חשיבה חופשית

בשביל מה נבראו קרציות? כנראה לא סתם נבראו. בפוסט הזה תראו כיצד הן תרמו לאנושות.

ישנה מעבדה בהולנד שהחוקרים שלה רצו לדעת מה התפקיד הטבעי של גן מסוים שכינויו ABCB1. לפני כן ידעו שתוצר הגן הזה בגידולים סרטניים גורם לעמידות בפני כימותרפיה וכישלון בטיפול (וכבר כתבתי על כך פוסט בעבר). אבל הגן הזה היה קיים בדנ"א האנושי מאז קיומו. הרבה לפני שהומצאה הכימותרפיה. ולא רק באדם הוא נמצא, אלא למעשה בכל עולם החי.

לעכבר אפילו יש שני גנים כאלה (ABCB1a ו- ABCB1b) ולנו רק אחד. הרי ברור לכם שהטבע לא יצר גנים כאלה בעכבר רק כדי להתנגד לכימותרפיה. וגם בחרקים יש גן דומה וזה מראה שהגן הזה נשמר היטב באבולוציה. ובחרקים הגן הזה קשור באהבה. כן, יש לו קשר בהולכת פֶרוֹמוֹנים.

אך מה התפקיד הטבעי שלו בבני אדם? תוצר החלבון של הגן הזה פועל כמשאבה המסלקת מתאים סרטניים תרופות כימותרפיות ולכן הטיפול נכשל. אבל באדם מוצאים רמה גבוהה של החלבון הזה גם בתאים נורמלים, כמו במעי ובמוח. ולכן המדענים העלו השערה שהוא קיים כדי לסלק רעלים המצויים במזון - ורעלים כאלה נמצאים למשל בהרבה בצמחים שאנחנו אוכלים.

אבל השערה היא השערה, ולכן המדע צריך להוכיח אותה. כיצד מוכיחים דבר כזה בימינו? בהנדסה גנטית כמובן. וכפי שיודעים לעשות בהנדסה גנטית,  ניתן לעשות נוק אאוט של הגן (כלומר להוציאו מהדנ"א של היצור הנבדק) ולראות מה קורה בהעדרו.

זה בדיוק מה שעשו החוקרים ההולנדים. הם עשו נוק אאוט של הגן בעכבר. אבל העכברים שנולדו ללא הגן הזה נראו נורמלים לחלוטין והעמידו צאצאים בריאים. אבל כאמור יש בעכבר שני גנים כאלה ולא אחד, אז עשו גם נוק אאוט לגן השני. החוקרים חשבו שקיום הגן השני מפצה על הראשון שנוטרל, ולכן ניטרלו גם את השני. ומה קרה?

העכברים שנולדו ללא שני הגנים האלה נולדו. זאת אומרת שחוסר פעילות שלהם אינה פוגעת בהתפתחות העובר והוא נולד נורמלי. ואם העכבר שנולד היה לא נורמלי, סביר להניח שהאמא הייתה רוצחת אותו. כי זה מקובל אצל עכברים.

והעכברים שנולדו ללא הגנים האלה גדלו והולידו גם הם צאצאים שנראו נורמלים. אכזבה גדולה הייתה למדענים האלה, שציפו כי העדר הגנים האלה יגרום לאיזשהו מום או בעייה, ומתוך כך להבין מהו תפקידו הנורמלי של הגן.

אז כאמור האכזבה הייתה גדולה, ובמיוחד שהיצירה של העכברים המהונדסים האלה עלתה בזמן עבודה ובכסף רב. כמעט כבר עמדו לחסל את העכברים האלה שגזלו מקום לינה בחדר החיות, אוכל ומשכורות של מטפלים.

אבל ממש לפני שזה קרה, העכברים האלה שבחדר החיות, הותקפו על ידי קרציות. וכשעכברים בחדרי חיות מוטרדים על ידי קרציות שמוצצות את דמם, הוטרינר מפזר על פרוותם אבקה של חומר הדברה. האבקה הזו רעילה לקרציות אבל לא לעכברים. כך זה בדרך כלל. אבל הפעם החוקרים הבחינו בתדהמה, שהעכברים המהונדסים שבהם נוטרל הגן - החלו למות לאחר שפוזרה אבקת חומר ההדברה. והעכברים הנורמלים המכילים את הגן אינם מתים כצפוי.

ומכאן יצא שהקרציות אחראיות לאחד התגליות החשובות בעולם המדע. העכברים הנורמלים אינם מתים מההדברה, כי בהם הגן מייצר חלבון הפועל כמשאבה, המסלקת את חומר ההדברה הרעיל מתאי המעי ומהמוח שלהם. ואילו בעכברים המהונדסים החסרים את המשאבות האלה בתאיהם, חומר ההדברה חודר לתאים והורג אותם.

מכאן הגיעו לכך שחלבון המשאבה המיוצר על ידי הגן בעצם אחראי למחסום דם-מוח, שהוא המנגנון שמונע מתרופות, כימיקלים ורעלים שונים לחדור למוח ולפגוע בו. וכן זהו גם מנגנון המונע ספיגה של רעלים על ידי המעי ומניעה של כניסתם למחזור הדם.

יש תרופות שאנחנו דווקא רוצים שיגיעו למוח, כדי לרפא מחלות מוחיות כולל סרטן מוח. אך חלבון המשאבה הזו מונע מהם לחדור לתוך תאי המוח. בשל התגלית הזו, ניתן היום לגרום לתרופות לחדור למוח בעזרת שילוב תרופתי עם תרופות שמעכבות את פעולת חלבוני המשאבה הזו.

כך ניתן גם להגביר את ספיגתן של תרופות דרך המעי, ולכן ניתן להוריד את המינון שלהן.

ומה מוסר ההשכל? הקרציות הן אלה שהביאו לתגלית הגדולה הזו שקידמה את עולם המדע והרפואה. אם לא היו קרציות בעולם, כנראה לא היינו מגיעים לפריצת הדרך הזו.

***

נו? לאלה מכם שהתחילו ליישם את הזון, איך הולך?

לא הצלחנו לפתור את בעיית הבאג לכניסה אל המיילים של חברי המועדון בעבודה שלי. אבל הבעיה נפתרה בכניסה לחשבון דרך המחשב האישי שלי בבית. מקווה שבסופ"ש זה אוכל להתייחס לשאלותיכם. אני גם התחלתי לעבוד על רעיונות לארוחות ביניים, ואשלח במייל לרשימת התפוצה של חברי המועדון.

הבלוגרית יוצאת לדרך חדשה שהחלה ליישם את השיטה באדיקות, כתבה בבלוג שלה שהיא רעבה ויש לה תאווה למתוקים. ולאלה שאולי חווים בעיה דומה הרי מספר טיפים:

אם עומדים בעקרונות הזון למשך מספר ימים, מקפידים על מספר הבלוקים והיחסים הנכונים ביניהם, לא צריכים להיות רעבים - כי לאחר מספר ימים נוצר איזון ברמת הסוכר בדם. לכן חשוב לא להשבר ולהכנס למסלול. ולאלה שבכל זאת מרגישים רעב ובמיוחד תאווה למתוקים:
 

ד. יתכן ויש צורך לנייד אחרת את מספר הבלוקים בין הארוחות. יש כאלה שמחלקים בצורה שווה את מספר הבלוקים בין כל הארוחות העיקריות וארוחות הביניים. אם אתם חשים ברעב בשעות מסויימות של היום, תנסו להעלות בבלוק אחד את הארוחה שלפני תחושת הרעב. כלומר,לפזר את הבלוקים היומי הדרוש לפי הצורך. כי אסור שתהיו רעבים.

ה. הקפידו לאכול ארוחה ראשונה תוך שעה מההשכמה. כן אני יודע שיש כאלה שמתקשים לאכול בבוקר. אז לפחות תאכלו בלוק אחד לפני ארוחת הבוקר המאוחרת. למשל יוגורט 3% שומן. אתם יכולים להוסיף מעט ממתיק מלאכותי, כמה טיפות של תמצית וניל או רום. זה טוב לאלה המכורים לדברים מתוקים בבוקר.

ו. הקפידו שמרווח הזמן בין ארוחה לארוחה לא יעלה על 5 שעות.

ז. לאלה מכם ש"לא מסוגלים" לאכול את כל כמות הבלוקים הדרושה להם - נסו להוסיף מנות ביניים קטנות כולל ארוחת לילה. יתכן שתוכלו לאכול יותר אם האוכל יהיה טעים. צריך קצת מעוף ולהוסיף לאוכל המשעמם תבלינים ועשבי תיבול.

ישנה גישה כי יש להתייחס למזון כמו לתרופות, וכי מזון יכול לשמש תרופה. בארצות הברית הרשות המאשרת שימוש בתרופות נקראת הרשות למזון ולתרופות    (FDA-FOOD &DRUG ADMUNISTRATION). כולנו יודעים ששימוש לא נכון במזון עלול לגרום למחלות כרוניות כמו סוכרת, התקפי לב,שבץ מוחי ואפילו סרטן. כולנו יודעים כי שימוש לא נכון במזון עשוי לגרום לאנמיה ולחוסרים מסוכנים אחרים. מתוך התבוננות בעכברים, בפוסט זה אעסוק באפשרות המענינת של השפעת התזונה על דיכאון ובמיוחד על דיכאון שלאחר לידה. אין למיטב ידיעתי התייחסות לכך במדע, אך אני מעלה כאן בפניכם הגיגים אלה לראשונה.

הפוסט הזה נכתב מחוץ לתכנון, כי הרי כתבתי פוסט אחר לסופ"ש - על הכרותי האישית עם פרופסור ישעיהו ליבוביץ' ז"ל. אדם חכם ויוצא דופן. הקדשתי את הפוסט הזה לרגל שמונה עשרה שנים למותו שיחול מחר. צר לי מאוד שהפוסט הזה זכה לצפיה ולמספר תגובות מועט יחסית, ולמי שמעונין - ניתן לקרוא את זה כאן.

כולנו יודעים שאכילת אורז טובה במקרים של שילשולים - האורז סופח את עודפי המים במערכת העיכול. כולם יודעים שאכילת בננות עשויה לגרום לעצירות. קינמון טוב להורדת סוכר בדם. אכילת אשכוליות אסורה לאנשים הנוטלים סטטינים. אלא מה? מזון עדיין לא יכול להחשב כתרופה לשמה. מדוע? כי לגבי תרופות נערכו מחקרים מדוקדקים שהראו מהו המינון המדויק הדרוש לריפוי. פחות מדי אינו יעיל. יותר מדי מזיק וגורם לתופעות לוואי. לכן מזון ו"צמחי מרפא" - אינם יכולים להיות מוגדרים כתרופות, משום שלא נערכו מחקרים המצביעים מה וכמה צריך לאכול - כדי שיועיל ולא יזיק. על כך כבר כתבתי בפוסט על צמחי המרפא. לכן, בעיקרון לא צריך להגזים באכילת כל דבר. גיוון במזון היא מילת המפתח לבריאות. מי שמגביל את מזונו בצורה כל שהיא, עשוי להחשף לחוסרים, עודפים ולנזקים.

כאמור, מי שהדיאטה שלו עניה במספר סוגי מזון, מי שהוא שמרני במזונו ולא מגוון - צפוי לבעיות בריאותיות מתישהו בעתיד. בגלל חוסרים או בגלל חשיפה לעודף של חומרים מזיקים. ולכשיגלה זאת, הנזק עשוי להיות בלתי הפיך. לכן חשוב למשל להקפיד שהדיאטה של ילדים (וגם של מבוגרים) לא תהיה מבוססת על שניצל וציפס או פסטה.  חובה לגוון במזון מהחי ולצרוך גם כמות ומגוון ראוי של מזון צמחי. אבל הכל במידה, לא להגזים בכל כיוון.

ה-FDA וה-NIH (מכוני הבריאות הלאומיים) האמריקאים משקיעים במימון מחקרים המצביעים על קשר בין מזון, בריאות ומחלות. הם משקיעים למשל במחקרים על הקשר בין אכילת מזונות מעובדים (מהחי ומהצומח) הכוללים חומרים משמרים, צבעי מאכל, מונעי חימצון למיניהם, מתחלבים ועוד, לבין סרטן ומחלות אחרות. על המרכיבים הלא בריאים במזוננו, אכתוב בפוסט מיוחד בקרוב. 

כל מי שעשה דיאטה בחייו, לאחר ירח הדבש וההתלהבות הראשונית, קרוב לוודאי הרגיש דיכדוך קל עד כבד, שעל פי רוב הביא לסיום הדיאטה. חטא קטן כמו טבלית שוקולד או גביע גלידה במצב כזה שיפר פלאים את מצב הרוח. לעומת זאת רבים האנשים הסובלים מדיכאון מפסיקים לאכול וזה בעצמו גורם לדיכאון - מעגל סגור.

בהקשר לכך, כדאי לקרוא את הכתבה הזו ואת זו.

בהמשך אעסוק בתופעת הדיכאון לאחר לידה. דיכאון לאחר לידה היא תופעה נפוצה בדרגות שונות. מדרגה קלה עד דרגה קשה - המסוכנת לחיי הילוד.

התופעה של דיכאון לאחר הלידה אינה מאפיינת רק את האדם, אלא היא תופעה רווחת בכל עולם החי. ידועים מיקרים רבים שבהם החיה האם רוצחת את הוולדות לאחר הלידה. במיקרים קיצוניים זה קורה גם באדם.

כעת אתאר בפניכם תצפיות בעכברים במהלך המחקרים המדעיים שלי. אמא עכברה יולדת בדרך כלל שֶגֶר של ולדות עכברים, שמספרם נע בין 5-8 (לעיתים יותר), תלוי גם בזן העכבר.

  שגר עכברים בני יומם

במהלך שנות המחקר שלי שבהם הכלאתי עכברים, צפיתי בלידות שגרים רבים ובהתנהגות האם אל הוולדות. לעיתים מצאתי שהאם הרגה את אחד הולדות והרחיקה אותו/ה הצידה. הולד לא מת מפני שלא הניקה אותו, אלא פשוט משום שרצחה אותו, ולא ארחיב את התאור.

אנחנו חושבים שרצח כזה של ולד אחד מבין שגר של אחדים - קשור בכך שהאם מבחינה שמשהו אינו כשורה בולד הזה - כגון מום או מחלה. לכן היא מסיימת את חייו.

אבל קורה לעיתים (ובזנים מסויימים זה יותר נפוץ) שהאם הורגת את כל הוולדות. אין זה קשור לרעב, כי בדרך כלל היא אינה אוכלת אותם. הדבר מקביל לדיכאון שלאחר לידה. זוהי תופעה חייתית שקיימת גם במיני חיות אחרות.

האם הרג וולדות קשור בתזונה? אני חושב שכן, ומיד אסביר מדוע. עכברי מעבדה מקבלים אוכל מיוחד המכיל את כל מרכיבי המזון, הויטמינים והמינרלים הדרושים - בצורה של גלילי מזון מעובד מיוחד המותאם לעכברים.

הילדים שלי כבר לא צריכים יותר שיעסיקו אותם, אבל כשהיו קטנים - לאחר שהסתיימו הקייטנות, הייתי מעניק להם חוויות במעבדה.

הייתי מראה להם ומסביר על המכשירים השונים. הראיתי להם שכשמסרכזים בצנטרפוגה מבחנה עם דגימת דם (לא שלהם כמובן) - מתקבל משקע אדום והנוזל צהבהב. הראתי להם במיקרוסקופ שהמשקע האדום מכיל כדוריות דם אדומות והן שקעו בגלל הפעלת כוח צנטריפוגלי. ואז הבת אמרה: עכשיו אני מבינה מדוע הדם אדום.

הייתי נותן להם מבחנות פלסטיק בגדלים ובצבעים שונים, והם אהבו למלא בהם מים, להמיס מלח וסוכר - לראות את ההבדל בכמות ההמסה בין טמפרטורת חדר, לבין כאשר ממיסים אותם בטבילת המבחנות באמבטי מים חמים. 

והייתי נותן להם מבחנות אפנדורף קטנות מפלסטיק, בשלל צבעים והם היו מסדרים אותם ויוצרים תמונות בתים, חיות ואנשים.

ואפילו הם גם הועילו - בניסויים אנחנו משתמשים במכשירים קטנים המכונים פיפטורים, שבעזרתם מעבירים כמויות מדודות קטנות של נוזלים למבחנות. בתחתית הפיפטורים מרכיבים קונוסים קטנים חד פעמיים מפלסטיק, שנקראים טיפים.

 הטיפים האלה נקנים בקופסאות פלסטיק עם 100 תאים קטנים - כל טיפ בתא. אך הקופסאות האלה יקרות ומכיוון שאפשר לקנות שקיות עם 1000 טיפים בבודדת, במחיר זול הרבה יותר - נתתי להם לסדר באצבעותיהם הקטנות את הטיפים האלה בקופסאות משומשות וכך לאחר עיקור יכולנו למחזר את קופסאות הטיפים במחיר זול. הילדים הכינו בחדווה מלאי גדול של קופסאות טיפים לשימוש במעבדה.

והם הוקסמו מתהליך הקפאת תאים בחנקן נוזלי, שנראה להם בדמיונם כמו קסם של מכשפה.

השיא היה כשלקחתי אותם לחדר חיות. בזמנו עשיתי הכלאות בין זני עכברים והיו לי עכברים לבנים ושחורים והצאצאים שלהם יצאו במגוון צבעי פרווה שונים נוספים: חומים, אפורים כהים, אפורים בהירים וג'ינג'ים. גם צבע העיניים שלהם היה שונה.

הילדים התלהבו כמה הם חמודים ומהצבעים שלהם.

הראתי להם שאם מוציאים אותם מהכלוב כמו סטודנטים מבוהלים, שאוחזים אותם בזנב כשראשם תלוי כלפי מטה - הם מצייצים, משתינים מפחד ונושכים.

הראתי להם שעכברים מרגישים ומעריכים כאשר אוחזת בהם יד עדינה ובוטחת.

הילדים נוכחו לדעת שאם אוחזים בזנב עכבר המונח על זרוע ידם, לא יאונה להם כל רע. ואפילו אפשר ללטף את העכבר והוא נהנה מכך.

לאחר מכן נתתי להם לשחק בתוכנת מחשב, שכשמזינים אותה בנוסחה כימית של חומרים שונים - התוכנה יוצרת מבנה מרחבי של כדורים בצבעים שונים. כך יכלו לראות מבנה מרחבי מולקולרי של סוכרים וחלבונים שונים. ההתלהבות הייתה גדולה והם לא הרגישו כיצד חולף הזמן.

מודל מרחבי של חלבון

בסופו של יום הם חזרו הבייתה עייפים אך מאושרים עם שלל מבחנות ומזרקים, שהיוו אטרקציה לכל חבריהם שהתקנאו בהם.

ולמי שעדיין לא קרא,  ממליץ לקרוא על נפלאות הקפה.