כיצד הכרתי את ישעיהו?
בלימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה השתתפתי בכמה קורסי רשות בחוגים במדעי הרוח והחברה. אמנם לקורסים האלה כמו "התנהגות בעלי חיים" ו"הפילוסופיה של המדע" היתה זיקה ללימודיי במדעי הטבע, אך בחרתי בהם מתוך עניין אישי להרחבת עולמי.
ישעיהו היה מרצה הקורס "פילוסופיה של המדע". הוא היה אז פרופסור אמריטוס (בגמלאות) - מבוגר ממני בכמה עשרות שנים טובות. הקורס הזה היה בחסות החוג לפילוסופיה, אך כמאתיים תלמידיו נחלקו בין סטודנטים לפילוסופיה לבין סטודנטים למדעים.
הקורס הזה כלל מפגשים שבועיים של הרצאות בנות שלוש שעות רצופות. ישעיהו הרצה שלוש שעות ללא הפסקה (כי בדרך כלל הוא שכח לתת הפסקות) ואלו היו הרצאות מרתקות ומאלפות, שבהם לא חשתי בזמן החולף. שלוש שעות נראו לי בקושי כרבע שעה.
הוא היה נראה זקן נירגן שצורת דיבורו מזכירה במעט את דוד בן גוריון. אך משפתח את פיו לדבר, הוא הפך לאדם המקרין עוצמה פנימית. אדם הבונה את דבריו בהגיון קר, צעד אחר צעד, אבל בהתלהבות שלא היתה מביישת אדם צעיר. באולם, אף הגה, כולם יושבים מרותקים ומדי פעם הרצאתו נקטעת רק על ידי שאלה של אחד התלמידים.
ישעיהו ענה לכל שאלות התלמידים, אך ניתן היה להבחין בקוצר רוחו כשהשיב לשאלות מסויימות. הוא לא אהב שאלות לא אינטיליגנטיות. כשהעזתי לשאול אותו ביראה מספר שאלות, אורו עיניו והוא דווקא ענה בהרחבה. קיבלתי ביטחון לא לפחד לשאול.
בהרצאות ישעיהו הרצה על נושאים מגוונים בפילוסופיה של המדע. יום אחד הוא דיבר על הסבירות שדברים יקרו. הוא הביא דוגמה: "שתי מכוניות, אלף ובית, מתנגשות זו בזו בשניה מסויימת. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי שאדם אחד יצא מביתו בשעה מסויימת ויכנס לרכב א' בשניה מסויימת, יסע במהירות מסויימת, יעצור בפקקים מסויימים וברמזורים אדומים ויתנגש במכונית ב' שבאה לעברו - שהנהג בה יצא מביתו בשעה המתאימה, יכנס לרכבו בשניה המתאימה המסויימת, יסע במהירות המתאימה, יעצור לזמן המתאים ברמזורים ובפקקים, ויגיע בשניה המתאימה כדי להתנגש מול מכונית א'?
הסיכוי שואף לאפס. ובכל זאת (ישעיהו הרים את קולו) זה קורה (פסק זמן קצר ודממה באולם)".
מישהו שאל אם הוא מתכוון לכך שזה קורה בגלל השגחה עליונה. הוא ענה שאין הוא עוסק בדת ואמונה בהרצאותיו בקורס זה, ושהוא מדבר בהקשר של התרחשות דברים אקראיים בטבע, שהסיכוי שיקרו קלוש ביותר, ובכל זאת הם קורים.
בהקשר לכך, הוא האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם, אלא כדברי קהלת: "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם, כּמוֹת זה כן מוֹת זה". לדעתו, שיא האמונה, היא אותה הכרה שעל אף שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.
ישעיהו הגיע להרצאות שלנו גלוי ראש. זה סימל את ההפרדה שלו בין מדע ופילוסופיה, לבין דת. מאוד הערכתי אותו בשל כך: היכולת של אדם מאמין לנתק עצמו מאמונה ולנתח דברים בצורה רציונאלית, מדעית. כמה יודעים לעשות זאת?
הגיע יום המבחן בכתב. ניתנו לנו שתי שאלות פילוסופיות וזמן של שעה וחצי לענות עליהן. אני זוכר שבזבזתי שעה במחשבה מה לכתוב ומחקתי קטע אחר קטע - לא הייתי מרוצה משום דבר שכתבתי. בחצי השעה האחרונה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לכתוב באמוק את מה שכתבתי. כעמוד וחצי דפי פוליו לכל שאלה. סיימתי ממש בדקה האחרונה. לא היה לי אפילו זמן לבדוק את הניסוח.
חלפו שבועיים והתפרסמו ציוניי הקורס על לוח המודעות. עמדתי מול הרשימה שכוללת רק מספרי תעודות זהות ומולם הציונים. כמחצית מהתלמידים בקורס קיבלו ציון 70 והשאר 60 ו-40. ירדתי ברשימת הציונים על הלוח למספר תעודת הזהות שלי, וראיתי לתדהמתי ציון 100. המאה היחיד ברשימה. לא האמנתי למראה עיניי, הייתי בטוח שטעיתי. הוצאתי סרגל והצמדתי אותו בקו ישר מתחת למספר הזהות שלי. המספר המתאים מולו נשאר 100. שפשפתי את עיניי ובדקתי שוב - 100. יש. קיבלתי אצל ישעיהו 100. הזקן אהב את שכתבתי.
לאחר יומיים ישעיהו שלח אליי שליח לומר לי שהוא מבקש לראותני. חששתי שמא הוא הבחין בטעות בציון ורצה לבשר לי על כך. אך לא. הוא רצה לשוחח איתי. הוא המשיך לנתח ולפתח את הדברים שכתבתי בבחינה והתחיל להתפלמס איתי על דברים אחדים. הוא הסתכל על חלק מהדברים בצורה אחרת, אך ציין שהוא מעריך את האופן שבו אני מנתח את הדברים ומהלוגיקה שבה אני בונה את טיעוניי ומסקנותיי.
זו הייתה התחלה של פגישות דיונים פילוסופיים איתו. באחת מהן הוא הציע לי שלכשאסיים את התואר בעוד מספר חודשים, לעשות תחת הדרכתו תזה במסלול הישיר לתואר שלישי בפילוסופיה של המדעים. עניתי לו שאני מאוד מעריך את הצעתו, אך אני אדחה אותה בינתיים לטובת המשך לימודים בביוכימיה - כפי שהוא עשה לפני שפנה לפלוסופיה. הזכרתי לו את המשפט שאמר באחת ההרצאות: "...ביוכימאים, ורק ביוכימאים הם אנשים אינטליגנטים מאוד שראויים מאוד לעסוק בפילוסופיה ..." כן, היו לו לפעמים יציאות מוזרות כאלה.
המשכנו להפגש ולדון בנושאים שונים. שבהם למדתי ממנו המון, ואומר בענווה שאולי גם למד ממני מספר דברים. כאמור, לא תמיד הסכמנו לדברי זה של זה, אך השיחות אתגרו את שנינו. לזכותו יאמר שלעיתים, לאחר מחשבה של שבוע או יותר על שיחתנו האחרונה, הוא שינה מעט את דעתו (כלומר, הגיע לאיזשהי וריאציה שהתיחסה להערה שלי). אף פעם לא דיברנו על דת או פוליטיקה, רק על נושאים פילוסופיים טהורים.
עם הזמן הלכו התמעטו הפגישות. אני בשל מטלות המחקר וההוראה והוא בשל מצב בריאותו. אך תמיד תשאר אצלי פינה חמה אליו בלב.
***
על פרופסור ישעיהו ליבוביץ האיש ופועלו תוכלו לקרוא בויקיפדיה ובמבחר כתביו וספריו, שעדיין לא נס ליחם והם נמכרים גם היום ברשתות הספרים הגדולות. אסכם כאן רק כמה דברים עליו.
פרופסור ישעיהו ליבוביץ (1903-1994) ביוכימאי ופילוסוף ישראלי, נחשב לסמכות פילוסופית-מדעית. רבים אינם יודעים שהיתה לו גם השכלה כרופא.
במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על ירושלים, והיה מפקד מחלקה בעיר העתיקה. כמו כן עסק בפעילויות התנדבות שונות בשנים הראשונות לאחר קום המדינה.
הוא הגדיר עצמו כתאוצנטרי (אחד שמקדיש את חייו לעבודת האל). הוא היה עוף מוזר ומכעיס בעיניי הדתיים: הוא שיתף פעולה עם מחנה השמאל, המורכב ברובו הגדול מחילונים גמורים, ויצא עמם למאבק נגד תנועת גוש אמונים הדתית- לאומית.
אנשי שמאל נתפסו בעיניו כבעלי תפיסה הומניסטית, שאותה העריך וכיבד, בעוד שעמדות אנשי "גוש אמונים" נתפסו בעיניו דווקא כמבוססות על פשיזם, לאומנות ולוחמנות.
הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית של הציונות הדתית, שלדעתו מקדשת ערכים כגון אדמה ולאום, ותמך בהפרדת דת ממדינה.
הוא היה נביא זעם נגד שלטון ישראלי בשטחים המוחזקים, ורבות מתחזיותיו התבררו כנכונות ברבות הימים - למגינת ליבם של המתנגדים לו. בין השאר הוא גם צפה את ההחלשות מחד, ותהליך ההתחרדות מאידך, שתעבור הציונות הדתית ברבות הימים, כפי שאנחנו רואים זאת כבר היום.
הוא כפר במושג "השקפת עולם", וטען כי השקפה כוללת של המציאות אינה יכולה להיות לבן אנוש אלא אך ורק לאלוהים. לטענתו לאדם יכולה להיות השקפה רק על היבטים מסוימים של המציאות. למרות היותו אדם דתי, הוא התנגד ל"עבודת האלילים" שרבנים מסויימים עושים מהדת.
פרופ' ליבוביץ היה העורך של האנציקלופדיה העברית. ההכרזה על זכיתו בפרס ישראל עוררה סערה ציבורית, ובמיוחד משום שכינה בעבר חלק מחיילי צה"ל המשרתים בשטחים, יודו-נאצים. בשל כך, הוא ויתר על הפרס ואמר שדי לו בכך שקיבל הכרה בעצם הזכיה שלו בפרס.
ישעיהו ליבוביץ העז לומר בצורה פרובוקטיבית מה שאחרים חושבים אך לא מעיזים לומר . הרי ציטוט מדבריו הפרובוקטיביים על דמוקרטיה ועל מלחמות אזרחים:
על דמוקרטיה:
"הדמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלת מדינתו."
"בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו. עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה."
"מאחר שרוב בני האדם הם טיפשים ורשעים, הרי שגם שלטון הרוב הוא שלטון הטיפשים והרשעים."
על מלחמות אזרחים:
"אינני מפחד ממלחמת אחים, וייתכן שהכרחית מלחמה כזאת."
"בהיסטוריה של עמים גדולים - גדולים לא רק בכמות, אלא גם ברמתם - מלחמות אזרחים היו מהמומנטים הגדולים והנשגבים ביותר בהיסטוריה שלהם... כנגד כנופיות הבנדיטים השורצות ברחובותינו, מדוע אין לנו את הכוח להעמיד פלוגות של אנשים שישברו להם את העצמות? פשוט מאוד." והוא התכוון לבריונים החרדים ולאנשי שוליים כמו של "תג מחיר" ו"נוער הגבעות" דהיום.
"אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם?
אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, כשאחד רואה בערך מסוים דבר שלמענו יש להקריב את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם האחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי?
אלא אם כן אני אומר: העם זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, וזה מהות התפיסה הפאשיסטית."
סגנון התבטאותו הייחודי, הקיצוני ופרובוקטיבי זעזע רבים, אך דעותיו התאולוגיות והפוליטיות השפיעו ועוררו עניין רב בקרב חוגים רחבים - גם במקרים שהשומעים לא הסכימו עם רוח הדברים ואף התנגדו להם. דרך אגב, בכתביו הוא היה מעט יותר מרוכך מאשר דבריו בעל פה.
פרופסור ישעיהו ליבוביץ נחשב כאוטוריטה בפילוסופיה של המדע ואחד הנחשבים בעולם בפילוסופיה כללית.
יהי זכרו ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
