מזה כמה שנים, מאז שילדיי סיימו לימודיהם בבית הספר - סיום החופש הגדול אינו אומר לי דבר, מלבד שזהו היום האחרון שבו אפשר להינות מעומסי תנועה מופחתים.
נ*גה מתארת בבלוג שלה כיצד ישנם ילדים שמאוד מפחדים שהמורה תשאל אותם מה הם עשו בחופש הגדול. וזה הזכיר לי את החופש הגדול שלי כילד.
ובכן בילדותי ביליתי שני מחזורים בקייטנה (שהיו שישה שבועות מתוך השמונה של החופש הגדול, כולל יום תשעה באב).
ובכן התמזל מזלי שהשתתפתי לא סתם בקייטנה, אלא בקייטנה איכותית, דאז - קייטנת אגד. באותם זמנים אבא שלי היה שכיר באגד ולאחר מכן חבר אגד. הקייטנה הזו התקיימה בסככות על חוף הים. ומי היה המדריך שלי בקייטנה? אורי דביר. כן זה אורי דביר האגדתי מנקודת חן. מדריך טיולים מוסמך. אתם וודאי יכולים לתאר לעצמכם איזו חוויה גדולה היתה זו בשבילי איתו. שהוא גם היה אדם נפלא ורחב אופקים. לא רק סתם נהג אוטובוס, חבר אגד. חוץ מטיולים, סיפורים ושירים מהעולם - עשיתי בהדרכתו ארנק אמיתי איכותי מעור, ועבודות נחושת נפלאות.
אורי דביר, ז"ל
לימים כשהייתי סטודנט, הייתי אני עצמי מדריך וחובש בקייטנת אגד. זה היה נפלא בשבילי להיות שם מהצד המדריך.
השתתפות בקייטנת אגד הייתה מושא קנאה לילדים שאבא שלהם לא עבד באגד. בעצם זה לא מדוייק, כי הקייטנה הייתה פתוחה גם לילדי השוטרים. אתם וודאי יכולים לנחש מדוע ילדי שוטרי תנועה זכו בפריווילגיה הזו, וזה כמובן מגעיל. אבל, לא שמעתי אז תלונות, לא כתבות בעיתון, גם אף לא מילה בדו"ח מבקר המדינה.
היום הקייטנה הזו פתוחה לכל דורש. אך, עם התמסחרותה, כבר איני בטוח יותר באיכותה.
ברכות לתלמידים ולמורים לקראת שנת הלימודים החדשה.
והפוסט הבא, כפי שהבטחתי, יהיה על המורה לתזונה שלי וכיצד בגללה (ובעצם יותר בגללנו) כמעט עפנו מבית הספר.
תוספת עריכה
כיצד ניתן לדעת שהיום הסתיים החופש?
הפוסט הזה היה למעלה מעשרים דקות ברשימת הפוסטים החדשים, במקום חמש דקות או פחות כרגיל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
