חשיבה חופשית

אני מחשיב עצמי לאדם רציונאלי. אך אני בטוח שכל אחד מכם נתקל בדברים שקשה להסביר בצורה רציונלית. במקרים כאלה נכנסות לפעולה "אמונות" שמנסות לעשות את החיים קלים. כן, לומר "יד אלוהים בדבר", או "זהו הגורל" או הקארמה - כל אלה הם דרכים קלות להסביר דברים בלתי מוסברים. אלה המתעבים כל מה שקשור לאמונות בלתי מוכחות ולאפשרות קיומם של דברים אל- או על-טבעיים, מסתפקים באימרה "לכל דבר יש הסבר רציונלי", והם מסוגלים לחיות בשלום עם חוסר הסבר רציונלי מצוי, כיוון שהם יוצאים מתוך נקודת הנחה כי קיים בכל מקרה הסבר כזה - גם אם אין אנחנו יודעים כרגע מהו. בזה מסתיים הענין מבחינתם.

יש דברים שאני ממש לא מבין אותם, אך חלקם ניתן לנתח בעזרת כלים פרוידיאנים ידועים. למשל, אתה יושב בתא שרותים אחד מתוך שישה, שכל אחד מהאחרים פנוי עם דלת פתוחה. מדוע תמיד יש מישהו שכשנכנס לשרותים, הוא חייב לבדוק את תא השרותים הסגור? חסר לו מקום? חמישה תאים עומדים לרשותו, אבל הוא חייב לנסות להכנס לתא הסגור. אז לפרויד וודאי היה הסבר לתופעה הזו.

אבל יש דברים אחרים, שאיך שלא אגלגל אותם, לא אמצא תשובה שתסביר אותם. בפוסט זה אשתף אתכם במספר מקרים בלתי מוסברים, מתוך עשרות שקרו לי. יתכן מאוד שדברים דומים קרו גם לכם, אך אתם מדחיקים אותם מתוך פחד, או מתוך חשש שהסביבה תתייחס אליהם כהמצאה במקרה הטוב, או שתסתכל עליכם כמי שראוי להשלח להסתכלות פסיכיאטרית דחופה.

מכיוון שאני מדען, אני מנסה למצוא הסברים רציונלים לתופעות בלתי רציונליות לכאורה. אבל כאשר קורים דברים בניגוד לחוקי הפיזיקה, גם מדענים של הפיזיקה המודרנית צריכים להמציא תיאוריות של קיום "יקומים מקבילים", או של חלקיקי בוּזוֹנים "אלוהיים", או תיאוריות של "מיתרים" (וכשדברים לא מסתדרים כל כך איתם - הם מעלים את מספר המיתרים וכדומה).

בין אם אתם יודעים על מה אני מדבר כאן ובין שלא, אתם בהחלט עשויים לחשוב שהתיאוריות "המדעיות" האלה (שרובן מבוססות על חישובים מתמטיים, אבל לעיתים גם על מספר הוכחות ומדידות ניסוייות) הן הזויות לא פחות מכל "אמונה" הזויה בעל-טבעי. זה לפעמים די מזכיר לי דוקטורנט חרדי לביוכימיה שהכרתי, שערך עם חברו חישובים לתאריך המדוייק שבו יגיע המשיח. אני מודה שלא יכולתי לרדת לעומקם של החישובים האלה, וגם במשיח אני לא מאמין, ולכן אני מתייחס אליהם כעורבא פרח.

אז הרי מספר ארועים על- טבעיים שקרו לי. אין זה דמיון, גם לא חלום. בכולם נשאר לי תיעוד:

א. בשרותי הצבאי נסעתי בתא מטען פתוח של משאית ובשעת עליה פתאומית משופעת, עפתי לכביש בנסיעה. למרות שהוטחתי בחוזקה כלפי הכביש, חשתי שעוטף אותי מעין "ענן", המפעיל עלי כוח משיכה שלילי חזק, שבלם את עצמת הנפילה. מעין "מצנח" כזה שנפתח ובלם את עוצמת הנפילה. אף אחד, כולל העדים שהיו בסביבה, לא יכול היה להאמין כיצד יצאתי ללא פגע. אפילו לא שריטה. רק "מזכרת" אחת נשארה - מסגרת משקפיים מעוקמת. חווית תחושת כוח המשיכה השלילי  הזה חזרה עליה בנפילות נוספות בחיי, שגם מהן יצאתי ללא פגע. מכיוון שאינני חתול, אין זה מובן מאיליו.

ב. גם כן בשרות הצבאי, לחייל שצעד לעברי נפלט כדור מהרובה. הקליע חדר לנעל שלי ולא גרם לי אפילו לשריטה, אפילו לא חור בגרב. בנעל נשאר למזכרת חור כניסה בקוטר המתאים של הקליע - בלי חור יציאה, אבל הקליע יצא... בניגוד לכל חוקי הבליסטיקה. 

החייל שפלט את הכדור בנוכחות שני עדים נוספים, התחנן לפני שלא אדווח וכי הוא מבטיח לי שיחליף את זוג הנעליים הזה בזוג מתאים משלו. אך מה יכולתי לעשות, להחליף את זוג הנעלים השחורות שלי בזוג נעליים חומות? נשארתי עם זוג הנעליים עם חור הכדור, שהטמנתי אותם בקיטבג שלי עד סוף השירות. השתמשתי בזוג הנעליים השני שלי.  

כשהחזרתי את הציוד ביום השחרור בבקו"ם, חששתי מהאפסנאי שיראה את חור הכדור וישלח אותי למשפט. קצת קשה לצאת בקלות ממשפט כזה ולהסביר מדוע לא דיווחתי על מקרה ירי שכזה. אבל לא. האפסנאי אפילו לא שם לב לחור שבנעל.

לא אפרט כאן יותר, אבל זה מקרה אחד מתוך שני מקרי ירי. משניהם יצאתי ללא פגע. במקרה השני שהיה בטירונות, לפי חוקי הבליסטיקה - הכדור היה אמור לחדור למוחי...

ג. לפני כשלוש שנים נהגתי ברכב החדש שקניתי לפני מספר חודשים, וכשראיתי שאני מתקרב לרמזור אדום בו עומדים שלושה טורים של מכוניות, התחלתי לבלום. אבל כלום..., דוושת הבלמים לא הגיבה... ניסיתי להוריד הילוך, לבלום גם בעזרת הבלם יד... הוא חרק ושום דבר לא קרה ... המכונית המשיכה בנסיעה. הרגשת פחד איום וחוסר אונים ...

ואז כאילו "כוח" אוחז בהגה, מסיט אותו ומתמרן את הרכב שלי בין המכוניות העומדות (ללא פגיעה בהן!) וגורם לרכב לעצור בפגוש של המכונית הראשונה, בטור האמצעי (שבמקרה היה מרווח גדול בינה לבין המכונית השניה שלאחריה) . הפגיעה הייתה שולית (כאילו פגיעה, במהירות אפס....למרות שהכביש היה בשיפוע ירידה חד, כפי שיש רבים כמוהו בירושלים!).

הזמנתי כולי רועד גרר שגרר את הרכב למוסך. בבדיקה לא נמצאה כל תקלה במערכות הבלימה. ביקשתי מהמוסך שיבצעו לרכב מבחן נסיעה ארוכה – שוב לא נמצאה בעיה. 

בכל המיקרים האלה נשאר תעוד. מסגרת משקפיים מעוקמת, נעל עם חור כניסה של כדור בלי חור יציאה, מכונית ששעטה בירידה בלי מעצורים ונעצרה "בקלילות" בפגוש. בעל מכונית הטנדר שנפגעה אפילו לא הגיש תביעה לביטוח. אני הגשתי תביעה לחברת הביטוח שלי. בתביעה תארתי את הארוע כפי שהיה, ומשום מה לא נשלחתי להסתכלות  פסיכיאטרית. חחחח

ועוד ארוע שקרה לפני מספר שנים. אני נוהג לצאת מהבית באופן קבוע בשעה 6:00 בבוקר. יום אחד איחרתי ויצאתי חמש דקות מאוחר יותר. איך שאני נועל את שער הבית, נשמע קול פיצוץ חזק. עליתי על הרכב ונסעתי במסלול הרגיל שלי לעבודה ולאחר חמש דקות הגעתי אל הגשר. מתחת לגשר אני רואה אוטובוס שפוצץ על ידי מחבל מתאבד ובסמוך לו נפגעו מספר מכוניות נוספות שחלפו בקרבת האוטובוס. הרוגים ופצועים, כוחות הביטחון ואמבולנסים התחילו להגיע.

התחלתי לחשוב מה היה קורה אם באותו יום הייתי יוצא כהרגלי חמש דקות מוקדם יותר. מדוע יצאתי דווקא ביום זה כמה דקות מאוחר יותר? כמובן הפשוט ביותר לומר "יד המקרה", אך לדייקן כמוני זה נראה בכל זאת דבר לא מוסבר. דרך אגב מקום הפיצוץ היה בדיוק לאחר הרמזור שבו המכונית שלי איבדה את הבלמים, כפי שסיפרתי לכם. שוב יד המקרה?

יש המאמינים בקיום מלאך שומר. ולאור המקרים הרבים שקרו לי, אם יש דבר כזה (וקשה לי להאמין שיש) המלאך שלי צריך להיות רב עוצמה ביותר. לא?

אחרי שסיפרתי את זה, ולמרות שאני לא מאמין באמונות טפלות, אקיש על העץ ואומר טפו...טפו...טפו, ליתר ביטחון. מישהו אחר, אולי היה אומר "הגומל" ועובר לסדר היום. אולי היה מתחיל לחבוש כיפה ולהניח תפילין, אך יש לי סיבות טובות אחרות לחשוב שאם יש אלוהים, אין הוא מתערב בחייהם של האנשים. אבל אני חייב לציין שאותי דברים כאלה מבלבלים ומטרידים. קשה לי לקבל עובדות בלי להבין ולהבין בלי עובדות.

אביא לסיום מקרה נוסף שקרה לי, הפעם בניגוד לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. בילדותי עברתי ניתוח הרניה (שבר). אני זוכר שאח אחד נשא אותי על כפיים לחדר ניתוח. אחת האחיות נתנה לי להריח סם טשטוש שבכלל לא טשטש אותי.

הרופא המרדים דחף לפניי מסכה עם ריח גז מחניק (שאותו לא אשכח בחיים). הוא ציווה עלי לספור עד עשרים ולא נרדמתי (והריח, הריח נורא) ואז לספור מעשרים לאחור. אני לא זוכר מתי הפסקתי לספור, אבל לפתע התחילו הזיות: ראיתי את ראש אחותי הקטנה מרחף ללא גוף על פסגת הר כחול. צעקתי, וראיתי סביב ראשה עיגולי אור צבעוניים בצבעי הקשת מתפשטים מראשה החוצה כמו גלים.

ואז אני שומע את הרופא המרדים אומר לרופא המנתח "עצור. אל תמשיך". הוא כבר התחיל לחתוך אותי לפני שנרדמתי ואז נפלה עלי תרדמה עמוקה.

לאחר הניתוח לא התעוררתי במשך עשרים שעות. הצוות הרפואי כבר התחיל לדאוג. לפתע התעוררתי ופקחתי את עיניי. חרדה תקפה אותי - כי ראיתי את הורי ואחותי הקטנה ניצבים צמודים למיטה למרשות רגליי - אבל במהופך, רגליהם למעלה וראשיהם למטה. עצמתי את עיניי בבהלה ומשפקחתי אותם שנית, ראיתי אותם ואת העולם כפי שאני רואה אותו היום.

לתופעת הראיה במהופך יש הסבר ביולוגי. העיניים של כולנו רואות את העולם במהופך אבל המוח מתרגם את התמונה ומראה לנו אותה בכיוון הנכון. לאחר ההרדמה העמוקה, המוח שלי לא תרגם נכון את התמונה. אבל יש משהו שלא ניתן להסביר. הורי ואחותי עמדו צמודים למיטה שלמרגלותיה היה מעקה עץ במסגרת מתכת (כזה שתולים עליו את גליונות המעקב של החולים). לא ניתן לראות דרך מעקה כזה. אז כיצד ראיתי את רגליהם ונעליהם המוסתרות של הניצבים מעל המיטה ואת גופם המלא וראשם במה שאמור להיות הרצפה?

על תופעת "הראיה מרחוק" (שנחשבת לעל-טבעית) אכתוב בפוסט אחר.

***

למי שמתעניין בנושא, על הקשר שבין מדע אמיתי לתופעות מיסטיות, אכתוב בקרוב פוסט, שבו אמליץ על מספר ספרים רציניים בתחום. לא כתבו אותם אנשי ניו אייג' ומיסטיקה, אלא אנשי מדע מכובדים. ובכלל מי שיצלול במעמקי הפיזיקה המודרנית, בהחלט עשוי לחשוב לעיתים שקיים גבול דק מאוד ודיפוזי בין הפיזיקה ל"מטפיזיקה". למשל, החזרת זמן לאחור כבר הוכחה והודגמה מדעית (אמנם עדיין במסגרת שבריר השניה). אבל חישבו על זה: מה יכולה לעשות חזרה בזמן, בשבריר השניה שבה מתרחשת תאונת דרכים קטלנית?

כתבת המשך על "הפילוסופיה של תופעות על-טבעיות" כתבתי בפוסט החדש הבא.