התהליך הזה הוא שמהרגע שראיתם את המילים, לא תוכלו יותר להקשיב לשיר מבלי לשמוע אותן. שמעו שוב את הסאונד ללא הוידאו כדי להיווכח בכך:
כלומר, אפילו אם תתאמצו לא לשמוע את המילים , תשמעו אותן.
עוד על אשליות שמיעה בקליפ הבא - חובה להתחבר לאוזניות או לזוג רמקולים.
והרי שימוש בטכנולוגיה שמאפשרת לכם שמיעה בתלת מימד (ולא סתם סטריאו -שהוא שמיעה בדו-מימד). שוב, צריך להשתמש באוזניות או זוג רמקולים לפחות כדי להנות מהאפקט:
בכתבה הבאה אדון על בלבול בין חוש הראיה לחוש השמיעה (זליגה בין חושים).
בכתבה נראה גם כי עיוורים וחרשים מלידה, אינם מתחילים לראות ולשמוע כראוי, גם לאחר שאברי החושים האלה התחילו לתפקד כראוי בעזרת התקדמות הרפואה. יש לכם מושג מדוע?
בפוסטים האחרונים כתבתי על חוש הראייה המופלא ועל כך שבשמו אנחנו מבססים את הרציונליות.
אבל, נשאלת השאלה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על מה שאנחנו רואים? בכתבה זו נדון בהטעייה של החוש הזה, שרובה ככולה אינה נובעת מכשלים של העין, אלא מכשלים של המוח שלנו. מהטעייה תפיסתית הנובעת בחלקה ממוגבלות המוח, אך בחלקה הגדול נובעת גם מדעות קדומות וחינוך של הסביבה. לעיתים אנחנו רואים את מה שאין ואיננו רואים את מה שיש.
עד כמה אפשר לסמוך על הראייה, ראו בסירטון הבא:
ואם עדיין לא השתכנעתם, ראו כיצד הסיגריות מתרחבות ומתכווצות:
כבר כתבתי כי המוח שלנו מסנן את מה שאנחנו רואים. אצל אחדים יותר ואצל אחדים פחות. אם כך, מכמה דברים אנחנו מתעלמים בחיים? כמה דברים מתרחשים והם אינם גלויים לעיניינו?
המוח שלנו מסנן 1:
סיפרו כמה העברות כדור היו בין השחקניות עם החולצה הלבנה?
(הקליפ הזה נמחק פעמיים ביד זדונית, לכן אביא הפעם את הקישור לקליפ הזה)
אז נניח שאדם העומד בשעה מסויימת מאחורי דלפק ומשרת אתכם מתחלף לפני עינייכם (ולא שמתם לב) והוא מבצע רצח, עוזב את זירת הרצח במהירות ושוב מתחלף עם האדם שעומד בדלפק. אתם בהחלט עשויים לתת לו בביטחה אליבי בבית המשפט. לתביעה יכולות להיות עדויות אחרות סותרות ומבלבלות, אך האם תהייה הרשעה, כאשר יש עדויות ראייה בוטחות שבשעת הרצח הרוצח היה כביכול בזירה אחרת?
למעשה לכ- 70% מהאנשים יש אינטואיציה מוטעת. הם רק חושבים שיש להם אינטואיציה בריאה, ראו בסרטון כמה אנשים טענו שהם ירגישו אם מישהו יסתכל עליהם מאחור:
א. רבים מהאנשים סוברים שהם רואים ושמים לב לדברים הרבה יותר מאשר הם באמת. הדבר נובע מעיוורון של חוסר תשומת לב.
ב. מסתבר שלמעשה ככל שבני אדם מציגים עודף ביטחון עצמי, הם למעשה אנשים שהכי פחות צריכים להיות בטוחים בעצמם ובשיפוטם. הם דווקא אנשים שטעו הכי הרבה במבחנים האלה. רבים משתתפים בסדנאות להעלאת הביטחון העצמי. אבל חישבו מה יקרה לביטחון העצמי של המשתתפים בסדנאות האלה, אם נראה להם את הסירטונים האלה.
ג. בכל נקודת זמן נתונה, רוב האנשים אינם מבחינים במרבית הפרטים מסביבם. הדבר נובע ממגבלות המוח בפירוש קליטת העולם על ידי החושים שלהם.
כל זה צריך לעורר ספקות כבדים למידת האוביקטיביות של האדם ובמיוחד לגבי אלה שהכי בטוחים באובייקטיביות שלהם. למעשה קופים מפרשים נכון יותר את מה שהם רואים מאשר האדם בתחומים מסוימים. כך גם חיות אחרות.
כאמור, הדבר צריך למשל לעורר מחשבה עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על עדויות של עדים בבתי משפט. אולי היה כדאי שההגנה תערוך לעדים כמה מהמבחנים האלה בפני השופט, כדי לערער את מידת האמון בעדותם...
הראייה בעולם החי התפתחה במשך כ- 400,000 שנה בלבד - מתאים רגישים לאור, דרך עיניים פרימיטיביות שיכולות להבחין רק בין אור לחושך, לעיניים שכבר יכולות להבחין מאיזה כיוון מגיע לאור, לעיניים משוכללות יותר המאפשרות ראייה מטושטשת של עצמים, עד לעיניים המורכבות והמשוכללות של היום. אבל, טעות לחשוב שהאבולוציה של הראייה נעצרה, כי כפי שתראו היא ממשיכה. טעות נוספת היא לחשוב שהעיניים והראייה של האדם, העומד כביכול בראש סולם האבולוציה, הן הטובות ביותר. לתמנון יש כושר ראיה בדומה לאדם. ישנן לטאות וחיות אחרות שמבחינות ביותר צבעים מאשר האדם (גם בתחום האולטרה סגול וגם בתחום האינפרה-אדום, ובהרבה יותר גווני ביניים מאשר אנחנו רואים), יש חיות כמו בזים ונשרים שלהם ראייה טובה וממוקדת יותר, והחתול רואה בהרבה יותר טוב מהאדם בחושך. בכתבה זו אתאר אישה שרואה צבעים מיליוני מונים יותר מאשר אתם, ועל ילד שיכול לקרוא בספר בחושך מוחלט - יש לו עיניים וראייה כמו לחתול. אנשים עם ראיה חריגה כזו מצביעים על כך שהאבולוציה של ראית האדם עדיין לא הסתיימה.
בפוסט הקודם דנתי בכך שהמציאות שלנו נקבעת בעיקר מהאינפורמציה שאנחנו מקבלים מחמשת החושים. אבל המוח שלנו מעבד את האינפורמציה הזו בצורה סלקטיבית ולא תמיד מדוייקת.
חוש הראייה הוא הגבוה ביותר בהיררכיה של החושים. לאחריו חוש השמיעה. הבאים בתור הם חוש הריח והטעם. ולבסוף החוש "הפרימיטיבי" ביותר הוא חוש החישה.
למרות שחוש הראייה הוא הגבוה ביותר במורכבותו והוא עומד בראש סולם החושים שמתוכם אנחנו כביכול מבינים את המציאות, זהו החוש שניתן להטעות אותו במידה הרבה ביותר. חושי הטעם והריח הם הסובייקטיבים ביותר והם מושפעים מזכרונות שלנו.על כך אכתוב בפוסט אחר.
הפוסט הנוכחי עוסק בחוש הראייה והוא הראשון בסידרת כתבות שאפרסם בנושא החושים.
על היתרונות בהתפתחות הראייה אין צורך להסביר. מי שרואה טוב יותר שורד טוב יותר. עם המעבר מחיות צמחוניות לחיות שניזונות מבשר טרף או חיות אוכלות כל -העיניים שהיו ממוקמות כל אחת בצידי הפנים, הפכו לעיניים שהתמקמו בקידמת הפנים. זה היקנה ראיה ממוקדת המאפשרת ציד יעיל יותר של חיות מאכל. גם האדם שהוא אוכל כל עיניו בקידמת פניו ולא בצידם.
אבל האבולוציה של הראיה באדם עדיין לא הסתיימה. קיימים בני אדם שחלו בהם מוטציות בגנים הקשורים בראיה - המאפשרים להם ראיה מתקדמת יותר. כידוע מוטציות כאלה עוברות בתורשה ואם יקנו לצאצאים כושר השרדות גבוה יותר, אט אט מין האדם ירכוש תכונות ראיה חדשות אלה.
והרי דוגמאות שסוקרו בהתרגשות בעולם התקשורת ובפרסומים מדעיים: על ילד סיני שיש לו ראיה של חתול ועל אישה המבחינה בכמעט במאה מיליון יותר גווני צבעים מאשר כל אדם ממוצע.
הילד בעל ראיה של חתול
מדובר בילד סיני צעיר בשם נונג יוהוי, המסוגל לראות בחשיכה בעזרת עיני החתול שלו. הרופאים שבדקו אותו אבחנו שהוא בעל מוטציה שמאפשרות לו לראות פרטים מדהימים בחושך כמעט מוחלט - הרבה מעבר לטווח הראיה האנושי. הוא הולך לבית הספר כרגיל, משחק ומתנהג כפי שמצופה מילד בגילו.
מומחי העיניים שבדקו את הילד, הבחינו שלעיניו גוון כחול בהיר - שהוא צבע נדיר מאוד באסיה. כשהאירו על עיניו בחושך, נדהמו מכך שעיניו של הילד זוהרות בגוון כחול-ירוק בדיוק כמו חתול. בנוסף הבחינו שהילד גם מסוגל לראות בחושך כמו חתול. הילד מסוגל ללכוד צרצרים בחושך מוחלט ללא פנס. כשהכניסו אותו לאוהל חשוך, ללא שום אור והציגו לו סדרת קלפים, הוא זיהה את כולם ללא כל קושי.
האישה בעלת ראיית-על
לרובנו בתאי הראייה של העיניים יש שלושה פיגמנטים (צבענים) של ראיה, כשכל אחד קולט חלק אחר מאורכי הגל של ספקטרום הצבעים בצורה יעילה יותר. יחד הם מקנים לנו את טווח הראייה של הצבעים השונים.
לצורך ההשוואה, לעיוורי צבעים יש רק שני סוגי פיגמנטים של ראיה. אבל דגים, זוחלים וציפורים נהנים מראייה טטרכרומטית (כלומר, ראייה בעזרת ארבעה סוגי פיגמנטים).
מדענים חוקרים מצאו גם כמה אנשים טטרכרומטים, אך לא נמצא בהם כל שינוי בראייה. אבל רק אישה אחת עברה את המבחן. אחרי 20 שנה של חיפושים, חוקרת המוח ד"ר גבריאל ג'ורדן הצליחה לאתר אישה המסוגלת לקלוט 99 מיליון מגוון צבעים רב יותר מהאדם הממוצע. האישה בעלת ראיית העל הזו מכונה "נבדקת cDa29", ולה יש בעצם הדגם המשוכלל ביותר של עיניים אנושיות. כל שידוע על האישה הזו הוא שהיא דוקטור מצפון אנגליה.
עדיין לא נפתרה השאלה מדוע האנשים הטטרכרומטיים הנוספים שנמצאו אינם מסוגלים לראות ולעבד את הצבעים שמחוץ לספקטרום הצבעים שבני אנוש מסוגלים לראות, כפי שרק נבדקת cDa29 מסוגלת לראות.
ד"ר ג'ורדן מסכמת ואומרת: "אנחנו יודעים שטטרכרומטיה קיימת אבל אנחנו לא יודעים איך היא הופכת למעשית אצל מיעוט מבין אלו שיש להם אותה. ולמרות שכרגע cDa29 היא הנבדקת המתועדת היחידה בעולם עם המוטציה השימושית הזו, כנראה שיש עוד כמוה שמסתובבים בעולם ועדיין לא גילו אותם.
על ההתפתחות העיניים והאבולוציה של הראייה ניתן ללמוד מצפייה בסירטון הבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
