בפוסט הזה מלבד סרטונים משעשעים, תוכלו ללמוד שכלבים שומעים מוסיקה ואוהבים מוסיקה. כלבים עשויים ללמוד לנגן ואפילו יפליאו בקולם. נשאלת השאלה (אוי זה נשמע כמו החיקוי של ישעיהו ליבוביץ בארץ נהדרת) האם זה סתם אילוף של כלבים, או שכלבים באמת יכולים להבחין בקצב ואפילו בצלילים מוסיקליים. אולי תפתעו מכך שיש כלבים שיש שלהם שמיעה מוסיקלית טובה מאשר לרבים מאיתנו, הזייפנים. האם הם גם יכולים לקרוא תווים ולתרגמם למוזיקה? לא כולם, אבל ניתן ללמד חלק מהם. למה לא כולם? נו, טוב כולכם יודעים לקרוא תווים?
נתחיל בשני סרטונים "קורעים" של כלבים מנגנים ושרים:
והנה עוד אחד - רסיטל של כלבים:
תראו גם נגינה על פסנתר חשמלי:
ואפילו אחד שמנסה כוחו בנגינה בגיטרה
טוב, עד עכשיו צחקנו. בואו נראה האם כלבים באמת שומעים קצב. בסירטון הבא נראה שהכלב מבחין בקצב של הנגינה בגיטרה ואפילו נהנה:
אבל כלבים ניחנים לא רק בחוש קצב, לחלקם יש שמיעה מוזיקלית אבסולוטית ויכולת חזרה על תווים. בתחילה הכלב ממלא הוראות הקלדה קולית של תווים. ובחלק השני, הכלב מתרגם תווים שהוא שומע בכלי נשיפה שנקרא אוקרינה ומנגן אותם בדיוק רב בפסנתר. ולסיום הכלב מנגן את "לדוד משה", כפי שאפשר לראות בסרטון הבא:
בסרטון הבא תוכלו לראות שיעור פסנתר של צמד כלבי גולדן רטריוור. שוב באמצעות כלי הנשיפה - הכלבים, בעלי השמיעה החדה, יודעים לתרגם את התווים שהם שומעים לתווים על המקלדת.
מסתבר שכלבים גם עשויים לקרוא תווים ממש. ראו כאן:
האם יש לכלבים העדפה מוזיקלית? התשובה היא כן. במחקר פסיכולוגי שנערך בכלבים על ידי המדענית דבורה ווסט מאוניברסיטת קווין בבלפסט - השמיעו לכלבים מוסיקה בסגנונות שונים. המחקר הראה שמוסיקה קלאסית מרגיעה את כלבים והם ישנים טוב יותר בנוכחותה. לעומת זאת, מוזיקה שמעצבנת אותם וגורמת לרעידות בגוף ונביחות – היא מוזיקת מֶטַאל כבד כמו למשל של להקת מטאליקה.
כמו כן השמעת תווים ארוכים וקצב הדומה לקצב פעימות הלב שלהם גורמים להם לילל כמו זאבים. היללה (howling) היא תגובה רגשית של הכלב.
ואם חשבתם שרק כלבים מוזיקלים, הרי לכם גם חתול בקונצ'רטו הזה:
נדמה כאילו אין גבול לתבונה של חיות המחמד המדהימות הללו! דבר אחד בטוח -לכלבים ולחתולים שהודגמו יש יכולת מוזיקלית שעולה אף על זו של רבים מבני האדם.
לא בא לכם אחד כזה?
***
ללא קשר לנושא הפוסט, הרי סרטון משעשע של חתולים שעונים מעוררים - סרטון ששלחו לי בקישור:
כתבות רבות הופיעו בכתבי העת הרפואיים שחיות מחמד מאריכות חיים ומשפרות את המצב הבריאותי (הורדת לחץ דם והשפעה מטיבה על מחלות כרוניות אחרות). אז אולי תבקשו מהרופא מרשם לחיית מחמד? אני בטוח שגם אתם וגם חיות המחמד מאוד תשמחו.
את הפוסט הזה כדאי לקרוא, גם למי שאין ילדים או ילדיהם כבר מבוגרים.
כשהייתי ילד, בדרכנו אל הים ראיתי ליד מלון תדמור בהרצליה פיתוח חבורת ילדים יוצאים מחוג ג'ודו. היו אלה ילדים לבושים בחליפות ג'ודו צחורות עם חגורות לבנות - המעידות שהם מתחילים. וכאשר ראיתי אותם, עיניי יצאו מקנאה. אני בטוח שאבא שלי הבחין בתגובה שלי, אך שנינו לא אמרנו דבר. אני ידעתי שהמצב הכלכלי בבית לא מאפשר ובשבילי ללמוד ג'ודו ישאר חלום. הוא ידע שהוא לא יוכל להגשים את חלומי הזה.
אני מאוד אוהב את אומנות הלחימה הזו.יותר מכל אומנויות הלחימה. כי זו אומנות לחימה זכה. יש לה פילוסופיה טהורה, שאין להשתמש בה להתקפה אלא להגנה בלבד - בנוכחות מאמן ולא בקרבות רחוב. לא משתמשים בה בכוח, אלא גורמים לכוח של היריב לחזור אליו ולפעול כנגד עצמו. ובאמנות הלחימה הזו לומדים משמעת עצמית, נימוס והערכת היריב. ולדעתי אפילו שווה רק להתחיל ללמוד ג'ודו ולרכוש מיומנויות בסיסיות - בעיקר ללמוד איך ליפול מבלי לשבור את העצמות או לפרוק גפיים.
אז כאמור אני לא הגשמתי את החלום ללמוד ג'ודו, מלבד מעט הגנה עצמית בטירונות בצבא. אבל כל כך שמחתי שאני יכול להעניק לבן את האפשרות ללכת לחוג ג'ודו, כשביקש בגיל חמש וחצי. חלק ניכר מהרצון שלו נבע מכך שלחוג הצטרפו כעשרה מחבריו.
והבן הצטיין פלאים בג'ודו. כשהגעתי לאסוף אותו פעמיים בשבוע מהחוג בן שעתיים וחצי לכל מפגש - הייתי מגיע כעשר-חמש עשרה דקות לפני הסיום (לעיתים קרובות הוא נמשך לאחר זמן הסיום הרשמי). וראיתי כיצד הבן עושה בקלילות "נוקאאוט (איפּוֹן - בלשון ג'ודו) ליריבים שלו, לעיתים בדקה הראשונה. הסלטות שלו באוויר הדהימו אותי. והייתה לי הזדמנות ללמוד כל מיני מושגים ומונחים בג'ודו להשכלה הכללית שלי.
בקיאותו ומיומנותו בג'ודו התבטאה גם בתחרויות ג'ודו. הוא התקדם בצבעי החגורות שלו. ובמשך הזמן הוא השתתף גם בתחרויות ואליפויות ג'ודו לילדים ברחבי הארץ. עד היום אנחנו שומרים פינה בארון עם שלל הגביעים, המדליות והתעודות שהוא קיבל.
ועם כל ההצלחה של הבן, לא הכל היה שושנים. כבר בשנה הראשונה של החוג, חבריו שהצטרפו איתו לחוג - פרשו אחד אחר השני. הסיבה העיקרית הייתה שהם קינאו בו ולא יכלו להפסיד לו בקרבות האימונים, פעם אחר פעם. והבן אפילו נתן להם מדי פעם לנצח (כך סיפר לי) כדי שלא ירגישו מושפלים. לבסוף, לא נותר אף אחד מחבריו בחוג. וגם אחרים משכבת הגיל והמשקל שלו, כבר סרבו להתאמן כנגדו בחוג כי הרגישו מושפלים. והוא נאלץ להתאמן עם יריבים הגדולים ממנו בשנתיים או בעלי משקל גדול ממנו בהרבה. אמנם כאמור בג'ודו אתה מנצל את הכוח של היריב כלפי עצמו, אבל בכל זאת בג'ודו מתחרים במסגרת קבוצות משקל. כל זה העכיר את רוחו של הבן.
היה לו מורה ומאמן מצוין בעל חגורה שחורה דאן 2. ובשנים הראשונות היה למורה עוזר בעל חגורה כחולה שהבן העריץ אותו. וכשהוא התגייס לצבא, המורה הביא עוזר אחר שהבן לא אהב. חלק נבע מכך שמדריך החדש נהג כלפי הילדים בשיטות ענישה "צבאיות", שאפילו היום כבר לא מקובלות בצבא. חלק ניכר מתחילת השיעורים עוסק בתרגילי כושר. והעוזר החדש הנהיג תחרויות כושר בין החניכים.
אז תחרויות כושר מילא. אבל כאשר האחרונים בריצה או בכפיפת מרפקים לפרק זמן - נענשו בריצה או בכפיפות מרפקים וכדומה נוספים - זה לא במקום. זה לא חינוכי, זה מעכיר את האווירה וגם אין בזה טעם. כושר גופני מעולה אינו נחוץ לספורט כמו הג'ודו. הקרבות קצרים יחסית. זה לא משחק כדורגל או כדורסל. כאמור לא צריך בג'ודו כוח מיוחד. ובמילא להתאמן בג'ודו שעתיים וחצי כל פעם - כבר מקנה כושר.
ולמרות זאת נדהמתי שהבן הודיע לי ביום בהיר אחד שהוא רוצה להפסיק ללכת לחוג. הבנתי את המניעים ובכל זאת היה לי חבל שיפסיק לאחר כמעט 5 שנים, ובמיוחד כשכל כך הצטיין.
אז עשיתי איתו עסקה, ביקשתי שימשיך עוד חודש אחד ואם בכל זאת ירצה לפרוש בתומו, אז שיפרוש. בינתיים דיברתי עם המאמן שלו על ההחלטה שלו, מתוך תקווה שהוא ידע מה לעשות בחודש הזה. המאמן השתדל לתת תשומת לב רבה יותר לבן, אבל לא החליף את עוזרו - שהיה מקור הבעייה העיקרית. כמובן שבחודש הזה לא נפתרה הבעיה שרבים פחדו להתאמן איתו. הגיע המצב שהבן התאמן עם והתחרה נגד המאמן שלו בעל החגורה השחורה. תאמינו או לא, הקטן הצליח לפעמים גם להפיל אותו עם איזה קוֹקה או וואזרי. וזה היה בצורה הוגנת ולא כי המורה נתן לו. המורה תמיד הרעיף עליו שבחים.
עבר חודש והבן היה נחוש לפרוש והוא פרש. בעקבות הוא החל מעט להעלות במשקל. הצעתי לו ללכת במקום לחוג ספורט אחר לשימור הכושר הגופני שלו, אך הוא לא התלהב מכך. אז טוב לפחות שבחר בחוג סיירות של החברה להגנת הטבע. לפחות סייר הרבה בכל רחבי ישראל. גם תרם לפעילות הגופנית שלו, גם החכים וגם קיבל אהבת הארץ. ובחופשים גם השתתף בכל מחזורי החוגים השונים בנוער שוחר מדע של האוניברסיטה. והשתתף שנה באופן סדיר בחוג לאסטרונומיה של נוער שוחר מדע. שם יצא גם לתצפיות של מספר ימים כל פעם במכתש הגדול וברמת הגולן. ולאחר שנה פרש מהחוג, כי כבר לו חידש לו.
לבן היה חבר שאחיו הלך לחוג שחייה. ואותו ילד הצטיין בשחייה. לכן בהמלצת המדריך הוא עבר לאימונים יומיים עם מאמן שחייה מקצועי לנוער. בעקבות הנער השתתף בתחרויות שחייה ארציות ובינלאומיות. הוא זכה באליפות נוער בשחייה במקום שני. נראה כי גדולות ונצורות היו מובטחות לנער הזה. אבל גם הוא בבוקר יום בהיר אחד, סרב להמשיך. לא עזרו כל השכנועים והתחנונים. והוריו (שאביו איש חינוך באוניברסיטה) השלימו עם המצב ולא לחצו עליו להמשיך, למרות כל ההשקעה בזמן וכסף בבן.
והבת הצטרפה לחוג חליליות מגיל שש. היא התקדמה מאוד בנגינה בסוגי חליליות שונים והתמחתה בנגינה בחלילית אלט. כעבור שנתיים היא צורפה להרכב חליליות בת שש נגניות. לא אשכח כיצד ריגשה את כולם בחגיגת הבת מצווה שלה - שבה נגנה יחד עם חברתה כמה קטעים.
אבל גם שם לא היה הכל שושנים. אינני יודע מדוע, אבל קרה שבארועים ציבוריים שבהם ניגן הרכב החליליות שבו השתתפה הבת - לעיתים אחת מההרכב עשתה איזה זיוף קל מרוב התרגשות. מרבית הנוכחים לא הרגישו בכלל, אבל אני שיש לי שמיעה אבסלוטית -הבחנתי בכך וגם במקור המזייף.
ולבת חרה מאוד, שלעיתים קרובות המורה נזפה בבת כאחראית על הזיופים - בעוד שלזיופים היו אחראיות אחרות. זה גם הרגיז אותי. ולאחר שש שנות נגינה בהרכב, המורה הודיעה לה שהיא לא תשתתף יותר בהרכב. והמורה התפלאה לאחר מכן, מדוע היא הפסיקה להמשיך ללמוד איתה ולהכניס לה שכר לימוד נאה. אני כמובן הסברתי למורה את המגרעות של שיטותיה החינוכיות והאפליה שהיא נוקטת. אבל הבת כל כך נפגעה, ולצערנו הפסיקה לנגן בכלל מאותו יום, למרות שנגנה נפלא. והיא כבר אפילו לא רצתה להמשיך עם מורים והרכבים אחרים. לזה גרמה המורה "החכמה" הזאת.
ואינני יודע עם המורה הזו למדה לקח - כי שאר הבנות בהרכב החליליות הזה פרשו כעבור זמן קצר. כולל אלו שהוריהן טרחו להעניק מתנות למורה בסיום כל שנת חוג. תוך זמן קצר ההרכב התפרק. למיטב ידיעתי זה גם היה ההרכב האחרון שאותו הצליחה המורה להרכיב.
נשאלת השאלה מה יצא מכל החוגים האלה? האם זה לא היה סתם השקעה בזמן ובכסף רב?
לשאלה הזו אענה לכם בכך שמהבן אמנם לא יצא ג'ודוקה (כפי שעשוי היה להיות בסיטואציה אחרת). אבל הוא למד להכיר את הגוף שלו ויכולתיו. כשבכיתה היה בעל גוף שאהב להפתיע את התלמידים בזינוק על גבם או על כתפיהם - הבן העיף אותו על הקרקע בטכניקה ג'ודאית שהוא לא ישכח בחייו. גם את פרץ הצחוק שזכה מקהל הצופים - בעל גוף וודאי לא ישכח. מאז אף אחד בכתה לא העז לגעת בבן. ומה שלמד נותן לו כעת יתרון בצבא, ואולי בחיים בעתיד, למי שינסה להתקיף אותו.
והבת זכתה לאהבת מוסיקה קלאסית ובכלל להבנת יסודות המוסיקה, מושגיה וכמובן ליכולת קריאת תווים ונגינה משולבת עם נגנים אחרים. אז היא לא תנגן בפילהרמונית, so what.
לבן היה חבר שהוא בן זקונים להורים בני חמישה ילדים. לאמא שלו יש שיגעון למוזיקה. למרות שהיא עצמה אינה יודעת לנגן בשום כלי נגינה, היא הכריחה את כל ילדיה לבחור כלי נגינה כלשהו וללמוד לנגן בו. ואת כל ילדיה דחפה אחר כך ללמוד במגמת מוזיקה בתיכון. נו, אף אחד מהם לא הפך להיות נגן מקצועי, שהגשים את חלומותיה. אבל זכור לי כיצד החבר של הבן - שבחר בנגינה בכינור, הופיע במסיבות סיום של המרכז הקהילתי. ובמסיבות האלה ניגן לאוזני כולם בכינור - כאשר אף אחד לא הצליח לזהות את היצירה ששמה הוכרז לפני נגינתו. אבל את הילד הזה האמא המשיכה להכריח לנגן.
אז האם זה לא גרימת עוול ונזקים נפשיים לילד, שהוריו ממשיכים להכריח אותו ללכת לחוגים שכבר אינו רוצה? ומדוע הם מכריחים אותו? כדי להגשים בילדם את חלומם הם שלא התגשם? או אולי משום שהשקיעו כסף רב בכך והם מצטערים שיֵרד לטמיון?
הורים יקרים, הילד שלכם לא צריך להגשים את החלומות שאתם לא הצלחתם להגשים.
מביא לפניכם כאן סרטון המחשה מופלא המסכם אבני הדרך המרכזיות ב- 30 שנה של ביוכימיה. ענף מחקר שהוא שילוב של הכימיה והביולוגיה.
גם אם לא כל המושגים יהיו מובנים, בסרטון הזה (בן פחות משבע דקות יקרות מזמנכם) - וודאי תוכלו להינות מאנימציה מדהימה ביופיה, בליווי צלילי מוסיקה. איזה עולם מופלא מסתתר בגופנו...
שווה מאוד לצפות. תהנו!
***
הביוכימיה היא מקצוע אקדמי. יש רבים החושבים כי המחקר האקדמי הוא ספקולטיבי ואינו פרקטי. זוהי אינה המצאה, ראו מהי ההגדרה של אקדמי במילון וובסטר:
אז אולי מילון וובסטר הוא כבר מילון של ימי הביניים?
.Web*s*ter Dic*tion*a*ry noun
a. Popular Midle*ages dictionary
that is needed to be updated for
the real world.
***
ויש גם אנשים ששרים ביוכימיה:
ויש לי הפתעה בשבילכם. ראו איך הביוכימיה הופכת לשירת החיים:
אתם נושמים ואוכלים ולא יודעים מהו מעגל קרֶבּס? רוצים ללמוד כיצד הגוף מייצר אנרגיה? אז לימדו את השיר הבא (זה כבר באמת באמת שיר החיים שלכם, מנשימתכם הראשונה ועד לנשימתכם האחרונה):
את הפוסט הזה אתחיל במדע וכיצד השמיעה ההבדלית של האדם משפיעה על העדפות המוסיקליות האישיות. זה מתחיל בתו הראשון, שאותו המוח של כל אחד מאיתנו קולט ומעבד בצורה קצת אחרת. הפוסט יסתיים בתרבות - בזמרת הישראלית הגדולה מכולם שלי.
ראשית אני רוצה להודות שנית לכל המברכים בפוסט הקודם. זה ממש מחמם את הלב. וכעת אעבור לנושא פוסט זה:
במידה זו או אחרת החושים והמוח של כל אחד מאיתנו קולטים את העולם בצורה קצת אחרת.
למשל הצבע הירוק. כולנו קוראים לזה ירוק, אבל כל אחד רואה אותו באמת, בצורה קצת שונה. בהקשר זה, אפשר להביא את המצלמה כדוגמה. המצלמה מצלמת באופן "אובייקטיבי ," אבל מעט באופן שונה מאשר כל אחד מאיתנו ראינו באמת את התמונה בחיים. למרות זאת, לכולנו הדשא מורגש ומריח כדשא. גם אם האחד רואה את הגוון הירוק המסויים יותר כתכלת - הסביבה קוראת לזה ירוק, ולכן לאותו אדם התכלת מזוהה במילה ירוק.
ניסויים מדעיים בעזרת מכשירי מדידה שחוברו באלקטרודות למוחות של הנבדקים, הראו גם שכל אחד שומע אחרת אותו צליל/תדר (תו) נגינה בודד. בכל זאת, קיים פרדוקס - כל אחד שמחקה את אותו צליל (חוץ מהזייפנים כמובן). הצליל מזוהה (מוגדר) באופן זהה ע"י האחר.
והרי דוגמה לפרדוקס בקצרה: נניח אקליד בפסנתר דו מז'ור (בכוונה לא בכלי נשיפה, שהנשיפה עצמה תשפיע על תדר הצליל באופן סובייקטיבי), תדר הצליל היחיד ייקלט בתדרים מעט שונים (רמות אנרגיה שונות) ע"י אנשים שונים. אבל אצל כולם (חוץ מהזייפנים) הצליל נקלט ע"י התודעה כדו מז'ור והוא מועבר הלאה באופן מדויק כתו נגינה. ההסבר המדעי לכך מאוד מורכב ולא אכנס לזה בפוסט זה, אולי באחר.
מסלולי העיבוד השמיעתי במוח
כשאני שומע שירים בפעם הראשונה, אני שומע בעיקר את המוסיקה, ואת המילים אני קולט בנוסף, רק אם השירים מבוצעים ע"י זמרים מסוימים - למשל חוה אלברשטיין, יהורם גאון, אריק לביא (אצלו ממש ממש!).
לדעתי אצל מרבית הזמרים המילים משרתות את המוסיקה. אצל יחידי סגולה המוסיקה באמת משרתת את המילים.
בנוסף, בהשמעה ראשונה ע"י מרבית יתר הזמרים, אני מבחין רק במילים שלא נהגות נכון, או שהן קללה, או סלנג, או בשפה זרה ששתולות בעברית. יש כאילה ששומעים בעיקר את המילים ולא יכולים לחזור על אף קטע של המוסיקה ויש כאלה ששומעים את שניהם. זוהי תופעה של שמיעה סלקטיבית.
השונות בקליטת מוסיקה משולבת בדיבור (מילים) תמיד סקרנה אותי לפישרה. בחיפוש אחר מחקרים בנושא השמיעה הסלקטיבית, מצאתי 882 מחקרים מעניינים. לא אלאה אתכם באינפורמציה המרובה והמסובכת. אתמקד בסיכום מחקר אחד. פרטי המחקר הזה הם:
Maidhof C, Koelsch S. Effects of Selective Attention on Syntax Processing in Music and Language. J Congenital Neuroscience. Jul 9 2010
במחקר זה נבדק האפקט של שמיעה סלקטיבית בצירוף של מוסיקה ומילים, המשפיעה באופן הבדלי על העיבוד של המידע ע"י המוח מבחינת תשומת לב למילים או למוסיקה. במחקר זה השמיעו לנבדקים משפטים או רצף של אקורדים לחוד או ביחד. כשהושמעו ביחד, הנבדקים התבקשו להתמקד או במילים או במוסיקה. הסתבר, בקרב הנבחנים השונים, בין אם התבקשו להתמקד במילים או במוסיקה -השילוב הסופי של המילים המדויקות וההרמוניה של האקורדים הייתה נכונה או לא נכונה.
השמעת אקורדים צורמים יצרה השפעה מוקדמת שלילית בקליטה נכונה ע"י האונה הימנית האחורית של המוח. אולם ההשפעה השלילית פחתה אם השמיעו אותם יחד עם דיבור (מילים). תוצאות דומות התקבלו בין אם הנבדקים התבקשו להתרכז במוסיקה או במילים.
לעומת זאת, השמעת משפטים לא רגילים (מוזרים) גרמו להשפעה מוקדמת שלילית על האונה האחורית השמאלית של המוח – ללא קשר אם הושמעו עם או ללא מוסיקה וללא קשר אם הנבחנים התבקשו להתרכז במוסיקה .
ממצאי מחקר זה מצביעים על כך שהמנגנונים העצביים הקשורים בעיבוד החיבור המבני של מוסיקה ודיבור פועלים באופן חצי אוטומטי. במקרה של מוסיקה, מנגנונים אלה מושפעים ממצבי הקשבה שונים.
מדוע אנו זקוקים לסלקציה שמיעתית?
כאשר אנו שומעים מספר אנשים מדברים בו זמנית, אין אנו מסוגלים לשמוע את הקקופוניה הזו. במקרה הטוב אנו יכולים להתמקד באחד מהדוברים ולשמוע רק אותו. מתי מעט יכולים להאזין בו זמנית לשניים וגם אז ההתמקדות עוברת מהאחד לשני לסירוגין. כלומר, למרות שדברי כולם נקלטים במוח, אין המוח מסוגל לעבדם בו זמנית ולכן המוח עושה סלקציה.
זה נכון למעט מקרה מיוחד ופלאי - והוא בהאזנה לאופרה. בקטעי אופרה מסוימים שרים/ דוברים מספר זמרים בו זמנית, והפלא ופלא – אנו שומעים את דברי כולם. בשילוב ההרמוני של המילים עם המוסיקה, אנו יכולים להאזין ולהבין דברי שלושה, ארבעה ואפילו 5 אנשים בו זמנית.
ומכאן מעבר חד לזמרת הישראלית הגדולה מכולם לדעתי (מלבד שושנה דמארי, שכבר אינה בין החיים). מבלי להעליב את הזמרות הטובות האחרות, אין הן מגיעות לקרסוליים של חוה אלברשטיין.
מדוע אני חושב כך?
ראשית, כפי שציינתי קודם, חוה אלברשטיין היא מהבודדים שאני שומע גם את המוסיקה וגם את המילים במלואן. ולא רק. בשירה של חוה אלברשטיין אתה שומע את עצמת הרגשות באופן השירה שלה.
חוה אלברשטיין היא זמרת ותיקה שלא נס ליחה מזה עשורים. כשהייתי ילד קטן היא הופיעה - נערה קטנה בת 17 עם גיטרה גדולה - בפני ילדי העבודה של אבא שלי. אני זוכר שהמנחה הציג אותה בפנינו: "זמרת צעירה, שאני בטוח שנשמע ממנה רבות".
כשהייתי סטודנט, היא הופיעה ביום הסטודנט וכבשה את כל הקהל.
באחרונה היא יצאה עם אלבום כפול חדש הנקרא "סיפור אינטימי".
באלבום 36שירי אהבה חדשים וישנים מהרפרטואר של חוה אלברשטיין. באוסף הכפול החדש הזה, ערוכים זה לצד זה שירים העוסקים בזוגיות על כל גווניה: אהבה, קנאה, פרידה, והתחדשות.
אוסף יפיפה, מרגש ומושקע. סאונד מצוין. ממליץ עליו בכל ליבי. זוהי חוה במיטבה.
ואסיים בשלושה שירים ישנים מתוך האלבום שמצאתי ביוטיוב - את הרבים והטובים האחרים תוכלו לשמוע מהאלבום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
